ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
סימן תקס
סעיף א
ס"א תקנו חכמים כו'. שאין בונין לעולם אלא כו' ספ"ג דב"ב אין מסיידין כו'. ואפי' בשיור אמה אחת כמש"ש ת"ר לא יסוד אדם כו' ומשמע דבכ"ע אסור ומש"ש ומשייר היינו שטח בטיט ואח"כ סיד ואז מותר ע"י שיור אמה אחת אבל הטור חולק על הרמב"ם וכת' דשתי הברייתות ענין אחד הוא ע"ש:
סעיף ב
ס"ב ויש מקומות כו'. ערפ"ה דברכות:
או כו'. עפ"ו דב"ק וסוף מידות:
סעיף ג
ס"ג וכן גזרו כו'. סוטה מ"ח א' במתני' משבטלה כו':
וכל מיני זמר. שם בגמ' כל השותה בארבעה מיני זמר כו':
וכל משמיעי כו'. שם זמרא דגרדאי אסור וערש"י ושם אודנא דשמע כו' ושם זימרא בביתא כו'.
וי"א כו'. כמ"שש במתני' מבית המשתאות שנאמר בשיר לא כו' וכן בגיטין ז' א' ולשלח ליה מהכא בשיר כו' ובירושלמי הביאו תוס' שם דהוי קאי ודמיך בזימרא כו' ע"ש:
ואסור לשומעם כו'. בסוטה שם אידנא דשמע כו' כנ"ל: שנאמר בשיר. קאי אלמעלה ונקט לשון מתני' דסוטה שממנו נאסר עיקר השיר:
וכן לצורך מצוה כו'. עבי"ד דשבת:
סעיף ד
ס"ד שלא להניח כלל. כלוי שם ואמר שם וכן תני לוי במתני' וכמ"ש הרמב"ם דכ"מ שלא נפסק הלכה בהדיא פיסקין כאמורא שנזכר באחרונה:
ושלא יניח כו' וכן כו' אבל של כו'. ממ"ש שם א"ל דומיא דכ"ג בגברי ותנן במתני' אף עטרות כלות וצ"ל דכלילא לאו היינו עטרות וכמ"ש בפ"ו דשבת כלילא שרי ובמתני' שם ולא בעיר של זהב והוא עטרות כלות כמ"ש בסוטה שם ובכלילא הוא החילוק בין גברי לנשי וע' בתוס' שם שכ' בשם ר"ת דאינו אסור לכלה אלא עיר של זהב אבל הרמב"ן בס' תה"א הקשה עליהם דא"כ הא דאמרו ברפ"ו דשב' ג"ד נאמרו באצטמא כו' אין בה משום עטרו' כלות הלא כ"ד מותר ופי' דכ"ד שהוא של אניסכא אסור ודרבינא של גדיל הוה כמש"ש דוקא גדיל כלילא כו' והיינו דתניא סתם איזו היא עטרות כלות עיר של זהב אבל עושה כיפה של מילת לא התיר אלא של מילת עכ"ל הרמג"ן שם בקיצור:
ודוקא כו'. ממ"ש בשבת ולא בעיר כו' הא בחול שרי: