אור ברסלב

ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

סימן רסו

סימן רסה

סעיף א

ס"א ואפי' לא נתן. מדפריך בגמ' מ"ט שרו כו' ואי בקצץ הא ב"ה מתירין בכולן עם השמש בפ"ק אלא כיון דבלא נתן שכר ניחא כמ"ש תוס' י"ט א' ד"ה אלא כו' וע"ל סי' רמ"ז ס"ב אבל בסתם כו'. וסובר הרמב"ם דמתני' איירי מבע"י מדקאמר ואע"פ שנתנו משמע דע"כ איירי מבע"י כפשטא דמתני' דע"כ צריך ליתן מבע"י משום מוקצה:

ואע"פ שנתנו. מדאמרינן אבל מציאה כו' ולא אמרן כו' ואי מבע"י הרי יכול ליטלו ועי' ברא"ש:

סעיף ב

ס"ב וי"א שצריך. ב"מ פ' השוכר את הפועלים צ' ב' הנהיגה בקול ולא התירו אלא מעשה בחמור וכמ"ש אי הכי אפי' חבירו נמי אמר רב פפא כל כו' וכה"ג הוי מעשה בעצמו:

והוא. דשבות בעצמו לא התירו כנ"ל:

ואפי'. עט"ז:

סעיף ו

ס"ו י"א שכשנותנו. תוס' ד"ה מי שהחשיך מהא דפט"ז אבל קטן שבא כו' דקטן העושה כו':

ודוקא כו'. וכמ"ש ה' ב' היו טעון אוכלין כו' ועמ"א:

סעיף ז

ס"ז ודוקא כיסו כו'. לאפוקי מהרמב"ם פ"ו ופ"ך מהל' שבת שכת' שכה"ג אפי' מציאה דלא אתא לידיה והשיגו הראב"ד והרמ"ך וש"פ וע' במ"מ וכ"מ ומ"ע שהליצו בעדו וכן הרמב"ן ומוצאו של הרמב"ם מפ' בתרא דע"ג ע"א ולשיטת הפוסקים צ"ל המוציא שהוציא בשוגג אבל הרמב"ם מפרש כפשטיה שמצא וכ"מ פשטא דגמ' כמה כיסי משתכחין בשוקא. והטעם כיון שאוקמוה אדאורייתא אז אין חילוק בין כיסו או מציאה. אבל בב"מ ט' א' משמע כדברי החולקין עיין רא"ש שם וע' סי"ג:

סעיף ח

ס"ח י"א דדוקא. קמ"ב ב' ואפי' שכח לא. ולא התירו בדרכים אלו ואפי' ר' יוחנן דמתיר שם לא התיר אלא במחיצה של בני אדם דלא כרש"י שם דלפרש"י מה שהשביח ע"י הככר בטלטול פגם בהוצאה. רשב"א בשם רמב"ן:

סעיף ט

ס"ט המשתמרת. רש"י:

שאין כו' לכלום. דבלא"ה מותר דקי"ל בסוף שבת במוקצה מחמת מיאוס כר"ש אלא משום דאין כו' וכמש"ש מ"ו א' בשרגא דנפטא משום דחזי לכסויי כו' הא לא"ה לא:

לא יניהם כו'. ר"ל אפי' לבטל כלי מהיכנו מותר דקי"ל צער בע"ח דאורייתא כמ"ש בפ"ב דב"מ ל' א' וז"ש ילא כו' ר"ל בכ"ע דמדאמרי' שם והאיכא כו' משמע דלמ"ד צער בע"ח דאורייתא צריך לפורקן:

סעיף י

ס"י חשכה כו' או. כפרש"י שם ולעיל סי' ל' ס"ד כ' כפי' תוס':

סעיף יב

סי"ב י"א. דדוקא מדלא הזכיר במתניתין היתר זה ולא בגמ' דאמרו אין שם כו':

וי"א דה"ה. ובמקום שאין יכול מאלו האופנים הנ"ל ולכן לא הזכירו ועמ"א:

ומי ששכח כו' אם. מ"ג א' בצריך למקומו אלמא כיון שהוא כבר בידו יכול להוליכו לכ"מ שירצה ואין משום איסור טילטול. אבל ל"נ דשם התחלת הטלטול הוא בהיתר וכל הטלטול הוא בהיתר משא"כ כאן שבאיסור הוא ומי שאכל שום וריחו נודף וכו' וראיה ממ"ש בספ"ב דשבת אריב"ח שמעתי כו' מקום צנוע כו' ואף שנדחק במ"א ליישבו לא נראו דבריו כלל וכלל וכן בתוספתא סוף סוכה שמשלכת הפתילה מידה בקבלת שבת:

ואם הוא בשוק. כנ"ל ס"ח:

סעיף יג

סי"ג מצא ארנקי. מהא דב"מ ט' א' דלא כרמב"ם כנ"ל ס"ז:

תוכן העניינים

ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה