ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
סימן תקלה
סעיף א
ס"א אפי' כו'. ירושלמי שם אין מפנין מדירה נאה לדירה נאה ולא מדירה כאורה לדירה כאורה ולא מדירה כאורה לדירה נאה אצ"ל מדירה נאה לדירה כאורה ובתוך שלו אפי' מדירה נאה לדירה כאור' שמחה לאדם שהוא דר בתוך שלו:
ולא כו'. צ"ל לא כו' ור"ל שמ"ש אין מפנין בין כו' דירתו ממ"ש בירושלמי וכן כליו כמש"ש אין מביאין כלים כו' ופ' רש"י בפסחים נ"ה ב' ד"ה לחצר אחרת:
שאינם כו'. כמ"ש סי' תקל"ד ס"ג:
כ"ש כו'. ע"ל סי' תקנ"ח ס"ג ובה"ג שם:
אבל כו'. גמרא שם כפי' הנ"י:
ואם אין כו'. צ"ע דבגמ' מ' דאסור דא"כ הל"ל אין מפנין מחצר לחצר אבל כו' וכן אמר שם והאמרת רישא אין מפנין כלל והתרצן לא השיב אלא לבית שבאותו חצר. ונראה שלמדו ממ"ש בכתובות ע"ב ב' מחצר כו' אבל צ"ע דמשם מוכח להיפך דאינו כחצר דבחצר אפי' בלא קלתה מותר כמ"ש תוס' שם ד"ה אלא כו' ובירושלמי שם חצר שהרבים בוקעין בו ה"ה כמבוי מבוי שאין הרבים בוקעין בו ה"ה כמבוי ור"ל שאינו מפולש וכמ"ש הרמב"ם וש"ע בא"ע סי' קט"ו ואפשר דכה"ג מיירי גם כן כאן:
ואם מתיירא כו'. שם וכנ"ל סי' תקל"ד וסי' תקנ"ח ס"ב וס"ג:
ואפי' כו'. ירושלמי פ"ב הלכה ג' א"ר יוחנן אם הזכירוך לבולי יהא הירדן בעל גבולך ודאי משום נסיעת גופו לא הצריך בכה"ג דבלא"ה מותר כמ"ש בסי' תקל"ו ס"א ועב"י שם בהג"ה אלא להסיע ממונו משום דבר האבד דבדיני דבר האבד מיתני' בירושלמי שם:
סעיף ב
ס"ב יש כו'. כת' בלשון יש כו' שהרמב"ם השמיטו שסובר שגמרא דידן פליג על הירושלמי דאל"כ ל"ל למימר לבית שבחצר וקושית הגמרא מעיקרא ליתא דפשטא דמתני' כהירושלמי: מ"מ. ואין ראיה דא"כ הל"ל אבל כו' לביתי.