הערות לפרק ט
מקורות העיקריים של פרק זה הם: כוכבי אור עמוד יד עד כא
1) כשאדם נפטר נוהגים להשכיבו על הארץ כשרגליו לכיוון הדלת, אות שהוא עו לצאת משם לבית עולמו וביטוי זה מקובל בקרב חסידי ברסלב כהזכרת יום המיתה והתכלית מכל עניני עוה"ז, וכי עליו להתכונן תמיד לתת דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה
2) בכוכבי אור (עמ' ט"ו) מתאר בפרוטרוט איך לחצה משפחתו על מוהרנ"ת באותו קיץ עד שהסכים להתעסק בפרנסה אחרי ההסכם שעשה איתם הוא נסע לרבינו ושפך את לבו לפניו, אז גילה לו רבינו את התורה נ"ב בליקוטי מוהר"ן העוסקת בהתבודדות אולם בחיי מוהר"ן אות נ"ט אנו מוצאים שהתורה נאמרה בתחילת שנת תקס"ג, ומכיון שהספר חיי מוהר"ן נכתב ע"י מוהרנ"ת בעצמו הרי הוא מוסמך ביותר ואולי אפשר לומר, ועל כך מסכימים כל מקורותינו, שרבינו שח עמו על התבודדות כבר בפגישו"ת הקודמות אך רק באופן כללי, ואילו את התורה המפורטת בנושא זה, אמר מאוחר יותר באותה שנה רבינו אכן נהג לעתים קרובות לשוחח עם מקורביו על ענינים שונים באופן שטחי, ורק לאחר מכן היה מסדר אותם כתורה בנויה (ראה חיי מוהר"ן י'-י"ב) וא"כ יתכן מאד ששתי הגרסאות נכונות, והתאריך שנתן מוהרנ"ת הוא של השיחה שרבינו שח באופן כללי, בעוד שרבינו מסר את התורה בשלמותה בקיץ של אותה שנה (שמעתי מהר"ר אברהם שמעון בורשטין שיש לו כמה ראיות ברורות שסעיף נ"ט בחיי מוהר"ן שמפרט זמן אמירת התורות הנו מאת הרב מטשעהרין ז"ל)
3) עסק זה נמשך עד בערך כשמונה שנים לאחר הסתלקות רבינו, ואז נכשל העסק, ומוהרנ"ת נותר עני ואביון
4) ראה אבניה ברזל עמ' י"ז רבי ברוך אמר לאחותו פייגא אמו של רבינו, שהסיבה שחולקים על בנה היא בגלל גדלותו של רבינו, העולם עדיין לא היה מוכן לאורו, ולא יוכלו לקבל את אורו רק אם רבינו יהיה מוסתר מעט על ידי המחלוקת (ראה ליקוטי מוהר"ן סי' קנ"ב)
5) מענין לציין, שאכן תקס"ג עולה בגימטריא נת"ן ס"ג-שזהו הרי הבקיא בשוב המובא בתורה ו' שמחיה כל הנסוגים אחור בסוד שם הוי"ה במילואו שעולה ס"ג, והבן (ר' מרדכי פראנק)
6) (יש לציין את המסופר (נדפב בפנים להלן) שאי פעם נפגש מוהרנ"ת עם הרה"ק השרף מקאצק זיע"א מוהרנ"ת לבוש היה כובע רגיל "דאשיק" הלה בהבחינו ברוב גדלו של מוהרנ"ת התבטא: "א ליכטיגן שטערן אונטער א פראסטן דאשיק" [מצח מאיר מתחת לכובע פשוט] או בנוסח אחר שהוא עילוי בחסידות, או כפי שתלמידו ר' עוזר התבטא עליו "הוא המוח של העולם")