ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
סימן שו
סעיף א
ס"א ממצא. שבת ק"נ א' וקי"ג א' וע' רש"י שם ד"ה ממצא:
שמעיין כו'. או. עירובין ל"ח ול"ט:
וה"ה. נלמד מהנ"ל:
סעיף ג
ס"ג ויכול לומר. שם בברייתא מחשיכין לפקח כו' ור"ל שאומר לחבירו לפקח וכמש"ו ואומרים לו כו':
למחר. ע"ש בתוס' ד"ה לעולם:
ואם א"א. ק"נ א':
ויש אוסרין. דאין מותר אא"כ יש ענין שמותר בדבר הרשות כמו לך כו' שאם היה בורגנין כו' אבל בלא"ה אסור שהרי נכרי שהביא חלילין אסור. הר"ן ועמ"א:
סעיף ד
ס"ד ולא יאמר. תוספתא סוף שבת בסיום הברייתא השוכר כו' ולא יאמר כו' אלא תן לי שכר עשרה ימים וה"ה לשכר שבוע:
ואם שכרו. כן מ' שם במורד שאמרו דמחזי כשכר שבת אע"ג שנותן לה בהבלעה כיון שנתוסף יום יום:
סעיף ה
ס"ה אסור. כמו בס' שקדם:
ויש מי. כמ"ש בס"ו וכ"מ בפסחים נ' ב' דמחזי כשכר שבת:
ואם שכרו. עמ"א וכמ"ש בס"ד:
סעיף ו
ס"ו ודוקא. כנ"ל בס"ג:
סעיף ז
ס"ז מותר. קנ"ז א' ב':
כגון. רמב"ם בפי' שם:
וללחוש כו'. כמש"ל סי' שכ"ח סמ"ה ובירושל' פי"ד דשבת הלכה ג' לוחשין לעין ולמעים ולנחשים ולעקרבים ומעבירין ע"ג העין בשבת:
ומ"מ כו'. מכילתא פ' יתרו ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וכי אפשר לאדם לעשות כל מלאכתו בששת ימים אלא שבוא כאילו כל מלאכתך עשויה:
סעיף ט
ס"ט אסור. דאפי' נכרי שהביא חלילין אסור:
אבל חולה כו'. כמ"ש בפ' מי שמת קונין מש"מ בשבת כו ועתוס' שם:
סעיף יא
סי"א דאינו אסור. והוי שבות דשבות כמ"ש גבי מילה דלא התירו אלא שבות דשבות וכמ"ש בסי' ש"ז ס"ה:
ומשום. גמ' שם:
סעיף יב
סי"ב מותר. להכריז. דחפצי שמים ודבר מצוה הוא:
הואיל והוא. עמ"א: ובבד"ה כ' בשם רי"ו כו'. וכמ"ש קנ"ז א' מפירין נדרים אפי' שלא כצורך שבת ע"ש:
אבל. שם כמו נשאלין לנדרים כו':
סעיף יג
סי"ג להכריז כו'. ואם לאו. דוקא בכה"ג אסור דהוי כמו החלטה אבל בלא"ה מותר כמו בסיקריקין שאמרו בירושל' שהיו מכריזין בי"ב חודש ד' שבתות וכן במורדת בפ' אע"פ בגמ' וכ' הריב"ש לכך היו שולחין לה קודם ההכרזה מבחול ולא אמרו כן בתוך הכרזה הוי יודעת כו' משום דבכה"ג אסור:
סעיף יד
סי"ד מי ששלחו וכו'. עתוס' דשבת ד' א' ד"ה וכי כו' והא דתנן כו' שאני כו' ועי"ל כו' וכב' התירוצים של התוס' ואינו מותר אלא בלא פשע ומצוה רבה ולכן דוקא אמר שהוציאו ודוקא בכה"ג משא"כ בסי' שכ"ח ס"י אע"ג דעבירה גדולה מ"מ אין מחללין שבת עליה דאין מצוה גדולה משמירת שבת משא"כ כה"ג להביאה לכלל ישראל. והנה הרשב"א בתשובה אוסר וכ' דלא שרינן אלא היכא שנעשה האיסור על ידו כמו בפ"ג דעירובין והן תחילת דברי תוס' דשבת הנ"ל אבל תוס' מסקו שם דבמצוה רבה מותר כנ"ל ובתי' הב' כתבו דהיכא דלא פשע מותר. והרשב"א אזיל לשיטתו שכת' בחידושיו שם תי' ראשון של התוס' דמצוה רבה שאני וכ' ול"נ כו' חצי בן חורין לית ביה משום תעבודו משום צד חירות שבו וההיא דשפחה חציה בת חורין דעבדו בה איסורא שם כיון דרבים נכשלים מצוה דרבים ודאי שאני כמ"ש בהדיא בפ' השולח ובפ"ג שאכלו והנה המחבר פ' כדברי התוס' כמש"ל וע' סי' שכ"ח ס"י בהג"ה דאוסר שם וזה ניחא כמש"ל ועב"ח וט"ז ומ"א שהאריכו בזה:
כייפינן. כמו שם: