ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
סימן רצט
סעיף א
ס"א אסור כו'. עד צריך להפסיק. פסחים קה א':
אפי' משתייה. תוס' שם ד"ה אבל:
וי"א. לפי' הרי"ף שם כשם שהשבת קאי אספק חשיכה ופירש בע"ה דע"ז אמרו וה"מ לקידוש כו' אבל בדברי הרי"ף לא משמע כן דא"כ ל"ל לומר שם בר"פ וה"מ לקידוש כו' והא דאמר כו' כשם שמפסיק ליתא ע"ש. ועיין רי"ף שגורס כגי' הגאונים חזי אי נגה יומא כו' וע"ש ואף שהרז"ה והרא"ש הקשו עליו מאי אריא קביעות מעשר לתיקונו כבר תי' במלחמות דע"כ כיון שאסור בתיקון ע"כ אסור באכילה דאל"כ לא הוי כמתקן וגם העונג מתחיל אז כמ"ש בברכות ע"ש:
סעיף ב
ס"ב היו שותים. כיון דא"צ להפסיק וכפי' הרמב"ם נפסיק ונקבעיה כנ"ל בסי' רעא אבל להבדלה אין קובעת:
ויש מי. הוא מהרי"ק שפ' כסמ"ג ובע"ה והוא י"א דס"א דלא כמ"א ועיין מהרי"ק:
סעיף ג
ס"ג כשמפסיק. אפי' לי"א דס"א כמו בקידוש בסי' רעא ס"ד:
וי"א. הוא מהרי"ק. אבל לא כ' כן אלא על דברי רמב"ם שאמר בואו ונבדיל כמ"ש בס"ב אע"ג דמלשונו מ' כמ"ש כאן מ"מ העיקר כמ"ש וע"ש ועמ"א:
סעיף ד
ס"ד כשהיה אוכל. מתני' דפ"ח דברכות נ"א ב' ובפסחים ק"ב ב' וע"ש בתוס' ד"ה מניחו כו' והקשה הר' ניסים כו' ותי' כו':
ואם יש. שם אין לו שאני:
סעיף ו
ס"ו שכח. כלישנא קמא דהוא סתמא דגמ' ועוד דמסקנא שם כן בעובדא דאמימר וע"ש בתוס' ד"ה אמימר וד"ה ש"מ:
וי"א. כל"ב והר"ן כ' שלא היה גורס רק ל"ק והיה גורס בו כל היום ולכאורה לפסק הרי"ף אין מבדילין במוצאי ט"ב שחל להיות בשבת וכמ"ש בתוס' הנ"ל ד"ה אמימר ואם כן הא דסי' רצ"א ס"ג היא כס' ראשונה. אבל כי מעיינת ברי"ף שם קשה לכאורה שכ' בעובדא דאמימר וש"מ כו' כל השבת כולו כו' וכי מתרמי ליה עד סוף יום ג' מבדיל אלא שסובר כדעת בה"ג הביאו הר"ן שם והרא"ש בסוף תענית גבי ט"ב שחל להיות בשבת שמבדיל במוצאי ט"ב ואע"ג כו' כל היום כולו אין טפי לא ה"מ היכא דהוה שרי למיכל כו' ע"ש ולמד מדברי אמימר דאמר ש"מ כו' כנ"ל:
ויש מי. מקושית תוס' הנ"ל ק"ב ד' ד"ה מניחו מהא דאמימר ע"כ תי' ה"מ היכא כו':
שמע הבדלה. ע' סי' ער"ב ס"ט:
יכול. אע"ג דאמרי' בספ"ג דעירובין כיון דקבליה אסור למשתייה בנדרים הלך אחר לשון ב"א לילה ודאי:
סעיף ז
ס"ז המבדיל על. דל"פ רב ור' יוחנן שם ק"ל אלא משום שינוי מקום אבל באותו מקום מודה רב אע"ג דלא ס"ל קידוש במקום סעודה וא"כ ה"ה להבדלה ובפ"ו דברכות מ' ב' בירך על היין כו' וכ"ש דפוטר את שבתוך המזון תוס' שם ושם:
אפי' הבדיל. כן מ' ברא"ש פ' ע"פ:
וי"א. תוס' בברכות
סעיף ח
ס"ח כשפוטר. דאל"כ לא היה יכול לפטור:
ואם אין. טור ועט"ז וע"ל סי' קעד ס"ו וסי' ער"ב ס"י והוא דברי הרא"ש בפ"י דפסחים גבי ד' כוסות סכ"ד ועמ"א אבל קשה כו':
סעיף ט
ס"ט אם. שם ק' ב' ואם הביא וע"ש ברא"ש בשם ירושלמי שכ' כמ"ש כאן:
סעיף י
ס"י אם הבדיל. כן פרש"י שם וכס' המקשה דהבדיל בתפלה אף ע"ג שלא אמר המבדיל:
וי"א דכ"ז. רש"י שם ד"ה ואע"ג כו' אבל על הילוך והוצאה לא פריך ממה שהתירו למיכחל עינא וכיוצא בזה בי"ט שני ועסי' תצ"ז ס"ג וא"ל ממת שהתירו בו מלאכות גמורות די"ל דמלאכה קודם הבדלה דרבנן והתירו כמו בי"ט ב':
סעיף יא
י"א לדלות. אגדה: