אור ברסלב

בגדי יום טוב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

דף ב.

הקדמת בן המחבר לכבוד אביו הגאון זצ"ל מדבר

גמרא אלימא בתרנגולת העומדת לאכילה אוכלא דאפרת הוא. הנה המרש"א ושאר מפרשים הקשו דלמאי דמשני הש"ס ודלמא כולד א"ת לי' לפריך ג"כ הלא אוכלא דאפרת הוא ייע"ש מ"ש. ולדעתי כראה דא"ש דע"כ כ"ש אוכלא דאפרת רק אם התרנגולת עומדת לאכילה דאז לא אחשבי' לביצה שלה לכך הוי הביצה טפל ךתרנגולת ונגררה אחרי' וכיון דהתרנגולת מותרת אף הביצה נגררה אחרי' ובטלה לגבי התרנגולת אבל בתרנגולת העומדת לגדל ביצים אז הביצים חשיבי ולא בטלי לגבי תרנגולת כיון דהוא מחזיק התרנגולת עבורם לכך הם חשיבי יותר מן התרנגולת לכך לא נגררין אחרי' ואף דהיא מותרת הביצים אסורי וא"ש ודו"ק. ועיין בר"ן מה שהקשה במה דפריך הש"ס אלא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים מ"ט דב"ש ומשמע דהביצה נגררת אחר התרנגולת אם היא אסורה גם הביצה אסורה ובשבת אמרינן דבעז לחלבה מותר החלב וכן פריך שבת דעלמא תשתרי אף דהתרנגולת אסורה מכח איסור שחיטה ותירץ דבשבת שאני דאיסור שבת הוא דרביע עלי' ייע"ש ולכאורה אין זה מספיק לחלק ובפרט לפי המבואר בברייתא שהביא הש"ס פ"ג דמס' פסחים דקאמר שם יצא מוקצה שאיסור ד"א גרם לה משמע שכל מוקצה נחשב איסור ד"א מכח שבת א"כ מה לי אם אסור כך מכח שבת או אסיר בכך מכח שבת. אך נראה להסביר דבריו עפ"י דעת רבינו יונה שכתב גבי נמלים בדבש דמותרים כיון דנשתנה כדבר המותר והקשה המג"א מ"ש מחלב דאמרינן חידוש הוא ותירץ הח"י בסי' תס"ז דבדבש כיון דידעינן דדבש היתר א"כ הוי נשתנה לדבר המותר אבל בחלב אם לאו דהתירה התורה א"כ אין כאן שינוי לדבר המותר, והכה בחידושינו הארכנו בזה בכמה מקומות, וא"כ כפ"ז א"ש כאן דבאמת הביצה באה מגוף התרנגולת וא"כ נעשה ע"י דבר איסור ולכך א"ש שאם איסור התרנגולת הוי רק מכח איסור שחיטה א"כ הביצה אין נגררת אחרי' דהוי נשתנה לדבר המותר דהרי בביצה וחלב ל"ש שחיטה א"כ חזינן בזה שאיסור התרנגולת ל"ש בביצה א"כ היא אסורה מכח שחיטה ובביצה וחלב ל"ש איסור זה ומותר בלי שחיטה ויש חילוק ביניהם לגוף הדבר והוי נשתנה לדבר המותר לכך ראוי לילך בתר השתא ואין נגררת הביצה וחלב אחר גוף הדבר אבל אם התרנגולת אסורה מצד שלא הוכנה ביו"ט, א"כ בזה שפיר אסורה הביצה שבאה מן התרנגולת ונולדה ע"י איסור וא"ל דנשתנה לדבר המותר דמה ניכר ההיתר בביצים יותר מן התרנגולת הלא אי נימא דבעומדת לגדל ביצים אסורין הביצים א"כ הם תמיד אסורין כמו התרנגולת. ואף דבעומדת לאכילה מותרין התם גם התרנגולת עצמן מותרין ג"כ כיון דהוכנו לאכילה וכן ביצים דעלמא מותרין שכבר הי כמו הרנגולים דעלמא אבל ביצים שלא היו קודם יו"ט ולא הוכנו לאכילה אין לפנינו היתר ולא ניכר לפנינו שינוי בעינא בין התרנגולת להביצה וכל דלא ניכר השינוי שוב אסורה כיון דבאה מאיסורא. ולפ"ז נראה דהיינו דוקא לס"ד דש"ס דלא הוי ידע דביצה דמתיילדא האידנא מאתמול גמרה לה רק הוי ס"ל דהאידנא גמרה א"כ באה מאיסורא אבל לפי מה דמחדש רבה דביצה דמתיילדא האידנא מאתמול גמרה לה שוב אף בעומדת לגדל ביצים כל שאין הביצים עומדין לגדל אפרוחים מותרים הביצים אף למאן דאית לי' מוקצה דאף דהתרנגולת מוקצה אין הביצים נגררים אחרי' בפרט לפמש"ל דאם עומדת לגדל ביצים לא בטלה בילה לגבי תרנגולת ולא נמשכה אחרי' ואין האיסור רק שבא מאיסור ואם נגמרה מאתמול ל"ש זה. ואף דמבואר בש"ס פ"ד דחולין דכל מכח לא אמרינן ושריא נראה דדוקא התם היכי דהוי זוז"ג כמו שהקשו התוס' שם לכך נהי דתרצו בזה המפ' מ"מ באמת מה"ט מסיק הש"ס דכל מכח ל"א ושריא היכי דכח אחר מעורב בו ג"כ אבל היכי דהוי רק גורם אחד איסור אף גבי מכח אסור לדעת הפוסקים דס"ל ביו"ד סי' סמ"ך בנתפטמה כל ימי' רק בדברים האסורים דאסורה הרי דס"ל דאמרינן מכח היכי דהוי רק גורם אחד איסור דהפיטום של התרנגולת לא הוי רק מכח האיסור ואעפ"כ ס"ל דאסורה והרי הש"ס מסיק דכל מכח ל"א ושריא ובע"כ דס"ל דהוי רק מטעם זוז"ג א"כ ה"נ בביצה דהוי רק חד גורם איסור ביו"ט לכך הוי ס"ל דאסורה אבל למאי דמסיק דמאתמול גמרה לה ל"ש זה כלל. ובהכי א"ש ווה שקשה לי במה דמשני הש"ס דביו"ט סתם לנו תנא כר' יהודא מכח דביו"ט דקיל וכו' ולכך מוקי לי' לב"ה כר"י וקשה א"כ תקשה להיפוך דב"ש אדב"ש דבשבת ס"ל מוקצה וביו"ט לא ס"ל מוקצה וא"ל דביו"ט דקיל לא ס"ל מוקצה דא"כ פליגי בסברות הפוכות דלב"ה חמור יו"ט משבת לענין מוקצה ולב"ש קיל ובכל דוכתא דחיק הוא להש"ס ופוסקים לומר דפליגי בסברות הפוכות. אך לפמ"ש א"ש די"ל דפליגי אם ביצה דמתיילדא האידנא אם מאתמול גמרה לה או לא דמלשון הש"ס דקאמר גבי רבה וקסבר כל ביצה דמתיילדא האידנא מאתמול גמרה לה משמע דאין זה סברא פשיטה רק דהש"ס הוא דמחדש כן ולפ"ז ב"ש וב"ה בהא פליגי דב"ש ס"ל מוקצה בין בשבת בין ביו"ט רק בביצה שנולדה ביו"ט ס"ל דאם היא עומדת לגדל ביצים א"כ דעתו על הביצה והוי בהזמינם ולא הוי הם מוקצה כמו בתרנגולת העומדת לאכילה כן נמי לענין הביצים כיון דמחזיק אותם לאכילה ונולד לא הוי כמ"ש התוס' כיון דאינו דבר חדש לגמרי אינו דומה למיא בעיבא ולא הוי שם נולד עליהם רק שם מוקצה אך כיון שהם עומדין לאכילה ומאתמול גמרה לה הוי כענין בפ"ע ואינם שייכים להתרנגולת אף דהיא אסורה ביצה מותרת אבל ב"ה ס"ל דהיום גמרה ולא ואתמול א"כ באה מאיסור דהיום היא אסורה כיון דס"ל מוקצה ביו"ט לכך אף הביצה אסורה ולא פליגי כלל בסברות הפוכות וא"ש ודו"ק (ומה דפריך א"ה לפלוגי בתרנגולת יבואר לקמן בעזה"י על נכון ייע"ש). ועפ"י הנ"ל יש ליישב מה שהקשה בשיטה מקובצת הובא בשעה"מ ה' יו"ט שהקשה דלפריך הש"ס לר"נ מברייתא דהשוחט התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותר לאכלן ביו"ט וממ"נ במה מיירי כיון דמשמע דוקא מצא אבל נולדו אסורין ואי לגדל ביצים אפי' התרנגולת אסורה ואם עומדת לאכילה אפי' נולדו מותרין. והנה חוץ לדרכנו הי' נראה ליישב שב זה עפמ"ש התוס' לחלק גבי נולד בין ישנו בעולם קצת לאינו בעולם כלל ועיימ"ש המרש"א בשם התוס' בערובין דאף לדידן לפי האמת לדעת ר"כ דאף בביצה ל"א נולד היינו כיון דישנו בעולם בתוך התרנגולת אבל מיא בעיבא איני בעולם כלל א"כ לפ"ז נראה לא מבעיא אי נימא דמאן דלית לי' מוקצה ונולד כאן ס"ל דמאתמול נגמרה לה כל הביצה דמתיילרא היום פשיטא דא"ש כמ"ש לקמן אף גם אי נימא דהשתא לא ידע מהך סברא דכל דמתיילדא וכו' עכ"פ זה ידע דעיקרו ורובו נוצר מאתמול לכך נחשב ישנו בעולם קצת וס"ל דל"א בכה"ג כולד למאן דלית לי מוקצה ונולד אבל אם לא הי' מאתמול הביצה בתוך התרנגולת רק היום התחילה לנצור זה ודאי אסור משום נולד ודומה למיא בעיבא מבלע בליעי וזה גרע דלא הי' מאתמול כלל ולכך א"ש דמה דפריך הש"ס אלימא בעומדת לאכילה אוכלא דאפרת הוא היינו כיון שנולדה והוי עיקרה בולד מאתמול ולא הוי כולד גמור לכך מהני לי' הכנה דאם כיון שהי' גם אתמול בעולם בשעה שתוכנה האם לאכילה נעשה מוכן אגב אמו אבל אם לא הי' בעולם כלל ביום אתמול בשעה שהוכן אמו לא מהני לי' הכנת האם דאתמול כיון דלא הי' אז בשעת הכנת האם לכך שפיר הוי כולד גמור דלא מהני לכ"ע ולכך מיירי הברייתא דמצא בה ביצים בעומדת לאכילה ואדרבא רבותא קמ"ל דאם נולדה אז ודאי דעכ"פ רובא נוצרה מאתמול והוי אוכלא דאפרת אבל אם לא נשחטה רק נמצא בה ה"א דניחוש שמא לא היתה יולדת היום רק למחר ולא נוצרה רק היום א"כ לא הוי אתמול כלל בעולם והוי נולד גמור קמ"ל דאעפ"כ כיון שגמורות אתיילדא מאתמול ומה דל"ש בי' הכנה היינו כמש"ל התוס' דהכנה לה רק אם נולד ע"י הכנה של אתמול וכו' אבל אם עכ"פ כיון שנגמרה מוכח שמאתמול נגמרה או עכ"פ התחילה לנצור מאתמול ולכך מהני לי' הכנה דאמה ולא הוי כולד כן הי' נראה לומר. אך עפ"י דרכינו הנ"ל א"ש ג"כ די"ל דכוונת המשנה הוי בעומדת לגדל ביצים לגדל אפרוחים כדעת הבעל המאור אז הוי הביצים עצמן מוקצה אבל אם אין הביצים עומדין לגדל אפרוחים אז הם לא הוי מוקצה ובשביל שנגמרו ע"י איסור לא נאסרו כיון דביצה דמתיילדא האידנא מאתמול גמרה לה ולכך מיירי הברייתא אפילו בלגדל ביצים ורבותא אשמעינן דלא מבעיא אם נולדה דאז ודאי מאתמול נגמרה אלא אף גם אם מצא בה ביצים גמורות והי' לכו לחוש שמא לא היתה לולדת היום וא"כ לא נגמרה רק היום ושוב באה מאיסור קמ"ל דאעפ"כ כיון דגמורות הם אנן סהדי שמאתמול נגמרה ומותרין ומיירי לגדל ביצים שלא לגדל אפרוחים. אך לפ"ז צריך לומר דגוף התרנגולת שחט באיסור כיון דהיתה עומדת לגדל ביצים רק מיירי דשחטה בשוגג וטעות או אפשר אף במזיד מ"מ מותרת לו הביצה כיון דלא אהני מעשיו ואסורה לו התרנגולת ולביצה לא התכוין לכך מותרין אף לו, והן אמת דהי' אפשר לומר דאף לכתחלה מותר לשחוט התרנגולת בעבור הביצה דהיינו כמו דמותר לשחוט בהמה ביו"ט ול"ח לטרפות דאזלינן בתר רובא וחזקה כן ה"נ כיון דהתרכגולת הוחזקה לילד בכל יום ומסתמא גם היום יש בה ביצה שנגמרה אתמול כיון דמוחזקת שהיום תלד וכל דילדה האידנא מאתמול במרה לה א"כ הוי כהוחזק שיש בה ביצה של אתמול וא"כ כמו דבהמה חצי' של נכרי וחצי' של ישראל ואף אם אינו צריך אלא לכזית מותר לשחטה ביו"ט דא"א לכזית בשר בלא שחיטה א"כ ה"נ כיון דצריך הוא לביצה כעת ועדיין לא ילדה והוא צריך לה וכיון שהביצה מותרת להסוברים דהש"ס מיירי רק לגדל אפרוחים א"כ מותר לשחוט אותה בעבור הביצה דא"א בלי שחיטה ולכך בהיתר שוחט אותה אף בעומדת לגדל ביצים אם אינה עומדת לגדל אפרוחים, אך א"כ קשה דהוי להברייתא לאשמעינן רבותא טפי דאפילו לכתחלה מותר לשחטה בעבור הביצים שימצא בה ולמה קמ"ל דוקא בדעבד בשחט ומצא בה. מיהו כראה דמ"מ דין זה יכול להיות אמת רק דברייתא קמ"ל רבותא דודאי אם התרנגולת הוחזקה לילד בכל יום א"כ יש חזקה שנגמרה מאתמול כיון שדרכה בכך ואין זה רבותא אך קמ"ל דאף אם לא הוחזקה בכך ואירע ששחטה בשוגג או באיסור ומצא בה ביצים גמורות מ"מ כיון דהם גמורות מוכח שנגמרו אתמול ומותרים. והנה מש"ל בישוב פלוגתת ב"ש וב"ה היינו דודאי לב"ש אמרינן מוקצה ביו"ט מכ"ש בשבת רק דפליגי בביצה אם מאתמול גמרה לה' אך לכאורה ז"א דא"כ מה פריך הש"ס ונפלגו בתרנגולת עצמה ומה קושיא הלא בתרנגולת עצמה מודים ב"ש דהוי מוקצה. אך כראה דא"ש דכבר כתבנו לעיל דמה דפריך הש"ס אוכלא דאפרת הוא ולא פריך כאן במה דקאמר מאן דל"ל מוקצה מודה בנולד היינו דאם עומדת לאכילה הוי הביצים טפלים לתרנגולת אבל בעומדת לגדל ביצים הוי להיפוך דהביצה עיקר ייע"ש ולפ"ז א"ש דבהא פליגי ב"ש וב"ה דב"ה ס"ל דלא נגמרה אתמול רק היום א"כ שוב בין התרנגולת בין הביצה אסורין מכח מוקצה אבל ב"ש ס"ל דמאתמול גמרה לה א"כ הביצים מותרים והוכנה מאתמול ושוב כיון שעומדת לגדל ביצים הוי הביצה עיקר והתרנגולת טפלה לה ושוב הוי התרנגולת אוכלא דאפרת דמהני לי' הכנת הביצה והוי מוכן ע"י הביצה שלה שהי' מחובר עמה מעיו"ט והביצה היתה מותרת ולכך פריך שפיר ולפלגו בתרנגולת דאף דאית לי' מוקצה מותר כאן דהוי להיפוך אוכלא דאפרת. מיהו באמת ז"א דבכה"ג ל"ש לומר דהוי אוכלא דאפרת דהרי התוס' כתבו דלכך הוי אוכלא דאפרת דאי בעי שחיט לה ואכל כל מה שבגוה וא"כ תינח בעומדת לאכילה דמותר לשחטה ולאכול הכל יחד והוי מחובר יחד אבל בעומדת לגדל ביצים דאי נימא דהיא אסורה אסור לשחטה ביו"ט ובפרט דמי יודע אם יש בה ביצה או לא וא"כ ל"ש בזה לומר דהוי אוכלא דאפרת דממ"נ א"א לאוכלן יחד דקודם שילדה והיתה מחוברת עם העוף גם הביצה לא היתה אפשר באכילה ואימת כעשה אוכל וראוי' לאכילה כשילדה והשתא כבר הוי ברי' בפ"ע ול"ש להתיר התרנגולת מכח אוכלא דאפרת. ומהט" כראה שזה כוונת התוס' במה שהוסיפו דברים וכתבו דאי בעי שחיט לה ולמ"ל תוספת זה ולא הי' די להם בפרש"י דהוי אוכל הנפרד מאוכל אך הי' קשה להם במה דפריך הש"ס אי בעומדת לגדל ביצים מ"ט דב"ש משמע דבהא פשיטא לש"ס דאסור למ"ד דס"ל מוקצה ואמאי הרי בביצה עצמה אין בה איסור כיון דדעתו עליה כיון דהביצים עצמן עומדים לאכילה ורק עיקר פרכת הש"ס הוי מכח שבא מאיסור התרנגולת וא"כ נימא כיון דמתיילדא האידנא מאתמול גמרה לה והוכנה הביצה והתרנגולת תהי' ג"כ מותרת מכח דהוי אוכלא דאפרת ואוכל הנפרד מאוכל כמו להיפוך בביצה ולכך הוסיפו התוס' דהיינו רק מכח דאי בעי שחיט ואכל כל מה שבגוה אבל בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ל"ש זה דבשלמא גבי ביצה אף אי נימא דאסורה כשנולדה מ"מ במעי אמה תהי' מותרת ושייך לומר אי בעי שחט ואכל מה שבגוה לכך שוב נקרא אוכלא דאפרת אבל בתרנגולת העומדת לגדל ביצים אי נימא דהיא אסורה לא יהי' שייך בה אוכלא דאפרת דאף אם הביצה מותרת מ"מ לא יהי' אפשר לאוכלה עם הביצה אף דהביצים יהי' מותרות מ"מ לא יהי' אפשר לשוחטה ולאוכלה יחד לכך לא שייך לומר דהוי אוכלא דאפרת לכך אסורה התרנגולת ואסורה שוב הביצה הבאה מכחה ולכך הוסיפו התוס' כן. גם י"ל דבלא"ה בשלמא להיפוך בעומדת לאכילה אז דאף אי נימא דהביצה אסורה התרנגולת תשאר בהתירא וכיון שעכ"פ היא מותרת שוב נחשב אף הביצה אוכלא דאפרת אבל להיפוך אם הביצה מותרת והתרנגולת אסורה ואי נימא דהתרנגולת אסורה גם הביצה יהי' אסורה מכח דבאה מאיסור שוב לא אזלינן בתר איפכא לומר דהביצה מותרת והתרנגולת הי' מותר אגבה רק להיפוך אסורה היא וביצתה. אך מ"מ לפמש"ל דאם הביצה מתיילדא האידנא ונגמרה אתמול בודאי מותרת אף דהביצה אסורה א"כ שפיר שוב הי' שייך לומר דהתרנגולת מותרת אגב ביצה והו"ל לש"ס לתרץ דב"ש ס"ל דכל דמתיילדא מאתמול גמרה לה ולכך ס"ל כיון דהביצה מותרת אף התרנגולת מותרת ומה פריך הש"ס מ"ט דב"ש ולכך הוצרכו התוס' לומר דהכא ל"ש אוכלא דאפרת כיון דא"א לומר אי בעי שחט לה יחד כנ"ל מיהו זה טעות דאם ס"ל להש"ס הך סברא א"כ עכ"פ הביצה ראוי להיות מותרת ומה פריך הש"ס מ"ט דב"ש ובע"כ או דלא ס"ל הך סברא או דמיירי לגדל אפרוחים ונסתר דברינו בזה, אך הרווחנו בזה ליישב מ"ש התוס' דבע"ח מוקצה טפי והקשה המרש"א א"כ למה כאן מתיר ב"ש וכוונת הקושיא דמה פריך הש"ס ולפלוגי בתרנגולת עצמה הרי הוי מוקצה דבע"ח ונדחק ליישב ייע"ש אך לפמ"ש י"ל כך כיון דאין עיקר הביצה אסור רק מכח דבאה מאיסור אבל מצד עצמה לאו מוקצה הוא א"כ אדרבא הי' ראוי לומר כיון דעומדת לגדל ביצים אף התרנגולת בטלה ומוכנת אגב הביצה והוי אוכלא דאפרת רק י"ל דבשלמא ביצה לגבי תרנגולת שפיר בטלה ונגררה אחרי' וטפלה לה אבל להיפוך התרנגולת לא בטלה לגבי ביצה כמו דאמרינן בע"ח חשיבי ולא בטלי ה"ה נמי בזה ולפ"ז א"ש דבשלמא התם גבי יונים דאין היתר בא מהם כלל א"כ אף בלא הוי בע"ח ג"כ הוי תורת מוקצה עליהם והוי אסור למאן דס"ל מוקצה ולכך כיון דהוי בע"ח ג"כ גרועי עוד ואסירי אף למאן דל"ל מוקצה אבל כאן בתרנגולת העומדת לגדל ביצים בשלמא למאן דאית לי' מוקצה ס"ל דעכ"פ התרנגולת לא בטלה דהוי בע"ח והיא אסורה ושוב אסורה הביצה הבאה מכוחה אבל למאן דל"ל מוקצה ל"ש כאן לומר דהוי בע"ח דהרי לולי שהוי בע"ח הי' מותרת לגמרי אף למאן דאסר מוקצה כיון שבא ממנה ביצה והיא אוכל המוכן מצד עצמו שהי' דעתו עליו ולא הוי כאן מוקצה כלל רק מכח דהוי בע"ח ולא בטלי לא נמשכה אחר הביצה ושוב מ"מ הרי לא ס"ל מוקצה ולומר דבע"ח גרועי א"א דלחד יש כח לבע"ח לסייע אבל לתרתי אין כח לסייע וכיון שכבר צרפנו סברא זו דהוי בע"ח לשוי' מוקצה דלא להוי כאוכל מוכן ממש מכח הביצה א"א לצרפו שנית לומר אף דבעלמא גם מוקצה מותר הכא אסור ושוב דינו רק כשאר מוקצה והוא מוקצה ל"ל ומותרת התרנגולת עם הביצה וא"ש. ודו"ק היטב בזה כי הוא סברא נכונה בעזה"י. גם מש"ל לדחות דברי בישוב דברי ב"ש דלא פליגי בסברות הפוכות מכח דפליגי רק באם מאתמול גמרה לה ואח"כ הקשיתי מכח דפריך ולפליגי בתרנגולת וישבתי זה דהכונה דלבטיל התרנגולת לגבי ביצה והוי כאוכלא דאפרת ושוב הקשיתי דהכא ל"ש זה דא"א לשחטה ולאוכלה נראה דא"ש לפמש"ל די"ל דאם הביצה שבה מותרת והיא מוחזקת להוליד בכל יום מותר לשחטה בעבור הביצה שבה א"כ א"ש זה דגם בזה שייך אי בעי שחט ואכיל מה שבגוה, וא"ל דעכ"פ אסור לטלטל התרנגולת ואיך יטלטל אותה לשחיטה אם היא מוקצה י"ל כמ"ש המג"א בסי' תק"ט דטלטול בעלמא מותר לצורך אוכל נפש לכך מותר לטלטל התרנגולת והשחיטה הוי עבור הביצה. מיהו יש לדחות דאינו דומה לא"א לכזית בשר בלי שחיטה דהתם פועלת השחיטה בכזית זה עצמו אבל כאן הביצה אינו טעון שחיטה והוי השחיטה לו רק גרמא בעלמא להסיר הדלת מפניו ובכה"ג לא מותר לעשות מלאכה עבור הביצה והנה עוד הי' אפשר לומר אף אי נימא כדעת הפוסקים דבהמה שנתפטמה בדברים האסורין מותרת מ"מ י"ל דמוקצה אסור בהנאה (לדעת כמה פוסקים) ובאיסורי הנאה ודאי אסור חד גורם לכך אם לא נגמרה מאתמול אסורה דנגמרה מהיום באיסור ולמאן דס"ל דמאתמול נגמרה אף דג"כ עכ"פ היום נולדה י"ל דשוב הוי רק כמו זוז"ג דמותר דיום אתמול והיום נגמר הכנת הביצה. וגם י"ל דלפ"ז י"ל דפליגי בהא דהת"ח כתב בחולין דהיכי דמחובר יחד ההיתר והאיסור לא נקראו זוז"ג א"כ י"ל דב"ה ס"ל ג"כ דמאתמול נגמרה רק ס"ל דזוז"ג אסור כה"ג לכך כיון דהיום התרנגולת מוקצה והביאה הביצה לעולם אסורה אף הביצה וב"ש ס"ל דגם כה"ג זוז"ג מותר לכך הביצה מותרת עכ"פ וכיון דהביצה מותרת שוב פריך הש"ס שפיר דלפליגי בתרנגולת דלפ"ז אף התרנגולת מותרת מכח דהוי אוכלא דאפרת כנ"ל ולעיל פריך הש"ס שפיר אי עומדת לגדל מ"ט דב"ש ולא משני דהוי אוכלא דאפרת היינו אם לא הוי ידע הך סברא דמאתמול גמרה לה א"כ הוי אף הביצה אסורה ול"ש לומר אוכלא דאפרת דאדרבא אם נימא דהתרנגולת אסורה גם הביצה הבאה מכוחה יהי' אסור ול"ש לילך בתר איפכא לומר דהביצה מותרת והתרנגולת אגבה אבל השתא ס"ל לר"כ דהביצה עכ"פ מותרת מכח דמאתמול נגמרה ושוב פריך שפיר דיהי' מותר אף התרנגולת מכח אוכלא דאפרת. אך עדיין לכאורה לא הונח דהרי ר"נ קאמר להדיא ב"ש כר"ש א"כ מפרש הוא דס"ל כר"ש דל"ל מוקצה אך כראה דא"ש דנהי דקאמר הש"ס כן היינו לס"ד דלא ידע מהך משנה דמגביהין עצמות וכו' אך לפי מה דמביא הך משנה שוב יסבור דב"ש ס"ל כר"י והכא טעמא אחרינא איכא כנ"ל וכן מוכרח לומר בדברי הפ"י בחידושיו שהביא ראי' ממס' שבת דס"ל לב"ש ביו"ט כר"י וכתב דהכא הוי טעמא מכח אוכל נפש והרי ר"נ קאמר להדיא דס"ל כר"ש ובע"כ דלמסקנא לא ס"ל כן או דעכ"פ הש"ס במס' שבת לא ס"ל כן ובפרט די"ל דהכא לס"ד דלא ידע מהך סברא דרבה דמאתמול גמרה לה הצריך לומר דב"ש כר"ש אבל למאי דמסיק הש"ס דכל דמתיילדא האידנא מאתמול גמרה לה שוב הוי אף ב"ש כר"י והכא טעמא מכח הנ"ל וא"ש ודו"ק היטב. אך עיין בדף ל"ב גבי שניא לי' לר' נחמי' שבות שבת משבות יו"ט מוכח דשבת חמור מיו"ט לטלטול והוא סותר ש"ס דהכא והוי סברות הפוכות ממש וכעת צ"ע בזה ייע"ש ודו"ק. והנה במש"ל די"ל דבתרנגולת העומדת לגדל ביצים הוי אוכלא דאפרת דבטלה לגבי ביצה וכעת כראה להסביר הדבר יותר דלפי פירש"י דאוכלא דאפרת הוא היינו אוכל הנפרד מהאוכל ולא פי' כלשון התוס' אי בעי שחיט וכו' נראה כוונתו כך דס"ל מוקצה ל"ש רק אם הוי כל הדבר מוקצה אבל לחלקו לחצאין א"א רק או דאסור כולו או דהוי כולו מותר וכעין דאמרינן בש"ס לא מצינו יום שמקצתו אסור ומקצתו מותר וכו' כן ה"כ לא נמצא אוכל שיהי' מקצתו אסור ומקצתו מותר רק או דמותר לגמרי או אסור לגמרי ולכך כיון דהביצה והתרנגולת הוי חד וכיון דעומדת לאכילה הוי התרנגולת עיקר לכך הביצה טפלה לה ולא יתכן שיהי' העיקר מותר והטפל אסור לכך מהני לי' אכילת התרנגולת להתיר גם הביצה וז"ש רש"י דהוי האוכל הנפרד מהאוכל ולא יתכן שיהי' רובו מותר ומיעוטו אסור וכן להיפוך בעומדת לגדל הוי הביצה עיקר ולכך כיון שהוי הביצה מוכן ראוי להועיל לו הכנת הביצה גם להתרנגולת כיון דהוי במעי אמה כחד והוא אחשבי' להביצה יותר והאם טפל לה זולת הטעם שכתבנו לעיל. והנה מ"ש בדין זוז"ג אין להקשות לרבינו אפרים דאוסר בנמצא בה ביצה ביו"ט אחר השבת מכח חשש שמא ילדה היום ולכאורה מה בכך שאם לא היה שוחטה היתה יולדת היום סוף סוף כעת ששחטה ולא באה לידינו רק ע"י המעשה שלנו וזה הוי בהיתר וא"כ שפיר הוי זוז"ג ומה בכך לו יהא דהוכן משבת מ"מ הוי זוז"ג אך נראה דא"ש דזה הוי כמו זה יכול זה אינו יכול דאינו בכלל זוז"ג כן ה"נ דהכנה דשבת הי' אפשר להכין לנו הביצה בלי שחיטה רק שתלד מעצמה ומעשה שלנו לא הוי בידינו להכין הביצה רק ע"י שמים הנעשה בשבת וא"כ הוי זה יכול וזה אינו יכול לכך אוסר רבינו אפרים וא"ש ודו"ק. והנה עפ"י הסברא שכתבנו לקמן בד"ה ורבה לטעמי' כו' די"ל דביו"ט מותר הכנה לעצמה דמותר בי' אוכל נפש אבל בשבת אסור דכיון דאוכל נפש אסור בי' א"ש מה שהקשיתי לעיל דאיך פליגי ב"ש וב"ה בסברות הפוכות ולפמ"ש א"ש די"ל דתרי רש"י פי' דמוקצה דאורייתא ולפ"ז נראה דבהא פליגי ב"ש וב"ה ור"י ור"ש דר"י ס"ל דמוקצה דאורייתא ומן התורה ודאי אסור בשבת יותר מביו"ט דמן התורה ל"ש לחלק בין סברת אתי לזלזולי בה או לא רק אזלינן בתר עיקר דינא דבשבת אסור בי' אוכל נפש א"כ כיון דסעודת שבה ויו"ט בעי הזמנה דר"י אית לי' הכנה דרבה דסעודת שבת ויו"ט בעי הזמנה רק ביו"ט כיון דאוכל נפש מותר בי' מותר להכינו ביו"ט עצמו וא"צ הכנה מאתמול כיון דיו"ט לעצמו הכין ולכך מותר בי' מוקצה אבל בשבת דאסור בי' אוכל נפש א"כ כיון דבעי הכנה וזה לא הוכן מאתמול בשבת אסור להכין לכך אסור בי' מוקצה מן התורה אבל ר"ש ס"ל להיפוך דמן התורה מותר מוקצה לגמרי ולא ס"ל הכנה דרבה רק מדרבנן אסור מוקצה לכך בדרבנן יש לחלק להיפוך דשבת חמירא ולא אתי לזלזולי בה לכך הקילו אבל ביו"ט דקילא ואתי לזלזולי בה לכך אסרו בי' מוקצה לכך לדידן דהוי מוקצה דרבנן לדעת ר"כ דל"ל הכנה דרבה לכך מוקי לה לב"ש כר"ש ביו"ט ובשבת כר"י וב"ה כר"י ביו"ט ובשבת כר"ש דב"ש אית לי' מוקצה מן התורה וב"ה ס"ל דרבנן כן הוי שיטת ר"כ וא"ש ודו"ק היטב:

תוס' ד"ה בש"א תאכל וא"ת מ"ט לא תכא אוסרין ומתירין וכו'. לכאורה קשה לי לפמ"ש בש"ס רפ"ק דערובין ופ"ק דסוכה דסוכה דאורייתא תכא פסולה ומבוי דרבנן תנא תקנתא ופרש"י דל"ש למתני בה לשון פסול רק תקנה א"כ ה"ב כיון דמוקצה דרבנן ואף למ"ד משום הכנה דעת כמה דהוי רק מדרבנן א"כ ל"ש בזה למתני לשון אוסרין (מיהו מהתוס' משמע דס"ל כפרש"י דהכנה דאוריית' ייע"ש בד"ה והי' ביום הששי ייע"ש) דמשמע דאסור מדאורייתא כמו גבי פסולה התם ולכך נקט כמו התם דהתם קתני ימעט קתני הכא ההיפוך דלא תאכל מכח דרבנן אבל לשון אוסרין ל"ש בזה. והן אמת דגם ע"ז הוי קשה במה דקתני גבי אפרוח שנולד ביו"ט אסור וכן במותר השמן כמו שהקשו התוס' לתרוצם אך למה הוצרכו לתרץ מכח סברת עצמם טרם שידעו מקושיא זו הו"ל לתרץ כמו דמתרץ התם בש"ס וא"ל דהם מקשים לתירוץ השני שם בפ"ק דערובין וסוכה דסוכה דנפישי מילי וכו' הלא' מלשון הש"ס שם דקאמר ואבע"א בדאורייתא כמי קתני תקנתא משמע דרק זה מחדש דבדאורייתא שייך ג"כ תקנתא אבל להיפוך בדרבנן פסולה אף ללשון זה ל"ש ובזה מודה לסברא קמייתא וא"כ למה מקשו הכא ולא תרצו כן. והיותר קשה באמת אלישנא דברייתא דנקט אסור ולמה תנא אסור במילי דרבנן. וצ"ע בזה כעת:

תוכן העניינים

בגדי יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה