ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
סימן תרעג
סעיף א
ס"א ואע"פ שאין כו' ואין. שם שמנים שאמרו חכמים אין כו' מסכסכת בהן:
ומיהו. שם ושמן זית כו' ופי' תוס' בנ"ח מדאמר אביי מריש כו' ועתוס' ד"ה מריש כו':
ואם אין כו'. כמש"ש דיליל נהורא טפי:
אם אינו. כנ"ל בסי' תער"ב ס"ב וכן יכול כו' ואזדא טעמא דר' ירמיה כמש"ו לפי כו':
ואפי' תשמיש של. דאל"כ אזדא טעם הכ"ל וכ"מ ממ"שש נר ביתו ונ"ח נר ביתו כו' ואם איתא יעשה נר א' ועולה לכאן ולכאן ויניח על שולחנו כמ"ש בשעת הסכנה כו':
ויש מי. עט"ז דוקא בתשמיש עראי ולכאורה משמע כן בטור אך שכת' ול"נ לא"א הרא"ש ז"ל והרא"ש מתיר בתשמיש עראי וט"ז אזיל לשיטתו שבס"ק ג' הגיה ברא"ש אבל נראה טעמו דמתיר ממ"ש מעות שהוא תשמיש דחול:
ונוהגין להדליק. שם וצריך נר אחרת כו'.
ויניחנו מרחוק. כנ"ל בסי' תרע"א ס"ב:
יותר ארוך. מטעם הנ"ל:
אם נתערב. כתנא דליטרא קציעות. בפ"ק די"ט וכ"פ בי"ד סי' פ"ו ס"ג וכאן מדליקין אותו במנין אע"ג דאינו במנין רק משום שהיא קדושה ולא בעצמו דהכי אשכחן אפי' לקולא בפ' הערל פ"א ב' בחתיכות חטאות טמאה בשל טהורות דתעלה וכ' תוס' שם ד"ה דברי הכל כו' דלא שייך כו' ועט"ז שחולק ע"ז וכמ"ש בתוס' שם דאזלינן אחר מה שיהי' אחר הביטול וכ"כ בש"ע י"ד סי' ק"א ס"א ואפי' אם כו':
סעיף ב
ס"ב הדלקה. הוא לשון ש"ע בעצמו וצ"ע ועט"ז שכ' דר"ל כיון שהדליק קיים כבר המצוה וא"צ יותר:
ואפי' כבתה כו'. דאל"כ היה אסור בשבת בשמנים ופתילות שאסרו חכמים מטעם דכבתה זקוק ושמא יכבה בכה"ג ויפשע כמ"ש רש"י שם:
וכן אם כו'. כן מוכח מגמרא שם מדמתירין להדליק בשמנים שאמרו כו' ולא חיישינן בכה"ג:
סעיף ג
ס"ג ונר של מתכת. דאינו מאוס כמ"ש פ"ג דשבת מ"ד א':
ושל זכוכית. ע' בתוס' דסוף פ"ג דברכות כ"ה ב' ד"ה גרף ורא"ש שם ולעיל סי' פ"ז ס"א וכן משמע בגמ' דע"א ל"ג במאני דקוניא לפי' ר"ת שם ד"ה קוניא:
סעיף ד
ס"ד אין. מ"ס: