פרק א - הפגישה
"צופה אני נשמה חדשה באוקראינה!"
השנה שנת תקס"ב. רבינו מוהר"ן מברסלב קובע את משכנו בעיר ברסלב שעל שמה נקראת העדה עד היום הזה "חסידי ברסלב", כאשר על מחנהו נמנים תלמידים רבים, צדיקים ובעלי השגה. ביניהם תלמידו המקובל רבי יודל מדאשיב. רבינו פנה אז אליו ואמר:
צופה אני ורואה נשמה באוקראינה, נשמה חדשה, זכה וטהורה שלא היתה מעודה בזה העולם השפל---
כה אמר רבינו, סתם ועדיין לא פירש למי מכוונים דבריו
ואותה נשמה חדשה, נשמה טהורה, זכה ונקיה מכל רבב-כפי אשר נודע ברבות הזמן-היתה נשמתו של תלמידו רבי נתן מנמירוב, שהרבי נכסף והשתוקק שיתקרב אליו, יפרסם את דעתו הקדושה בקרב בני עם קודש ויפיץ את מעינותיו חוצה...
"טפס, אך החזק עצמך!"
"המשך לטפס, אך החזק עצמך"-נשמע הקול לאזנו של המטפס על גבי שלבי הסולם שלב אחר שלב בחלום הליל, הלא הוא האברך רבי נתן מנמירוב... בחלומו הוא מטפס ונופל, מטפס ומועד ואינו יכול להגיע לרום שלבי הסולם...
היתה זו הדרכתו הראשונה של הרבי הגדול לתלמיד הצעיר הדורש ומבקש קרבת אלוקים, שזה עתה ראהו לראשונה, אם כי בחלום הליל... טפס וטפס, עלה והתעלה אך זקוק אתה לחיזוק רב שלא תמעד ותיפול חלילה... היו אלו דברי החיזוק והעידוד הראשונים של המורה הגדול לנפשו של התלמיד הצעיר, ה"מבקש", שכה זקוק היה להם, שהיוו את כריתת הברית הראשונה ביניהם, אם כי עדיין לא נפגשו זה עם זה... הרבה הרבה עבר עליו מאז עד שזכה להראות עם רבו פנים אל פנים...
ומעין אותם דברים, בהזדמנות אחרת לגמרי, טרם הפרדו ממנו לנצח, לאחר קשר אמיץ של שנים מספר, הביט עליו הרבי במבט חודר ומלבב, ובמבט זה-העיד ר' נתן- היה טמון הכל: יעבור עליך הרבה, אך אתה אחוז עצמך שלא תיפול, והמשך לעלות ולעלות בשלבי הסולם העולה בית אל---
* * *
מכל הפגישו"ת בתולדות ימי העם היהודי-זאת בין רבינו רבי נחמן מברסלב ותלמידו ר' נתן היא ודאי אחת החשובות ביותר. "מוֹהֲרַנַ"ת"-כפי שהוא מכונה על ידי החסידים-שהיה עתיד להיות תלמידו הקרוב ביותר של רבו איש האלוקים, קרוב במידה כזו שלא נראה כדוגמתה, נפגש בזה לראשונה עם רבו שעל התקרבותו אליו התבטא ברבות הימים: "ונשאני כאשר ישא האומן את היונק" (ימי מוהרנ"ת).
דולה ומשקה מתורת רבו
"והנה גם אנחנו אלה פה..." כותבים תלמידי מוהרנ"ת "לא ראינו ולא שמענו מאיש אחד שישרת את רבו באופן כזה כמו שראינו ממוהרנ"ת... כי ממש היה דבוק ומקושר אליו בהתקשרות ודביקות אמיתי במסירות נפש ובביטול הרגשת עצמו לגמרי לגמרי בכל תנועותיו במעשה ובדיבור ובמחשבה..." (הקדמת עלים לתרופה-מכתבי מוהרנ"ת).
לא ייפלא איפוא כי לאחר התבטלות כזו לרבו הגדול הקדיש מוהרנ"ת את כל חייו לקיום והפצת דעתו הקדושה של רבינו מוהר"ן בעולם בכל מיני דרכים ואופנים, ובדם לבו, במסירות נפש של ממש, הניח את היסודות להתפשטותה בקרב ישראל עם קודש, אותה דרך ומסילה שמאז הוסדה נתקרבו על ידה רבים רבים לעבודתו יתברך שמו, והיא הממשיכה בגאון עד עצם היום הזה.
ואילו רבינו בעצמו העיד, שאילולא מוהרנ"ת לא היה נשאר עלה [דף] אחד (בלשונו הק': "קיין איין בלעטיל שמות") מכל שיחותיו, תורותיו וסיפוריו. לאחר הסתלקותו של רבינו, היה זה מוהרנ"ת שהקים את חסידות ברסלב כמעט בלא-סיוע, הציב את יסודותיה, טיפחה ושיכללה, והביאה עד הלום-למרות רדיפות ללא-רחם ומניעות אין סוף. הוא כתב בעצמו את כל תורות רבינו, שיחותיו וסיפוריו, הדפיסם במו ידיו, והפיצם בישראל כאשר לא אחת העמיד נפשו מנגד למען מטרה זו. כתב הרבה ספרים משלו, יסד התקבצויות קבועות של חסידי ברסלב, ובנה את ה"קלויז" (ביהכנ"ס) הראשון של ברסלב, ועוד פעולות קדושות, רבות ומגוונות, שפירותיהן נאכלים עד היום הזה.
וזאת יצויין תמיד בקרב חסידי ברסלב, שחרף ריבוי עסקיו הקדושים, מצא מוהרנ"ת זמן להתעסק עם נפשו"ת רבות מישראל, להאיר בהם דעת דקדושה, לחזקם ולעודדם לאחוז עצמם עם השי"ת, ולהקדיש את כל ישותם לתורה ותפילה בתמימות ובפשיטות, באמת זכה וצלולה, כפי רצון קונם על פי דרכו הטהורה של רבו (ראה בהרחבה בהקדמה הנ"ל).
וכן מציינים זאת תלמידיו: "והנה האיש הזה מוהרנ"ת לא נתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה, וכל ימי חייו היה עוסק רק בענין זה לדלות ולהשקות מתורת רבו לאחרים ולפרסם שמו הגדול והקדוש בעולם, ועסק בזה בשקידה רבה מאוד ובמסירת נפש עצום מאד אשר לא יאומן כי יסופר" (שם).
* * *
בשעת פגישתם הראשונה כמסופר לעיל, בחלום הליל, כבר היה רבינו מוהר"ן בן השלושים, מנהיג לחסידים, מורה דרך ואדמו"ר בעל שיעור קומה אז בתקופת הענקים תלמידי הבעש"ט והמגיד ממעזריטש, שעדיין היו רבים מהם בחיים.
ייאמר, כי הנהגתו המיוחדת בעבודת ה' הקימה עליו מלבד מעריצים רבים, אף גם כמה מתנגדים שלא ירדו לעומק דעתו הרחבה. אולם מצודתו פרושה היתה בכל רחבי אוקראינה, שהיתה מאוכלסת אז בהמון יהודים יראים ושלמים, וחסידים רבים נתקרבו לדעתו וצעדו במסילתו, וקיימו דבריו על כל אשר יאמר כי הוא זה.
ביטול מוחלט לרבינו
אמנם התקרבותו של מוהרנ"ת לרבינו היה המפנה החשוב בימי חייו, אשר מאז כאילו נולד מחדש, כפי שהוא עצמו התבטא לא אחת, ואמר שמאז התקרב לרבינו, כאילו רוקן לגמרי את מוחו ודעתו מכל העבר, והחל לקלוט טיפין טיפין מדעת רבו, בהם נתמלא מוחו מחדש, וכך עוצבה דמותו ומהותו כל כולה ע"פ תורת רבינו. אך עם כל זה, גם תקופת חייו הראשונות, לפני שזכה לאורו של רבינו-עשירה היתה במעלות ומורדות, מחד גיסא עבודות וכיסופים עזים לבוראו, חיים מלאים בתורה ויראה, ומאידך גיסא יסורים והתלבטויות בדרך החיפוש אחר הדרך הנכונה, כשהחוט השני העובר ביניהם הוא צמיאתו וכמיהתו לבוראו וזעקתו האילמת: צמאה נפשי לאלקים לאל חי מתי אבוא ואראה פני אלקים---
קריאה זו באה לידי סיפוקה עם התקרבותו-בגיל עשרים ושתים-למורו ורבו רבי נחמן מברסלב. אך בל נקדים את המאוחר לפי סדר תולדות חייו.
* * *