אור ברסלב

ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

סימן תלד

סימן תלג

סעיף א

ס"א או יתלנו כו'. סה"פ וטור וכמ"ש בפ"ג די"ט לשמרו מן העכברים:

או יניחנו כו' מקום כו'. אבל סתם תיבות חתורות הן אצל העכברים כמ"ש בח"מ סי' רצ"א סי"ג בהג"ה י"א כו' והכל כו':

סעיף ב

ס"ב מיד. שם וליבטליה כו':

כל חמירא. כ"כ הרי"ף והגאונים וכ"ה בירושלמי פ"ב הלכה ב' רב אמר צריך שיאמר כל חמץ שיש לי בתוך ביתי ואיני יודע בו יבטל. וכ' הג"מ והטור שלא יאמר בהדין ביתא אלא ברשותי כדי לכלול כל מקומות כמ"ש בגמרא אין לי אלא בבתים כו' וז"ש דאיתיה ברשותי וכ"ה ברי"ף ורא"ש:

ויאמר. כמ"ש בתרומות ובשבועות שיהא פיו ולבו שוין ועמ"א ס"ק ו':

ואם אמרו. ר"ל בלשון תרגום:

אבל בשאר כו'. שכל בו כתב לומר חמירא וחמיעא שחמץ ושאור ב' דברים הן וכ' ת"ה דלשון חמירא כולל אף חמץ כמ"ש בפ"ק בעירו חמירא דבני חילא דחמירא דידיה הוא ובפ"ב זבינו חמירא דבני חילא וז"ש בהג"ה אבל בשאר כו'. אבל בירושלמי הנ"ל לא מ' כן שהרי בלה"ק ודאי חמץ ושאור ב' דברים הן כמ"ש בתורה ואעפ"כ לא אמר בירושלמי רק כל חמץ שיש כו':

וטוב. עמ"א והגמרא לא הצריכוהו שאמרו ומה שמשייר כו':

שמשתגיע. גמרא שם:

ואין לבטל. עמ"א ואע"ג שבגמרא משמע שהיו שורפין בשש כמ"ש אימתי בשעת ביעורו וע' תוס' ורא"ש שם וכן כאן כיון דלאו שעת ביעורו כו' לפי שלא היו מבטלין ביום:

כדי לקיים כו'. דשיטת רש"י דביטול הוא מד"ת ולא הבדיקה ומהני אפי' לחמץ ידוע כמש"ש ז' א' הכא בתלמיד היושב לפני רבו כו' וספ"ג במתני' ההולך כו' ושם ו' ב" ותוס' הקשו עליו דא"כ במאי איפלגו ר"י ורבנן בביעור חמץ ומפיק לה ר"י מקראי ורבנן השיבו לא מצא כו' והתורה אמרה תשביתו כו' ושם ה' א' ר"ע אומר כו' ומצינו כו' ועוד פריך בדיקה לאור הנר מנלן ופי' דבדיקה מדאורייתא והביטול מטעם הפקר הוא ועתוס' ד' ב' ד"ה מדאורייתא כו' אבל הר"ן כ' דמדאורייתא בחדא סגי אלא מפני שביטול זה תלוי במחשבתן של ב"א ואין הדעות שוות החמירו חכמים בבדיקה דוקא וא"צ ביטול לדינא דמתני' ואח"כ חידש רב יהודה ביטול שמא ימצא כו' והוא ע"ד רש"י ע"ש בר"נ ריש פסחים ודעת הרב כאן לפ"ד התוס' שהלכו האחרונים לשיטתן ה"ה המרדכי והג"מ וסמ"ג וסייעתם:

סעיף ג

ס"ג בביטול. דביטול היום אינו אלא משום הנשאר כנ"ל:

סעיף ד

ס"ד שלוחו. כמ"ש בפ"י דנדרים ע"ב ב' האומר לאפטרופוס כו' ואפי' לר' יאשיה משום דכתיב אישה כו' וע' בפ' השואל בתוס':

וכשמבטל. דא"א לומר בהדין ביתא כנ"ל לכלול כל החמץ שבכל רשותו:

אם אין. כמ"ש בפ"א דפסחים הכא בתלמיד היושב כו' ובסוף פ"ג ההולך לשחוט כו':

ואם אינו כמ"ש בפ' הדר מהו למיגר מדביתהו הכא מ"ד כו' אשתו כו':

תוכן העניינים

ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה