ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
סימן שסז
סעיף א
ס"א אפי' אם מיחה. רא"ש שם וכ"ה בתוס' שם דפריך שם בגמ' מהא דאחד מבני כו' רגיל אין כו' ושם אמר בע"כ:
וה"מ כשאוסר. כפי' הרא"ש שם דפריך רגיל אין כו' וכאן אמר סתם אפי' אינו רגיל ותי' בדאסר אפי' אינו רגיל ורגיל אפי' אינו אסר:
באחת רגיל לצאת כו'. כמש"ש מ"ט א':
ואם אין כו' אם אין. שם פ"א ב' וקי"ל כדברי המיקל בעירוב כנ"ל ושם אמר שמואל הלכה כר' יהודה:
ואפי' אם היה. ב"י וע"ש:
אבל אם. שם במתני' שאין מערבין כו' ובגמ' נסתפק לתוס' אם בני הבית מועיל ופ' לחומרא:
אבל בני החצר. רא"ש שם מדפריך רגיל אין כו' ודילמא מיירי בלא דעתם ממש:
אפי' רגיל. טור וכ"מ דלס"ד דשמואל אתד כו' באסר ואפ"ה מפ' הגמ' בדעת אשתו כנ"ל:
וי"א. שמפ' הא דאסר אהא דא' מבני מבוי כו' ור"ל דאסר שאומר בפי' שאין רוצה לערב ולכן רגיל אין כו' וכן ההיא דנשים שעירבו ג"כ בדאסר ודשמואל קמייתא בדלא אסר אלא שלא בידיעתו:
אבל כופין. תוספתא וגמ' עירובין פ' ב' ל"א בב"ד שאני וכצ"ל וט"ס שם כגמ' שכ' מצד ע"ש:
וחזר מעירובו. שם ס"ב א' ונכרי לא מוגר וערש"י ד"ה אלא כו' בכל שבת ופי' דר"ל אם יחזור כמ"ש סי' שפ"ב ס"ו וה"ה בעירוב:
אבל אם. כנ"ל דנוטלין בע"כ וכ"ש אם הוא ברשותן ועמ"א סק"ה: