ביאור הגר"א על ספרא דצניעותא· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק א
תאנא כו'...במתקלא: הוא כמו הקדמה. כמו כל התחלות כמו "משלי שלמה כו'" עד "יראת ה'" (משלי א, ז) -- הקדמה למשלי במה הספר מדבר. וכן כל הספרים. והן ה' תיבות עד "במתקלא" נגד ה' פרקין של זה הספר, שהם נגד ה' חומשי תורה, שהן כנגד ה' פרצופים שכוללים כל האצילות, ה' עולמות שכוללים כל העולמות - אבי"ע ואדם קדמון, ד' אותיות הוי"ה עם קוצו של יו"ד:
ספרא: ספר הוא גילוי המחשבה, שהמחשבה הוא סתום באדם ואינו מתגלה אלא ע"י דבורו או כתבו. וכן אין סוף נתגלה וברא את העולם לגילויו ולאשתמודע ליה כמ"ש בזוהר והן התיקונים שמפ"ו גם כן על ידי שני דברים אלו כמ"ש בספר יצירה, וברא את עולמו בספר וספר וסיפור. ועניני ב' ספרים וסיפור הוא, כי בדיבור - בפעם א' נתגלה מחשבתו, אבל בספר בב' פעמים; אחד כשכותב ונתגלה מחשבתו בעולם אבל עדיין סתום הספר, ושני כשקורין הספר - אז נתגלה. אבל בדיבור כולל שניהם בפעם א'.
והם חב"ד כמ"ש בספר יצירה שבהם נברא העולם כמ"ש (משלי ג' י"ט) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו. והן ראשית הגילוי של המחשבה סתימאה שהוא כתר עליון שאין מתגלה כלל אפילו מציאותה ולכן נקרא 'אין'. וחכמה הוא ספר החתום שאין מתגלה רק מציאותה ולא מהותה, שלכן נקרא 'יש'. ובינה הוא ספר השני שהיא מתגלה לאדם הקורא. ודעת הוא הסיפור שמוציא ומגלה לכל.
וידוע כל הספירות נקראין על שם חכמה כמ"ש בתז"ח דף ע"ג ע"א אדם הגדול חכמה ועשר חכמות אתקריאו עשר ספירות מסטרי' וכמ"ש (תהלים קד, כד) "כלם בחכמה עשית" , וכמ"ש בספר יצירה "בל"ב נתיבות פליאות חכמה חקק כו'" . וכן כל האצילות נקרא על שם יו"ד שבשם שהיא חכמה. וכמ"ש בע"ח דע"י התלבשות אין סוף בחכמה האציל כל האצילות ומתלבש בהן. וכן ראשית הגילוי הוא מחכמה כמ"ש באדרא זוטא ד' רפ"ט ע"ב "אתר דשירותא אשתכח כו' הוא נהירו דחכמתא כו'" . וכן בדף ר"צ א' (ח"ג רצ, א) "ומהאי עדן איקרי שירותא בעתיקא לא אקרי כו' האי חכמתא שירותא דכולה כו' כולה לא אתכליל אלא בהאי כו'" . והוא יו"ד שבשם - התחלת השם. וכלל כל העשר ספירות הוא יוד. ולכן נקרא כל לימוד הקבלה 'חכמה'. וזהו "ספרא" :
דצניעותא: הוא רישא דלא אתיידע שהוא נעלם מעיני כל. וחכמה - גילויו ולבושו להתגלות בתחתונים כנ"ל. אע"ג דמתלבש באריך אנפין -- מ"מ שם סתום כנ"ל באדרא זוטא (ח"ג רצ, א) "בעתיקא לא אקרי לא הוי שירותא וסיומא ובגין כו' בגין דאתכסיא ולא אתגליא כו'" . וכמש"ש דף רפ"ח ע"א "עתיקא קדישא הוא בוצינא עילאה סתימא דכל סתימין ולא שכיח בר אינון נהורין דמתפשטין דמתגלין וטמירין ואינון אקרי שמא קדישא" . והם מחכמה ולמטה - שמשם מתחיל השם וכמ"ש שם לעיל "אפיק ט' נהורין כו'" .
והחכמה הזה הוא ספרא לצניעותא - שבה מתלבש ומתגלה כנ"ל. ורישא דלא אתיידע נקרא 'צניעותא' כמ"ש בזהר פקודי דף רל"ט ע"א "ר"א שאיל לר"ש כו' א"ל עד אין סוף דכל קשורא ויחודא ושלימו לאצנעא בההוא צניעו דלא אתדבק ולא אתיידע דרעוא דכל רעוין בי'" , והוא רישא דלא אתיידע כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ח ע"ב "רישא דלאו רישא ולא ידע ולא אתיידע מה דהוי ברישא דא דלא אתדבק לא בחכמתא ולא בסוכלתנו כו'" . והוא רעוא דכל רעוין שהוא מתגלי במצחא כמש"ש "רישא עילאה דאסתים לעילא דלא אתיידע פשיט חד כו' ובגין דאיהו רעוא דכל רעוין כו'" . וכל האצילות כולו -- הכל להתלבש בו האי רישא והוא כלל האצילות כמ"ש שם דף רפ"ט ע"ב (ח"ג רפט, ב) "ת"ח לעילא לעילא אית דלא אתיידע ולא אשתמודע ולא אתרשים והוא כליל כלא כו'" . והוא מתלבש בכל האצילות ע"י חכמה כנ"ל. וזהו ספרא דצניעותא. לפיכך אין מגלין זאת החכמה אלא לצנועין כמ"ש (קידושין עא, א) "אין מוסרין אלא למי שהוא צנוע" וכמ"ש (שם) משרבו הפרוצין כו' וכמ"ש (משלי י"א) ואת צנועים חכמה. ועיקר החכמה הזאת להצניע כמ"ש (חגיגה יג, א) כבשים ללבושך דברים שהן כבשונו של עולם כו' דבש וחלב תחת לשונך (שיר ד') שלכן ג"כ נקרא ספרא דצניעותא.
והתחלת האצילות בטמירו הוא רישא דלא אתיידע, ושירותא בגילוי הוא החכמה. וכן שניהם הם כלל כל האצילות; זה בטמירו וזה בשירותא דגילוי. ועיקר התלבשו בחכמה כנ"ל, וכמ"ש שם: "בהאי מזלא פשיט פשיטותא דקוטרא עילאה ההוא רישא דכל רישין דלא כו'" . ואמר אח"כ "אתר דשירותא אשתכח מעתיקא קדישא דאתנהיר ממזלא הוא נהירו דחכמתא כו'" ע"ש:
ספרא דשקיל במתקלא: כל האצילות תולה במשקולת בכף מאזנים כמ"ש בספר יצירה בספר וספר וסיפור שהן חב"ד. והם שלש אמות א'מ'ש -- חכמה מים, בינה אש, ודעת במקום הכתר אויר, רוח מרוח כמ"ש (ספר יצירה, א) שתים רוח מרוח...שלש מים מרוח...ארבע אש ממים והן חב"ד.
(הגהה - וע"י חב"ד, שהם ג' ספרים של המשקולת, נברא העולם כנ"ל. וע"י נתן התורה, שחו"ב הן ב' ספרים שהן כף כו'. ששני הידים הן כעין שני לוחות, ה' אצבעות בזו וה' בזו כמו בלוחות, והן הכותבין מכתב אלקים חרות על הלוחות. והתורה נתנה ע"י מכתב על הלוחות וע"י דבור -- עשרת הדברות לישראל, והוא הלשון, ובו נכלל כל שבשני הלוחות. לכן בידים נכלל כל האותיות בכ"ח פרקין. וכן בלשון בה' מוצאות -- שכולם בלשון. וכן העולם נברא בידים כמ"ש (ישעיה, מח) אף ידי כו' וימיני כו' שמיך מעשה אצבעותיך (תהלים ח') וע"י הדבור כמ"ש (תהלים, לג) בדבר כו'):
ואמר שם (ספר יצירה, א) "שלש אמות א"מ"ש - יסודן כף זכות וכף חובה ולשון חק מכריע בנתים", ור"ל ג' קוין חסד דין ורחמים שהן השלשה ספרים שנפתחין בר"ה; מים - חסד, אש - גבורה, אויר - ממוזג בין חום לקור, מכריע בנתיים. ועי"ז נתקיים העולם כמ"ש בזוהר בראשית דף י"ד ע"א "בעובדא דבראשית הוה מחלוקת שמאלא בימינא כו' עד"א דאיהו יום תליתאי עאל בינייהו ואפריש מחלוקת ואסכים לתרין סטרין". וכן בהרבה מקומות.
וחו"ב מלבישין את הידים ומתגלין באצבעות -- ה' חסדים בימינא וה' גבורות בשמאלא. ולכן נקראו "כף זכות וכף חובה". ודעת הוא הלשון וכמ"ש למטה, כי הלשון יורד בתוך הגרון בין הידים. וכן עיקר זיווגם בפה ע"י הלשון וכמ"ש למטה (בד"ה והחיות רצוא ובד"ה לישן ממלל) נקרא לשון. ואמר "לשון חק" - לפי שבחסד אין יכול העולם להתקיים כמ"ש (תענית כג, א) השפעת עליהם רוב טובה אינם יכולים לקבל וכן בדין אין יכולין להתקיים כמ"ש כעסת אין יכולין כו'. וכמ"ש (במ"ר בכ"מ) ראה שאין העולם מתקיים בדין שיתף כו' שחסד נותן עושר יותר מדאי ודין נותן ריש, ושניהם אינן טובים לעולם כמ"ש (משלי ל) "ריש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חקי". וזה "חק" -- כדי צרכו. וכן הוא בכל המדות. ועי"ז נתקיים העולם.
וזהו כל התיקון כמש"ו. והוא כלל כל האצילות. והדעת הוא המכריע, ובו כלול חו"ג -- חסדים לז"א וגבורות לנוקבא כמ"ש באדרא רבא ואדרא זוטא. נמצא כי "במתקלא" כלל האצילות והשם. "כף זכות וכף חובה" -- חכמה ובינה, י"ה. "ולשון חק" -- זו"נ, ו"ה.
והנוקבא היא כלל המתקלא, שכל ה' גבורות נכללין בה, כידוע שהיא כלל הכל. ות"ת הוא השוקל ומכריע. וז"ש "דשקיל" נגד ז"א, "במתקלא" - נגד נוקבא. והן כלילין שניהן במשקולת של הדעת. והוא מקבל כל התרין עטרין, והיא - רק עטרא דגבורה. לכן ז"א נקרא "שקל הקדש" והיא - "מחצית השקל" כידוע.
ואמר פעם אחר "ספרא" על ספר השני שהיא בינה, "דשקיל במתקלא" -- דעת שוקל בין שני הספרים.
ואמר ה' תיבות נגד ה' פרצופים:
א ספרא - נגד חכמה שהיא שירותא, י'
ב דצניעותא - נגד אריך אנפין שבו תליא הצניעותא - רדל"א, כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ח ע"ב "רישא דלא ידע כו' ובג"כ ע"ק נקרא אין דבי' תליא אין", והיא קוצו של י'. והתחיל בחכמה שהיא שירותא - יו"ד, ובו תליא עתיקא קדישא - קוצו של יו"ד.
ג ספרא - נגד בינה ה,
ד דשקיל - ז"א, שקל הקדש, מכריע כנ"ל - ו',
ה במתקלא - נגד נוקבא, כלל המשקולת כנ"ל - ה':
וכנגדן חיבר ה' פרקים כנ"ל.
ועיקר המתקלא הוא בשביל זו"נ כמש"ו "דעד דלא הוי מתקלא כו' ומלכין קדמאין מיתו" -- שהן ז"ת. ואע"ג דאמר ג"כ על חכמה ובינה "לא הוו משגיחין אפין באפין" -- הוא ג"כ בשביל זו"נ; כי הזיווג הוא אינו רק להוליד בנים ולתת להם מוחין ולקיימם כמ"ש למטה (בד"ה אתחשכת).
והכל הוא ע"י הבינה - אם הבנים - כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף (דברים ל"ב), שהיא מתפשטת בזו"נ כידוע וכמ"ש באדרא זוטא שם "נהרא דנגיד ונפיק לאשקאה גנתא ועייל ברישא דז"א כו' ונגיד בכל גופא ואשקי כל אינון נטיעאן הה"ד ונהר יוצא כו'". אבל אבא טמיר כמ"ש דף ר"צ ע"א (ח"ג רצ, א) "והאי אב נפיק מע"ק דכתיב (איוב כ"ח) והחכמה מאין תמצא ובג"כ לא אשתמודע", ר"ל אפילו לז"א, כמש"ו "תא חזי כתיב (שם) אלקים הבין דרכה כו'" - ר"ל ז"א שהוא נקרא אלקים נגד עתיקא קדישא כמ"ש באדרא רבא דף קמ"א ע"ב "רזא דעתיקא קדישא ורזא דז"א כו' תרין שמהן דאתקרי שם מלא ה' אלקים כו'". ואמר שם "והוא ידע את מקומה - מקומה ממש כו'", ר"ל עתיקא קדישא נקרא 'הוא' כמ"ש לקמן סוף פ"ב. ועיקר חכמה הוא להתלבש הצניעותא ולהתגלות ואמא להתפשט בזו"נ. וז"ש ב' פעמים "ספרא" -- הראשון "ספרא דצניעותא" - על חכמה בשביל צניעותא, ו"ספרא" השני - "ספרא דשקיל במתקלא", בשביל המתקלא. ולא אמר "ספרא דמתקלא" כמ"ש "ספרא דצניעותא" -- שהיה משמע שהוא גילוי המתקלא, אלא הספרא נשקל ונתגלה במתקלא. וזה "דשקיל במתקלא":
תאנא: מכאן מתחיל הספר לפיכך חוזר לומר תאנא פ"א. ולפי שהיה להם הדבר בקבלה לכך אומר תאנא:
דעד דלא הוה מתקלא: מתקלא הוא מאזנים הנ"ל ג' קוין חד"ר. והענין הוא זו"נ דדכר הוא חסד ונקבה דין. שהן יום ולילה. אור וחשך. וצריך למכריע ביניהם כלול משניהם והוא יסוד עולם צדיק והוא מבסם לנוק' וע"י נתקנו כולם כמ"ש לקמן פ"ג אתפשט דכורא ואתתקן בתיקונוי באמה בפומיה דאמה מלכין דאתבטלו הכא אתקיימו. מפורש שתיקון הוא ביסוד ושם נתקנו כל המלכים דמיתו ע"י שלא היה המתקלא. והוא הלשון חק שמכריע בין זו"נ כידוע שיסוד נקרא לשון למודים מקבל מלמודי ה' נו"ה והשפתים הם נו"ה. והוא כולל חו"ג כי בו זו"נ האמה ופי האמה עטרת היסוד שהיא מלכות ז"א בו גבורות. לכן ערלה חופפת עליו שהם לשמאלא עד שמעבירין הערלה אז מתגלה חסד בפום אמה ובי' נתקן כלא כמ"ש בזוהר פקודי דף רנ"ח א' יוסף הצדיק איהו שלימא דכלא איהו נטיל כלא בגין דכלא איתקן בגיניה כו' וכד איהו אתתקן כולא מתקני כו' ע"ש. וכמ"ש באדרא רבא דף קמ"ב א' ובג"כ בכולהו כתרים עד לא זמין תיקונוי דמלכא כו' ולא אתקיימו עד דנחית חסד עילאה ואתקיימו ואתבסמו תקוני נוקבא בהאי אמה דאקרי חסד כו'. והוא הסוד לא תהו בראה לשבת יצרה (ישעיה מ"ה) קודם דאתנסיבת היא תהו כמ"ש למטה דאתחרבו עלמין והארץ היתה תהו. וכד אתנסיבו הוא המתקלא כמ"ש בזוהר פ' פקודי דף רנ"ה א' דאינון דאתנסיבו דשקלי במתקלא דכורין ונוקבין דא עם דא ואילין אקרון מאזנים כו' ואינון חבורא דדכר ונוק' כחדא וע"ד (תהלים סב) במאזנים לעלות כו' ע"ש. (הגהה - ועיקר ענין המתקלא הוא הדעת שע"י הזיווג באבא ואמא ולכן דעד דלא הוה מתקלא לא הוו משגיחין אפין באפין. וכן הוא מוחין דזו"נ שע"י נתקיימו מלכין קדמאין שהן זו"נ כמ"ש למטה ולכן דעד דלא הוי מתקלא מלכין קדמאין מיתו. וכן הזיווג של זו"נ הוא ע"י המוחין שהן הדעת והדעת נקרא מתקלא שקל הקדש והוא לשון חק כמ"ש למטה לישן ממלל רברבין לישן כו'. ולכן הזיווג בלשון דעת וידע אדם כו'. וסוד זה הדעת לא היה בעולם התהו ולכן לא נחשב דעת בספירות כי כל מה שלא היה בתחלה קודם התיקון אינו אלא תוספת ולא נחשב במנין שלכן ז"א נקרא ו"ק אע"ג שלאחר התיקון יש בו ע"ס שלימות. וסוד הדעת הוא ב' עטרין דגניזין באבא ואמא כמ"ש באדרא זוטא והן ז"ת דאבא ואמא והן ג"ר דז"א. והתרין עטרין באין מע"ק אוירא ובוצינא שלכן הדעת במקוםה כתר. וז"ס מ"ש בפרשת בראשית דעלמא אתברי באת ב' ואמר הקב"ה לאלף כל ייחודי לא יהיה אלא בך והענין כי בתחלה היה בלא מתקלא בסוד ב' חו"ב ואמר הקב"ה לאלף כל ייחודי לא יהיה אלא בך והוא הכתר שהוא הדעת פלא אלף אדרין ואכסדרין ואמר שם שבריאת העולם ע"י ב' וא' והוא המתקלא בג' קוין):
והמתקלא הוא ליתקן הכל בתלת תלת כף זכות כו' שע"י המכריע יתקיים הכל כנ"ל. והתיקון של המתקלא מתחיל מע"ק כמ"ש למטה ואמר באדרא זוטא דף רפ"ח ב' האי ע"ק אשתכח בתלת רישין כו' ואמר שם רפ"ט ב' כמה דעתיקא קדישא תלת רישין מתעטרין בי' הכי כלא בתלת רישין וכד אתנהרן תליין כולהו דא בדא בתלת רישין תרין מתרין סטרין וחד דכליל לון. וכן התחלת התיקון בע"ק אמר שם דף רפ"ח ב' בגין דהאי חכמתא סתימאה דביה מתפרש תלת זמנין לארבע ארבע שהן ג' הויות וכל הויה בעצמה ג"כ מתקלא כנ"ל. וכן חב"ד הוא מתקלא כמ"ש דף ר"צ ע"א חו"ב בחד מתקלא אתקלו דכר ונוקבא ובגינייהו כלא אתקיים דכר ונוק' והן בחג"ת דא"א. וזו"נ הן בנ"ה דא"א איהו בנצח ואיהי בהוד ויסוד דא"א הוא מייחד ביניהם. וכן הוא בכל העולמות בתלת תלת כמ"ש בזוהר פקודי דף רכ"ח ע"א כל סדרא וסדרא לאו איהו אלא בתלת תלת סדרין אינון כו' וכל סדרא וסדרא דאיהו לכל סטר תלת סדרין אינון כו' וכלא איהו חד דכר ונוקב' ע"ש. וכן כל הספירות הן הולכין בתלת תלת חב"ד חג"ת נה"י ומלכות היא רביעית שכוללת את כולן וכמ"ש בתז"ח דף ע"ג ע"ג דתשע ספירות אינון משולשין בעד"א כג"ד ח"ח"נ" ב"ג"ה" כ"ת"י" ומלכות עשירין לון ורביעין לון וז"ס שם של י"ב שמלכות היא כלולה בכל קו האמצעי שהוא המכריע וצריך להיות כלול משניהם. ביסוד היא עטרת היסוד. ובת"ת שם שני מלכים כו' דבוקה עמו וכמ"ש באדרא רבא דף קמ"א ע"ב תאנא האי תפארת כליל ברחמי וכליל בדינא ואתפשט רחמי בדכורא ואתעבר כו' ותקין מיעוי דנוקבא כו'. וכן בדעת סוד קשר של תפלין כידוע וראית את אחורי. וזה הסוד ג' הויות שהוא שם של י"ב כמ"ש בתז"ח דף ע"ח ע"ג כג"ד י"י"י' ה"ה"ה' ו"ו"ו' ה"ה"ה' בכל אתר דאינון תלת יודין כו' ח"ח"נ' כו' ה"ה"ה' ב"ג"ה כו' ו"ו"ו' כ"ת"י כו' ה"ה"ה' שכינתא תתאה. וכן התחלת המתקלא במ"ס אמר באדרא זוטא דף רפ"ח ב' בי"ג מכילן דרחמי אשתכח בגין דהאי חכמתא סתימאה דביה מתפרש תלת זמנין לארבע ארבע והוא עתיקא כליל לון ושליט על כלא. כי כל הוי"ה הוא קומה שלימה והן הג' מוחין דמתחלקין בז"א כאן כלילן במוחא חדא וכל המוחין דז"א מתנהרין ממוחא סתימאה כמ"ש ומתפשטין בכל גופא דז"א כמ"ש שם ע"ש. והן קומא שלימא שכ"א ימינא ושמאלא י"ה חו"ב ודעת כולל זו"נ ו"ה וכן הג' מוחין הן הן חב"ד י"ה"ו דעתיקא דכליל לון הוא בסוד כתר מלכות כידוע וז"ש שליט על כלא בסוד ומלכותו בכל משלה ולפי שמלכות אינה רק כלל כולם שלכן היא פרצוף שלם בפ"ע כוללת כל הפרצופים שנכלל באדם לכן העיקר אינו רק ג' אותיות י"ה"ו ג' מוחין ואתפרש הכל לתלת תלת. וזהו סוד שם י"ב בי"ג תיקונין וכן בי"ג נימין ובי"ג ארחין שהשלשה עשר אינה רק כלל כולם כמ"ש בדף רפ"ט בתיקון י"ג ובג"כ כל יקירו דיקירותא שהן הי"ב תיקונים כמ"של בהאי מזלא תליא אלין אתוון דתליין בהאי עתיקא כלהו תליין בהאי דיקנא ומתחברן בהאי מזלא כו' וכמ"ש באדרא רבא דף קל"ד ע"ב והאי דתליסר כליל להון כו' ודא יומא לא אתכליל בהדייהו אלא הוא כליל כלא כו' כדמיון הנקבה כנ"ל. ולכך אינן אלא י"ב כמ"ש שם למעלה דמכאן אשתלשלו י"ב תחומין לעילא וי"ב תחומין לתתא וי"ב תחומין לי"ב שבטי אבהתא. נמצא י"ג הן י"ב. והן עשר כנ"ל ע"ס. והן שלשה. והשלשה עיקרן הן שנים זו"נ כי היסוד אינו רק להכריע ולכן הוא כולו טמיר בנוק' ולא אתחזי לבר ועיקר המתקלא והתיקון אינו אלא הגילוי. וכן בדעת לכן דעת לא נחשב לספירה בפ"ע כי הוא טמיר באימא כמ"ש למטה סתים לאימא. והן ריעין דלא מתפרשין והוא לעולם נעלם והוא נתיב לא ידעו עיט משא"כ זו"נ דהן דודים דזיווגם לפרקים לכן נחשב [יסוד] לספירה בפ"ע אבל מ"מ עיקרן אינו אלא זו"נ דיסוד הוא רק לתיקונא נוק' כידוע וכן דעת בבינה אם אין בינה כו'. וכמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ח ע"ב ובגין דעתיקא קדישא אתרשים בתלת כל שאר בוצינין דנהרין כלילן בתלת עוד ע"ק אתרשים בתרין כו' כך כל שאר בוצינין סתימין בתרין עוד ע"ק אתרשים ואסתים בחד כו' כך כל שאר בוצינין כו' והוא חיבור דכר ונוק' בשעת הזיווג והיו לבשר אחד וכמ"ש באדרא זוטא דף רצ"ו מהכא אוליפנא כו' כד דכר אתחבר בנוקבא כלא הוא חד גופא כו' ע"ש. ועיקרן זו"נ לכן כל המתקלא הוא בסוד זו"נ וזה הוא כל התיקון כמ"ש דף ר"צ ע"א ת"ח בשעתא דעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין בעא לאתתקנא כלא אתקין כעין דכר ונוק' כו' לא אתקיימא אלא בקיומא אחרא כעין דכר ונוקבא:
לא הוו משגיחין אפין באפין: ר"ל חו"ב ב' ספרים הנ"ל כידוע בסוד וחכם באחור ישבחנה. וכמ"ש בהקדמת הזוהר דף ב' ע"ב א"ל צדי צדי אנת וצדיק אנת אבל אנת צריך למיהוי טמירא כו' ורזא דא כד ברא קב"ה לאדה"ר דו פרצופין בראו ובג"כ אנפוי דיו"ד מהדר לאחורא ולא אתהדרו אנפין באנפין כו' ע"ש והוא בזו"נ קודם הנסירה וכן היו אבא ואמא בעולם התהו. וכן מרמז ה צ' י"נ כמ"ש שם י' חכמה נ' בינה נ' תרעין. ודע כי כל זמן שאין זיווג זו"נ נקרא עולם התהו בסוד לא תהו בראה (ישעיה מח) וא"וא לא משגיחין אפין באפין שהוא סוד זיווג בסוד פנים בפנים דבר ה' עמכם שהוא זיווג א"וא שמשם ניתנה התורה י' דברות וה' חומשי תורה שסוד זיווגם הוא בסוד נישוק כידוע והן פנים בפנים בסוד פה אל פה אדבר בו ישקני מנשיקות פיהו. וכ"ז שאין זיווג בין ז"ונ ג"כ אין זיווג בין א"וא כמ"ש (תענית ה' א') שאין נכנס בירושלים של מעלה עד כו'. וז"ש בת"זח דף פ"א ע"ב ובזמנא דהוה תהו אמר אלקים לנח כו' ודא ממלל על סוף יומיא כו'. וכמ"ש על ב' אלפים שנה בלא תורה ב' אלפים תהו וב' אלפים תורה וב' אלפים ימות המשיח (חלק צ"ז א' ע"ז ה' א') כי התורה נסתיים ונעלם בסוף ד' אלפים שנה כידוע ובעונותינו כו' שיצאו אין תורה ואין משיח הוא תהו בגלות שאין זיווג. וז"ש שם והכי אחזי לי' ברמז בסוף יומיא כו' ע"ש. ובאותן השנים מתגלגלים כל התתקע"ד דורות שהן הע"ר שהן הנשמות מעולם התהו כמ"ש (חגיגה י"ד א') שתלן בכל דור והן הן עזי פנים שבדור. ואמרו (סוף סוטה) בעקבות משיחא חוצפא יסגה כו' וכמ"ש בר"מ פ' נשא דף קכ"ה ואתהדרו אינון ע"ר רעיין על ישראל כו' ע"ש. והן אשר קומטו ולא עת (איוב כב) שעת הוא זיווג כידוע בסוד אשר פריו יתן בעתו עת רצון והן יצאו בלא זיווג רק אחור באחור והן נק' אחוריים וכן כל הקליפות נקראים אחור השיב אחור כו' וכן אלקים אחרים. והן בסוד אחוריים בסוד פעור כידוע לפי שיצאו מעולם התהו שהיו אב"א. ולזה אמר דוד (תהלים כ"ה) פנה אלי וחנני. וכל הדינין באחוריים וכל הרחמים בפנים. וכן בקדושה כל שהוא יותר באחור הוא דין נוק' נקרא אחורי. וכל זה הי' שלא הי' מתקלא המכריע והן שני כתובים המכחישים זא"ז כו' שחכמה הוא רחמים כף זכות ובינה כף חובה ואין מכריע ולא יכלו להאיר זה בזה דרך פנים:
ואמר סתם לא הוו משגיחין כו'. שזה ידוע כי השגחת פנים בפנים קאי על אבא ואמא שזיווגם הוא אנפין באנפין כנ"ל בסוד הנישוק. והן נקראין פני האדם כמ"ש בתז"ח דף ע"ג ע"ב ופניהם איש אל אחיו אינון חו"ב דאינון אנפין כו' שהן בראש והן שני הפנים של הראש והכל תלוי במתקלא זיווג שלמטה ביסוד כי כשהיסוד מתעורר אז המוחין חו"ב מתעוררין ומורידין הטפה כידוע. וידוע שכל הזיווג תליא בראיה כמ"ש (בראשית ט') וראיתיה לזכור ברית עולם והקמותי את בריתי (שם י"ג) ידוע הקמת ברית בזיווג בסוד ולא קמה עוד רוח כו' (יהושע ב') וכמ"ש (שיר ו') הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני ואמר בזוהר דאתוקד מוקדין דלבאי וכמ"ש (ברכות י"ב ב') על פ' ולא תתורו כו' ואחרי עיניכם זו כו'. וכן כאן באשגחות עינא עילאה עינא פקיחא אשגחותא דרחמי תליא כל הזיווג כמ"ש באדרא רבא ובאדרא זוטא ע"ש. והוא סוד יוסף בן פורת עלי עין שהוא פרה ורבה ע"י עין עילאה וכמ"ש באדרא רבא דף ק"ל ע"א דתניא מפני מה זכה יוסף דלא שלטא בי' עינא בישא משום שזכה לאשתגחא בעינא טבא עילאה הה"ד בן פורת כו'. וכתיב (משלי כב) טוב עין הוא יבורך מ"ט כי נתן מלחמו לדל והוא סוד הזווג כמ"ש (בראשית לט) הלחם אשר הוא אוכל: ולזה אמר משגיחין אפין באפין שזיווגם תליא בהשגחה לפי שלא היו עדיין התיקונים נקבי העין וכל התיקונים דרך נקבים ושערות להתמעט ולהתצמצם האור שיצאו בדקות ובלבוש וזהו עיקר התיקון להתמעט האור שיוכלו התחתונים לקבל האור. וכן היתה תחלת הכוונה בצמצום האור. ולכן בהתחלת התיקון פרס חד פרסה להעלים האור למעלה ואזדמן בז' תיקונים. ולכן כשלא היו התיקונים לא היו משגיחין אפין באפין שלא יכלה לקבל האור מפנים שלו רק אב"א לפי שבאחור שלו האור מועט ואעפ"כ לא יכלה לקבל בפנים שלה רק ע"י אחור שלה שנתעבה האור עיבוי אחר עיבוי והיתה מקבלת האור בסוד דינים אחוריים. ולכן הי' העולם תהו כמ"ש באדרא רבא דף קל"ה ע"א וימלוך באדום רזא חדא הוא אתר דכל דינין כו' תאנא הוא גזירת דינא תקיפא כו'. וכן בדף קמ"ב ע"א אתר דכל דינין כו' ולא אתבסמו דינא בדינא כו'. וז"ס שאמרו (במ"ר) בתחלה רצה לברוא במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים כו' והוא סוד זה העולם. והן סוד תתקע"ד דורות שאמרו (חגיגה) שעלו במחשבה כו' והן סוד ניצוצין דאזדריקו במחשבה ש"ך ניצוצין כידוע. וע"ז נאמר על ר"ע (מנחות כט) כך עלה במחשבה כידוע. משום הניצוצין כמ"ש בזוהר פקודי דף רנ"ד ע"ב ות"ח כו' וסליק גו מחשבה ואפיק ניצוצין כו' כגוונא דא סליק במחשבה כו'. והן ל"ב אלקים דינין ל"ב נתיבות שכל אחד כלול מעשר הן ש"ך ניצוצות:
ומלכין קדמאין מיתו: הן המלכים הנזכרים בפרשת וישלח וימלוך וימת וימלוך וימת כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ח ע"א ודף קל"ה ע"א ודף קמ"ב ע"א ובאדרא זוטא דף רצ"ב ע"א ע"ש. ואמר מלכין לפי שיצאו כולם בסוד המלכות שבהם לבד שיצאו בסטרא דנוק' כמ"ש באדרא רבא דף קמ"ב ע"א דלא אתקיימו בהאי מלכו דבסטר נוק' כו': ואמר קדמאין קודם עולם התיקון כמ"ש לפני מלך מלך לבני ישראל שהוא עולם התיקון וכמ"ש והארץ היתה כבר וכמ"ש למטה וכמ"ש באדרא רבא דף קכ"ח ע"א ואלה המלכים כו' מלכא קדמאה כו' לא אתקיימו כו'. וכמ"ש באדרא זוטא ד' רצ"ב ע"ב עלמין קדמאין אתחרבו כו': ואמר מיתו ר"ל שירדו למטה כמ"ש באדרא רבא ד' קל"ה ע"ב ואתבטלו ס"ד כו' ואי תימא והא כתיב וימת וימת דאתבטלו לגמרי לאו הכי אלא כל מאן דנחית מדרגא קדמאה דהוה ביה קארי בי' מיתה כד"א וימת מלך מצרים דנחית מדרגא קדמאה דהוה בי' ר"ל שר של מצרים כמ"ש בזוהר שמות די"ט ע"א:
וענין המלכים הוא כידוע ו"ק של ז"א שכל ישראל בני מלכים שז"א נקרא מלך ודעת כולל כל הו"ק. והן ז' מלכים שנאמר בהן וימת עד שבא מלך השמיני הדר שהוא ו"ק של המלכים בסטר דדכורא וכן ו"ק של הנוק' שהיא אשתו מהיטבאל כידוע אז נתקיימו בסטר דדכורא: (הגהה - מהיטבאל בת כו' על הנוק' שהיא בת חכמה דטרדין למצאה כו' כמ"ש והחכמה מאין תמצא כו' לא כו' בת מי זהב בת אימא והיא הזהב מ"י והוא הי"ם מ"י אימא היא כלולה בחו"ג מ"י זהב דהיא עצמה רחמים ומסטרהא כו' הויה בנקודות אלקים ור"ל מים המגדלת הזהב. והוא הנהר הראשון אשר שם הזהב):
וכ"ז בשביל שלא היו אבא ואמא משגיחין אפין באפין ומתקלא לא היה כמ"ש למטה (בד"ה וזיוניהון) וכמ"ש באדרא זוטא דף רצ"ב ע"ב עד לא אברי עלמא לא הוו משגיחין אנפין באנפין ובג"כ עלמין קדמאין אתחרבו כו'. וז"ס בונה עולמות ומחריבן (במד"ר פרשה ג') כמ"ש באדרא רבא דף קל"ה ע"א עד לא זמין תקונוי באני מלכין כו' ולא הוי מתקיימי כו'. וכן אמר בתז"ח דף פ"א ע"ב ורזא דמלא אלה תולדות כו' דהוה לבושה תהו כו' בגין דהוה בעלה לעילא סתים כו'. והן ו"ק הנ"ל שלא יצאו והוה קב"ה בונה עולמות ומחריבן כו'. הוה שירותא מחסד כו' שהוא התחלת ו"ק של עולם התיקון וע"י נתקן כמ"ש באדרא רבא דף קמ"ב ע"א דלא אתקיימו כו' עד דאתער האי בתראה מכלהו דכתיב וימלוך תחתיו הדר מאי הדר חסד עילאה כו'. ונתגלה ביסוד שהוא כלל הו"ק ואז נתבסם הכל כמ"ש שם ובג"כ בכלהו כתרים כו' ולא אתקיימו עד דנחית חסד עילאה ואתקיימו ואתבסמו תקוני נוק' בהאי אמה כו':
והענין הוא כידוע שכ"א קיבל האורות של כולם וזהו וימלוך כמו מלך שמקבל הכל ומחלק לעבדיו וכן מלך השביעי לתת למלכות. וכולם נשברו ונפלו כליהם בבריאה ואורות נסתלקו למעלה דוגמת המיתה:
ומלך הראשון הוא דעת כמ"ש באדרא רבא דף קל"ה ע"א בלע בן בעור תאנא הוא גזירת כו' דבגיניה מתקטרן אלף אלפין כו' והוא הדעת כמ"ש שם דף קל"ו ע"א בחללא תליתאי נפקין אלף אלפין כו'. ושם מחללא תליתאי נפקין אלף אלפין כו'. והוא בלעם בן בעור כנגד הדעת שאמר ויודע דעת עליון נגד משה שהוא מסוד הדעת כידוע ואמרו (ספרי סוף פרשת ברכה) ולא קם נביא בישראל כמשה בישראל הוא דלא קם אבל בא"ה קם ומנו בלעם. והוא בקליפה יצא מכח מלך הראשון דלא אתבסם כמ"ש באדרא רבא מנהון אתבסמו ומנהון לא אתבסמו כלל ר"ל בכל מלך ומלך ושאר הו' מלכים בו"ק מחסד עד יסוד. (הגהה - ובו קיבוץ כל הה"ג לפי שאז לא היה אלא מסט' דגבורה כמ"ש באדרא רבא ובאדרא זוטא בסטרא דנוק'. וז"ש הוא גזירת כו'): ונ"ל שגבורה מלך קודם לחסד לפי שהוא בעולם התהו קדמו הגבורות. וזהו יובב מארי דיבבה ויללה שהן מסטרא דשמאלא וכמ"ש באדרא זוטא דף רצ"ג ע"א ממוחא תנינא באינון קוצין תקיפין אתמשכן ותליין מאריהון דיבבא ויללה כו' גבורה תקיפא מינה מתאחדן מאריהון דיבבא כו'. וידוע שהשערות הן מבירורי המלכין:
וז"ש מבצרה כמ"ש (ישעיה ס"ג) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה מדוע אדום ללבושך כו'. ואדרכם באפי כו': והשני הוא חסד וז"ש מארץ התימני בדרום תימנה. והן עולמות שקדמו לזה העולם כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"ב ע"ב ואינון זיקין עלמין קדמאי אקרון ומיתו לאלתר:
וזיוניהון לא אשתכחו: זיוניהון הן המוחין ג"ר שחסרו להן שלא יצאו אלא ו"ק. (הגהה - וכמ"ש שבעה אותיות צריכין שלשה זיונין ש'ע'ט'נ'ז' ג'ץ' והן בז' מלכין שהן חסרים ג' מוחין לכך צריך ג' זיונין. וכל מוח ומוח מתפשט בכל ז"ת כמ"ש באדרא זוטא לכן הג' מוחין הן ג' זיונין והן כלי זיין להלחם בס"א דבגדלות מסתלקין ומתכנעין הס"א. והן א' לימינו כו' כמו הג' מוחין חב"ד כידוע וכמ"ש בתז"ח דף פ"ח ע"ג ואמרו מ"מ אלין תגין אינון זיינין כאדם שאוחז כו'. והן ז' מלכין שהן דינין לכן הן אותיות ש'ע'ט'נ'ז' שהן ה' גבורות דינין קשין כידוע ש'ט'ן' ע'ז' בסוד ש'ע'ט'נ'ז' וכן ג'ץ' הוא ב' האחרונים שהן כללות כל הגבורות הניצוצין דאתדעכו כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"ב ע"ב ואינון זיקין עלמין קדמאין אקרון ומיתו כו' ע"ש ואח"כ אתתקנו במוחין והן הזיונין וז"ש וזיוניהון (כאן נחתכו כמה תיבות וכך מתחיל) תפילין דרישא. וידוע שהתפלין הן מוחין כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"א ע"א כלהו אקרון תפלין דרישא כו' ע"ש וכן שם דף רצ"ב ע"ב ובאדרא רבא ק"מ ע"א ע"ש ואמר שם ולקבלייהו חד ועשרין אזכרות דתפלין דיד דסלקין כלהו מ"ב לקבל שמא דמ"ב וידוע שסוד שם מ"ב הוא על עולם התהו): והן תרין עטרין דאחסינו ליה אבא ואמא . והוא עדיו (הגהה - וכמ"ש ויתנצלו בני ישראל את עדים כו'. ואמרו (שבת פ"ח א') בשעה שהקדימו נעשה לנשמע באו ס"ר מ"ה וקשרו לכ"א מישראל שני כתרים כו' ועתיד הקב"ה להחזירן לנו שנאמר ושמחת עולם על ראשם. שעל ראשם והן המוחין שהן עטרות דאבא ואמא . שלכן היו חיין לעולם בסוד חיי המלך כו'. אולו הכתרים זכו בלוחות כמ"ש בשעה כו' והלוחות הן ב' ספרים בסוד חו"ב ודבור העשרת דברות בסוד סיפור. והן ב' עטרין ב' כתרים כנ"ל (ליקוט) כי כתרין ועטרין הן אחד ונאמר את עדים ואמר בת"א וזיוניהון. ובתד"א פ"ד ח"ב אמר שאלו ב' כתרים הן מ"ש ואתם כו' ממלכת כהנים וגוי קדוש והן חו"ב ברכה נחית בימינא דכהנא וקדושה נחית בשמאלא דלויה כו'. ורמיז ג"כ לכתר הג' דא"א כמ"ש והייתם לי סגולה וכמ"ש בחז"ח ועמש"ש שהשלשה שנים הן והן שלשה אמרו ג' כתרים הן והן ג"כ ד' כידוע בסוד התפלין וז"ש וכתר שם טוב כו'. והענין כמ"ש באדרא רבא שג' מוחין הן בז"א ומתחבר עמהן מ"ס דא"א ונעשין ד' וזהו כתר ש"ט העולה על גביהן): שמתפשט בכל הגוף בסוד כונן שמים בתבונה (משלי ג') ע"י המוחין כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"א ע"א וכד אתרבי בעטרוי נטיל תלת כו' תרין חולקין ותלת חולקין כלא חד מלה והאי והאי הני ירותא דאבוה ואמיה ירית מאי ירותא דא תרין עטרין כו' ע"ש והן חו"ג כמ"ש מסט' דאבא הוה גניז כו' ע"ש. והן יורדין מע"ק ממוחא סתימאה ומגדילין את אבא ואמא אנפין באנפין ואח"כ יורת ז"א כמ"ש באדרא זוטא שם וכידוע. וכאן שלא הי' המתקלא בע"ק ולא אתכלילו בי' חו"ג כמ"ש למטה ולכך לא היו אבא ואמא אנפין באנפין ולא ירדו חו"ג לז"א. וידוע שהמוחין הן חיי האדם בסוד חו"ב שנקראו חיים כמ"ש (קהלת ז) והחכמה תחיה בעליה. ובינה נקראת חיים כמ"ש בזוהר (פרשה אחרי נ"ח א') ומה שמיה דההוא נהר חיים שמיה ונקראת אלקים חיים וכן המוחין נקראין חיי המלך כידוע כמ"ש בר"מ פרשה יתרו דף צ"א ע"א ואינון חיי המלך. ולכך כאן שלא אשתכחו מיתו המלכים:
וארעא אתבטלת: היא לא מלכה כלל דל"ל מגרמא כלום אלא מה שמקבלת מבעלה (הגהה - וכנגד הסיגים שיצאו מהם ומארעא שמנה שרצים שמטמאין במותן וח' כלים. א' עץ ב' ועור ג' ושק ד' ובגד ה' וחרס ו' ונתר ז' ועצם ח' ומתכות ונגד ג"ר כלי א' גללים ב' ואבנים ג' ואדמה): לפיכך כאן שמלכים דו"ק מתו היא לא באה לכלל הויה ולפיכך לא נזכר מלוכה והויה בתורה עליה כלל וכמ"ש למטה והארץ תניינא לאו בחושבן כו'. והיא יצאה רק נקודה אחת וט' נקודות נשארו למעלה ושל ו"ק שלשה נקודות שהן זיוניהון הנ"ל ונשארה רק בנקודה א' א"א בה הויה כלל:
וקחשיב בכאן כל הה' פרצופים לא באו לכלל תיקון: (הגהה - וכן למעלה היה ג"כ בענין הזה הסתלקות ותיקון כמו הצמצום והורדת השפע דרך קו וכן דרך פרסה ובכל העולמות כידוע): וכל מה שלמטה הוא יותר בחסרון. בא"א לא הוה מתקלא שלא נכלל בו נוק' שורש הדינין ולפיכך מיתו המלכים שלא היה להם שורש למעלה: (הגהה - כ"מ בכתבים והעיקר כי בתחלה היה בסוד בוצינא קרדינותא עטרא דגבורה לבד ולכך לא אתקיימו כמ"ש באדרא רבא ו אדרא זוטא. עד דנחית אוירא עלאה חסד ונתקיימו וז"ס דו"נ בכתר שהן ב' עטרין סוד המתקלא ג' מוחין ג' הויות): ובאבא ואמא לא היו משגיחין אפין באפין הואיל ואבא ואמא כחדא שריין לכן החסרון בהם שוין ואעפ"כ היא מקבלת מב' אחוריים: ובז"א מיתו המלכים: ובמלכות ארעא אתבטלת: ואמר במלכים מיתו שמלכו ומיתו לאלתר אבל זיוניהון לא אשתכחו כלל לא באו לעולם. ולכן ז"א נקרא ו"ק כי אותן שבאו בעולם הקדם בתחילת הבריאה אותן אינן נחסרין אבל מה שבאו אחר התיקון תלוי ע"י מעשה התחתונים. וכן במלכות נקודה אחת בה בקביעות ותשעה תלוי כנ"ל. ולפיכך כשרשעים בעולם תתקע"ד דורות נקרא עולם התהו כנ"ל. וכן ב' אלפים תהו כנ"ל. אבל א"א ואבא ואמא לעולם הן שלימין שיצאו מתחלתן שלימין. וז"ש שאין פגם מגיע בג"ר ופעמים הרבה אמרו בזוהר שאפילו בג"ר. היינו בסוד המתקלא ואפין באפין. משא"כ בז"ת שחסרים מוחין אפילו בג"ר של ז"א אין מגיע:
עד כו': עכשיו מתחיל לפרש התיקון והמתקלא מא"א עד סוף כל העולמות. לפי שעולם התהו לא הי' בו אלא ע"ס של האצילות בלבד לא הזכיר בעולם התהו רק הה' פרצופים:
רישא דכסופא דכל כסופין: הוא עתיקא קדישא רישא חורא רישא תניינא מג' רישין הנז' באדרא זוטא דף רפ"ח ע"א. והוא א"א שממנו מתחיל האצילות שלמעלה ממנו רדל"א וא"א לומר בו זו"נ ולא תיקון. וכ"מ באדרא רבא שמע"ק מתחיל התיקון כמ"ש שם דף קכ"ח ע"א תאנא עתיקא דעתיקין כו' מסתלק בהאי פרסה ואתתקן בתקונוי. וכן שם בדף קל"ה ע"א תאנא בצניעותא דספרא עתיקא דעתיקין עד לא זמין תקונוי באני מלכין כו' וכלהו לא אתקיימו עד דרישא חורא עתיקא דעתיקין אתתקן כד אתתקן תקין כל תקונין דלתתא מכאן אוליפנא כל רישא דעמא כו'. והוא רישא דכל רישין כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ח ע"א תלת רישין כו' רישא עילאה ע"ק סתימאה דכל סתימין רישא דכל רישא. והוא רישא לכל האצילות שלמעלה ממנו רדל"א נקרא אין סוף וכ"ש עולמות שלמעלה כנ"ל: ונקרא כסופא דכל כסופין כמ"ש באדרא זוטא שם גולגלתא דרישא חיורא כו' ומיניה ירתין צדיקייא ארבע מאה עלמין דכסופין לעלמא דאתי. ואמר שם חד ארחא דנהיר בפלגותא דשערי כו' וכן אמר בזוהר קרח דף קע"ח ולא ישתכח אלא לעילא לעילא באתר דכמה נהורין ובוצינין וכמה כסופין שארן ביה כו'. וכל הכסופין נכספין הכל לע"ק דכל תקונוי דז"א כד מתתקנן מתקונוי דא"א כלהו מתהדרין לרחמין כמו שהאריך בב' האדרות. ואמר באדרא רבא דף קכ"ט ע"א ועל האי תאיבו בני ישראל לצרפא בלבהון כו' ואמר שם תקונא יאה תקונא שפירא תאיב למחמי תיאובתא וחדותא דצדיקייא דאינון בז"א למחמי ולאתדבקא בתקונוי: ותיקון של ע"ק דאתתקן במתקלא ג' רישין כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ח ע"א תלת רישין אתגלפן כו' ואמר שם האי ע"ק אשתכח בתלת רישין וכלילן בחד ואמר שם דף רפ"ט ע"ב כמה דעתיקא קדישא תלת רישין מתעטרין ביה כו' תרין מתרין סטרין וחד דכליל לון כו' והוא כליל כלא תרין רישין בי' כלילן וזהו המתקלא כמש"ל. ועיקר תקונוי במ"ס שמשם מאיר לתתאי בתקונוי ע"י שערות הראש והזקן כמ"ש שם ובאדרא רבא שזה עיקר התיקון כמ"ש שם תקונא דעתיקא קדישא אתתקן בתקונא חד כללא דכל תקונין והיא חכמה עילאה סתימאה כללא דכל שאר והאי אקרי עדן סתימא' והוא מוחא דעתיקא קדישא כו'. ותקונוי דמשתכח בי"ג שהן ג' הויות שהן ג' מוחין דכלילן בחד שכל מוח הוא פרצוף שלם כמש"ל וא' כולל את כל הג' מוחין והוא ע"ק במקום מלכות כידוע בסוד כתר מלכות כמ"ש שם דף רפ"ח ע"ב בי"ג מכילן דרחמי אשתכח בגין דהאי חכמתא סתימאה דביה מתפרש לתלת זמנין ארבע ארבע והוא עתיקא כליל לון כו'. וע"י מ"ס יוצאין הנימין ודיקנא להאיר לכל הפרצופים בנימין מאיר לז"א ובדיקנא לאבא ואמא כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ט ע"א ובכל נימא ונימא אית מבועא דנפיק ממוחא סתימאה דבתר כותלא ונהיר ונגיד לנימין דז"א ומהאי מתקן מוחיה וכדין כו' ואמר באדרא זוטא דף רפ"ט ע"ב וחסד עלאה אתפשט ואתקן ואתכליל כלא במ"ס כו' אתנהירו ג' רישין עילאין כו' ובמזלא תליין והן חב"ד וכן מאיר הדיקנא לז"א בט' תקונין. כמ"ש שם ובאדרא רבא וכן כל התיקונין מצחא ועינא פקיחא כו' כולם נפקין ממוחא סתימאה כמ"ש באדרא רבא בכל א' וא'. ונפקין ממוחא סתימאה ג"פ י"ג א' בנימין וא' בארחין שע"י הנימין מתחלקין הארחין. וא' בדיקנא נגד ג' מוחין הכלולין ביה. ושני תיקונין נתקנו. א' דו"נ שהיא המתקלא תרין רישין וחד דכליל לון כנ"ל. ואמר באדרא זוטא בטש מאן דבטש במוחא כו' והוא רדל"א כמו שמבואר שם והשני שיוצא ע"י לבושין בצינורות דקין כמש"ו:
לבושין דיקר אתקין ואחסין: הוא התיקון כנ"ל: והלבושין הן י"ג תיקוני דיקנא שע"י יוצאין האורות לכל העולמות מן המזלא. ויוצאין ע"י השערות צינורות דקין וע"י התלבשות בשערות ועי"ז יוכלו כל העולמות להתקיים. ועוד שהשערות הן עצמן מותרי המ"ס והן קשישין ותקיפין והן שרשי הדין אע"ג שהן בעצמן רחמים גדולים. ועי"ז יכולין לקבל אור החסד שבתוכן כמ"ש באדרא רבא דף קל"א ע"ב ותאנא אינהו דדיקנא קשישאי כלהו מ"ט משום דאינון תקיפא דתקיפין כו'. ואמר באדרא זוטא דף רפ"ט ע"א בהאי מזלא תליין שמיא וארעא גשמין דרעוא מזוני דכלא בהאי מזלא אשגחותא דכלא בהאי מזלא תליין כל חיילין עלאין ותתאין. ואמר שם דאבא ואמא אתכלילן במזלא וכן ז"א אתתקן מוחיה מהאי מזלא ע"ש ואמר שם בג"כ כלא בהאי מזלא תליא:
והדיקנא הוא לבושין דעתיקא קדישא כמ"ש (דניאל ז') ועתיק יומין יתיב ושער רישיה כעמר נקי ולבושיה כתלג חיור. וא"א לבושין ממש דהא לבושין אינון בגוף והראש מגולה כידוע בסוד התלבשות הפרצופים ומע"ק לא אתחזי אלא רישא כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט ע"ב האי ע"ק כו' לא אדכר ולא אשתכח כו' בר רישא חדא בלא גופא לקיימא כלא. אלא דקאי על י"ג תיקוני דיקנא שהם לבושיו להתלבש האור כנ"ל כמ"ש באדרא רבא דף ק"ל ע"ב פתח כו' דיקנא דהיא תליא בשערוי עד טבורא דלבא חורא כתלגא כו': ואמר לבושין דיקר כמ"ש שם דיקנא דסתים ויקיר מכל תקונוי דיקנא כו' חיור כתלגא יקירא דיקירי' טמירא דטמירין מהימנותא דמהימנותא דכלא כו'. דיקנא יקירא מהימנא שלימא ואמר שם ביקרא נאה ביקרא שפירא כו' דיקנא יקירא סתימאה דכלא כו' ואמר שם דף קל"ב ע"א מאן חמי תקונא דא דדיקנא קדישא עילאה יקירא דלא אכסיף מיני' כו' עטרא דכל עטרין כו' כלא כליל בהני תקונין כלא זקפין לקבלי תקוני דמלכא תקיפא עתיקא סתימא דכלא וכלהו אתבסמן מתקונין אלין דמלכא עתיקא תאנא אי עתיקא דעתיקין קדישא דקדישין לא אתתקן באלין תקונין לא אשתכחו עילאין ותתאין כו' ע"ש והאריך בהרבה מקומות באדרא רבא ואדרא זוטא. וכן אמר למטה דיקירו דיקירותא וכן בפ"ב בגין דהיא יקירותא דכלא. ואמר באדרא רבא שם ומהאי דיקנא נחית לדיקנא דכהנא רבא דלתתא דיקנא דכהנא רבא בתמניא תקונין אתתקן ובג"כ תמניא תקונין לכהנא רבא ר"ל שמנה בגדים ונאמר ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת ואמרו (מגילה י"ב א') כבוד מלכותו מלמד שלבש בגדי כהונה כתיב הכא יקר תפארת גדולתו וכתיב התם לכבוד ולתפארת. מכ"ז מוכח שתקוני דיקנא הן לבושין דיקר: ואמר אתקין כנ"ל שהן י"ג תקונין. ובכל התקונים דעתיקא קדישא לא קראן באדרא רבא תקונין אלא דדיקנא ולא קראן אלא בשם תיקונין. והן תקונוי להתלבש בהן כנ"ל כמש"ל אי עתיקא דעתיקין קדישא דקדישין לא אתתקן באלין תקונין כו'. ובהן מתנהג העולם שהן י"ג מדות הרחמים כמ"ש באדרא רבא שעליהן בקש משה הודיעני נא את דרכיך למען אדעך ויאמר אני אעביר כל טובי כו' ויעבור כו'. [ועיקר הכל הוא ב' עטרין שהן מב' המזלות שהן המתקלא כנ"ל]: ואמר ואחסין לכל הפרצופין דלתתא כמ"ש באדרא רבא דף קל"ב ע"א ובג"כ הני תקונין אינון תקונין דלתתא מנהון מתאחדין כו' ותניא עד כמה זהירין אלין תיקוני דדיקנא עד תליסר דלתתא וכל זמנא דתליסר אלין משתכחין כו' ומהאי דיקנא נחית כו' וכן אמר בדף קל"ד ע"ב מניה תליין כל אינון דבז"א אחידן כו' ומניה נגיד משחא דרבותא לתליסר עיבר מבועין לכל אינון דלתתא כו' ואמר שם בדף קל"ט ע"א תאנא כד נחית מן דיקנא כו' לדיקנא דז"א כו' בשעתא דנהיר דיקנא יקירא דעתיקא בהאי דיקנא דז"א נגדין כו'. ובאדרא זוטא אמר דף רצ"ה ע"א הא כל תקונין דדיקנא אוקימנא דכלהו מתיקונין דדיקנא דעתיקא קדישא כו' ואמר שם דף רצ"א ע"א ירותא דאבוי ואמיה ירית מאי ירותא דא תרין עטרין כו' ואמר שם דף רפ"ט ע"ב אתגליף האי חכמתא ואפיק כו' ועייל ברישא דז"א ואתעביד חד מוחא כו' ואלין נהרין מנהירו דההוא מוחא עילאה סתימאה דנהיר במזלא ע"ק: וזהו ואחסין:
האי מתקלא תלי באתר דלא הוי: ר"ל תיקון המתקלא בדו"נ שהוא עיקר התיקון כנ"ל תליא ברישא דלאו רישא רדל"א שבו תלוי כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט ע"ב בהאי מזלא פשיט פשיטותא דקוטרא עילאה ההוא רישא דכל רישין דלא אתיידע כו' והאי טמיר וסתים וגניז מכלא תקונוי אתתקן בההוא מוחא סתימאה דכלא דאתפשט ואתתקן ונפיק חסד עלאה כו' וחסד עילאה אתפשט ואתקין ואתכליל כלא במ"ס כו' בטש מאן דבטש בהאי מוחא ואתנהיר ותליא ממזלא יקירא כו' אתנהירו ג' רישין עלאין תרין מתרין סטרין וחד דכליל לון כו' ת"ח לעילא אית דלא אתיידע כו' והוא כליל כלא ותרין רישין ביה כלילן כו'. וכל התקונין של מ"ס הוא מרישא דל"א כמ"ש ע"א וההוא רישא סתימא דברישא דעתיקא דלא אתיידע פשיט חד טורנא דהו' מתקן לאנהרא בטש בהאי מוחא ואתגליף ואתנהיר בכמה נהירין כו'. וכבר אמרנו שכל התיקונין דמתקלא במ"ס ג"פ הוי"ה וכן כל התיקונין והכל מהאי רישא. וכן הבטישה דהאי רישא במ"ס הוא זיווג סתום כידוע: ואמר תלי לפי שאין מתקלא בו בעצמו רק פשיטותא דאתפשט מיניה ואתנהיר במוחא כנ"ל כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט ע"א כל אינון עלאין בעתיקא תליין בז"א אינון לאו תליין אלא אינון ממש ובע"ק תליין דהא שמא דעתיקא אתכסיא מכלא ולא אשתכח אבל אלין אתוין דתליין בעתיקא בגין דיתקיימון אינון דלתתא דאל"ה לא יתקיימון. וכן כאן הכל תולה מרישא דלאו רישא והוא נהיר במ"ס ובו אתעביד כל תקונין וכל המתקלא כנ"ל. ואף שאמרנו דמרישא דלאו רישא תולה התקונין לאו מרישא אלא מגופיה כמ"ש שם והאי טמיר כו' דאתפשט ואתתקן ונפיק חסד עילאה ותתאה וחסד עלאה אתפשט ואתתקן כו' כנ"ל. ואמר שם פשיט חד טורנא כו' בטש כו' וארשים בבוסיטא דא בהאי מצחא ואתרשים ביה חד נהורא דאקרי רצון והאי רצון אתפשיט לתתא בדיקנא עד ההוא אתר דמתיישבא בדיקנא ואקרי חסד עילאה. וכן למעלה אמר דהא רישא עילאה כו' פשיט חד טורנא בסימא יאה כו'. והענין כי ג"ר דלא אתיידע אינן מלובשין כמו בכל פרצוף וז' תחתונות שלו מלובשין בא"א. לכך ג"ר הן דלא אתיידע ובהן לא תליא לא מתקלא ולא תיקון כלל אבל בז"ת אע"ג דג"כ אינן מושגין מ"מ מנהירו שלהן מתלבשין בא"א ונהירין כל הפרצופין. וחסד שלו מתלבש בגלגלתא וגבורה במ"ס ולכן נקרא גלגלתא רישא חוורא וכן כל התיקונין שבו כלן נקראים חוורא כמ"ש באדרא רבא בכל תיקון. ומ"ס אע"ג דשם אין דין ניכר מ"מ שורש הדין הוא כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ח והאי מוחא דאיהו האי חכמתא סתימאה שקיט ואשתכך באתריה כחמר טב על דורדייא ר"ל השמרים הן תוקף הדין אבל כאן שקיט השמרים כיין צלול על שמריו שאין השמרין ניכרין וביורד למטה ניכרין. ולכן השערות והזקן כלן הם תוקף הדינין אלא למעלה הם רחמים גדולים ואף לתתא כלולין בהם רחמים מחמת חיורא דכליל ביה מחמת נהירו דפשיטותא דטורנא כנ"ל ולכן מותריהם הם דינין כידוע. והכל משורש גבורה דעתיק שמתלבש בה. ולכן נקראת חכמה מים עזים כמ"ש (ישעיה מ"ג) ובמים עזים נתיבה שהן ל"ב נתיבות. ומחסד דעתיק יוצאין חמש חסדים והוא חסד עילאה שמתפשט במצח לכן הוא רצון עליון ומתפשט בדיקנא במזל עליון שנקרא נוצר חסד נוצר הוא רצון כידוע ומתפשט ממזל עליון ה"ח כידוע. ומגבורה דעתיק מתפשט ה"ג במ"ס והוא בוצינא דקרדינותא ומתפשט במזל תחתון. ואח"כ מתפשט במעוי דאימא וזהו הגנוז במעוי דאמא. וזהו הבטישה דב' מזלות כידוע. וכ"ה הבטישה דחסד עליון דנהירו עילאה במוחא. וכאן הוא התחלת התיקון והמתקלא וזהו עולם חסד יבנה חסד דרדל"א שממנו מתחיל האצילות והוא החסד דאתקיימו ממנו המלכים שאמר באדרא רבא דף קמ"ב ע"א ולא אתקיימו עד דנחית חסד עילאה ואתקיימו כו' עד דאתקן כלא ונפיק האי חסד כו'. והאי חסד מתלבש בגלגלתא לכן התחיל בו התיקון כמ"ש שם דף קל"ה ע"א לא אתקיימו עד דרישא חוורא כו' כנ"ל. ולכן נקרא ע"י ז' ימי בראשית ז"ת ומהן מתפשטין חו"ג בכל הפרצופים ומזדווגין ומתבסמין ומתקיימין. נמצא כי הכל תלוי ברישא דל"א בגופה דיליה. וידוע כי הג"ר נק' הנסתרות והוית הפרצוף מתחיל מגופא עולם חסד יבנה ולכן נק' ז"א בשם הוי"ה ועל ג"ר אמר אהי' אנא זמין למהוי כמ"ש בזוהר שאתגלה בז"ת וכ"ז בהפרצופים התחתונים אבל ברדל"א כשם שרישא דיליה נקרא דלאו רישא כן גופא דיליה נקרא דלא הוי וע"ש נקרא ע"ק אין כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ח ע"ב ובג"כ ע"ק אקרי אין דביה תליא אין. ואמר תליא כנ"ל. וז"ש באתר דלא הוי:
אתקלו ביה אינון דלא אשתכחו: ר"ל זיונין של המלכים הנ"ל שאמר לעיל וזיוניהון לא אשתכחו ואמרנו לעיל שהן המוחין דז"א ואמר באדרא זוטא דף רפ"ט ע"ב בהאי מזלא פשיט פשיטותא דקוטרא עילאה ההוא רישא דכל רישין דלא אתיידע כו' והאי טמיר כו' וחסד עילאה כו' בטש מאן דבטש בהאי מוחא כו' ואמר מאן דבטש בשביל שהוא רישא דלא אתיידע. והן חו"ג כנ"ל אתנהירו ג' רישין עילאין כו' הן חב"ד דאתכלילן במזלא. ואמר ואלין תלת מתפשטן לז"א כו' ועייל ברישא דז"א ואתעביד חד מוחא כו' אתגליף כו' אתגלפו כו' ואלין נהרין מנהירו דההוא מוחא כו'. ואמר שם דף רצ"א ע"א נטיל תלת חולקין כו' תרין חולקין ותלת חולקין חד מלה כו' וכלא אחיד מע"ק ותליא במזלא קדישא יקירא דכל יקירין והן המתקלא ב' מוחין א' עטרא דחסד וא' עטרא דגבורה ע"י עטרא שכולל שניהם והן חב"ד ואתקלו בחו"ג דרדל"א כנ"ל:
מתקלא קאים בגופיה: ר"ל אע"ג דהתחלת המתקלא הוא החו"ג שנכנסין ברישא דז"א לא תאמר שג"כ המתקלא ברישא דלא אתיידע אלא בגופיה שהם חסד וגבורה והם נשתתפו ע"י תפארת שלו והם המתקלא כידוע כף זכות כו' כנ"ל. וכן בכולם הן חג"ת המתקלא ומאזנים. והן מנהיגין ודנין את העולם כידוע בזוהר בהרבה מקומות רבו מלספר. והן נקראין גופא כי ג"ר נקראין רישא וג' אחרונות נה"י לבר מגופא. ולזה האבות הן כלל כל העולם. והן מתלבשין בג' תיקונין דרישא דא"א. גולגלתא ומ"ס וקד"א כמ"ש למטה. וע"י קד"א בטש במוחא והוא אוירא דכיא דגניז בע"י וע"י אויר זה נתגלה חסד עלאה. ובאלו הג' חג"ת דרדל"א נכללין נה"י כידוע וכמ"ש באדרא רבא דף ק"ל ע"ב ובההוא זמנא יתער ע"י רוחא כו' ואינון שיתא רוחין כו' ג' רוחין אינון דכלילן ג' רוחין אחרנין ואמר שם נפקין עמיה תלתא דכלילן בגו תלתא אחרנין. וחסד עליון הזה א"א להתגלות אלא ע"י התלבשו בת"ת כידוע ואוירא הוא חסד דז"ת מתלבש ברעוא דרעוין שהוא ת"ת כמ"ש לקמן שת"ת כליל בחסד לימינא והכל באוירא דקד"א והוא פשיטותא דקד"א שאמר באדרא זוטא דף רפ"ט ע"ב פשיטותא דקוטרא עילאה כו' כמ"ש למטה בפ"ב יו"ד עילאה דאתעטר בקיטרא דעתיקא היא קרומא עילאה כו' ושם מתגלה החסד כי החסד לבדו א"א להתגלות כמ"ש (חגיגה יב ע"א) אור שנברא ביום ראשון היה מאיר כו'. וגנזה לצדיקים כו' והוא החסד שנקרא אור כידוע ויום ראשון הוא חסד דרדל"א כי ז"ת הן ז' ימי בראשית ימים קדמוניות וגנזה לצדיקים ביסוד ומלכות צדיק וצדק כידוע דצדיק מבסם בהאי חסד לנוקביה והוא גניז בנוק' ואבא מקבל מחסד ואמא מגבורה בוצינא דקרדינותא לכן נקרא אבא אוירא דכיא ואמא אשא דכיא. ונקראין דכיא לפי שבחסדים וגבורות תחתונות שמתפשטים בגופא דז"א נאחזין הס"א כמ"ש (משלי י') שממית בידי' תתפש וידים הן חו"ג וידוע שיש להם אחיזה בז"ת משא"כ בג"ר לכן נק' דכיא. כמ"ש שערות דא"א עמר נקי שאין בהם אחיזה לחיצונים שהן כופין לחיצונים משא"כ בשערות דז"א כמ"ש באדרא רבא דף קל"ו ע"א ולית חושבנא לנימין דכל קוצא וקוצא דאחידן בהון דכיין ומסאבן כו' ע"ש. וכן המוחין חו"ב דז"א נקראין אוירא דכייא ואשא דכיא ודעת דז"א נקרא אוירא ואשא סתם כידוע בסוד עץ החיים שנק' מוחין דחו"ב שהן חיי המלך כנ"ל ואין אחיזה בהן ומוחין דדעת נקראו עץ הדעת טוב ורע. והענין כי החו"ג שהן מקבלין מחו"ב אין בהן אחיזה שהן מחו"ב אבל מוח הג' דעת הוא ע"י התחברות המוחין ברישא דז"א כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט ע"ב אלין תרין משיכין אתגלפו ומתחברן כו' ע"ש והוא בחינ' ז"א ונוק' כנ"ל והן ד' רהיטי מוחא ח"ב ח"ג ומהן נעשה ז"א וז"ש באדרא רבא דף קל"ה ע"ב אתפשטו אשא מסטר חד ואוירא מסטר חד ואוירא דכיא קאים עליה מהאי סטר כו' שהן ד' סטרין ד' מוחין. שהן שורש ד' פרצופין אבא ואמא וזו"נ. ד' אותיות הויה ד' סטרין כידוע: וכ"ז שאמרנו ברדל"א לאו שבו תלוי המתקלא שביה לא יצדק לומר אפילו תליא רק שכל מה שלמטה הכל שורשו למעלה בהעלם אבל תליית המתקלא והתחלת התיקון הכל מע"ק א"א. ובחסד דא"א מתחיל המתקלא אע"ג שאמרנו (לעיל דף ב' ע"ד וד' ו' ע"א) שבמ"ס תליא המתקלא שורש הג' מוחין אינו אלא שורש השרשים אבל מתחיל מחסד. ואף שם אינו אלא בהתלבשות אבא ואמא שהן המתקלא בדעת שביניהן וחו"ג שבא"א הן מוחין להן כידוע והן שורש אבא ואמא לפיכך חו"ג שורש המתקלא. וז"ש אתקלו ביה כו' ר"ל ברישא דכסופין הנ"ל שהוא א"א בו אתקלו אנון דלא אשתכחו שהן המוחין כנ"ל. ואף בו לא קאים המתקלא אלא בגופיה כנ"ל שהן חו"ג ות"ת שהן נקראין גופא כנ"ל ובגופא קאים המתקלא דהיינו אבא ואמא :
לא אתאחד: ר"ל אע"ג שאמר מתקלא קאים בגופיה אינו נאחז בגופי' עצמו כנ"ל כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט ע"א כל אלין עילאין בעתיקא תליין בז"א אינון לאו תליין ובע"ק תליין דהא שמא דעתיקא אתכסייא מכלא. ואמר שם שג' אותיות י'ה'ו' שבע"ק לאו אינון ביה אלא תליין וכבר נתבאר (לעיל בדף ב' ע"ד) כי אותיות י'ה'ו' הוא המתקלא כי אין שם נוק' רק שורש של זו"נ מתקלא כדי לקיים המתקלא. לכן מ"ס דביה אינו נחלק לג' מוחין שהוא המתקלא כנ"ל אבל שורשם מ"מ שם. ואפילו אבא ואמא דמתנהרין ממוחא סתימאה הוא רק ע"י מזלא כמ"ש באדרא זוטא. וכן כל הט"ס של א"א שהן שורש של הט"ס כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ח ע"א אתתקן ולא אתתקן אתתקן בגין לקיימא כלא ולא אתתקן בגין דלא שכיח וכן בזוהר פקודי דף רכ"ו ע"א ט' היכלין להיכלין לאו אינון נהורין כו' אלין לא קיימו לא ברעותא ולא במחשבה עילאה תפסין בה ולא תפסין:
ולא אתחזי: ר"ל אע"ג שאמר בגופיה גופיה אין נראה ולא נגלה כלל כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ח ע"א ודאי בהאי עתיקא לא אתגלי אלא רישא בלחודוי כו' ושם בדף רפ"ט ע"ב ובגין דהיא רישא עלאה לכל עילאין לא אדכר בר רישא חדא בלא גופא. לכן לא הזכירו בשני האדרות רק רישיה וכמ"ש בזוהר פקודי הנ"ל עד הכא מטון נהורין ולא מטון ולא אתידיעו לאו הכא מחשבה ולאו רעותא כד נהיר מחשבה ולא אתיידע ממה נהיר כו'. הרי אפילו חכמה לא אתיידע ממה נהיר וכ"ש לכל הפרצופין שלמטה ממנו שא"א אינו רק שרשם:
ביה סליקו ובי' סלקין: ר"ל כל האורות וכל הפרצופים הכל נתעלו בו לאחר שבירת המלכים ונבררו בו כידוע וזהו ביה סליקו וכן הוא תמיד כידוע דכולם סלקין ביה להשפיע להם וכן אמר בזוהר בראשית דף ט"ז ע"ב ובהאי כד סליק כלא סלקין ואתאחדן ביה כו' וכן כל הבירורים של הסיגים בסוד מ"נ סלקין במ"ס וכמ"ש בתיקוני זוהר חדש דף ע"ו ע"ב דהאי אבנא דילך סלקא לאתר דאתמר ביה במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור ואיהי שמא דכתר עילאה דאיהי חכמה קדומה כו' והוא מ"ס. ואמר שם דתמן תלת יודי"ן כו' והוא שורש המתקלא. ואמר בזוהר פקודי הנ"ל רעותא דכל תשע נהורין דקיימי כלהו במחשבה כו' ואמר שם דף רל"ט ע"א אתדבקותא דרעותא כו' עד היכן איהו סלקא א"ל הא אוקימנא עד אין סוף כו' בההוא אין סוף כל אלין בוצינין ונהורין תליין לאתקיימא בהו כו' ע"ש ואמר באדרא זוטא דף רפ"ח ע"א כד אתתקן אפיק ט' נהורין דלהטין מניה מתקונוי כו':
דלא הוו והוו ויהויין: ר"ל אותן אורות חדשים שלא היו קודם התיקון כמ"ש באדרא רבא דף קמ"ב ע"א ולא אתקיימו עד דנחית חסד עילאה כו' והן ו"ק של המלכים וכידוע אורות החדשים שיצאו והתקינו את המלכים: ואמר והוו ר"ל אותן שהיו בעולם התהו ונתקן אז בו וכלם סליקו ביה וכן סלקין תמיד ביה כנ"ל. והוא סוד כל המצות והתפלות כידוע. ואמר בזוהר שלימו דיחודא עד אין סוף והוא א"א כמ"ש בזוהר פקודי משום רדל"א דמתלבש בו וכמ"ש שם בדף רכ"ו ע"א וברזא דקרבנא כד סליק כלא ואתקשר דא בדא ונהיר דא בדא כדין קיימין כלהו בסליקו ומחשבה אתעטר באין סוף ההוא נהירו דנהיר מיניה מחשבה עילאה אקרי אין סוף כו': ואמר ויהויין ר"ל אפי' אותן שלא הוו אפילו בעת התיקון כלם סלקין ביה (הגהה - וסודו מלך מלך ימלוך דלאו הוו מלך. והן ג' הויות שבמ"ס וכן הי"ה והו"ה ויהי"ה ג' הויות. והן מנצפ"ך בוצינא וכאן סלקין הכל בירורי המלכים כי כאן ראשית המלכים כי כאן ראשית המלכים בסוד נוק' גבורות ובמחשבה אתברירו. וכל סלקיו (ובסוד) [הוא בסוד] גבורות מ"נ שם עולה ומשם יורדין): ולא עוד אלא אפילו סליקו ביה בסוד אין כל חדש תחת השמש (קהלת א') כל הנשמות והאורות עד לע"ל כולם נשרשו ביה בעת התיקון:
סתרא גו סתרא אתתקן ואזדמן: ר"ל ע"ק שהוא פרצוף הנקרא א"א שהוא נסתר בתוך נסתרות שהן אבא ואמא שעליהן נאמר הנסתרות לה' אלקינו כמ"ש בזוהר בהרבה מקומות והוא נסתר בתוכם כנ"ל ונסתר אפילו מהם והוא אתתקן בתיקונוי כמש"ו ז' תיקונים וי"ג תיקונים וכל ז' התיקונים אינן בו שהתיקון אינו אלא גילוי והוא טמירא דטמירין אלא לאחסין תקונוי למטה ששם נגלה ע"י תקונוי שמתפשטין לאנהרא למטה. כמ"ש בזוהר שנקרא אקי"ק אנא זמין למיהוי ולאתגליא. וז"ש ואזדמן וכמ"ש באדרא רבא דף קכ"ח ע"א תאנא עתיקא דעתיקין טמירא דטמירין עד דלא זמין תקונוי דמלכא ועטורי עטורין הן זיוניהון הנ"ל דלא אשתכחו. ואמר שם ואסתלק בההוא פרסה ואתתקן בתיקונוי כו' תאנא בצניעותא דספרא עתיקא דעתיקין סתרא דסתרין אתתקן ואזדמן כו' ע"ש. ואמר שם דף קל"ה ע"א תאנא בצניעותא דספר' עתיקא דעתיקין עד לא זמין תקונוי כו' וכלהו לא אתקיימו עד דרישא חוורא עתיקא דעתיקין אתתקן כד אתתקן תקין כל תקונין דלתתא תקין כל תקונין דעלאין ותתאין מכאן אוליפנא כל רישא דעמא כו'. ואמר שם תאנא כד סליק ברעותא דרישא חוורא למעבד יקרא ליקריה תקין וזמין כו' ואמר באדרא זוטא דף רפ"ח ע"א עתיקא דכל עתיקין סתימא דכל סתימין אתתקן ולא אתתקן כו' כנ"ל: וענין עתיקא דעתיקין ג"כ כנ"ל לפי שאבא ואמא נקראו זקנים כידוע והוא זקן לכל הזקנים. ואפי' חג"ת דז"א נקראו זקנים כידוע וכמ"ש (יומא כ"ח ב) אברהם זקן כו' יצחק זקן כו' יעקב זקן כו' וכ"ש חב"ד דז"א וכ"ש אבא ואמא . וכן בענין הזה טמירא דטמירין: ועיקר התיקון הוא בשביל זו"נ דמלכין קדמאין מיתו וארעא אתבטלת כנ"ל. ולזה אמר אתתקן נגד ז"א. ואזדמן נגד נוקב' כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"ב ע"א דלא אתקיימו באתרייהו בגין דתקונין דמלכא לא אתתקנו וקרתא קדישא ושורוי לא אזדמנו כו'. לפי שהמלכים דז"א מלכו אלא שחסרו התיקון אמר לא אתתקנו אבל נוק' שאתבטלת אמר לא אזדמנו וצריך בשבילם ע"ק להכין שורש התיקון והזימון לשניהם. ומה שחזר ואמר סתרא גו סתרא אף ע"ג שמדבר הכל ממנו כמו שהתחיל למעלה עד דרישא דכסופא כו' משום שלמעלה לא דבר אלא ברישא חוורא אבל עכשיו מדבר בכל התיקונים דרישא ודדיקנא שמגיעין עד טיבורו ומדבר בכל הפרצוף של ע"ק שהוא סתרא גו סתרא אתתקן ע"י תיקוני הראש וזקן שהתיקון הוא הגילוי וגופא סתים ואין נגלה אלא ע"י תיקונים הנ"ל: (הגהה - ויותר נראה שמדבר על האוירא שגנוז בו וז"ש גו סתרא והוא אתתקן בז' דגלגלתא):
בחד גולגלתא: הוא תיקון א' מז' תיקונים דגלגלתא שאמר למטה ותליין משבעה דגולגלתא כו'. והוא רישא חד מג' רישין שאמר באדרא זוטא רפ"ח א'. ולזה אמר בחד גולגלתא של"ת הואיל וג' רישין הן ג' גולגלתין הן. (הגהה - ועוד שכל הז"ת כולם כלילן בגלגלתא): דרישא הראשון לאו רישא הוא ואינו בכלל האצילות ונק' אין סוף כנ"ל ובמקומו קד"א כנ"ל ורישא תליתאי הוא מ"ס. והוא ראשית התיקון ונקרא רישא חוורא והוא כולל כל התיקונין ז' וי"ג שכלם בגלגלת הראש:
מליא טלא דבדולחא: הוא נכלל בתיקון הראשון. ולזה אמר מליא טלא כו' ולא אמר טלא כו' כמו בכל התיקונים. והוא גנוז בגלגלתא ונטיף מטלא דביה ע"י גולגלתא לגולגלתא דז"א ומשם לחקל תפוחין קדישין כמ"ש באדרא רבא ובאדרא זוטא. ונקרא טלא דבדולחא כמ"ש (במדבר י"א) ועינו כעין הבדולח כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ח ע"ב ומהאי גולגלתא נטיף טלא כו' ע"ש ואמר וחיזו דהאי טלא כהאי גוונא דאבנא דבדולחא כו' ואמר שם בד' קל"ה ע"ב בהאי גלגלתא נטיף טלא מרישא חיורא כו' והוא טלא דאתכליל בתרי גווני כו' כד אתיישבא בהאי רישא דז"א אתחזי ביה סומקא כהאי בדולחא דאיהו חיוור ואתחזיא גוונא סומקא בגוונא חיוורא כו' ע"ש כל הענין:
קרומא דאוירא אזדכך וסתים איהו: כצ"ל. והיא תיקון השני. והוא שאמר באדרא רבא דף קכ"ח ע"ב בחללא דגולגלתא קרומא דאוירא דחכמתא עלאה סתימאה דלא פסק והאי לא שכיח ולא אתפסק והאי קרומא אתחפיא על מוחא דאיהי חכמתא סתימאה ובג"כ אתכסיא האי חכמתא דלא אתפתחא בהאי קרומא כו' ור"ל מוחא נקרא חכמתא סתימאה וקרומא דאוירא נקרא חכמתא עילאה סתימא. והוא שאמר שם בדף קל"ה ע"ב והאי אוירא הוא טמיר דטמירין דע"י ברוחא דגניז בה: ואמר אזדכך לפי שכל התיקונים הוא לגלות אורן וזהו סתים למוחא כנ"ל לזה אמר אזדכך ויוצא נהירו ממנו כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט ע"ב בהאי מזלא פשיט פשיטותא דקוטרא עלאה כו' וביה אתכליל אבא ונהיר ממנו כמ"ש באדרא זוטא ונפקא מההוא מ"ס מנהירו דביה כו' הוא האור שיוצא ונהיר ע"י הקרום כנ"ל. ואמר שם בטש מאן דבטש בהאי מוחא ואתנהיר כו' והכל ע"י הקרום הזה. ובקרום הזה גניז נהירו דרדל"א ונהיר במצחא ודיקנא כמ"ש לעיל. ולפיכך הוא סתים והוא ג"כ בכלל התיקון [ורק הקרום אבל האוירא אינו מהתקונים] שהתיקון הוא להתמעט האור שיוכלו לקבל לכך צריך לזיכוך והוא ע"י בטישה מאן דבטש. וע"ש נקרא אבא ג"כ אוירא וע"ז אמרו בזוהר כד נפק י' מאויר מה דאשתאר הוא אור כמ"ש בזוהר בראשית דף ט"ז ע"ב אור דא רזא סתימא אתפשטותא דאתפשט ואתבקע מרזא דסתרא דאויר עלאה כו' בקע מאוירא דיליה כו' ע"ש: ונ"ל כי טלא דבדולחא אינו המ"ס דהא באדרא רבא חשיב ליה בגלגלתא קודם שהזכיר מ"ס ולא הזכירו אצל מ"ס. וכן באדרא זוטא. ואמר ונטיף מהאי גלגלתא ולא אמר ממוחא סתימאה. ועוד דהא מ"ס סתים איהו ולא נפקא אלא נהירו ע"י קד"א:
ועוד כי ממוחא סתימאה נהיר ברישא לאבא ואמא ומרישא חוורא לז"א ובהאי טלא אמר באדרא רבא ובאדרא זוטא דנטיף לז"א. וכן אמר באדרא רבא דף קל"ה ע"ב בהאי גולגלתא נטיף מרישא חוורא ואח"כ אמר בחללא דגלגלתא כו' וחשיב מוחין וכן כאן בס"ד קחשיב טלא דבדולחא קודם קרומא דאוירא ואמר בהאי גלגלתא נטיף ולא אמר במוחא. ואמר מרישא חוורא. אלא נ"ל כי כל הז' תקונין הן בגולגלתא שהוא כתר של א"א ולא חשיב מוחא שהוא חכמה ספירה אחרת. וכן בכל אדרא רבא ואדרא זוטא חשיב גלגלתא לרישא חדא ומ"ס לרישא. ואמר לקמן ותליין בשבעה דגלגלתא. ובו מתלבש חסד דרדל"א כידוע וידוע שחסד הוא יומא דכלהו יומין ובו נכלל כל הז"ס לכן נכלל בו שבעה תיקונין. וכן נכלל בו י"ג תיקונין דדיקנא ג"כ מחסד דכליל בו י"ג מדות שכולן הן חסד כמ"ש בתז"ח דף ע"ה ע"ב לי"ג מכילן דכלילן בחסד כו' ע"ש: ועוד נ"ל כי במ"ס נכללין חו"ב דא"א רק כי בא"א אין מתקלא לכן נכללין בחד מוחא לכן אבא ואמא דאתנהרין ממוחא נפקין כחדא ואתכלילן בחד ואח"כ ניכרין זו"נ כמ"ש באדרא זוטא דף ר"צ ע"א האי עדן אתמשך מעדן עילאה סתימאה דכל סתימין והוא מ"ס כמו שמפורש שם ואח"כ אמר שם והאי חכמה כללא דכלא כד נפקא ואתנהיר מע"ק לא אתנהיר אלא בדו"נ האי חכמה אתפשט ואשתכח דדו"נ הוא חכמה אב בינה אם חו"ב בחד מתקלא אתקלו דכר ונוק'. מ' שמתחלה לא ניכרו אם דו"נ לפי שיצאו מסתימא דסתימין שאין ניכר ואח"כ דאתפשטו אשתכח דדו"נ הוא וכשיצאו יצאו ממוחא סתימאה ע"כ במ"ס שורש דו"נ. וכן מ' שם בהדיא ששורש דו"נ שם רק שאין שם נקבה ניכרת כנ"ל ולכן אבא ואמא כחדא נפקין וכחדא שריין. וכן אין מלכות ניכרת בא"א ושורש המלכות כלול ביסוד של א"א בעטרת של היסוד. ולכן מלכות תחלת יציאתה בעטרת היסוד ומשם אינה נפרשת לעולם אפילו בגלות כידוע שהשרשים אינן חסרים לעולם רק התוס' אפשר שיחסרו והשרשים לכל הט"ס הוא א"א בט"ס כמ"ש באדרא זוטא רפ"ח ע"א אפיק ט' נהורין כו'. ובזוהר פקודי הנ"ל. וג' רישין שלו הוא כח"ב שלו ושירותא דא"א מרישא תניינא רישא חוורא ע"ק והוא חכמה שלו. וכן בכל פרצוף הוא שירותא מחכמה שכתר שלו אינו רק שורש לט"ס שלו והוא מפרצוף שלמעלה. וכן שירותא לכל הפרצופים הוא אבא וא"א אינו רק שורש להם. ונמצא אין בא"א רק ט"ס מחכמה ולמטה והן ט' שרשים לט"ס של כל האצילות. ורדל"א הוא שורש לא"א שהוא כתר שלו וכמו שא"א שהוא כתר של אצילות נקרא אין כך כתר שלו נקרא רדל"א יותר בהעלם. וז"ס שלו הוא שורש לכל הא"א לכן לא אתיידע מה דהוי בהאי רישא כי גופיה שורש לא"א: ובמ"ס שם הוא שורש הגבורות ושם הוא בוצינא דקרדינותא שמשם עטרא דגבורה וז"ש בוצינא דקרדינותא דגניז במעוי דאמא ולפי ששם גבורה דרדל"א לכן בו בוצינא דקרדינותא ושם הוא שורש הבינה אימא. אבל שורש אבא הוא באוירא דכיא בקד"א כנ"ל לפי ששם גנוז חסד דרדל"א לכן נפקין אבא ואמא מבטישו דחסד עילאה במוחא וחסד גנוז באוירא הנ"ל והענין כי תרין רישין גלגלתא ומ"ס הם חו"ב דא"א ומהן יוצאין אבא ואמא ומ"ש כי אבא ואמא נפקו ממוחא סתימאה כי מאבא נפיק בהעלם ומצטייר באימא כידוע וסיום הגלגלת הוא קד"א:
עמר נקי תליין בשיקולא: הוא תיקון ג'. והם שערות הראש כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ח ע"ב תאנא בגלגלתא דרישא תליין אלף אלפין רבוא ושבעת אלפין וחמש מאה וט"ס הוא וכצ"ל אלף אלפין רבוא ושבע מאות וחמש ושבעין אלפי רבוא קוצי דשערי חור ונקי כהאי עמר כד איהו נקי דלא אסתבך דא בדא דלא לאחזאה ערבוביא בתקונוי אלא כלא על בורייה דלא נפיק נימא מנימא ושערא משערא ור"ל נקרא עמר שהוא לבן כצמר כמ"ש (שבועות ו') כצמר לבן מאי צמר לבן כצמר בן יומו שמכבנין אותו למילת. ואמר נקי דלא אסתבך דא בדא לפי שבז"א שערותיו שחורות כמ"ש שחורות כעורב ומסתבכאן ומתערבין דא בדא כמ"ש באדרא רבא דף קל"ו ע"ב תאנא בגלגלתא דרישא אלף אלפי רבוא ורבוא רבבן קוצי דשערי אוכמן ומסתבכין ומתערבן דא בדא כו' וכן אמר באדרא זוטא דף רצ"ג בגולגלתא דרישא כו' דאינון אוכמן ומסתבכין דא בדא לכך הוצרך לומר כאן עמר נקי: וענין הסיבוך שבו אחידן דכיין ומסאבין והן מתפרשין לכמ' דרגין כידוע כמה מיני רחמים וכמה מיני דינים ומארי מתקלא כמ"ש באדרא רבא שם קל"ו א' ולית חושבנא לנימין דכל קוצא וקוצא דאחידן ביה דכיין ומסאבין ומכאן אתאחדן טעמי אורייתא בדכיא ומסאבא בכל אינון סטרין דאינון בכל סטר דאינון מסאבין יתבין קוצי מסתבכן ותקיפין מנהון שעיעין מנהון תקיפין כו'. וכן באדרא זוטא שם דף רצ"ג ע"א אמר כל מאריהון דיבבא ויללה כו' וכל אלין תליין בקוצין תקיפין כו' באינון שעיעין אתאחדן מאריהון דמתקלא כו'. משא"כ [כאן בע"ק] שכולם רחמים גדולים. כי בז"א נפקין מג' מוחין שהן חד"ר כמ"ש שם באדרא זוטא בחד מוחא מאינון קוצין שעיען אתמשכן כו' ממוחא תניינא באינון קוצין תקיפין כו' סטרא דאימא גבורה תקיפא מנה מתאחדן כו' ממוחא תליתאה באינון קוצין כו' ע"ש. משא"כ [בע"ק] דנפקין ממוחא חד דשם הדינין נכפין כחמר על דורדייא כמש"ל. וז"ש (דניאל ז') ושער רישיה כעמר נקי לבושיה כתלג חוור שהוא הדיקנא כמש"ל (דף ה' ע"ג). וידוע שהדיקנא הוא יותר רחמים משערות שבדיקנא י"ג מדות הרחמים גדולים שנקראים כל טובי כנ"ל (דף ה' ע"ג) והענין כי שערות הדיקנא יוצאין דרך פנים והשערות דרך אחור וצדדין. ולכן מדיקנא נפיק קודם לאבא ואמא כמ"ש באדרא זוטא משא"כ בשערות דנפקין לז"א כידוע כמ"ש באדרא רבא דף קל"א ע"ב דרישא אריכן על כתיפן למיגד כו' וכן בדף ק"מ ע"א ובשעתא דאתמשכן שערי חוורי דע"י כו'. ועוד כי הדיקנא יוצא דרך נקבי חא"פ כידוע שהן אורות פנימים גדולים משא"כ בשערות שיוצאין דרך אור שנקרא אחוריים וזה פנים. ולכן הדיקנא נקרא יקירו דיקירותא שיוצא דרך נקבים והבל ממש ויוצא מכל הנקבים שבראש. ולכן בדיקנא כשלג ובשערות כצמר. ואע"ג דבאדרא רבא בדף קל"א ע"ב קאמר בין דרישא בין דדיקנא כלהו חוורן כתלגא לא אמר אלא נגד ז"א אבל בעצמן הדיקנא יותר חיור: ומה ששערות הראש רכין משל זקן כמ"ש באדרא רבא ומ' שהן יותר רחמין הוא כמ"ש שם דף ק"מ ע"א אלא תאנא כל הני שערי דדיקנא כלהו תקיפין מ"ט כל אינון דרחמי בעיין למיהוי תקיפין כו' ע"ש ובהתפשטותן למטה הדבר בהיפוך כידוע. וז"ס בהרת עזה כשלג ושאת כצמר לבן (במשנה ריש נגעים): (הגהה - אם יהיו חטאיכם כו'. שלג וצמר הן ב' התקונים שכ' ועתיק יומין כו' (דניאל ז') וי"ג הויות שבי"ג תיקונים כידוע גי' לבו"ש. ופנים ואחור ידוע שהן שרש זו"נ כידוע בסוד חשן ואפוד. והן שנים שנים קדמוניות. והן חסדים נגד תולע ולכן אמר כאן יהיו לשון הוי"ה. ואם יאדימו כתולע יאדים גי' שם אדנ"י. ומ"ש לשון רבים נגד ו"ק שלה ג"כ. ותולע הוא ראשית הגבורה שם ראשון של מ"ב ונגדו עולת תמיד בבקר בצפון. ובין הערביים נגד תולעת נוק' שם שביעי. וכתב האר"י ז"ל כי של"ג ג' אלפין דג' אדי"ד כי המיתוק הוא באלף כידוע בסוד נער נערה אבל בנוק' אינו רק מילוי לבד של האלפין כי הנוק' אינה רק מילוי של זכר כידוע בסוד אדם וחוה וכמ"ש (ערובין יח ע"א) וח"א זנב. ומ"ד פרצוף היא מסוד ו"ה ישמחו השמים ותגל הארץ לכן רק כצמר שאינו לבן כמו שלג והוא שערות האחוריים שהפנים הוא אלפין עצמן. ע"כ): וז"ש (ישעיה א') אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו ר"ל שיחטיאו יותר שהוא כתולע. ושני תלוי בתקוני דיקנא והן למטה במלכות ששם החטאים נובעים ובה אין תקונים משערות רק אותן שהן בלא שערות כמו הפה ובפה נכלל כל הי"ב תיקונים כמ"ש באדרא רבא ונאמר בה כחוט השני שפתותיך ולכן [כשלג] דעתיקא קדישא [ילבינו]. וכתולע הוא שערות ראשה שנאמר ודלת ראשך כארגמן והן תולעת שני וארגמן שהן הכל צמר צבוע. ונקט תולע שמאדים יותר והוא בהיותן חוטאין שנאחזין בה התולע הידוע לכן כצמר דע"י יהיו:
וענין אלו התיקונים (הגהה - בענין ז' תקוני גלגלתא הכלל כי סוד הדעת שמתפשט בזו"נ שהן ז"ת של כל הע"ס הוא ז"ת דבינה והיא שביעית להם ובתוכה מסתתר ז"ת דחכמה שכלל חו"ב הם כ"א בסוד חכם בבינה והבן בחכמה וזהו העיקרים ומהן באין ב' טפין בב' מוחין חו"ב דז"א והוא מבינה מחו"ב שבה ובתוכם חו"ב שבחכמה. אבל הדעת הוא ז"ת שלה וזהו בוצינא דגניז במעוי דאמא שית יריען לישן ו'. וכן הוא בג' רישין שרדל"א הוא ג"ר דע"י וז"ת דבינה דרדל"א מתלבש בגולגלתא וז"ש בתיקונים שגלגלתא הוא בינה בסוד עמר לגלגת. וכן הוא בז"א שבינה נעשית לו כתר וכן בא"א שג' רישין שלו הן כח"ב שלו וגלגלתא כתר שלו הוא מבינה דע"י והוא ז"ת דידה והוא סוד הדעת שאמרו אם אין בינה אין דעת. והוא סוד השביעית בכ"מ. סוד השבת. והיכל ק"ק. וערבות. וכן בכל מקום שנמנית בינה עם ו"ק. וידוע שהדעת הוא בוצינא דקרדינותא וגנוז במעוי דאמא שמעוי בדעת נתקן כמ"ש בפרשה משפטים דף קכ"ג והוא ז"ת דידה כנ"ל. וכאן בגלגלתא דא"א הוא ראשית בוצינא דקרדינותא בטלא דבדולתא שנא' (ישעי' כ"ו) טל אורות עליך וברד' הטל לילה סוד הגבורות שראשי נמלא טל קווצותי רסיסי לילה. ומן ז"ת דחכמה דרדל"א שם יש יריעה חדא אור שנברא ביום א'. ושם פשיט חד טורנא עילאה וגנוז ברוחא דגניז בע"י והוא קד"א קוטרא עילאה דאתעטר כו' ובמ"ס נתגלה ההוא בוד"ק. והכלל מחו"ב דרדל"א יצאו אוירא ובוצינא ונגנזו באוירא ומ"ס שהן חו"ב דא"א והן בחו"ג דע"י ומשם חו"ג ואח"כ אתגניזו באבא ואמא שהם חו"ב דעולם האצילות בכללו והן בחו"ג דא"א. ואח"כ בחו"ב דז"א שהן חו"ג דיליה. ומזה תבין הסוד הגדול והנורא והעמוק הזה ותבין בעומקא לבא לפומא לא גליא. וההוא אוירא עילאה אוירא דלא אתפס ז"ת דחכמה ממנו התחיל שורש ה"ח וא"א להתלבש כלל רק באוירא תניינא שהוא בקד"א שהוא אור דנפיק מאויר וכל רדל"א הוא ע"ש החכמה שבו כי הראשית הוא בכל פרצוף מהחכמה אבל כתר שבו א"א לדבר בו אפילו דרך רמז ומחשבה כלל. וז"ת דחכמה הוא עיקר רדל"א שמדברין בו וז"ת דבינה הוא כתר דא"א גלגלתא (א) קד"א חסד. (ב). עמר נקי גבורה (ג). רעוא דרעוין ת"ת (ד). עינא פקיחא נו"ה (ה). והן תיקון אחד תרי פלגי גופא ובפרט שהן עין א' אעפ"י שהן ב' דאין כאן שמאל כמ"ש באדרא רבא. תרין נוקבין דפרדשקא הם ב' תיקונים יסוד ומלכות דדכורא (ו"ז) לבד פרצוף נוקבא שבגלגלתא שהוא הפה כמ"ש בתז"ח ובתיקונים. ולכן בעיני אמר עינא לשון יחיד ובחוטמא אמר תרין נוקבין דפרדשקא שהן ב' תיקונים. והן בראשית סוד בינה דעת שבה ברא שית שהוא כולל שית תיקונים שית יריען. ברא קד"א בר"א דאברהם אב"ר מ"ה. וברא הוא דבר דלא אתפס כידוע בורא חשך בורא רוח והוא אוירא דלא אתפס. אלקים סוד הגבורה. את ת"ת כולל כ"ב אותיות. השמים נו"ה. ואת יסוד שהוא איקונין שלו. הארץ מלכות שלו ופסוק שני על פרצוף נוקבא והארץ היתה כו' י"ג תיקונים. ע"כ): כבר נתבאר כי ג' רישין הן ורדל"א מתלבש בא"א בז"ת שלו וידוע כי הבינה מתלבש בז"ת בכל פרצוף מטיבור' ולמטה וחצי ת"ת שלה התחתון נעשה לפרצוף התחתון לכתר וגלגלת וכ"ה בכל פרצוף. לכן בחשבון ז' היכלין וז' ימי השבוע נחשב בינה עמהם כידוע. וכן הוא כאן שבינה דרדל"א אתלבש בז"ת דרדל"א ובא"א ונעשה לו גלגלתא וכתר דא"א וחסד מתלבש באוירא והוא מתנוצץ במצחא ובדיקנא והוא חסד עילאה שנזכר באדרא זוטא. וע"י מתנהיר ונפיק אבא לכן הוא מלביש לחסד דא"א. וגבורה דרדל"א מתלבש במ"ס לכן שם הוא בוצינא דקרדינותא שורש הגבורות השמרים כנ"ל דגנוז במעוי דאימא וע"י מתנהיר אימא. והן מתכללין זה בזה שהן חו"ב דא"א ובהן חו"ג דרדל"א . ונכללין שני האורות במ"ס שהוא בינה דא"א כמו בכל ח"ב שנותן חכמה הזרע לאמא ומפני שאין בא"א בחינת נקבה נגלה לכן האוירא ומ"ס נכללין כא' ואוירא נקרא חכמתא עלאה סתימאה כנ"ל וקרומא נקרא קרומא דחכמתא כו' ונכלל בגלגלתא וז"ס אוירא שנקרא אבא וחסד בסוד אור י' כנ"ל (בדף ח' ע"ב) ומהן יוצאין חו"ג כנ"ל. ות"ת דרדל"א מתלבש בדעת דא"א ומתגלה בדיקנא לכן בו ב' מזלות שבהן חו"ג כידוע. ונ'ה'י' דרדל"א מתלבשין עיקרן ב ח'ג'ת' דא"א וע"כ נקרא גופא ומכאן ואילך לבר מגופא ונהירו שלהן מתפשט בכל א"א כידוע בכל נה"י של פרצוף עליון כמו נה"י פרצוף אמא בז"א ובינה דרדל"א מתפשט עד אמא שהיא בהוד דידה וז"ש בינה עד הוד אתפשט. אבל עיקרה אינה אלא בגלגלת ומסתיימת יסוד דילה בפה דא"א שהוא סוד יסוד ה"ג שבה מצטיירים כ"ב אותיות וה"ג וכן בפה ובינה נקראת שבע שכוללת כל השבע לכן כל הז' דרדל"א מאירין בגלגלת גלגלת עצמה בינה והוא ג"כ כתר דא"א. והן ג"כ ג' רישין גלגלתא ואוירא ומ"ס אלא שנכללין בשני ראשין כנ"ל והן חו"ב ורדל"א ראש הג'. וז"ס שקורין לבינה כתר וכן גלגלת פעמים בינה ופעמים כתר. ובו טלא דבדולחא שורש הדין כנ"ל לפי שמבינה דינין מתערין. לכן כאן אינן ניכרין אלא בז"א. קרומא דאוירא חסד כנ"ל וכמ"ש באדרא זוטא כמה פעמים כנ"ל. וכל התיקונים הן מבחוץ חוץ זה שגנוז כמ"ש (חגיגה י"ב א') ראה כו' וגנזה כו': עמר נקי גבורה שהן אור חוזר:
והן נפקין ממוחא סתימאה כמ"ש באדרא רבא ואדרא זוטא וכבר אמרנו שבמ"ס גנוז גבורה דרדל"א ולכן השערות הן דינין כמ"ש באדרא רבא ובאדרא זוטא בז"א שהן דינין ונאחזין מארי דיבבה ויללה כנ"ל (בדף ט') ויוצאין ע"י הגלגלת שממנה דינין מתערין והן מבועי מ"ס רק בכאן נכפין הדינין: ואמר תליין בשקולא כמ"ש באדרא רבא ש' דלא נפיק נימא מנימא ושערא משערא כנ"ל. משא"כ בז"א כמ"ש שם בדף קל"ו ע"א ותאנא יתבין כו' תליין כו' ממבועא דחללא חד כו' מחללא תילתאה נפקי כו' במשיכותא מכלהו משא"כ כאן שיוצאין ממוחא חדא:
רעוא דרעוין אתגליא בצלותא דתתאי: הוא תקון ד'. והוא מצח הרצון כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ט ע"א מצחא דגלגלתא רעוא דרעוין רעותא דז"א לקבלי ההוא רעותא דכתיב והיה על מצחו תמיד לרצון וההוא מצחא אקרי רצון כו' וכד אתגליא אתקבל צלותהון דישראל: ואמר שם אימתי אתגלייא א"ל בשעתא דצלותא דמנחה דשבתא כו' בההוא שעתא אשתכי רוגזא ואשתכח רעוא ומתקבלא צלותא הה"ד ואני תפלתי לך ה' עת רצון ובאדרא זוטא דף רפ"ח ע"ב. מצחא דאתגלי בע"ק רצון אקרי כו' וכד דא אתגלי רעוא דכל רעוין אשתכח בכלהו עלמין וכל צלותין דלתתא מתקבלין כו'. ובו מתלבש ת"ת דרדל"א שת"ת נקרא רצון רעוא דרעוין כמ"ש בזוהר פקודי דף רנ"ג היכלא שתיתאה דא הוא היכלא דאקרי היכלא דרצון דאקרי מוצא פי ה' חדוה דאתדבקותא דכלא והכא איהו רעוא דרעוין כו' וכד צלותין סלקין כדין איהו עת רצון לאשתכחא הה"ד ואני תפלתי כו'. והוא היכל משה ויעקב היכל ת"ת כמ"ש בזוהר שם ובפ' בראשית דף מ"ה ע"א. ולכן הוא מוצא פי ה' ששורש ת"ת דעת גנוז בפומא כמ"ש בזוהר משפטים דף קכ"ג ע"א דעת גנוז בפומא דמלכא דאקרי תפארת כו'. ולכן בו ששה היכלין כמ"ש שם לפי שת"ת כולל ו"ק: ואמר רעוא דרעוין ששורש כל הרצונות הכל בו וכמש"ל רעותא דז"א לקבלי ההוא רעותא כו'. וכן של כל הפרצופים וההיכלות כנ"ל. ולכן הציץ הוא לרצון וציץ לשון הסתכלות כמ"ש באדרא רבא שם אתגלייא ויסתכלין מארי דדינין וישתככין ולא אתעבידו ואמר שם כד אתגלייא האי עת רצון וכלהו משתככין קמיה הה"ד דינא יתיב כלומר יתיב באתריה כו'. ומניה נפיק התבסמות של עולם התהו כידוע בא"ק וכן בא"א לצורך ז' הנקודות ואתבסם דינא וז"ש דינא יתיב באתריה כי כל שהדין מתפשט הוא קשה וכשהוא במקומו מתבסם:
אשגחא פקיחא דלא נאים ונטיר תדירא אשגחותא תתאה באשגחותא דעילאה בנהירו דביה: כצ"ל. והוא עינים דא"א והוא תיקון אחד תיקון ה' כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ט ע"ב עינוי דרישא חוורא לית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא וז"ש פקיחא ואמר שם מ"ט דכתיב הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל ישראל דלעילא וכתיב אשר עיניך פקוחות כו' וז"ש דלא נאים ונטיר תדירא ואמר שם ותאנא לא סתים האי עינא כו' לא נאים ולא אדמיך והוא אשגח על כולא כו'. תאנא אי עינא דא אסתים רגעא חדא לא יכלין לקיימא כולהו כו' ובג"כ אקרי כו' ע"ש וז"ש תדירא ואמר שם ק"ל א' ותאנא לית נהירו לעינא תתאה כו' בר כד אתחזי מהאי נהורא חוורא דעינא עילאה. תאנא בצניעותא דספרא אשגחותא מעינא תתאה כד אשגח נהירו עילאה ביה ועייל ההוא נהירו עילאה בתתאה דמיניה נהיר כולא הה"ד אשר עין בעין נראה אתה ד' כו' וז"ש אשגחותא תתאה באשגחותא דנהירו דעילאה דביה ר"ל השגחת ז"א על העולם הוא באשגחותא כו'. ור"ל כד אשגח נהירו עילאה ואתכליל ביה אשגח על עלמא בנהירו עילאה שכלול בו אבל בלא"ה נאמר עורה למה תישן ה' כמ"ש שם דף קל"ו ב' עינוי דרישא כו' ואשגחותא דעינא דע"י עלייהו ובשעתא דסלקין אינון כסותא אתחזא כמאן דאתער משינתא ואתפקחאן וחמאן לעינא פקיחא כו' דכתיב עורה למה תישן כו' ובזמנא דיפקח עינוי מתסחן בעינא טבא כו' ועינא דא לא אתגלי אלא בזימנא דאסתכל בעינא טבא כו'. ואמר דנהירו דעילאה דביה ר"ל באור של העין העליון שהוא ממוחא סתימאה כמ"ש באדרא זוטא עינוי דרישא דעתיקא קדישא כו' דאשגחן תדירא ולא נאים דכתיב לא ינום כו' כנ"ל בג"כ לא אית ליה גבינין על עינא ולא כסותא ההוא מוחא אתגליף ונהיר בתלת חוורין דעילאה בחוורא דא מסתחיין עיינין דז"א כו'. וזהו אינו תדירא לכן אפסיק במלת תדירא בין אשגחא פקיחא כו' ונטיר ובין אשגחותא תתאה כו': ובהן מתלבש נו"ה דרדל"א כי העיינין הם נו"ה כידוע (הגהה - וז"ש בכ"מ המלך אחר עיניו ונאמר עיניך בשדה כו' והלכת אחריהן וז"ש (ירמיה לב) כי עיניו על כל דרכי כו'): בסוד שערי דמעה לא ננעלו והן שתי דמעות שאמר באדרא רבא דף קל"ז ע"ב שהן סוד קין והבל שהן לבר מגופא ברגלין כמש"ש דף קמ"ג ע"ב ותאנא כולהו מרוחא דשמאלא דלא אתבסמו כו' ע"ש. וז"ש שם דף קכ"ט ב' למאי הוא רמיזא א"ל לדגים ולנוני ימא כו' והן נו"ה תלמידי חכמים כידוע ואמרו (ע"ז ג' ב') מה דגי הים כיון שפורשין ליבשה כו'. ואמר בר"מ פ' שמיני דף מ"ב מה נוני ימא חיותן במים אף ת"ח כו' ע"ש כל המאמר. והן מתרבין בימא אימא עילאה. כמ"ש בפרשת תצא דף רמ"ט לפי שבינה מתפשטת עד הוד ולזה אמר תרין דרגין לדגים ולנוני ימא שהן כנגד נו"ה. ואמר עינא לשון יחיד כי נו"ה הן תרין פלגא דגופא אלא שזה ימינא וזה שמאלא וכאן ששניהם ימינא לכך הן נחשבין לא'. ומ"מ שני עינים הן. כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ט ב' ואינון תרין ואתחזרו לחד כולא הוה ימינא לא הוה שמאלא וכן אמר שם לא הוה הכא שמאלא ותרווייהו בדרגא חד סלקי וכלא ימינא ובג"כ עינא חד ולא תרין וכן באדרא זוטא עינוי דרישא דעתיקא קדישא תרין בחד שקילן כו'. ובפרשת פקודי בהיכלות דנו"ה שהן היכל שני ושלישי כמ"ש שם בדף רנ"ז ע"ב נביאן דאינון סטרין עילאין תרין ירכין דסמכין לאורייתא אינון נטלין להיכלא דתרין רוחין ביה דאינון נוגה וזוהר והן היכלות ב' וג' ואמר שם דף רמ"ז ע"א נהיר האי רוחא כגוונא דחיזו דעינא וכד מתגלגלא כדין אפיק נהורא דנציץ וזיהרא ה"נ כו'. וכמו שהעינים הם מאורות האדם כן אלו שני רוחין נקראין נגה וזהר. וכן אמר שם דף רמ"ט והאי איהו נר כד"א ערכתי נר כו' ואמר שם דף ר"נ אילין אינון קיימין לאשגחא על כל אינון מארי דצערין לון שאר עמין ודחקין לון ואקרון חלונות והיינו דכתיב משגיח מן החלונות ואילין קיימין לאסתכלא כו'. ואמר שם בההוא זמנא מה כתיב משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים כו' וכד קב"ה אשגח על עלמא אסתכל באילין חלונות ובאילין חרכין וחייס על כולא כו' ע"ש. וחלונות וחרכים הם ב' עיינין ימינא ושמאלא שימינא יותר רחמים וז"ש שם מציץ כמאן דאשגח מאתר דקיק דחמי ולא חמי כל מה דאצטרך ולבתר משגיח מן החלונות ואמר שם דף רמ"ז ע"א וסימניך באור פני מלך חיים והוא עינים שהם אור ה' כמ"ש באדרא רבא דף ק"ל ע"א לכו ונלכה באור ה'. ולכן נביאים שהם דרגא דנו"ה נקראים רואים כמ"ש (ש"א ט') לנביא היום יקרא לפנים הרואה וכן (ישעיה ל') לרואים לא תראו כו' וכן נקראו חוזים שהן ב' דרגין נו"ה כמ"ש בתיקונים נביאים וחוזים. מרחוק ד' נראה לי. אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע כו'. ואמר שם מאתר דא ינקי כל אינון מאריהון דחכמתא כו'. וכלן נקראו עינים כמ"ש עיני העדה והיית לנו לעינים (במדבר י"א). וכן בכל קהלת אמר וראיתי כו' ולבי ראה הרבה חכמה ודעת. ונראין ג' גוונין בעינים דז"א כמ"ש באדרא רבא דף קל"ז נגד ג' אבהן דכלילן בנ"ה כמ"ש בפ' בראשית דף א' ע"ב הניצנים אילין אבהן כו' ואטמירו גו נביאי קשוט וכנגדן ג' חוורין בעינא דעתיקא קדישא כמ"ש באדרא רבא וכן בעין דז"א ז' עיינין דאשגחותא וכנגדן אמר בעינא דעתיקא קדישא ז"פ עינא באדרא רבא דף קכ"ט וק"ל.