ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
סימן פה
סעיף א
ס"א לא ילך כו' ואפי' כו'. כר"ח ות"כ דכמה אמוראי שם כותיה לא פסק מאי כו':
אפי' כו'. כמ"ש סוף ר"ה:
וי"א כו'. כנ"ל:
סעיף ב
ס"ב אפי' להרהר כו'. ברכות שם ובכמה מקומות:
ובמקום כו'. ברכות שם ת"ח אסור כו'
ואפי' כו'. מדפריך בשבת מ' ב' והיכי עביד הכי כו' ומשני אפרושי כו' והוא דברי הר"ן ובירושלמי פ"ג דשבת ר"י בר אידי בשם ריב"ל שואלין הלכות המרחץ בבית המרחץ כו' כהדא רשב"א עאל מסחי עם ר"מ שאל ליה מהו להדיח א"ל אסור כו' ולא כן שמואל שאיל לרב מהו לענות אמן במקום מטונף א"ל אסור ואסור דאמרית לך אסור אשכח תנאי תני שואלין הלכות המרחץ בבהמ"ר והלכות בהכ"ס בבהכ"ס והיה לכאורה הלכה כריב"ל אלא בגמ' דידן לא מ' כן כמש"ל ובנוסחא דידן בירושלמי אשכח תנאי תני אין שואלין והוא ט"ס:
ובעניני קודש כו'. רמב"ם ועמ"א בשם כ"מ וכ' הרשב"א דמאי פריך וכי ס"ד דלישבקיה לעביד איסורא אלא דלא הל"ל בלשון הוראה אלא כמאן דלא צריך להכי וז"ש תדע כו' דר"ל דאף שאמר שם בלשין הוראה ממש:
ובמקום כו'. ע' תוס' דמס' ע"ג מ"ד ב' ד"ה תנא כו' ואור"י כו' וכ"כ הר"ן אלא שכ' דלאו משום איבה אלא ששם מותר בהרהור וכל שאינו אומר טעמו של דבר הוי כהרהור וכתב עוד פירוש אחר כפירוש רשב"ם: