ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
סימן שלט
סעיף ב
ס"ב שכשהמים נעקרין. כן פי' מ"ש שם אי עקר ר"ל המים חוץ לבריכה:
ואם יש. שם:
סעיף ג
ס"ג שמא. י"ט שם:
להכות כו'. רש"י שם:
או לשחק. שבת נג א' וירושלמי פ"ו דשבת יוצא בזוג כו' ובלבד שלא ישמיע את הקול ע"ש:
גזירה. גמ' שם:
סעיף ד
ס"ד ויש מתירין. כפי' והא מצוה קעביד אמאי אסור ל"צ כו':
ואפשר. כן מ' בתוס' שם שהקשו על ר"ת מירושלמי שהקשו על הכניסה לכה"ג ביה"כ דע"כ צריך לכנוס אותה כמ"ש בגמ' פ"ק דיומא ותי' משום דאין שבות במקדש ע"ש בירושל' הלא"ה אסור:
דלא קי"ל הכי. כמו שהקשו בתוס' עליו מירושלמי הנ"ל:
מ"מ סומכין. כ' הר"ן שר"ת כתב בתשובה שאין מותר אלא בשעת הדחק:
שלא כו'. מתני' שם:
ואין כונסין. נלמד מאין מיבמין ומירושלמי פ"ק דיומא ופ"ק דכתובות. ר"ן:
ואין פודין. כמו לא מקדישין כו' דדמי למקח וממכר ועוד דאפילו פריעת חוב אסור כמ"ש שבת קמט א'. ריב"ש:
ואין מגרשין. ר"ן בשם תוספתא וכ"כ תוס' בגיטין ע"ז ב' בשם תוספתא:
וכלם אם. תוספתא וירושל' שם:
סעיף ה
ס"ה הכונס כו'. זהו כס"ד של תוס' דיומא יג ב' ד"ה ולחדא כו' נ"ל לפרש כו' דיחוד כו' אבל תוס' חזרו וכמ"ש בא"ה סי' נ"ה ס"א בהג"ה וי"א דהחופה כו' וע' מש"ש בראיות ברורות שהעיקר שאין חילוק בין בתולה לאלמנה וכ"ד בע"ה ועיין בא"ע סי' סד ס"ה:
סעיף ו
ס"ו אסור כו' ולכן כו'. ירוש' פ"ה די"ט ולא שטין ר' יעקב בשם ר' זבדי זאת אומרת שאסור להשיט דבר להוליכו מאצלו ודכוותיה אסור לאדם להשיט דבר ולהביאו אצלו ר' אבא מרי ור' מתניה הוון יתיבין חמיין לחד בר נש פציל מייא לכא ולכא ושתי א"ר אבא מרי לר' מתניה דא היא דאמר ר"י בר זבדי אסור לאדם להשיט דבר ולהוליכו מאצלו:
סעיף ז
ס"ז ספינה אם כו' ואם היא. שבת קלט ב' דאזיל ונאים כו' וצ"ל בכה"ג ועיין בעירובין מב ב' בקופץ ושם משמע דמיירי בשטה מדאמר בקופץ וצ"ל בקשורה וכ"ש ברישא דאינה שטה כלל: