אור ברסלב

ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

סימן תרצו

סימן תרצה

סעיף א

ס"א והעושה. פסחים נ' ב' ובכ"מ שיש נדנוד עבירה:

ומותר לעשות כל מלאכת מצוה. בפ"ק דשקלים בט"ו קורין כו' ומתקנין כו' ואפי' בכרכים מפני שהוא מצוה כמש"ש בגמרא ומכין שאם לא כו':

כגון לכתוב. מתניתין י"ז א' היה כותבה. ואע"ג דבירושלמי מוכח משם דמותר בעשיית מלאכה היינו דלא קבלו עלייהו י"ט ממש אבל משום המנהג מותר כמ"ש בגמ' ה' ב' ואב"א לעולם נהוג ורבי נטיעה כו' משמע אבל אי הוי י"ט אף של שמחה אסור:

וכן מותר. כנ"ל נטיעה של שמחה וכן פסקי הלכות מטעם זה פקודי כו':

סעיף ד

ס"ד כל. שלא אמרו בפ"ג דמ"ק אלא שבת ורגלים ומדמי למענות ומטפחות:

ומ"מ. חולק על ש"ע בסעיף ה'. וטעמו מדאמרינן שם ג' שמבטלין עבודה שהיא דאורייתא כ"ש אבילות ידרבנן שהיא דוחה ואע"ג דבסי' תרפ"ז ס"ב כת' דוקא להקדים אבל לדחות לא הא כת' שם מצוה דאורייתא:

מניין כו'. כיון שיכול לקיים שתיהן וכמ"ש בפ"ג דמ"ק שבת ראשון כו':

וי"א שאין. שנאמר בהן משתה ושמחה ואמרו ה' ב' ימי הפורים כו' לא נצרכה אלא לאסור בהספד ומדמי למקוננות. וז"ש שם ג' ב' ודיחיד קל כו' כ"ש כו'. ולכאורה אינו מובן וע' תוס' שם ד"ה כ"ש כו' שדחקו בזה ודבריהם דחוקים דלא הוזכר כלל מגילה שם וגם לא שייך כ"ש דאין ענין לו ועוד הא קאמר חנוכה אלא כפשטיה לענין הספד קאמר שאע"פ שכ' בו משתה ושמחה ופריך דכי היכי דמבטלין עשיה מפני ת"ת ה"נ לזכירה דהא איתקש להדדי ועיקרו עשיה וכמש"ש ב' ב' ובפסוק הזה של משפחה ומשפחה נזכרים ונעשים כתי' וכמו שמבטלים לזכירה ה"ה לעשייה וכמש"ש ז' ב' נגה ולא אתו רבנן כו' אלא דלא שייך לומר שמבטלין עבודה דכל היום זמנה של עשייה משא"כ בקריאה דזריזין כו' אלמא דלא אידחי משתה ושמחה של פורים אלא מפני ת"ח בפניו וכמש"ש כבוד תורה מפני כבוד תורה לבד:

ואפי'. כדעת תוס' שאף יום ראשון הוא מדרבנן שלא אמרו אנינות יום א' דאורייתא אלא בקדשים ומעשר והביאו ראיה מפ"ק דכתובות ד' א' שדוחין האבלוית מפני החופה ובבכורות מ"ט ולענין כו' דקי"ל הלכה כו' ואפי' יום ראשון וע"ל סי' תקמ"ח ס"ג וי"ד סי' שצ"ט סי"ג:

אבל דברים. שאף בי"ט נוהג כמ"ש בפ"ק דכתובות:

ואע"פ כו'. כמ"ש בפ"ג דמ"ק ולכן לא חשיב עם רגלים:

סעיף ה

ס"ה אם חל. כנ"ל:

סעיף ו

ס"ו יש מי. כמ"ש בפ"ב דסוכה אבל חייב בכל מצות האמורות בתורה:

אבל אין. מדין שאילת שלום שאסור עד י"ב חדש כמ"ש בפ"ג דמ"ק:

אא"כ מחל. דאין נותנין לאדם בע"כ. שם:

סעיף ז

ס"ז דלא אתי עשה כו'. ריש פ"ג דמ"ק ומ"ש בס"ה ולמחרת כו' היינו שיקרא בביתו:

וכ"ש' כו'. ונ"ל דדוקא כו' ולכן. עמ"א וצ"ע:

סעיף ח

מותר לישא. שלא אמרו אלא מועד ויליף שם מקרא ושמחת בחגך כו' ואף למ"ד שאין מערבין ל"פ עליו לדינא. ד"מ:

וכ"ש שמותר. דאף במועד מותר כמ"ש תוס' שם ד"ה מפני ביטול דקי"ל כרב אשי דדריש בפ"ק דחגיגה בחגך ולא באשתך כו' ועי"ל דלא חשיבי שמחה כי אם סעודת נישואין לבד:

מה שנהגו כו' וכן. כמ"ש בפרק הגוזל בתרא דמותר ללבוש כלאים להעביר כו' כיון שאין מתכוין להנא' לבישה וכ"ש למפרשים שם כדי להתנכר שיסברו שהוא נכרי ולמדו מדברי תוס' דסוכה הנ"ל וז"ש וכן ב"א כו':

וי"א דאסור. שכת' דבשלמא ממון אתיהיב למחילה משא"כ איסורא וגם בלבישה להעביר כו' הרמב"ם וש"ע י"ד סי' ש"א ס"ה אוסר וע"ש ושם ס"ו בהג"ה:

תוכן העניינים

ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה