אור ברסלב

ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

סימן רסג

סימן רסב

סעיף א

ס"א יהא זהיר. כ"ג ב':

יפה. שם א':

ויש. ל"ג ב':

ויכולין כו' כי יכולין. מפ"ג דמגילה אבל מוסיפין:

דבר המכוון. שם נגד מי:

סעיף ב

ס"ב אחד. כ"ה ב':

אפי'. כ"ג ב' א"ר פשיטא לי כו' וקידוש קודם לכבוד היום בע"פ ק"ה א' ב' וכבוד היום דבר מועט שוה לד' כוסות כמ"ש שם קי"ב א' פשיטא כו' תנא דבי אליהו כו':

סעיף ד

ס"ד ואם היה. תוס' כ"ה ב' ד"ה חובה מהנ"ל לא יקדים:

סעיף ה

ס"ה כשידליק. ירושלמי פרק הרואה:

אחד. כנ"ל ס"ב:

גם בי"ט. ירושלמי שם:

וביה"כ. דמנהגא הוא כמ"ש בפ"ד נ"ג ב' דפסחים ולא מברכינן אמנהגא כמ"ש בפ"ד דסוכה מ"ד ב':

יש מי. פ"א דפסחים ז' ב':

ויש. כדעת בה"ג ס"י:

סעיף ו

ס"ו בחורים. משום שלום בית כמ"ש פ' ב"מ:

אבל. שם בנ"ח:

סעיף ז

ס"ז אורח. שם בנ"ח.

סעיף ח

ס"ח ב' או כו'. שכ"א מצווה:

ויש. דליכא טעמא דשלום בית כנ"ל:

סעיף ט

ס"ט המדליקין. ע' בתשובת מהרי"ל סי' נ"ג מ"ש בזה ובס' שקדם:

סעיף י

ס"י לבה"ג כו'. כיון דבשביל שבת בא כמ"ש בספ"ג דעירובין מ"ב ב' לענין זמן וזהו שקבעוהו הדלקה מלאכה אחרונה ואפי' להטמנה אף דתנן ספק חשיכה אין מדליקין כו' וטומנין כו' וכמש"ש ל"ה ב' אחר הדלקת הנר היו תוקעין ג"ת ושובת והא דשוהין כו' לפי שהוצרכו לשהות עד שידליקו כולם או רובם:

ועפ"ז. תוספתא בפ' בתרא דסוכה אפי' נר בידו כו':

וי"א. פלוגתתם תליא בחילוף הגי' בפ"ד דביצה ל' ב' אבל עצי סוכה כו' ויש שאין גורסין וער"ן שם שפי' דה"ק באומר איני בודל כו' וחזר בו מתי' הראשון דאפי' בעצי סוכה דמצוה מהני:

ויש חולקים. מהא דשוהין אחר הדלקה כנ"ל ומהא דריב"ח שמעתי שאם בא להדליק כו':

אלא בתפלת כו'. כמ"ש בפ"ד דברכות כ"ז וע"ל סי' רנ"ג ס"ב וסי' רס"א ס"ד:

ואפי' תנאי כו'. תוספתא פ"ו דטהרות וע' מ"ש בי"ד סי' ר"י ס"א:

ועיקר הדלקה. שבת כ"ה ב' ועתוס' ד"ה הדלקת:

וצריך. כ"ב ב':

סעיף יא

סי"א אע"פ. ברכות שם:

סעיף יב

סי"ב אם רוב כו' אדם שבא. מתוספתא הנ"ל:

סעיף יד

סי"ד אם כשהתפללו. ברכות שם:

ואם יחיד כו'. שם:

ולענין עשיית כו'. תוס' שם דבשלמא בתפלה לא מטרחינן אבל במלאכה אין חילוק:

וי"א שאותם כו'. דס"ל דקבלה בטעות הוי קבלה ומתפלה אין ראיה כיון דתפלה בטעות אינה כלום ואף בצבור רק משום דלא מטרחינן להו הקבלה ג"כ אינה כלום משא"כ בקבלה דהדלקה ובזה יפה כוון שכ' וי"א דר"ל דאף בהתפללו מעריב הדין כן ואף דשם במרדכי שלא התפללו עדיין מעריב ועמ"א:

וי"א שאותו. דהוקצה למצותו אע"ג שלא הוקצה לאיסורו וכמ"ש מ"ה א' ועמ"א ול"נ כו':

סעיף טו

סט"ו אבל אם ענה כו'. מהא דטעה כו' וכמ"ש סי' ק"ח ס"ט:

סעיף טז

סט"ז הואיל והתחיל כו'. שבת ט' ב' ואם התחילו:

בהיתר. תוס' שם מהא דסוכה ל"ח ע"ש. ואע"ג דכה"ג מיקרי התחיל באיסור כמ"ש בע"פ ק"ז ב' וע' רשב"ם שם ד"ה סוף סוף כאן לא מחמרינן כולי האי כו'. ועמ"א:

סעיף יז

סי"ז י"א שמי. קנ"א א' מותר לאדם כו':

וכ"ש במ"ש מי כו'. דיש היתר אף לעצמו בהבדלה וכמ"ש שם ק"נ ב' מותר לאדם לומר כו' וע"ש תוס' ד"ה לכרך כו':

תוכן העניינים

ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה