אור ברסלב

בגדי יום טוב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

דף לב:

דף לב.

גמ' מ"ש בסכין דלא דמתקן מנא באור כמי מתקן מנא. הקשה אחד מן התלמידים דלמה לא פריך בקיצור והא מתקן מנא וכעין שהקשה הפ"י לעיל גבי מ"ש מן הסוכה דלא דקסתר אהלא וכו' וע"ש מ"ש שם וכעת נראה דאף כאן א"ש דבלא זה לא הוי פריך הש"ס והא מתקן מנא דהרי ר"י ס"ל מכשירי אוכל נפש דוחה יו"ט וכאן כמי הוי הנר מכשירי אוכל נפש דהרי ראוי לאכילה לאכול בי' והוי בכלל מכשירין או אפשר דגוף הדלקת הנר נחשב אוכל נפש ממש דהוי הנאת הגוף וכמ"ש הר"ן לעיל גבי הבערה בסוגיא דאין מבקעין עצים דהבערה הוי כאוכל נפש ממש א"כ י"ל הדלקת הכר כמי הוי אוכל נפש ממש אך תקון הפתילה הוי מכשירי הדלקה והוי כמו מכשירי אוכל נפש ולכך ר"י לשטתו דס"ל מכשירין דוחה יו"ט, ולכך בלא זה לא הוי מצי הש"ס להקשות די"ל דמיירי בא"א לעשותו מעיו"ט ולכך מותר כמו דס"ל דמותר להשחיז הסכין במשחזת ולכך פריך כיון דחזינן דבכלי אוסר מכח דמתקן מנא בע"כ דמיירי באפשר לעשותו מעיו"ט דבזה אף ר"י מודה באפשר דאסור במכשירין ולכך א"כ קשיא באור כמי הא מתקן מנא וא"ש ודו"ק:

שם גמ' אר"נ וכו' מוחטין פתילה ביו"ט מה מוחטין לעדויי חושכא וכו' ואר"נ כל המרחם על הבריות וכו' ואר"נ כל המצפה לשלחן אחרים עולם חשך בעדו וכו'. הנה להבין הנך שלשה מימרות הללו מה שייכין זה לזה נראה כך ותחלה נפרש גוף המאמר מנ"ל מהך קרא דונתן לך רחמים דכל מי שאינו מרחם אינו מזרע אברהם, ופרש"י דחוק מאוד חדא דהש"ס לא הביא הך קרא דכאשר כשבע כלל גם מנ"ל מהך קרא דאינו מזרע אברהם דלמא הוי מזרע האבות רק דאם אין בו רחמנות לא ירחם הקב"ה עליו לקיים לו שבועת האבות ואם ירחם הוא על אחרים ירחם הקב"ה עליו לקיים לו שבועת האבות ומ"מ אינו שייך לכאן אם הוא מזרע האבות והרי בכל התורה אמר והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה וכו' ושמר ה' לך את הברית וכו' אשר נשבע לאבותיך וכו' א"כ נימא בכל התורה אם אינו מקיים התורה אינו מזרע אברהם. אך כראה דמגופא דקרא למד כן דהוי קשה לו כפל הלשון ונתן לך רחמים ורחמך ותרתי למ"ל ולכך מפרש כך דהנה אחז"ל אין נותנין חכמה אלא לעי שיש בו חכמה שנאמר ובלב כל חכם לב נתתי חכמה ולפ"ז נראה דה"ה נמי ברחמנות הוי כן דעי שיש בו רחמנות מכבר מקצת מוסיף לו הקב"ה רחמים ומי שאין בו כלל אין נותנין לו רחמים, ואך קשה בשלמא בחכמה שייך לומר שיש לו משלו דזה תלוי לפי המזל שנולד לו אם יהי' חכם או טיפש שייך לחלק שמי שנולד במזל שיהי' בו קצת חכמה מוסיפין לו משמים ואם לאו אין מוסיפין לו אבל ברחמנות דמצד המזל ליכא רחמים ככל תדע דהרי אומר כאן דמי שאין בו רחמנות אינו מזרע אברהם ומוכח דבעכו"ם שהם מצד המזל אין בהם רחמנות כלל רק אברהם וזרעו שהם למעלה מן המזל ודבוקים בו ית' בהם יש רחמנות ואם אין הקב"ה נותן רחמנות אלא למי שיש בו רחמים הרחמים הראשון היכן משכחת לה. אך נראה דאדרבא זה כוונת התורה דהנה ישראל יש להם בירושה רחמים עה שיורשין רחמים מאברהם אבינו לכך רחמנות הזה המגיע לכו בירושה זה שלנו הוא וצריך ליתן אותה בתחלה וא"כ כיון שכבר יש לנו רחמים שלנו מוסיף הקב"ה מדלי' עוד רחמנות משלו והנה לך הוי פירושו משלך כמ"ש חז"ל בפסוק עשה לך שתי חצוצרות (והוא בפ"ק דיומא קח לך משלך) עשה לך משלך וז"ש כאן ונתן לך רחמים מתחלה יתן לך וא"כ כיון שיהי' לך משלך לכך ורחמך יתן לך עוד כוסף רחמים משלו וא"כ ממילא מוכח מדאמר שתחלה יתן לך משלך ואח"כ יוסיף משלו א"כ מי שאין לו רחמנות מוכח דהוי מערב רב דאין להם של עצמן לכך אין מוסיפין להם משלו וא"ש. ומ"ש עתירי בכל מיורדי גיהנם הם הנה לכאורה הוי הטעם דצדקה מצלת מגיהנם אך אם הוי הטעם כן לא הוי צריך להביא דברי שבתאי ברי' דר' מרינוס להכא (וא"ל לראי' על אנשי בבל דעל בני אדם ל"ש ראי' דאולי הם היו כן ובמקומות אחרים בבבל או באותו מקום אח"כ באו שם אחרים שלא היו כן ועל בני אדם ל"ש ראי' אך הכונה רק זה דמי שאין בו רחמנות ל"ה מזרע אברהם וממילא יורש גיהנם ודו"ק) לכך כראה הכוונה ע"ד אמרם ז"ל דאברהם יושב על פתחו של גיהנם ואינו מניח לזרעו לירד שם לכך מי שיש בו מדת רחמים זה הוי זרע אברהם ואינו מיורדי גיהנם אבל מי שאין בו רחמנות א"כ מוכח שאינו מזרע אברהם לכך יורד לגיהנם וא"ש. ומעתה נפנה להבין המאמרים על סדרן דהנה ע"ד הרמז י"ל מה שהתירו חז"ל למחוט הפתילה ביו"ט לעדויי חשוכא ולמה לא גזרו בזה חז"ל לאסרו פן יבא לכבות ממש, אך הטעם הוא דביו"ט יש חיוב גדול ליתן לעניים וכמ"ש בתורה ושמחת אתה וביתך וכו' וענין כוונת השמחה בזה נראה בשום לב למש"ל דלמה יתירו למחוט הפתילה ביו"ט יותר מבשבת הרי בשניהם הכבוי אסורה דאין חילוק בין יו"ט לשבת רק באוכל נפש אבל כל מה דל"ה אוכל נפש שניהם שוין ובשניהם הכבוי אסור ומשאצ"ל בשניהם פטורין א"כ למה נגזור בזה יותר מבזה, והן אמת להך מ"ד לעיל דף כ"א דשאני שבות שבת משבות יו"ט הוי א"ש קצת אך להך לשנא דמסיק שם בקשיא א"כ ס"ל דאין חילוק בין שבות שבת ליו"ט למה חלקו בזה. ולכך י"ל ע"ד רות והוא דהנה בשבת ליכא מצות לשמח עניים רק ביו"ט וכן מבואר בדברי רשב"י וז"ל דאם לא יהיב בשבת למסכנא לא יהבין לי' עונשא כשאר זמנין וחגין דכתיב וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם וכו' ואלא בשבתא לא קאמר וכו' וכתב בשל"ה דמ"מ ודאי בשבת יש איסור רק דלא יהבין לי' כ"כ עונשין כשאר זמנין ולכך דייק רשב"י ואמר לא יהבי לי' עונשין כשאר זמנין דייקא דעונש נותנין לו ולא כשאר זמנין ולפ"ז נראה שיעור החילוק דמה מחויב ביו"ט ומה בשבת. ונראה כך דבשבת אינו מחויב לשלוח אל העני לביתו מזונות רק אם בא העני אל העשיר לפשוט יד צריך ליתן לו ולא לשלוח לביתו אך ביו"ט נאמר מצות שמחה לשמח את העני ואם ימתין עד שיבוא העני לביתו הרי אחז"ל כאן כל המצפה לשלחן אחרים עולם חשך בעדו וא"כ מה שמחה יהי' לו לכך בזה צריך לשלוח להעני לביתו שיהי' לו שמחה בביתו כיון שאינו סמוך על שלחן אחרים וזה הכונה של ושמחת וכו' לשמח עניים היינו לשלוח לביתם, וטעם הדבר בזה עצמו למה נשתנה יותר מבשבת היינו כיון שמבואר במדרש שכל השלשה רגלים הוי כנגד שלשה אבות וא"כ הרגלים בזכות אבות או כיון דכל הרגלים הוי ימי דין כמ"ש בפ"ק דר"ה וא"כ בימי הדין צריך להזכיר זכות אבות לכך בין שצריך להזכיר זכות אבות או שהם עצמן כנגד האבות צריכין ישראל ביותר להשתדל במעשה אבות לעשות כמעשיהם לכך כמו שהאבות היו רחמנים צריכין אנו לרחם ג"כ ולכך אם נמתין שיבא העני לשלחנו יהי' העולם חשך בעדו ואין זה רחמנות לכך צריך לרחם עליו לשמחו לשלוח לביתו, וע"ז נתקן תקון זה להכיר החלוק בין הנהגת הצדקה ביו"ט להנהגה בשבת דבשבת כיון דא"צ לשלוח אל העני לביתו רק יכול להמתין שיבוא העני לשלחנו אין זה סלוק חושך מן העני שעדיין נשאר העני בחושך שלו ולכך אמרו שגם העשיר לא ימחוט הפתילה לעדויי חשוכא אבל ביו"ט כיון דהעשיר מצוה לשמח להעני לשלחו לביתו א"כ הוא מסיר החושך של העני ואינו מניחו לבא לביתו רק משמחו ושולח לביתו לכך גם להעשיר רשות לעדויי חשוכא שלו ולהסיר הפחם או דהוי זה רמז לעשיר שידע מה חילוק יש בין שבת ליו"ט בדין מתנות עניים לכך הראו רמז שבשבת אין מסירין החושך להעני לכך אין מוחטין הפתילה וביו"ט מוחטין. וז"ש ר"כ מוחטין את הפתילה מאי מוחטין לעדויי חושכא והטעם ההיתר בזה ביו"ט יותר מבשבת לכך סמך לרמז ואר"נ הני עתירי שבבבל מיורדי גיהנם הם והטעם דאינן מזרע אברהם כמאמר ר' שבתאי וא"כ ממילא כיון דהרחמנות תלוי בזרע אברהם שזה הי' מדת אברהם לכך ביו"ט דצריך להזכיר זכות אברהם דהם ימי הדין או דהם מרמזין על האבות לכך צריך להתנהג בהם במדות רחמנות יותר מבשבת וענין הרחמנות הוי לשלוח מזונות לבית העני ולא להמתין עד שיבוא לביתו וכיון דאר"נ המצפה לשלחן אחרים עולם חשך בעדו א"כ זה הוי עיקר הרחמנות ביו"ט לשמח העני לשלוח לביתו וא"כ אם ביו"ט מסיר הוא החושך מהעני גם לו התירו לעדויי חושכא למחוט הפתילה משא"כ בשבת כנ"ל וא"ש. והנה חדאי הקב"ה בפלפולא לכך יהא רעוא שיהיו אמרינו לרצון לפני אדון כל אמן:

והנה ע"ש עוד דעולם חשך בעדו והביא ראי' מקרא נודד הוא ללחם אי' ידע כי נכון בידו יום חושך הנה אם כפי המובן מפשוטו ל"ש לומר ידע כי נכון בידו מה ידיעה שייך בזה. אך כראה הכונה דלא קאי על עוה"ז כלל רק הגיהנם כקרא חושך וכדכתיב הובלתי כסיתי עליו התהום כו' וכן כמה דוכתי ולפ"ז כראה לפמש"ל דירידת גיהנם תלוי אם הוא מזרע אברהם או לא וזרע אברהם כקרא אם הוא מרחם על אחרים ועיקר הרחמנות כקרא אם הוא מרחם על אחרים ועיקר הרחמים כקרא לו אם מקדים לו לחם שלא יצטרך להיות מצפה לשלחנו, וזה כוונת חז"ל גמירי ת"ח לא מעני והא חזינן דמעני אהדורי פתחא לא מהדר והיינו דת"ח לא כקרא דוקא למדן רק צדיק כמ"ש בספרים דלמדן נקרא חכם ות"ח היינו תלמיד של חכם היינו אם הוא צדיק שומר התורה ואפשר דהכונה שהוא תלמיד של אברהם כמאמר התנא באבות מתלמידיו של אברהם אבינו וכו' ואברהם נקרא חכם לכך נקרא ת"ח שהוא מתלמידיו של אברהם אבינו ואיש כזה לא מעני להדורי אפתחא והיינו דדרכו של אברהם הוי שלא להמתין עד שיבוא העני לפתחו רק הי' מקדים לו לחם לחוץ ולזה כיוון מ"ש בפ' וירא השענו תחת העץ ואקחה פת לחם וסעדו לבכם כלומר שלא רצה להכניסם לביתו שיאכלו על שלחנו דא"כ יהיו מצפין לשלחן אחרים רק אמר להם שישבו בחוץ והוא יביא להם שם לחם ויהיו כאוכלין במקומן ולכך מי שהוא בן אברהם אבינו אינו בא לכלל זה שיהי' אהדורי פתחא ע"ד אמרם ז"ל אקדימו רפתא לעניי כי היכי דלקדמון לבניכו וא"כ גם אברהם שהי' דרכו להקדים לעני לכך אין בניו באים לידי כך להיות אהדורי אפתחא ובפרט לפי מאמרם אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו זרעו ולכך בני אברהם אינן באים לידי כך, ולכך אחז"ל ת"ח מי שהוא מתלמידיו של אברהם א"כ בודאי לא מעני להדורי פתחא ולכך כל מי שאינו מרחם על הבריות להביא טרף לביתם שלא יבאו לפתחו ניכר שאינו מזרע אברהם וכן להיפוך כיון דאחז"ל בסוף חגיגה ת"ח אין אור של גיהנם שולטת בו ק"ו מסלמנדריא וא"כ כיון דאמרינן דת"ח לא מעני להדורי פתחא וכיון שזה נודד ללחם להדורי אפתחא מוכח שאינו ת"ח דת"ח לא מעני כל כך וכיון דמוכח דאינו ת"ח הוי מיורדי גיהנם היינו אור של גיהנם שולט בו לכך ידע כי נכון בידו יום חושך. ולכך סידר התנא תוכחה לשניהם להעשיר אם אינו מרחם על העני לשלוח לו לביתו הוי מיורדי גיהנם והעני אם הוא צריך להדורי אפתחא הוי מיורדי גיהנם ששולט בו גיהנם כיון שאינו ת"ח לכך צריך להתתזקות שיהי' צדיק ולא ישלוט בו אור הגיהנם ולכך אמר כמו שמי שאינו מרחם הוא מיורדי גיהנם שניכר שאינו מזרע אברהם כן כמי מי שמהדר אפתחא יוכל אור הגיהנם לשלוט בו ולכך אמר כל המצפה לשלחן אחרים עולך חשך בעדו היינו עוה"ב חשך בעדו והוי מיורדי גיהנם הנקרא חושך והביא ראי' שפיר נודד הוא ללחם איה אם צריך הוא לנודד אצל הלחם ואין הלחם בא אפלו זה יש לו סימן להכיר וידע כי נכון בידו יום חושך שיהי' יורש גיהנם ולא ינצל כשאר ת"ח. ולכך הוסיף ר"ח אף חייו אינן חיים מה"ט גופא כיון שאחז"ל רשעים בחייהן קרוים מתים כיון שסופן לירש גיהנם ולירד לבאר שחת וזה נמי כיון שעתיד לירש גיהנם אף חייו אינן חיים כיון שיוכל לירש גיהנם וגם לא אמר כמת ממש כיון שסיפק שלא ירש גיהנם לכך אמר אף חייו אינן חיים וכן נמי מי שאשתו מושלת עליו כיון שאחז"ל זכה נעשית לו עזר לא זכה כנגדו ולכך מי שאשתו מושלת עליו מכח שהוי לא זכה לכך הוי חייו אינן חיים וכן כמי מי שיסורין מושלין בגופו והיינו דאם באמת רואה אדם שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו א"כ מסתמא מי שרואה שבאים עליו יסורין מפשפש במעשיו וחוזר בתשובה ומונע ממנו היסורין זה נקרא הוא מושל ביסורין ולא היסורין בו אבל יש עונות שאין מספיקין בידו לעשות תשובה לכך זה אין יכול למנוע ממנו היסורין לזה נקרא שהיסורין מושלין עליו ולכך איש כזה מוכח שהוא רשע למות ויורש גיהנם לכך הוי חייו אינן חיים ונקרא בחייו כמת אם אין מספיקין בידו לעשות תשובה וא"ש:

גמ' אר"נ אבנים של בה"כ מותר לצדדם ביו"ט. הנה מה שנקט כאן ביו"ט ובאמת אף בשבת מותר דלמה דלא הוי אוכל נפש יו"ט ושבת שוין וכן פסק הטור בסי' תק"ב ביו"ט וסי' שט"ו בשבת דמותר לצדדם וכן פסק בש"ע סי' שי"ב בסופו א"כ יש להבין דלמה נקט ביו"ט וכן ראיתי ביש"ש שהרגיש בזה. אך נראה דא"ש די"ל ר"נ לשטתו דס"ל ברפ"ק דביו"ט חמור מוקצה מבשבת וביו"ט קיי"ל דיש מוקצה והנה המרש"ל כתב ביש"ש דלכך נקט אבנים של בה"כ דדוקא אבנים המיוחדין לכך מותר אבל שאינן מיוחדין אסור דהוי מוקצה ייע"ש. והכה כראה דרש"י הרגיש בזה במ"ש במקום המיוחד לבה"כ ולמה פי' במקום המיוחד דמה כ"מ לנו אם הוי מקום מיוחד או לא אך רש"י הוי ס"ל דודאי סתם אבנים הוי אסור לטלטלן ולהיפוך אבנים המיוחדין ממש לכך פשיטא דאף ביו"ט ל"ש בזה מוקצה לכך הוי קשה למה נקט ביו"ט לאשמעינן רבותא דאף בשבת החמור לכל מילי מותר לכך פרש"י דמיירי במקום המיוחד לבה"כ לכך סתם אבנים המונחין שם הוי כמיוחדין לכך ובזה א"ש דה"א דוקא בשבת דקיל לענין מוקצה ואינו אסור בי' רק מוקצה גדול בזה התירו באבנים הסמוכין למקום המיוחד לבה"כ אבל ביו"ט דכל מוקצה אסור בי' יהי' אף זה מוקצה כיון דלא ייחדן ממש לכך קמ"ל רבותא דאף ביו"ט מותר וכ"ש בשבת וא"ש ודי"ק. כנלפע"ד נכון בשיטת רש"י ודו"ק:.

רש"י ד"ה ואין גורפין כו' אם נפל לתוכן מן הטיח וכו' דמתקן מנא ואתיא כרבנן וכו'. לכאורה קשה לי על התוס' לעיל דף כ"ח ע"ב ד"ה גריפת תנור וכירים שכתבו שם דרק אם הוא תנור חדש שייך בי' תקון מנא ולא הביאו פרש"י בכאן דמשמע דבכל ענין הו"ל מתקן מנא אם נפל בתוכו מן הטיח, ובפרט דזה מוכרח מלשון המשנה כיון דנקט לי' בהדי הני דאין שוברין את החרס וכו' והרי התוס' עצמן שם הקשו כן דממה דנקט דומיא דאינך משמע דטעמי' משום תקון מנא א"כ ממילא הכא במשנה הוי כן רק מכח תקון מנא א"כ זה סותר שטתם. דא"ל דגם כאן מיירי בתנור חדש ז"א מדנקט בסיפא אבל מכבשין ואי מיירי בתנור חדש ומשמע רק מכח תקון מנא אבל בתנור ישן אם כפל בי' אח"כ דל"ש תקון מנא לשיטת התוס' יהי' מותר א"כ מה איריא אבל מכבשין לאשמעינן רבותא טפי דאפילו גורפין אם נפל בי' אח"כ אלא ודאי דאין גורפין מיירי בכל ענין אף בכפל בו אח"כ וא"כ מדנקט להו בהדי אינך מוכח דכולהו הוי מכח תקון מנא ואיך כתבו שם דלא הוי תקון מכא רק בתנור חדש לכך דבריהם שם צ"ע. והנה מה שנקט רש"י כאן דאתיא כרבנן ולא כתב כן על הרישא דאין שוברין וכו' ונראה דברישא הי' אפשר לפרש דמיירי בהי' אפשר לעשות כן מעיו"ט ואף לר"י איכו דוחה מכשירין שאפשר אבל כאן כיון דנקט ואין גורפין וכו' אבל משכיבין והרי השכבה הוי א"א מעיו"ט דזה בא רק מכח ההדלקה שמדליק שם נעשה שם אפר ועפר א"כ כל זמן שלא הסיקו לא הי' יכול לעשות כן וא"כ כיון דזה א"א מעיו"ט קשה מה איריא משכיבין אפילו גורפין בא"א והו"ל לחלק בגורפין גופא בין אפשר מעיו"ט או לא בע"כ דגורפין אף בא"א אסור לכך פרש"י דאתיא כרבנן ודו"ק היטב. ומה שיש לדייק על רש"י לקמן מ"ש בש"ס בד"ה ואם א"א לאפות בלא זה ואתיא כר"י עיין בט"ז מ"ש בזה בסי' תק"ז ומ"ש שם עליו ייע"ש:

תוכן העניינים

בגדי יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה