ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
סימן רפה
סעיף א
ס"א אע"פ כו'. לשון הרמב"ם דלא כמ"ש ראב"ן דביחיד שלא שמע איירי דמסתמא רב ביבי לא היה ביחיד וכ"ש לגי' ר"ח ז"ל דכלה שהיו רוב עם. הג"מ פי"ג:
סעיף ב
ס"ב אם למד. דהתרגום אינו אלא משום פי' כמ"ש הרא"ש פ"ג דמגילה וכמש"ש בגמ' ג' א' מפורש זה תרגום ועכשיו יותר תועלת ברש"י וי"ח כמ"ש תוס' בברכות שם משום דתרגום ניתן בסיני וז"ש וי"ש יקרא כו':
סעיף ג
ס"ג מיום ראשון. כיון שמתחילין במנחה כמ"ש במגילה ל"א ב':
סעיף ד
ס"ד ישלים אחר. עד שמתחילין פ' הבאה:
וי"א עד רביעי. כמ"ש בפ' ע"פ:
וי"א עד. שם בברכות סבור לאשלומינהו כו' תנא כו' והיינו לכתחילה ויש גורסין לפרשיות דכלה ר"ל של יימי דכלה שהיה טרוד ולא היה יכול לקרותן לפ"ז מ' כס' ראשונה:
סעיף ה
ס"ה יכול. דמ"ש בסוטה לט אפי' בדבר הלכה היינו כמ"ש בפ"ג דברכות ונגרוס בפרקא אחרינא בדבר שהצבור עסוקין בו:
סעיף ו
ס"ו מלמדו. כנ"ל ס"ב אם למד כו':
סעיף ז
ס"ז א"צ כו' וכן. דלא כי"מ שהטעם משום שידע מה יקראו למחר וא"כ בי"ט ג"כ חייב וכן ההפטרה דא"כ היאך סבור רב ביבי' כו':
ובשבת. עמ"א ס"ק י"ב ור"ל אע"ג דמה שאנו קוראין הפטורה משום טעמא שידע כנ"ל ואם כן צריך שיקרא מה שיקרא בציבור ולא של שבת מ"מ כאן כיון שמצוי הרבה ושגור בפי הכל א"צ: