ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
סימן קמו
סעיף א
ס"א אסור כו'. ואפי' בין פסוקא לפסוקא אסור דתיקו דאורייתא לחומרא תר"י וטור והשמיט הש"ע שאינו נוהג עכשיו שאין מתרגמין עכשיו ואין מפסיקין בין פסוק לפסוק:
סעיף ב
ס"ב כיון שהתחיל כו'. רש"י ורמב"ם ומפ' דל"ד שנפתח ובפתחו דקרא לשון התחלה אבל בירושלמי ובמ"ס דמפ' טעמא דפותח ואח"כ מברך שנא' ובפתחו ואח"כ ויברך כו' מ' פתיחה ממש:
אפי' בין כו'. דל"ק כ"ז שהוא פתוח אלא כיון שנפתח תר"י:
ואפי' אם כו'. שלא לפרוש מן הציבור כמ"ש למטה:
ויש כו'. כ"ז לתרץ מ"ש בפ"ק דברכות רב ששת מהדר כו' וג' ס' הראשונות כתובות בתוס' דברכות שם:
וי"מ למי שקודם כו'. שכיון שכבר התחיל במצוה אין לו לפסוק ואנשי בה"כ ראו אותו שקבע וז"ש מהדר כו' ולס' הראשונות דחקו עצמן דלרבותא קאמר:
ולקרות כו'. דאסור הוא כמ"ש בפ"ג שם שלא יהא הציבור כו' בדבר שהצבור עסוקין בו משא"כ בכה"ג:
ופ' פרה. עמ"ש בסי' תרפ"ה שאינו עיקר:
סעיף ד
ס"ד ויש מחמירין כו'. שנא' ובפתחו עמדו כו' וס' הראשונה כ' דהא אמרי' אין עמידה אלא שתיקה וכן בירושל' אסר לקורא ולמתרגם בישיבה וכן בגמ' רפ"ג מכלל דלכ"ע מותר וכן עיקר: