אור ברסלב
באש ובמים פרק י - במחיצת רבינו

באש ובמים

פרק י - במחיצת רבינו

חלק ג-במחיצת רבינו

תקס"ד-שנת מצוקה

שנת תקס"ד, השנה השניה להתקרבותו של מוהרנ"ת לרבינו, היתה שנת לחץ ודחק ליהודים תחת השלטון הרוסי.

בחורף של אותה שנה נחקקה באופן רשמי ה"חוקה בקשר ליהודים" הידועה לשימצה, היא גזירת ה"פונקטן" הנזכרת. אמנם הלכה למעשה לא נתבצעה גזירה זו אלא לאחר כמחצית יובל השנים, אולם כבר עתה נחקקה הגזירה, אשר העכירה קשו"ת את האוירה, שבלאו הכי לא היתה משופרת כלפי היהודים. אחד מיסודותיה של הגזירה היתה להשוות את חייהם הכלכליים חברתיים תרבותיים של היהודים לאלו של הגויים, ובכך לערער את עמדתם המובדלת משאר האוכלוסיה, שפירושה שעל היהודים לעזוב את הכפרים והעיירות הקטנות, שם חיו לעצמם והתבססו חיי קהילה מאות בשנים, כאשר עיקר פרנסתם היתה מניהול אחוזות אצילים וחכירת פונדקים, ולעבור לחיות בערים הגדולות שם לא היה נראה בעין עבורם שום בסיס כלכלי, וכן קשה מאד היה לנהל חיי קהילה שקטים בערים הגדולות.

הסתלקות רבי גדליה מליניץ

באותה שנה התאבל העולם החסידי על אבדן אחד מצדיקי הדור, ה"ה הרה"ק רבי גדליה מליניץ זיע"א. הוא היה מיודד מאד עם רבינו, ותמיד עמד למשען לחסידי ברסלב בעת המחלוקת של הסבא משפולי. פטירתו השרתה איפוא צער ואבל בקרב כלל החסידים.

רבי גדליה נסתלק בכ"ט כסלו, נר חמישי דחנוכה. בתוך דברי התורה של שבת חנוכה שאמר בפני הציבור (במאמר "להמשיך שלום בעולם" ליקוטי מוהר"ן סימן י"ד) קשר עליו דברי הספד. הוא קישר אז את הענין של "אין מספידין בחנוכה", ורימז בזה הספד על רבי גדליה. תוך הדברים אמר רבינו כי לכל צדיק יש חלק מסוים בתורה, ומכיון שהצדיק נסתלק, נוטל הוא עמו חלקו בתורה, ולכך קשה מאד עכשיו לומר תורה.

"יש לנו את ר' נתן..."

באותו חורף נסתלק גם אחד מתלמידיו הקרובים של רבינו ומגדולי הגאונים ועובדי השם בחבריא הקדושה, רבי יצחק אייזיק מטראהוויצא. רבינו התבטא עליו שהוא "תלמיד חכם אמיתי". התלמידים הצטערו מאד על אבדנו של חסיד ותיק זה, אך רבינו ניחם אותם באמרו: "אבל עכשיו יש לנו את ר' נתן!" (חיי מוהר"ן שי"ג)

באותה שנה התאבל גם מוהרנ"ת על אמו מרת חיה לאנע שנסתלקה ביום חמישי ב' כסלו תקס"ד.

מעניינת השיחה הקצרה שהיתה למוהרנ"ת עם רבינו בקשר לכך. הוא שאל את רבינו במה יוכל לעשו"ת טובה ונחת לאמו בעולם העליון.

"תברך ברכת 'אשר יצר' בכונה!"-השיבו רבינו קצרות. כונתו היתה שאין צריכים לחפש לעשו"ת דברים מיוחדים למען נשמות ההורים, אלא לדקדק בכל מצוה המזדמנת לו לקיימה כראוי, ויהיה הדבר לטובת נשמת אמו. ואגב, בעת שרבינו אמר לו זאת, עמד מוהרנ"ת אז לברך ברכת אשר יצר.

עצות והדרכות

בהדרכת רבינו הכניס עצמו מוהרנ"ת לגמרי בעסק התורה. המצב המשפחתי השתפר, לאחר ההסדר עם שותפי אביו כנ"ל, גם מצד אשתו פחתו הלחצים, הוא כבר גר בבית משלו, והיה חפשי לנסוע לרבינו אחת לכמה שבועות ללא כל התנגדות.

רבינו הנהיג לו סדר לימודים עמוס, כפי שמתאים לרוחב לבו של מוהרנ"ת. הוא למד ח"י פרקים משניות, גמרא ושולחן ערוך והספיק הרבה מאד, והדבר היה לו למשיב נפש.

לפני התקרבותו לרבינו-מספר מוהרנ"ת: "רציתי להיות מן המתמידים, וכן שבאתי לבית המדרש, ונזדמן לי איזה מניעה, ולא הייתי יכול תיכף ללמוד. למדתי מעט והגיע איזה מניעה, כשעבר זאת פעם, פעמיים, שלוש, כבר התייאשתי מיום זה וההתמדה התחילה מיום השני, וכן אירע לי ביום השני באופנים אחרים וכן הלאה, עד שנפלתי ליאוש"...

העיקר מה שמוהרנ"ת למד מרבינו אשר על ידו נרגעה סערת רוחו, הוא ש"מעט גם טוב". חייבים לחטוף גם את המעט ולשמוח עמו, ולא לדחוק את השעה. הוא היה לומד מעט... ועוד מעט... ועוד מעט... "וכך יצאתי מידי היאוש ונעשיתי למתמיד"...

אעפ"כ עדיין היה זקוק מוהרנ"ת לדברי החיזוק של רבינו שיחזיק בדרכו זו, כי לא פעם ראה שאינו מספיק את כמות הלימוד שקבע לעצמו, ועל כך כותב:

"והיה לי צער מזה, פעם אחת דברתי עמו מזה ואמר לי דברי ניחומים ליישב דעתי, ענה ואמר: הלא זה הדבר הוא רק אצלינו שאנו רוצים לגמור הכל בזריזות, אבל אצל העולם יכולים לעבור שלוש או ארבע שנים להבל וריק ומאומה לא ישאו בעמלם. וכונתו היתה ענין הנ"ל, שאי אפשר לדחוק את השעה בשום דבר, אף על פי שרצונו לגמור מיד, אעפ"כ אם רואים שאי אפשר, והבלבולים מתגברים ביותר, חלילה להתבלבל מזה רק יעשה במתינות מה שיוכל ויצפה ויחכה לישועת ה' עד שיגמור".

ומוהרנ"ת מסיים את שיחתו:

"החפץ באמת יבין מזה עצות והתחזקות לעבוד את ה' ית' להיות זריז מאד בכל דבר הנוגע לעבודת ה' ית', ואף על פי כן לא יהיה דוחק את השעה, מכל שכן שלא יתבלבל לגמרי חס ושלום מחמת זה, ויאריך אפו להמתין ולהמתין ולהמתין... עד ישקיף ויראה השם משמים. ותהילה לאל בחסדו הגדול הועילו לי הרבה דברים כאלו..." (חיי מוהר"ן תל"ה).

ומעין זה מביא עוד מוהרנ"ת עצות והדרכות בשאר עניני עבודת ה' ששמע מפי רבינו בהזדמנויות שונות אשר הועילו לו בדרכו המיוחדת בעבודת ה':

"פעם אחת דיברתי עמו מענין מחשבות רבות המבלבלות אותי מענין מרה שחורה בעשיית מצוות, כגון בנטילת ידים שהיה לי בהם חששו"ת שהיו מבלבלין אותי מאד, והשיב לי: כבר דברתי עמך שאין אתה צריך להסתכל על זה וכו', ודברתי עמו עוד הרבה מענינים כאלה ואמרתי לו: גם זה בעצמו מבלבל אותי, השיב לי: אל תתחיל לחשוב כלל! וזה עצה נפלאה- מסיים מוהרנ"ת-לכל דבר, כי כמה פעמים מבלבלין המחשבות מאד, וכל מה שרוצים לדחותם באיזה דחיות, הם מבלבלין יותר ויותר, ועיקר העצה לבלי להתחיל לחשוב בהם כלל ולסלק דעתו מהם לגמרי ולעשו"ת את שלו במה שהוא עוסק" (חיי מוהר"ן תק"ו).

ועוד כותב מוהרנ"ת:

"פעם הייתי קובל לפניו על עניני, והייתי אומר לו בדרך קובלנה: "יגעתי בקראי ניחר גרוני כלו עיני מיחל לאלוקי" (תהילים ס"ט ד'), והרים ידו מעט ואמר בלשון רכה: אם כן מה לעשות?! (כלומר, כי בודאי אסור להרהר אחריו ית' ובודאי צדיק ה') אחר כך ענה ואמר לי: הלא אם דוד המלך ע"ה אמר "יגעתי בקראי ניחר גרוני", היה כפשוטו, שכבר קרא כל כך עד שהיה עייף ויגע ממש בקראו וניחר גרונו ממש בפשטות, אבל אתה תהילה לאל עדיין בכחך"... (חיי מוהר"ן תקמ"ה).

ועוד מציין מוהרנ"ת מה ששמע מרבינו באותה שנה, וכה אמר לו רבינו: "בזה השבת בכיתי מאד לפני ה' ית', מדוע כל דבר שאני עושה אני מוכרח לעשו"ת במסירות נפש?! ואמר שבכל יום כשעומד בבוקר ורוצה להתפלל אינו יכול לפתוח פיו כלל... עד שאינו יודע כלל איך לעמוד ולהתפלל"... מוהרנ"ת השתומם מאד מזה וכותב: "הלא אם צדיק וקדוש ונורא כמותו היה צריך למסור נפשו כל כך על התפילה ועל כל דבר שבקדושה והיה לו מניעות וכבידות כל כך קודם שעשה איזה דבר כנ"ל, קל וחומר ובנו של קל וחומר כמה וכמה אנו צריכים לטרוח ולהתייגע ולמסור נפשינו בכל יום, ובפרט בשעת התפילה, שבתחילה היא כבדה מאד על האדם, וצריכים יגיעות הרבה ולהכריח עצמו בכמה אופנים ועצות אולי יזכה לדבר איזה דיבור תפילה". (חיי מוהר"ן י')

לימוד שולחן ערוך

רבינו המשיך להדריך את תלמידו צעד אחר צעד. באחת השיחות עם מוהרנ"ת לאחר שבת חנוכה, הורה לו רבינו שישקיע את עצמו בלימוד הלכה ופוסקים. וישתדל ללמוד חמש דפים שולחן ערוך כל יום, כדי לסיים את ארבעת חלקי השולחן ערוך בשנה אחת. באותה עת העמיס עליו עוד לימודים שיסיימם לתקופה מסויימת.

אגב, מוהרנ"ת בגודל התמדתו ובישוב הדעת שלו, סידר לעצמו הרבה קביעות של שיעורים בשולחן ערוך לכל עת ולכל זמן. מלבד סדר רגיל, מקובל מפי אנ"ש על סדרים מיוחדים שהיה למוהרנ"ת בערבי שבתות וימים טובים וכיוצא בזה ביומא דפגרא, כגון בערב פסח שאז טרודים בהכנות ליו"ט, סדר מיוחד לזמני נסיעות וכיוצא בזה.

ואכן הלימוד העמוס הזה קשה היה מעט על מוהרנ"ת. מחצית השנה עמד בזה, אך לאחר מכן נאלץ להאיט את הקצב.

לדבר עם אנשים

כדי לתת מעט "נייחא למוחין" לאחר סדרי לימוד רבים כאלו-הזהירו רבינו לשוחח עם אנשים, כדי לפוש קמעא ולרענן את מוחו.

ואגב, בהזדמנות אחרת דיבר רבינו עם מוהרנ"ת שידבר עם אנשים בעבודת ה'

מוהרנ"ת לא ירד היטב לכונת רבינו ושאל אותו:

"לדבר עמם בעבודת ה'?"

"אכן כן!"-השיבו רבינו.

"אבל איני יודע מה מציק לזולת".

"אינך צריך לדעת".

"אם כן במה אעזור לו?"

"מה זה שייך אליך?"...

מוהרנ"ת הבין אז בכוונתו, שכל אימת שמדברים עם רעהו בעבודת ה' פועלים משהו, גם אם אינו רואה זאת במוחש (חיי מוהר"ן שכ"ה).

לימוד הקבלה

שבוע לאחר חג השבועות כאשר מוהרנ"ת וחבירו ר' נפתלי באו שוב אל רבינו, נענה רבינו ואמר למוהרנ"ת:

"אני הבאתי אותך אלי כי חפצתי לומר לך אודות הנהגה חדשה, והיא שמעתה תתחיל בלימוד חכמת הקבלה", כלומר שיתחיל ללמוד בספר "עץ חיים", הספר המרכזי בתורת האר"י הק'.

"ואם לא אבין?" שאל מוהרנ"ת.

"אתה למד" השיב רבינו "ובכל מקום שלא תבין רשום נקודה וסימן שלא הבנת במקום זה, וכשתלמוד פעם שניה תראה שיפחתו הנקודות שסימנת לעצמך על אי הבנתך, וכשתלמוד עוד פעם, יפחתו עוד הנקודות, וכן בכל פעם, עד שתבין הכל" (ימי מוהרנ"ת, שיח שרפי קודש א' קצ"ז).

התחלת לימוד הקבלה על ידי מוהרנ"ת היה שלב חשוב בהתקרבותו לרבינו ובהמשכת דעתו הקדושה בעולם, כפי שרבינו התבטא זמן קצר לפני התקרבותו "שהוא משתוקק שיתקרב אליו איש למדן ובעל לשון נפלא ואז היה יכול לבאר כל כתבי האר"י ז"ל, עד שאפילו נערים יודעי ספר היו יכולים ללמוד ולהבין כל כתבי האר"י ז"ל" (חיי מוהר"ן שס"ד).

* * *

תוכן העניינים

באש ובמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה