אור ברסלב
באש ובמים הערות לפרק כג

באש ובמים

הערות לפרק כג

הערות לפרק כב

המקורות העיקריים לפרק זה הם: ימי מוהרנ"ת ס"ז-ע"ה וטובות זכרונות עמ' קכ"ה-קל"ג

1) בתו של רבינו, מרת מרים, עלתה לארץ ישראל בחודש אב תקס"ט (1809) על מנת להצטרף לבעלה שכבר היה שם כשמוהרנ"ת ישב שבעה על אחיו לאחר סוכות תקע"א הופיעה משפחת בעלה של מרים, כפי שמוהרנ"ת מציין: "והנה בתוך שבעה בא אלי רב אחד תלמידו של הגאון מוואלטשיסק ובנו של הגאון הנ"ל שהיה חתן רבינו ז"ל שהיה אז בארץ ישראל עם אשתו היא בת רבינו ז"ל הצדקת מרת מרים זצ"ל, ורצו אלו הנ"ל שימסרו המעות לידם" מוהרנ"ת סרב לתת את הכסף, שהיה סכום נכבד, מפני שהוא הבין שאם זה יהיה בידם, יהיה קרוב להפסד הוא השאיר בידו לעת עתה את הקרן, ואת הרווחים שלח כל שנה למרים ובעלה בארץ ישראל, בכסף זה התפרנסו בכבוד, עד שר' פנחס בעלה נפטר בשנת תקפ"ב, זמן קצר לפני ביאתו של מוהרנ"ת לארץ ישראל מכסף זה אף נשארו סכומים נכבדים שהתחלקו בין יורשיהם

2) בטובות זכרונות (עמ' קכ"ח) כתוב שהמקום שנבנה היה ביתו של רבינו שנהרס בשריפה בפסח של השנה שעברה אולם בימי מוהרנ"ת פ"ו, כותב מוהרנ"ת בבירור כי בית רשו של רבינו לא נבנה מחדש עד אביב/קיץ של שנת תקע"ג נראה שזה סותר גם למה שכתוב בטובות זכרונות (שם) שכל פעם שמוהרנ"ת ביקר בברסלב העדיף להתאכסן בבית הכנסת (ר' אהרן רבה של העיר רצה שמוהרנ"ת יתאכסן אצלו, אולם לא התעקש הרבה כי הבין שהיו למוהרנ"ת סיבות חשובות להתאכסן דוקא בבית רשו של רבינו, שם ערך בחיים חיותו את עבודותיו הנשגבות, ושם כתב חלק גדול מתורותיו) ובכל זאת, לפי מה שכתוב בימי מוהרנ"ת כבר עבר מוהרנ"ת לגור בברסלב לפני שבית הרש נבנה מחדש, ואם היה לו בית משלו, וע נזקק להתאכסן אצל ר' אהרן או בבית הכנסת? קושי נוסף הוא, שלפי טובות זכרונות, עבודת הבניה בבית הרש ערכה כשבועיים בלבד; זה לא נראה סביר באם ובר בבנית בנין שלם שנהרס כליל ע"י שריפה

ניתן ליישב את שתי הגירסאות אם נניח שבחורף תקע"א שופץ חדר אחד מבין ההריסות של בית רבינו באופן זמני כדי לשמש כבית כנסת, בעוד ש"בית רשו של רבינו" בעצמו נבנה מחדש רק ב-תקע"ג לכן ראינו לנכון לצרף את התיאור בטובות זכרונות איך שהחסידים בנו לעצמם מקום להתאסף בתקע"א ובו בזמן הלכנו אחרי הגירסה בימי מוהרנ"ת בקשר לתאריך הבניה של בית הרש

3) ראש חודש שבט תקע"א חל בשבת בימי מוהרנ"ת כתוב שתיכננו לצאת "יומיים לפני ערב ר"ח שבט" אם נבין את הדברים כפשוטם, זה אומר שהתכוונו לצאת את ברסלב ביום ד'- יומיים לפני ערב ר"ח שחל ביום שישי, ומכיון שנאלצו לחזור, יצא בסוף שעזבו את ברסלב ביום ה' אולם בטובות זכרונות (עמ' קכ"ט-קל"ג) גורס, כי נסיעתם ארכה שלשה ימים מכאן שיום יציאתם המתוכנן היה יום ג', ויצאו בסוף ביום ד' ימי מוהרנ"ת, יומנו האישי של מוהרנ"ת, נחשב אמנם למקור היותר וייק, אולם התיאור בטובות זכרונות מפורט לי ומזכיר במיוחד שבילו שתי לילות בדרכים

ניישב את ההבדל בין שני המקורות כדלהלן: היום לפני ר"ח נקרא "יום כיפור קטן" במקרה שר"ח חל בשבת מקדימים את יום הכיפור קטן ליום חמישי (משנה ברורה תי"ז: ד') כיון שבאותה שנה ר"ח שבט חל בשבת, יום כיפור קטן שלו חל ביום חמישי בימי מוהרנ"ת כשהוא מזכיר שיצאו יומיים לפני ערב ר"ח, התכוון כנראה ליום כיפור קטן, שבשבילו רצה להיות באומאן אצל הציון של רבינו (כפי שחסידי ברסלב התאספו באומאן בערב ראש השנה לסליחות האחרון של "זכור ברית") לפי השערה זו, הם אכן תיכננו לצאת ביום ג' והתעכבו עד יום ד'

4) ניתן להשיג את הקלטת "אשרינו" המופקת ע"י "מכון נחלת צבי" בה מופיע השיר העתיק הזה "אשרינו"

5) ר' אברהם שטערנהארץ כותב שהוא זוכר מילדותו איך שנכדיו של ר' יעקב היו באים לאומאן כל שנה לראש השנה בצוואתו של ר' יעקב הביע את רצונו שצאצאיו יסעו לאומן לראש השנה, ובנו קיים את צוואתו (טובות זכרונות סימן ח', עמוד ק"ל)

6) ר' צבי אריה היה לן מופלג ואיש נכבד בנוסף על כך, אביו, ר' אהרן, ור' שמואל אייזיק היו ידידים זה מכבר: הם התקרבו לרבינו בעודו מתגורר בוודיבקא, הרבה לפני שמוהרנ"ת התקרב זו כנראה הסיבה וע מוהרנ"ת בחר את ר' צבי אריה לחכות לר' שמואל אייזיק ולנסוע עמו בצותא ראה טובות זכרונות סימן ח' עמ' קל"א-קל"ב את תיאורו המפורט של ר' צבי אריה מעבודותיו הנוראות של ר' שמואל אייזיק (ישנה דעה שר' צבי אריה היה מאוחר יותר לאחד מתלמידיו של ר' שמואל אייזיק)

7) "פני התלמיד כתואר פני הרב" (ספר המידות "לימוד" חלק ב' סימן ט"ו ראה ליקוטי מוהר"ן קנ"ג) ויש להוסיף, כי גם ר' שמואל אייזיק היה תלמיד נאמן, וכמוהו רבים, אולם הפרוש הוא שבכל תלמיד היה מאיר איזה הארה מרבינו, אבל במוהרנ"ת האירה הארת רבינו בשלימות, שהוא היה בחינת שלמות הלבנה שמאיר בה פני החמה, כמו שרבינו אמר עליו לענין הנזכר בתורה ו'

8) ימי מוהרנ"ת ע"ד עיין ספר המידות נר תמיד חלק ב', א', ראה גם כוכבי אור עמ' ס"ז על חשיבות שימוש בשמן זית דווקא רבי נחמן מטולטשין שמע הרבה רמזים ממוהרנ"ת על חשיבותו של נר תמיד משמן זית אצל ציון רבינו, מכיון שהלהבה היתה לפעמים נכבית, בפרט מהרוחות של לילי החורף הארוכים, הוא עשה נסיונות רבים, עד שמצא פתיל בגודל ובעובי מתאים שיבער בלי הפסקה (שיחות וסיפורים עמ' ס"ט-ע') המנהג נמשך עד שחסידי ברסלב גורשו מאומאן בטיהורי אוקראינה בסוף שנות התר"צ (1930), וההתקפה הנאצית שבאה אחרי כן בשנת תש"א (1941) סמוך לתאריך של כתיבת ספר זה, חידשו את המנהג, וצוות יהודים באומאן ממונה על הדלקת נר תמיד משמן זית יום יום בציונו של רבינו

מוהרנ"ת כותב שמנהג הדלקת נר התמיד נתייסד ביום ה' י"ח שבט (ימי מוהרנ"ת ע"ד) מכיון שבאותה שנה ר"ח שבט חל בשבת, י"ח שבט חל ביום ג' ולא יום ה' ידוע שמוהרנ"ת כתב במהירות רבה, ולפעמים האותיות שבכתבי ידיו היו מטושטשו"ת ולא קריאות לכן "יום ה' י"ח שבט" המובא במהדורות מודפסות של ימי מוהרנ"ת הוא כנראה טעות הפיס, וצריך להופיע כ"יום ג' י"ח שבט" ראה לעיל פרק כ"ג הערה 3

9) יש לציין כאן, כי ידוע שמוהרנ"ת לא הסתכל מחוץ לד' אמותיו בלכתו ברחוב, ממילא מובן שהיתה כאן השגחה פרטית נפלאה, שפתאום 'נשא עיניו' בחוץ ובאותה רגע הזדמן לפניו האיש המבוקש, שגם הוא בא פתאום לנמירוב (הרב נחמן בורשטין) הערות לפרק כ"ד

המקור העיקרי לפרק זה הוא ימי מוהרנ"ת ע"ו-צ"ה

1) ראה "מעשה מחכם ותם" בספר "סיפורי מעשיות"

2) אולם הרה"ח ר' לוי יצחק זצ"ל היה אומר שנהג במנהג הזה תקופת זמן לאחר ההסתלקות, אך לא שנה שלימה

3) ר' לוי יצחק היה מתבטא: מה גדלה רחמנותו ית' עלינו שסיבב את מחשבתו של מוהרנ"ת, כי בלא זה לא היה נשאר בידינו שום השארה מרבינו

4) היה זה לא אחר מאשר ברוך דיין, שמוהרנ"ת מזכירו כמה פעמים, שעל אף שהוא גידלו וחינכו לתורה, הפך לבסוף לאחד מרודפיו הקשים ביותר (הרב נחמן בורשטין)

5) לא ידוע תאריך ויק להתקרבותו של ר' עוזר למוהרנ"ת, אבל ללא ספק היה זה אחרי הדפסת ליקוטי מוהר"ן ע"י מוהרנ"ת זה גם חייב היה להיות לפני שנת תקע"ט, כי אז היה ר' עוזר כבר חסיד ברסלב מובהק: כפי שנראה בפרק הבא, הוא הגיע לחתונתו של נכד רבינו שנערכה באותה שנה

6) הנוסח הזה שהבת חיה היתה "קרובה לי"ב שנים" מובא בימי מוהרנ"ת אולם הדבר צריך עיון קצת, כי ידוע הסיפור הנלוה ללידתה של חיה, שלאחר שעברו כמה ימים מלידתה לא קרא לה רבינו שם מקורבי רבינו לא הבינו פשר דבר, עד שר' חייקל מנאמני רבינו נכנס אליו וגילה את הרהורי לבו וכה אמר: בעולם יספרו כי גם שמות כבר לא נותנים אצלינו רבינו "שכן היה דרכו בקודש שלא היה מתעקש על שום דבר עם שום אדם" (לשון מוהרנ"ת) הפטיר מיד: "נו, יקרא שמה בישראל חיה" רבי חייקל הזדרז ורץ לבית הרש וקרא בשמחה: מזל טוב, הבת הנולדת לרבינו נקראת חיה והנה למרבית הפלא, באותו יום, לאחר קריאת השם, הגיעה הבשורה הלא טובה ממז'בוז' כי אמו של רבינו הצדקנית מרת פיגא נסתלקה לבית עולמה או אז הבינו הכל וע עיכב רבינו את מתן שם בתו

עכ"פ אמו של רבינו נפטרה בי"ט אדר תקס"א (או באותו תאריך בתקס"ב), אבל ודאי לא שנה קודם, כי באלול של שנת תק"ס עדיין השתתפה בחתונה של אדל בת רבינו ואם כן למרבה היה גילה של חיה עשר שנים וחצי (תקס"א-תקע"א), אבל ודאי לא יותר והדבר טעון ברור אך אולי י"ל כי מוהרנ"ת לא נכנס לפרט את גילה הוייק, אלא כוונתו היתה שהיא כבר קרובה לגיל י"ב-גיל השידוכין בעת ההיא, כפי המשך הסיפור בימי מוהרנ"ת

7) טובות זכרונות עמ' קכ"ח נראה כי ההלכה המוזכרת היא בליקוטי הלכות הלכות בית הכנסת הלכה ג' בשני ההלכות הראשונות בנושא זה (הלכה א' וב') מתייחס מוהרנ"ת לרבינו כ"רבינו נ"י"- מכאן שרבינו היה חי עדיין בשעת כתיבתם מכיון שמוהרנ"ת כתב רק כמה שנים, לא מסתבר שכבר הספיק לכתוב יותר משלש הלכות על ההלכה הזו, כך שהלכה ג' היתה צריכה להיות ההלכה הבאה לפי הסדר (ראה נספח לשיחה מפורטת איך מוהרנ"ת כתב ליקוטי הלכות) בהלכה ג' ובר על לקיחת איזורים שוממים והפיכתם למקומות קדושים גם מוזכר שם על "לעשות" שהוא בידיים שלו ממש (בניית בית הכנסת) וכן כיצד זקני העיר מהווים דוגמא, וריכים את העם איך להיות יראי שמים

8) ימי מוהרנ"ת פ"ז מכיון שכמה מתושבי ברסלב התנגדו למוהרנ"ת ולחסידי ברסלב לא מובן איך הציעו למוהרנ"ת את הבית הישן של הרב שהיה בבית הרש "הישן" בברסלב, כלומר, בית הרש העיקרי בעיר, כפי שרואים בימי מוהרנ"ת פ"ו כנראה בכוח השפעתו של הרב מברסלב, שרצה לבסס את מעו של מוהרנ"ת בברסלב ולרומם כבודו בקהילה, וגם שיהיה לו חבר טוב כמוהרנ"ת בעיר, כפי שהספיד את מוהרנ"ת (וגם רצה לכרות קברו ליד מוהרנ"ת כידוע) גם שדירה נאה מרחיבה דעתו של אדם, וכשראה הרב סבלו הנורא של מוהרנ"ת בענין מגוריו רצה להנות אותו בדירה נאה ומרווחת מלבד זאת הלא רוב אנשי העיר הוקירו את מוהרנ"ת בראותם תמיד את יקר ערכו של מוהרנ"ת בעיני רבינו וגם יתכן כי ידה של מרת אדל בת רבינו בדבר זה, כי היא ידעה היטב מאבא כי "נאר נתל'ע, און נאר נתל'ע" (רק נתל'ה ורק נתל'ה) כידוע (הרב נחמן בורשטין)

תוכן העניינים

באש ובמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה