ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
סימן נג
א האב כו'. מתני' פ"ו הפוסק כו' ופריך בירושלמי שם ולא הן הדברים כו' בשפסק כו' והביאו הרי"ף והרא"ש שם ותוס' מ"ז ב' בד"ה כתב כו':
ב וכן הבן כו'. ר"ל האב שפסק לבנו ונלמד מהנ"ל שכל הפוסק כו':
ג יש מי כו'. וכ"מ שם מ"ז א' ת"ר כתב לה כו' ומתה כו' ואם איתא מאי קמ"ל אפילו היא לא זכתה עדיין:
ד לענין כו'. ע' ברא"ש ברפ"ו שם:
ה הפוסק כו' י"א כו' ור"ח כו'. עתו' מ"ז א' ד"ה כתב לה כו' וע' לקמן סי' נ"ז:
ו כ"ז שלא כו'. שם בתו' והא דאמר בת"כ כו' א"נ כדרבנן כו' ושמא היינו כשהכתובה כו':
ז אפי' עשה כו' וזקפן כו'. אע"ג דזקיפה כגבוי כאן גבייה ממש בעינן דכ"ז שלא באו לידו אמרי' שלא כתב כו' לכן הוצרך בתוס' שם לאוקמי ההיא דת"כ בשמוחז' אף ע"ג דבת"כ תניא זה שפסק כו' ולא אוקמוהו כה"ג. תה"ד ע"ש:
ח וכל זה שלא כו' כנ"ל:
ט עוד תיקן כו'. בתוס' שם ועהג"א שם ד"ה ומיהו כו':
י וי"א כו'. שם בהג"ה ומרדכי ע"ש: