פרק לד - האתרוג · מאבק מר
ברוך דיין המשיך ללבות את אש המחלוקת, וכל אימת שחשש שהנה היא דועכת, הוסיף עצים ושמן למדורה הנוראה הזאת. בעצם יום הושענא רבא, מצאוהו כשהוא עומד ומגדף את מוהרנ"ת בפני עם ועדה בכל מיני בזויים, חרפות והשמצות. למחרת, ביום שמיני עצרת, ערך משתה יחד עם הרבה ממרעיו בביתו. כטוב לבם ביין, יצאו לבית הכנסת להקפות של שמחת תורה. תוך כדי הילוכם הפרוע לבית הכנסת, מוסתים היטב מפיו הפעור של ברוך דיין, בעברם ליד ביתו של מוהרנ"ת, התחילו כולם יחדיו לקרוא בקול גדול דברי חירוף וגידוף נגד מוהרנ"ת ואנשיו.
מוהרנ"ת הזהיר את תלמידיו ששהו אז אצלו לבל יעיזו לצאת מהבית לענות לקריאות הבוז נגדם. אולם אחד היה ר' שמשון שלא הצליח להתגבר על רוח קנאותו שבערה בו בשמעו איך שמבזים את רבו הקדוש והטהור. הוא התפרץ החוצה בזעם רב והחל לגרש את החצופים. אולם הם שמספרם היה גדול בהרבה, השיבו מלחמה. המצב הגיע עד כדי שפיכות דמים ממש, עד שכמה מהחסידים נאלצו לקרוא לעזרת המשטרה שלא יקרה כאן אסון ממש.
מוהרנ"ת הקפיד מאד על אלה שלא שעו לאזהרתו. גם העובדה שהמשטרה שותפה כאן במחלוקת לא בישרה טובות לחסידי ברסלב.