אור ברסלב
באש ובמים המוזכרים בספר

באש ובמים

המוזכרים בספר

תיאורי האישים

על מנת לאפשר לקורא לעקוב אחרי האנשים הרבים המוזכרים בספר-נציין בקצרה את קורות חייהם של אלה שהשפיעו במיוחד על חייו של מוהרנ"ת, וקשורים לתולדות ימי חייו (או שנכתבו עליהם בכל מיני אופנים) השמות רשומים לפי סדר הא-ב, למעט הבעש"ט, מייסדה ומחוללה של דרך החסידות-המוזכר בראש

רבי ישראל בעל-שם-טוב תנ"ח-תק"כ (1760-1698) נולד באוקופ, פודוליה בשנת נח"ת התיתם בגיל צעיר נשא לאשה את מרת חנה, בתו של רבי אפרים, אחותו של רבי גרשון קיטובער מבראד על-מנת להסתיר את קדושתו, העמיד הבעש"ט בצעירותו פנים כעם-הארץ ושימש כעוזר למל שנים רבות הוא התקדש והטהר כשהוא מתבודד עם עצמו והגיע לריגות רמות ונשגבות גבוה מעל גבוה תלמידו רבי מנחם מנדל מוויטבסק התבטא עליו "לפניו לא היה כמוהו, ואחריו לעפר מי יקום"! בגיל 36 הוא התגלה, וחסידים רבים נמשכו אליו, ביניהם כמה מגדולי גאוני הדור ההוא עמם החל להפיץ את תורת החסידות, שהצילה את העם היהודי מחדלון רוחני היא נמשכת בגאון עד היום הזה הבעש"ט הוריד לעולם תורה גבוהה והשגות אלוקות נעלות, ומלבד זאת הורה והדריך גם את פשוטי העם, עודדם וחיזקם והודיעם שגם הם בנים יקרים לה' ואף להם חלק ונחלה בתורה הקדושה הנגלית והנסתרת גם יחד בתחילה יסד הבעש"ט את תנועתו בטלוסט, אך לבסוף עקר למז'בוז', שם נסתלק בחג השבועות תק"כ, ושם מנוחתו כבוד עם פתיחת גבולות אוקראינה הפך שוב ציונו הקדוש לתל תלפיות לאלפים מישראל הפוקדים אותו לישועה ורחמים רבי אברהם בער ב"ר יוסקה (נפטר בשנות התר"מ-1880) היה בנו של מרת אדל בת רבינו ר' אברהם בער נשא את מרים רייצה, בתו של משה חינקע'ס (ר' לקמן), אך התגרש ממנה בתחילת שנות הסבל של מוהרנ"ת ואנשיו מאוחר יותר הוא נשא את בתו של רבי בער מטשערין אחד מהחסידים הראשונים של רבינו ר' בער החותן היה עשיר, ור' אברהם בער נכנס לעסק המשפחתי והצליח עוד יותר [קהילת חסידי ברסלב במשולש טשערין-קרימנטשוק-וודיבקא היתה מאד עשירה ומבוססת היטב, ותמכה רבות במפעליו הקדושים של מוהרנ"ת] ר' אברהם בער היה ידוע בצדקותו ובמעשי החסד רבי אברהם דב (בער) אוירבך מחמלניק (נפטר ב' אייר תקע"א 1811) הוא היה אחד האדמו"רים אותם ביקר ר' נתן לפני שהתקרב לרבינו(ר' לקמן) נשא את אדל, בתו של רבינו רבי אברהם חזן תר"ט-תרע"ז (1917-1849)-בנו של ר' נחמן מטולטשין, מכונה "ר' אברהם ב"ר נחמן" תחילת עבודתו המיוחדת לבוראו כבר התחילה אצלו בעודו נער הוא הראה אז עקשנות ועזות דקדושה למעלה מגדר הרגיל בעבודת ה' קיבל על עצמו עבודות קשו"ת ושבר את גופו לפני קונו בין הנהגותיו היה תדיר יוצא מביתו מיד במוצש"ק, והיה נעלם בתוך עובי היער לשבוע שלם, כאשר כצידה לנפשו לא נטל כי אם שק לחם וחבילת ספרים שם הוא היה מתבודד ולו ועובד את יוצרו באין מפריע כן הוא נחשב לבעל מוח גדול ועמוק ביותר, מעט ניתן להבחין בכך ביצירתו "ביאור הליקוטים", ביאור על ספר ליקוטי מוהר"ן בעומק העיון שם הוא צולל לעומק התורות המופלאות, ומנתח אותם באופן נפלא ביותר התבטלותו לרבינו ותורתו העמוקה היא מיוחדת במינה הוא התבטא פעם: "הלואי שעשרת אלפים שנה לאחר תחיית המתים, אזכה להבין שיחה אחת של רבינו כפי שהוא הבין אותה בעצמו בזה העולם" שנה לאחר פטירת אביו, ר' נחמן מטולטשין (תרמ"ד 1884), התחיל ר' אברהם לרשום הרבה סיפורים ומסורות ברסלב שהוא קיבל ממנו אלה היו בסיס לספריו: "כוכבי אור" (5 חלקים), "שיחות וסיפורים" ועוד בסביבות תרנ"ד-תרנ"ח (1894-1900) עלה ר' אברהם לארץ ישראל והתישב בירושלים גם משם היה נוהג מידי שנה לנסוע לאומאן בר"ה הוא המשיך כך עד שבעקבות התפרצות מלחמת העולם הראשונה הוא נשאר תקוע ברוסיה שם הוא נשאר עד פטירתו בחנוכה תרע"ז (1917) בין תלמידיו היו רבי אליהו חיים רוזין ורבי לוי יצחק בנדר: אלו שהיו אחראים בעיקר להתפתחות חסידות ברסלב בירושלים כיום הספר "אבני"ה ברזל", (אב"ן ר"ת אברהם בן נחמן) שר' שמואל הורביץ הוציא לאור, נכתב בעיקר ע"י שיתוף פעולה עם ר' אליהו חיים רוזין, ר' לוי יצחק בנדר ור' יוחנן גלנט בעוד שר' לוי יצחק בנדר הוא המקור והעיקר לספר "שיח שרפי קודש" רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא תקט"ו-תקפ"ה (1825-1755) היה חסיד של רבי אלימלך מליז'נסק, והיה ידוע בכינוי "הרב מאפטא" ספרו "אוהב ישראל" ידוע כאחד מספרי היסוד בתורת החסידות אחרי שנת תקע"ה (1815) הוא הוכר כראש האדמו"רים באוקראינה רבינו הפליג מאד בשבחו רבי אברהם כ"ץ מקליסק (נפטר תק"ע 1810)(ר' לקמן), אולם לאחר שביקר אצל המגיד ממזריטש הפך לחסידו הנלהב הוא היה ידוע בתפילתו הנלהבת בשנת תקל"ז (1777), היה ליד ימינו של רבי מנחם מנדל מויטבסק לחדש את הישוב היהודי בארץ ישראל הם עלו במסירות נפש עם קהילה של שלוש מאות נפש, וקבעו את משכנם בערי הגליל, והקימו עדה חסידית מפוארת שנמשכה מאות בשנים, ושרידיה קיימים עד היום הזה עם פטירת רבי מנחם מנדל, מילא ר' אברהם מקומו בהנהגת הקהילה כשהיה רבינו בארץ ישראל בשנת תקנ"ט (1799) נפגש עמו, ואמר ששלימות ראה אצל ר' אברהם מקליסק אברהם פייס / חיים פייס אברהם פייס מתושבי העיר ברסלב היה בין מקבלי פני רבינו בעת בואו להשתקע בעיר ברסלב(ר' לקמן) ונפטר בשנת תקצ"א (1831) מבלי להשאיר צוואה הבעיות שנוצרו מחוסר הצוואה גרמו לעצת מוהרנ"ת למשה חינקע'ס לדאוג לכתיבת צוואה השתלשלות הדברים הגיעו לאלימות של שנות הסבל של מוהרנ"ת חיים, בנו של אברהם פייס הפך למתנגד עיקרי של מוהרנ"ת וניסה להזיק לו בהרבה הזדמנויות רבי אברהם שטערנהארץ תרכ"ב-תשט"ו (1955-1862) בנו של ר' נפתלי הרץ, נכדו של ר' שכנא ונינו של מוהרנ"ת אמו היתה דבורה, בתו של רבי נחמן מטשערין הוא נשא את יוטא בתיה, בתם של ר' יוסף יונה ואסתר שיינדל, ונכדתה של חנה צירל לפיכך ר' אברהם שטרנהרץ היה נינו של מוהרנ"ת מכמה מקומות הוא היה נשוי לנכדתו של מוהרנ"ת, וחותנו היה בנו של מוהרנ"ת בזכות יחוסו למוהרנ"ת מכיוונים שונים ובזכות היותו נכד של הרב מטשערין, היתה לר' אברהם גישה מקרוב לכל המסורות המשפחתיות והשיחות של מוהרנ"ת אלו היו בסיס לספרו "טובות זכרונות", אחד המקורות העיקריים לספרנו בהיותו תינוק רך, בן שלושה חדשים בלבד התייתם ר' אברהם מאמו, וגדל אצל סבו המפורסם השפעתו של הסבא היתה ניכרת ובעודו ילד נחשב למתמיד ושקדן עצום למעלה מגדר הרגיל בגיל 16 הוא סיים את כל הש"ס הוא התחתן אז וכיהן כסופר בטשערין (ע"ש זה היה מכונה ר' אברהם סופר) בגיל 19 התקבל כרב בקרימנטשוק כשהיה בן 22, מינו אותו סבו הרב מטשערין ור' אברהם בער לבעל-תפילה בקיבוץ בר"ה באומאן ר' אברהם הגיע לארץ ישראל בשנת תרצ"ו (1936) והתישב בעיר העתיקה, שם הכירו בו כזקן חסידי ברסלב של הדור, ודעתו היתה הקובעת בכל הענינים הוא המשיך להיות בעל תפילה בר"ה גם בארץ ישראל ובשנת ת"ש (1940) ייסד את הקיבוץ במירון במלחמת תש"ח הוגלה מהעיר העתיקה והתיישב עם עוד הרבה חסידי ברסלב בשכונת קטמון בירושלים בין תלמידיו נמנים הרבה מנהיגי ברסלב מפורסמים, מהדור הקודם: ר' שמואל הורביץ תרס"ה-תשל"ג (1973-1905), ר' גדליה אהרן קעניג, תרפ"א-תש"מ (1980-1921), ר' צבי אריה ליפל תרס"ג-תש"מ (1979-1903), ר' צבי אריה רוזנפלד, תרפ"ב-תשל"ט (1978-1922), ור' שמואל שפירא, תרע"ג-תשמ"ט (1989-19) וכמו-כן מהדור הנוכחי שיבלטו"א: ר' משה בורשטין ובנו ר' נחמן, ר' מיכל דורפן ור' יעקב מאיר שכטר על ר' אברהם אמרו שהוא ליקוטי מוהר"ן "חי" ניכר היה שכל פעולה שלו היתה מבוססת על תורת רבינו כשהיה אומר תורה מליקוטי מוהר"ן, היה מתחיל בציטוט מהכתוב, ואחר כך היה מרחיב את הנושא למשך שעה, שעתיים ואף יותר לאחר מכן הוא היה ממשיך בפנים בדיוק במילה שעצר הפלא שכל הדרשה היתה אמורה בעל-פה מבלי שר' אברהם יסתכל ולו פעם אחת בספר! (מסופר שכבר בשנותיו הצעירות היה חוזר תורות ליקוטי מוהר"ן בעל פה לאחר תפילת שחרית הוא היה מסתגר בעלית הגג שם היה לו ליקוטי מוהר"ן בלי הפסקה עד שידע אותה תורה על-פה) ר' אברהם המשיך כך עד פטירתו בשיבה טובה בגיל 93 ומחצה רבי אהרן ב"ר משה גולדשטיין רבה של ברסלב תקל"ה-תר"ה (1845-1775) בעודו אברך צעיר, כבר היה פוסק הלכה מוכר, ואף כיהן כרב בחרסון עוד בחיי אביו שהיה רבה של חרסון רבינו הפליג בגודל קדושתו והתבטא עליו שהוא נכנס לחופתו עם "בגד נקי" (כלומר הוא היה קדוש וטהור)רבינו החשיבו עד כדי כך שאמר שהשתמש בזכות אבות בכדי להביאו לכהן כרב בברסלב הוא ורבי נפתלי (ר' לקמן) נבחרו להיות שני העדים לאותה הבטחה של רבינו על הגילוי הנפלא של ה"תיקון הכללי" שהבטיח שמי שיאמר זאת על ציונו הק' באומאן, ויתן פרוטה לצדקה, יעשה לו טובה בעולם העליון ויוציאו מן השאול תחתית(ר' לקמן) שמילא את מקום אביו כרב לאחר פטירתו(ר' לקמן) רבי אורי השרף מסטרליסק (נפטר תקפ"ו 1826) נולד כתוצאה מברכתו של המגיד ממזריטש רבי אורי ל עם הרבה אדמו"רים מפורסמים של דורו, ביניהם: רבי אלימלך מליז'נסק, רבי זוסיה מאניפולי, רבי פנחס מקוריץ ורבי שלמה מקרלין רבי אורי וחסידיו היו מתפללים בהתלהבות עצומה כל יום לפני התפילה הוא היה נפרד ממשפחתו כי הוא פחד שמא מרוב התפשטות הגשמיות בתפילתו לא יראה אותם שוב מרכז פעילותו היה למברג, שם התגורר שנים רבות בדומה לרבינו, הוא עורר רבות על לימוד השלחן ערוך ולהתנהג על פיו אמרו עליו שחזר על חלקים מסויימים בשלחן ערוך אלף פעם! רבי אליהו הגאון מוילנא תפ"ב-תקנ"ח (1797-1720) מנהיגה של יהדות ליטא, ונודע בכל תפוצות ישראל כאביר הגאונים בתורה וגדול ביראה כונה ע"י בני דורו "הגאון החסיד מוילנא" כתוצאה מהתנגדותו החריפה לחסידות, זו לא התפשטה בליטא הגאון מוילנא חיבר הרבה ספרים בהלכה וקבלה מרת אסתר שיינדל בתו של רבי דוד צבי אורבך, ואשתו הראשונה של מוהרנ"ת נולדה בסביבות תקמ"א (1781) ונישאה למוהרנ"ת בקיץ תקנ"ג (1793) ילדיה היו ר' שכנא, ר' יצחק, חנה צירל ור' דוד צבי היא נפטרה באלול תקפ"ו (ספטמבר 1826) רבי אפרים ב"ר נפתלי וינברג תק"ס?-תרמ"ג (?1883-1800) בנו של רבי נפתלי (ר' לקמן) על אף שר' נפתלי בעצמו היה אחד מתלמידיו הקרובים של רבינו, ובעצמו היתה לו קבוצה של תלמידים ששמעו ממנו תורה, שלח את ר' אפרים ללמוד תורת רבינו ממוהרנ"ת ר' אפרים היה אחד מתלמידיו הקרובים של מוהרנ"ת ושהה בקרבתו זמן רב מאוחר יותר חיבר ר' אפרים שני ספרים שנכתבו בסגנון של חיבורי רבו מוהרנ"ת הראשון הוא "ליקוטי אבן" (ר"ת אפרים בן נפתלי), שבדומה ל"ליקוטי הלכות", מבאר את השלחן ערוך לאור תורות רבינו השני הוא "תפילות הבוקר", ספר תפילות המבוססות על תורות רבינו ומוהרנ"ת מחמת ענוותנותו הוציא ר' אפרים לאור את שני ספריו בעילום שם ר' אפרים עבר לגור בקרימנטשוק שם היה סוחר תכשיטים מצליח, אולם כל זה לא גרעו מעבודתו הגדולה את בוראו כמלוא נימה לעיתים קרובות מצאו אותו בדוכן שלו ביריד תכשיטים שהיה מתקיים בערים שונות כשהוא מתבודד ובוכה לפני קונו כשמוהרנ"ת היה מגיע לאיזור קרימנטשוק, היה מבקר אצלו ר' אפרים היה ידיד טוב של בנו של מוהרנ"ת ר' יצחק (ר' לקמן) ומוהרנ"ת החשיב מאד את שניהם רבי אריה לייב הסבא משפולי תפ"ה-תקע"ב (1812-1725)(ר' לקמן) והשריד האחרון של הדור הראשון של החסידות התפרסם במעשי החסד שלו הוא היה שמש בזלטיפולי, שם נודע כצדיק ובעל מופת בתחילה היה הסבא ידיד קרוב של רבינו אך לפתע הפך לשונאו לאחר שרבינו בא לגור בזלטיפולי בשנת תק"ס (1800) למרבה הפלא, דווקא בעטיה של התנגדותו הקשה של הסבא היא זו שהניעה את רבינו לחפש מקלט הרחק מערבה, בברסלב- שם התקרב אליו מוהרנ"ת, תלמידו המובהק, ובזכותו נמשכת החסידות לדורות עולם רבי ברוך ב"ר שלמה מברהילוב חתנו של מוהרנ"ת (בעלה של חנה צירל), הוא היה ידוע כתלמיד חכם וגאון מופלא ברוך דיין (נפטר תקצ"ח 1838) אחד מראשי בעלי המחלוקת על מוהרנ"ת במשך שנות הסבל בימי נערותו ל עמו מוהרנ"ת, ובזכות זאת הצליח להיות דיין ובמקום להכיר טובה למוהרנ"ת- היה כאמור בין המציתים והמלהיבים את אש המחלוקת על מוהרנ"ת ואנשיו רבי ברוך ממז'בוז' תקי"ז-תק"ע (1810-1757) היה אחד משלושת צאצאי אדל, בתו של הבעש"ט אחיו היה ר' משה חיים אפרים מסדליקוב מחבר ספר "דגל מחנה אפרים" אחותם היתה פייגה, אמו של רבינו בתור דודו של רבינו הוא השפיע על החלטתו של רבינו להתישב בברסלב בשנת תקס"ב (1802)-הדבר שאפשר למוהרנ"ת להתקרב אליו (ראה פרק ד')זמן קצר לאחר מכן בשנת תקס"ג (1803) התחיל רבי ברוך להתנגד לרבינו רבי ברוך היה גר בעיקר במז'בוז' אולם היה לו גם חצר בטולטשין, סמוך לברסלב הוא טמון לצידו של הבעש"ט במז'בוז' רבי גדליה מליניץ (נפטר תקס"ד 1804) היה תלמידו המובהק של רבי יהודה לייב, המגיד מפולנאה רבי גדליה חזה מראש שהמופתים של הצדיקים בזמנו יסתיימו, וכתוצאה מכך דאג שירשמו אותם בספר "שבחי הבעש"ט", שנכתב ע"י השוחט מליניץ הוא תמך רבות ברבינו כנגד איבתו של הסבא משפולי, וכשנסתלק מן העולם קשר עליו רבינו הספד (עיין ליקו"מ ח"א סי' י"ד שיחות הר"ן קל"ב) רבי דב בער המגיד ממזריטש תס"ד-תקל"ב (1772-1704) הוא הנהיג את עולם החסידות לאחר הסתלקותו של הבעש"ט כמעט כל האדמו"רים בדורו של רבינו היו תלמידיו כשהמגיד בא לראשונה לבעש"ט, הוא כבר היה תלמיד חכם מופלג ובקי בחכמת הקבלה הוא סבל מאד ברגליו, וההליכה אצלו היתה בלתי אפשרית הבעש"ט אמר עליו שאילו היה המגיד יכול לטבול במקוה היה מביא את הגאולה כשספרו לרבינו שבכל מבט היה המגיד רואה את שבעת הרועים, ענה: "על המגיד אפשר להאמין הכל" רבי דוד צבי אורבך (נפטר תקס"ח 1808) חותנו של מוהרנ"ת כינו אותו "רבי דוד צבי הגדול" והיה מוכר כפוסק גדול בכל איזור פודוליה הוא נולד כתוצאה מברכתו של הבעש"ט גדולי הדור העידו על קדושתו העצומה עם כל זאת, הוא סלד מהמחלוקות שבין החסידויות השונות ולכן היה מתנגד חריף מוהרנ"ת הכיר את גדולתו אולם זה לא מנע ממנו מלהיות בעצמו חסיד! רבינו אמר פעם למוהרנ"ת: "חותנך הוא צדיק" רבי דוד צבי בן מוהרנ"ת (נולד תקע"ט 1819?) הוא היה גיבן וסבל קשו"ת במשך חייו נשא לאשה את אחותו החורגת חנה (ביתה של דישל) בקיץ תקצ"ה (1835) ר' דוד צבי חי חיי עוני ומחסור ומצוקה בנו יחידו נפטר בעודו רך בשנים ואשתו נפטרה כמה חדשים לאחר מכן בשנת תר"ד (1844) (ר' פרק מ"ו) ר' דוד צבי נפטר כעשר שנים לאחר מכן בסביבות תרט"ו (1854-5) מרת דישל (או דישלה), אשתו של מוהרנ"ת בנישואים שניים הם התחתנו בחשון תקפ"ז (1826) ילדיה עם מוהרנ"ת היו ר' נחמן ור' יוסף יונה היו לה גם שני ילדים מנישואיה הקודמים: בת בשם חנה שהתחתנה עם בנו של מוהרנ"ת, ר' דוד צבי, ובן צעיר בשם ר' שמואל שמעלקא מרת הניה (כץ) אורבך חותנת מוהרנ"ת, אשתו של ר' דוד צבי הגדול מרת חיה לנע אמו של מוהרנ"ת בתו של ר' יצחק דנציג מרת חנה צירל בתו היחידה של מוהרנ"ת(ראה פרק כ"ה) היא התחתנה בסביבות תרצ"א (1831) עם ר' נחמן, בנו של ר' צבי אריה מברסלב אולם זיווגם לא עלה יפה והם התגרשו זמן קצר לאחר מכן היא נשאה שנית לר' ברוך מברהילוב היתה לה בת בשם אסתר שיינדל ועוד ילדים ששמם לא ידועים רבי יהודה אליעזר היה לחסיד ברסלב סמוך להסתלקותו של רבינו רבינו יעץ לו לדבר עם מוהרנ"ת ר' יהודה אליעזר נלוה למוהרנ"ת בנסיעתו לארץ ישראל מוהרנ"ת הפקיד בידו כמה מכתבי-ידו של רבינו (דבר לא רגיל אצל מוהרנ"ת) מוהרנ"ת אמר עליו: "הוא מיוחד בין חסידי ברסלב" רבי יודל אשיב תקי"ז-תקצ"ח (?1838-1757) מבוגר מרבינו בכ-15 שנה ר' יודל היה בקי בחכמת הנסתר עוד לפני שנתקרב לרבינו במקורו ר' יודל היה אשיב אולם הוא עקר לוודיבקא לאחר שהתקרב לרבינו, וכיהן שם זמן מה כרב רבינו הוריש לר' יודל את היכולת להמתיק דינים ע"י פדיון הוא היה מאד קרוב למוהרנ"ת והחרים את אויביו במשך שנות הסבל כשהגיעו מים עד נפש רבי יוסקה (יוסף) ב"ר אברהם דב (בער) אוירבך (נפטר בשנות ה-תק"פ) ר' יוסקה התחתן עם אדל בתו של רבינו אביו רבי אברהם דב מחמלניק היה חתנו של רבי יעקב יוסף מפולנאה מח"ס "תולדות יעקב יוסף" מגדולי תלמידי הבעש"ט והמגיד ממזריטש רבי אברהם דב בעצמו אף הוא מתלמידי המגיד היה אדמו"ר, גם אחד מאלה אצלם היה מוהרנ"ת טרם התקרב לרבינו ר' יוסקה התחתן בשנת תק"ס (1800) בגיל לערך, ונפטר בסוף שנות השלושים לחייו, לפני שנת תקפ"ז (1827)(ר' לעיל), ובת, שהתחתנה בשנת תקצ"ב (1832), ואלמנתו אדל רבי יוסף יונה בנו הקטן של מוהרנ"ת תקפ"ט-תרמ"ט (?1889-1829) הוא היה ידוע בתמימותו ובהתלהבותו בעבודתו מוהרנ"ת נפטר עוד טרם שהתחתן ר' יוסף יונה נשא את אסתר שיינדל, הבת של חנה צירל אחותו (בסביבות תר"ו 1846) בתם היתה יוטא בתיה שנשאה לרבי אברהם שטערנהארץ (ר' לעיל) רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב ת"פ-תקמ"ו (1786-1720) אביו היה רבי יצחק רוביטש, חסיד קרוב לבעש"ט(ר' לקמן) הוא פעם אמר על עצמו: "מאז בית המקדש לא היה גוף טהור כשלי" רבי יעקב יצחק הורביץ החוזה מלובלין תק"ה-תקע"ה (1815-1745) בצעירותו ביקר אצל המגיד ממזריטש ששיבח את קדושתו הרבה הוא ל חסידות עם רבי שמעלקא מניקלשבורג ורבי לוי יצחק מברדיטשוב, מאוחר יותר היה לתלמידו החשוב של רבי אלימלך מליז'נסק רוב אדמור"י פולין וגליציה נחשבו לתלמידיו רבי יצחק בנו השני של מוהרנ"ת, תקס"ח-תרל"א (1871-1808) הוא התחתן בגיל 15 עם אשה מהעיר צ'רקס אבל התגרש לאחר כשנתיים אחרי נישואיו השניים, הוא גר בטולטשין (כ-15 קילומטר מברסלב) אנשי הקהילה מאד החשיבו את ר' יצחק, והרשויות המקומיות הפקידו בידיו את המשרה האחראית של מנהל הדואר (שבימים ההם היה גם הבנק הממשלתי) עלים לתרופה, האוסף הגדול של אגרות הקודש של מוהרנ"ת, מלוקט בעיקר ממכתביו לר' יצחק מוהרנ"ת אמר: "לא היה לי פנאי לכתוב את כל המכתבים שכתבתי לבני! אולם הם נכתבו בכל זאת כתוצאה מרצונו העז של ר' יצחק לשמוע דברי התחזקות" ר' יצחק רצה להתישב בארץ ישראל, אבל מוהרנ"ת יעץ לו שלא יעשה כן עד שיגיע לגיל 60 ר' יצחק אכן עבר לשם בקיץ תקכ"ח (1868) ונפטר כמה שנים לאחר מכן בצפת הוא טמון ממש ליד מרן רבי יוסף קארו הב"י, בעל השלחן ערוך לר' יצחק נולדו שלושה ילדים: בת (נולדה בתקפ"ז-1827) ושני בנים: ר' דוד צבי ור' מיכל כמה מחסידי ברסלב מהדור הקודם עוד הספיקו להכיר את ר' מיכל-הם העידו על בקיאותו הרבה בגמרא, בשלחן ערוך ועוד רבי יצחק מאיר אלתר (רוטנברג) גאון גדול בנוסף לקדושתו הרבה מחבר ספר "חידושי הרי"ם", תקנ"ט-תרכ"ו (1866-1799) וידוע בשם זה רבי יצחק מאיר יסד את חסידות גור בפולין מוהרנ"ת פגש אותו בהיותו בלמברג רבי ישראל הופשטיין המגיד מקוזניץ, תצ"ז-תקע"ד (18-1737) רבי ישראל היה תלמידם של המגיד ממזריטש, ר' שמעלקא מניקלשבורג ורבי לוי יצחק מברדיטשוב רבי חיים מוולוז'ין, תלמידו המובהק של הגאון מוילנא, שיבח את חכמתו, אך אף-על-פי-כן המתנגדים חלקו עליו בכל תוקף ספרו עבודת ישראל התפרסם בקרב ישראל הוא סבל מחולשה כל חייו בסוף ימיו היה מרותק למיטתו 15 שנה, עם כל זאת היה מתפלל בכל כוחותיו רבי לוי יצחק מברדיטשוב ת"ק-תק"ע (1809-1740) הוא היה ידוע כ"סניגורם של ישראל" ידועים הרבה עובדות וסיפורים מופלאים על האהבה שרחש לכל יהודי ויהודי-יהיה מי שיהיה חיבר ספר "קדושת לוי" רבינו כינה אותו "פאר ישראל", וכשנסתלק הקדיש רבינו תורה מיוחדת בליקוטי מוהר"ן (ליקו"ת סי' ס"ז) הנקראת "הספד על סילוק הצדיק" מוהרנ"ת היה מאד אהוב על ר' לוי יצחק בזכות מידת האמת שלו מרוב חביבות היה מכנה אותו "נתעל'ה שלי" רבי ליפא החברותא של מוהרנ"ת טרם התקרב לרבינו כשמוהרנ"ת חזר לנמירוב לאחר נישואיו, התיידד עם ר' ליפא זה שבא ממשפחה חסידית והוא אשר שכנע את מוהרנ"ת ללכת בדרך החסידות בזכות ר' ליפא, נסע מוהרנ"ת לגדולי האדמורי"ם עד שהתקרב לבסוף לרבינו מאיר תקס"ו-תקס"ח (1808-1805) בנו של מוהרנ"ת רבי מנחם מנדל מורגנשטרן מקאצק תקמ"ז-תרי"א (1851-1787) נודע בגאונותו ועמקותו, וכן בקדושתו היתירה מהאדמורי"ם החשובים בפולין מפורסמת דרכו החריפה בעבודת ה' חסרת הפשרות אמרותיו התמציתיות הינם שם דבר מוהרנ"ת ביקר אצלו כשנזדמנו שניהם ללמברג, והאדמו"ר מקאצק שבחו מאד רבי מרדכי טוורסקי מטשרנוביל תק"ל-תקצ"ז (1837-1770) אביו של רבי מרדכי, רבי נחום, פגש את רבינו בצעירותו ושיבח אותו מאד רבי מרדכי היה מגיד מישרים בברסלב בתקופה שרבינו ומוהרנ"ת גרו שם הוא היה מאד קרוב למוהרנ"ת ותמך רבות בחסידי ברסלב רבי מרדכי מקרמניץ תק"ד-תק"פ (1820-1744) בנו של ר' מיכל מזלוטשוב הוא היה אחד האדמו"רים שמוהרנ"ת ביקר אצלם טרם התקרב לרבינו משה חינקע'ס (נפטר תקצ"ח 1838) הוא גר בשרוויץ, עיירה קטנה סמוכה לברסלב הוא היה אחד משלושת האנשים שקיבלו את פני רבינו כשבא לברסלב בתקס"ב (1802) רבינו בירך אותו שיצליח בעסקיו, והוא הפך לעשיר ובעל השפעה והיה חסידו של רבינו הוא היה חשוך בנים, ולאחר הסתלקותו של רבינו, סיפר לו מוהרנ"ת שרבינו אמר: "אם משה יתגרש יהיו לו בנים" לבסוף הוא הסכים אשתו השניה, עלקי, היתה אחותו של הרב מטמשפיל נולדו להם שני ילדים אחרי כמה שנים הרב מטמשפיל השפיע על עלקי להתנגד למוהרנ"ת ובמהלך הענינים גם משה חינקע'ס הושפע כך הפך משה להיות מתומך גדול של מוהרנ"ת לאויב מושבע רבי משה לוברסקי (ברסלבר) מסופר שפעם אחת נפלה אשה לרגלי מוהרנ"ת והתחננה לפניו שיברך אותה בבנים שני בניה ר' משה ור' זאב (זנויל) לוברסקי, הם פרי ברכתו ר' משה היה אחד מתלמידיו הקרובים ביותר של מוהרנ"ת, ולאחר פטירתו של מוהרנ"ת היה אחד מחשובי חסידי ברסלב האמונה של ר' משה במוהרנ"ת היתה בלי גבולות פעם אחת שדדו אותו במקום לחפש את הגזלן, נכנס ר' משה לבית הרש, הוציא את ספר ליקוטי הלכות של מוהרנ"ת ול את כל התורות הקשורות לנושא של גזל זמן קצר לאחר מכן, הוחזר כל רכושו לאחר נישואיו עבר ר' משה לגור בטשערין שם היה משוחח כל יום בתורות רבינו עם רבי אברהם בער (ר' לעיל)ר' אברהם בער היה נכדו של רבינו וגם תלמידו של מוהרנ"ת חותנו של ר' אברהם בער, ר' בער, שהיה חסידו של רבינו, ביקש פעם מר' משה לדבר אתו ר' משה ע ביראת כבוד ואמר: "מה אני יכול לומר לכם על עבודת ה'?! אתם הכרתם את הרבי!!" ר' בער ענה: "האמן לי, אתה לת יותר על רבינו דרך מוהרנ"ת ממה שאני יודע מזה שראיתי את רבינו בעצמו!" רבי משה צבי מסאווראן תקל"ט-תקצ"ח (1838-1779) תלמידם של רבי לוי יצחק מברדיטשוב ורבי ברוך ממז'בוז' הוא כיהן כרב בברדיטשוב לפני שקיבל את הרבנות בסאווראן הוא היה אחד מהאדמו"רים היחידים באוקראינה בתחילת המאה ה-19, והיו לו אלפי חסידים התנגדותו הקשה לחסידות ברסלב מסופרת בפנים אשתו נפטרה כשהוא היה בן 44 ולעולם הוא לא נישא בשניה מעניין לציין כי בנו, ר' שמעון שלמה (נפטר תר"ח 1848) התידד עם חסידי ברסלב רבי משולם זוסא מאניפולי (נפטר תק"ס 1800) הוא ואחיו רבי אלימלך מליז'נסק היו תלמידים קרובים של המגיד ממזריטש שני האחים ידועים בזכות הנדודים שלהם במשך שנות הגלות שקבלו על עצמם טרם התפרסמו רבינו סיפר שההתלהבות לעבודת ה' שר' זוסא קיבל מביקורו הראשון אצל המגיד החזיקה לו מע עשרים ושתיים שנה בלי הפסק! רבי נחמן מהורודענקא ת"מ- תקל"ו (1766-1680) סבו של רבינו בנו רבי שמחה נשא את פייגה, נכדתו של הבעש"ט רבינו קרוי על שמו בנערותו, קבל ר' נחמן על עצמו עבודות קשו"ת מאד ועלה לרגות רמות ונשגבות הוא היה אחד מתלמידיו הקרובים ביותר של הבעש"ט בשנת תקכ"ד (1764) עלה לארץ ישראל והשתכן בטבריה, שם הוא טמון רבי פנחס מקוריץ אמר על ר' נחמן שכל עוד הוא בפולין (של אז), הקוזקים לא יצליחו להכנס לינה הטבח באומאן בתקכ"ח (1768) התרחש זמן קצר לאחר שהוא עזב את אירופה ונפטר רבי נחמן בנו החמישי של מוהרנ"ת נולד באלול תקפ"ז (1827) הוא התחתן בקיץ תר"ד (1844) בליפוויץ נולדו לו בן ובת: ר' נתן ימיטריבקה שעבר לגור בארץ ישראל וטמון בהר הזיתים, ובת שהתחתנה עם ר' מרדכי שוחט מברסלב (בתו של אותו ר' מרדכי, מאריסא, התחתנה עם ר' נתן, בנו של ר' אברהם שטערנהארץ בתם, רבקה, נשואה לר' מיכל דורפמן שליט"א, אחד ממנהיגי ברסלב בירושלים) רבי נחמן חזן מטולטשין תקע"ד-תרמ"ד (1884-1814) סבו של ר' נחמן היה חסיד של רבינו ר' נחמן נולד זמן קצר לאחר הסתלקותו של רבינו, ונקרא על שמו ר' נחמן התיתם בגיל צעיר וגדל בבית דודו, ר' יוסל מהייסין, שם פגש את מוהרנ"ת בדרכו לארץ ישראל בתקפ"ב (1822) (ר' פרק כ"ז)מוהרנ"ת השאיר רושם כה עמוק בר' נחמן הצעיר שהוא החליט אז לקשור את עצמו אליו ור' נחמן אכן הפך לתלמידו המובהק של מוהרנ"ת ולבסוף היה גם למנהיג חסידות ברסלב אחרי מוהרנ"ת, ע"פ הוראתו ר' נחמן היה החזן במוסף בר"ה בקיבוץ, ומשם שמו "ר' נחמן חזן" תפילתו היתה נלהבת כל כך עד שכל הנוכחים הרגישו כאילו הם מרחפים באויר בזמן התפילה ר' נחמן ניחון בענוותנות יתירה וחרף היותו מנהיגם של חסידי ברסלב לא הרגיש פחיתות בכבודו לשרת את הציבור גם בעבודות פשוטות מיד לאחר התפילה כשליח ציבור, היה לוקח את כלי המים לשאוב מים מן הבאר עבור באי בית הכנסת ר' נחמן הדפיס את הכרך הראשון של ליקוטי הלכות עוד בחיי מוהרנ"ת ברבות הימים הוא ערך והוציא לאור את שאר שבעת הכרכים, במשך 18 שנה ר' נחמן היה גר בטולטשין לאחר פטירתו של מוהרנ"ת הוא עקר לברסלב בכדי להמשיך את עבודתו אחרי 18 שנה בברסלב עבר ר' נחמן לאומאן, שם גר עוד 18 שנה והיה השמש בבית הכנסת של חסידי ברסלב השתכנותו האחרונה באומאן גרמה למרכז של כלל חסידות ברסלב לעבור לאומאן בנו של ר' נחמן היה רבי אברהם חזן, המכונה ר' אברהם ב"ר נחמן (ר' לעיל) רבי נחמן ב"ר צבי אריה גולדשטיין מטשערין תקפ"ה-תרנ"ד (1894-1825) מכונה ה"טשערינער רב" ר' נחמן היה תלמיד חכם מופלג בעודו נער הוא גדל בברסלב אך משום מה לא היה כל-כך קרוב למוהרנ"ת בשנים הראשונות פעם מוהרנ"ת קרא לו ואמר: "אתה יודע, ייתכן מאד שרבי נחמן ניצל זכות אבות להביא את סבך (ר' אהרון, ר' לעיל) לברסלב, רק בגללך!" לאחר פטירתו של מוהרנ"ת, ר' נחמן התחרט שהוא לא התקרב אליו יותר ושקע עצמו בכתבי מוהרנ"ת הוא ליקט "ליקוטי עצות המשולש" המבוסס על הספר "ליקוטי עצות" ועל "ליקוטי הלכות" הרב מטשערין היה הראשון שהתחיל לכתוב פירושים על תורות רבינו הוא היה בקי נפלא, וחיבר כעשרים ספרים הרבה מהם נראו ע"י חסידי ברסלב רק בכתב-יד טרם אבדו חיבוריו הנותרים החשובים ביותר כוללים "פרפראות לחכמה" על ליקוטי מוהר"ן, "רמזי מעשיות" על סיפורי מעשיות ומראה מקומות לספר המידות הוא גם ליקט "לשון חסידים" ו"דרך חסידים"- תורות הבעש"ט ותלמידיו והמגיד ממעזריטש ותלמידיו, על הרבה מהנושאים המופיעים בליקוטי עצות מקובל בקרב חסידי ברסלב שהרב מטשערין ליקט את שני הספרים האחרונים כתוצאה מהרדיפות הנוראות של חסידי ברסלב הוא רצה להראות את הדמיון הרב בין תורות רבינו לבין התורות של כל שאר גדולי החסידות כמו כן הוא ליקט תורות על הזוהר (על הכרך של לשון חסידים) אך כתב-היד אבד מלבד גאונות המופלאה הוא גם נודע כמתמיד עצום היה תדיר לו כל הלילה בהיותו רבה של טשערין, הזמינו אותו תמיד אנשי המקום לחתונות, אולם הוא בדרך כלל לא הופיע פעם אחת משמשו החליט לא להעביר לו הזמנה לחתונה בידעו שבכל מקרה הרב לא ילך כשנודע לו הדבר הקפיד הרב מאד על משמשו, וכך אמר לו: "כל פעם שיש חתונה בעיר ואני לא הולך, אני לו כל הלילה זאת מכיוון שאם הייתי הולך לחתונה בלאו הכי לא הייתי ישן כל הלילה עכשיו שלא נתת לי את ההזמנה, מנעת אותי מלילה שלם של לימוד!" לאחר שהוא חיבר את ספרו "יקרא דשבתא" העוסק בקדושת השבת לאור כל תורה בליקוטי מוהר"ן, אמר הרב מטשערין שהוא כבר לא מסוגל לישון בשבת תמיד נאמר "שומר שבת" ושומר שישן הרי הוא מועל בתפקידו מלבד "יקרא דשבתא" הוא גם חיבר ספר "זמרת הארץ", העוסק בקדושת ארץ ישראל לאור כל תורה בליקוטי מוהר"ן וכן ספר "ירח האיתנים" על חודש תשרי, ואף הוא בנוי על תורות ליקוטי מוהר"ן הרב מטשערין היה קצת צעיר מרבי נחמן מטולטשין, וחסידי ברסלב מאד החשיבו אותו וכבדו אותו אף-על-פי-כן, בשעה שהיה נוסע לקיבוץ באומאן לפני ר"ה הוא לא הסכים לשום גינוני כבוד: "באומאן כולנו שווים", היה אומר, "כשאני נוסע לקיבוץ של ר"ה אני משאיר מאחרי את הרבנות" יש לציין כי ר' נחמן טולטשינער לא רצה לומר תורה בפני הרב מטשערין, מחמת שרחש לו כבוד גדול, ואילו הרב מטשערין היה 'מתגנב' י פעם לשמוע תורה מפיו של ר' נחמן מטולטשין רבי נפתלי הרץ ב"ר יהודא וינברג תק"מ-תר"כ (1860-1780) בקיצור הוא נקרא 'ר' נפתלי' ידידו של מוהרנ"ת הקרוב ביותר עוד מילדות ר' נפתלי התקרב לרבינו יחד עם מוהרנ"ת, לפני ר"ה תקס"ב (1802) הוא ור' אהרון רבה של ברסלב נבחרו להיות שני העדים להבטחתו של רבינו שהוא יושיע לכל מי שיבוא לציונו, יתן פרוטה לצדקה ויגיד את עשר מזמורי התהילים של תיקון הכללי רבינו אמר פעם: "רק שני אנשים יודעים משהו עלי: ר' נתן, ור' נפתלי קצת" רבינו הורה לר' נפתלי לומר תורה בסעודה שלישית בתוך חדר סגור (לשם תיקון נשמות מסוימות) רבי נפתלי הרץ שטערנהארץ אביו של מוהרנ"ת נולד בשנת תקכ"ו (1766) שנת פטירתו היתה תקצ"א, כי בעלים לתרופה במכתב הנושא את התאריך חיי שרה תקצ"א מוזכר אביו כמי שהוא חי עדיין, ואילו במכתב מאותה שנה פרשת בבר מוזכר שהוא נפטר ובמכתב מ"ו נאמר להזכיר אביו בקדיש, וככל הנראה נפטר בתקופה ההיא רבי עוזר מאומאן (נפטר תקפ"ז 1827) אחד מתלמידיו הראשונים של מוהרנ"ת הוא היה עובד ה' מופלג נאמנותו למוהרנ"ת כמעט גרמה לסכסוך בין מוהרנ"ת לר' נפתלי לאחר שנפטר, עזר מוהרנ"ת לגדל את בנו ר' נחמן ב"ר עוזר פייס, אברהם או חיים ראה אברהם פייס רבי פנחס שפירא מקוריץ תפ"ו-תקנ"א (1791-1726) נולד בשקלוב ומשפחתו עברה לוואהלין, שם הכיר את הבעש"ט והיה לאחד מתלמידיו הקרובים ביותר רבינו אמר פעם עליו: "אשרי העיניים שראו את רבי פנחס" בניו סייעו לחסידי ברסלב במשך שנות הסבל רבי צבי אריה ב"ר אהרן גולדשטיין תקנ"ט תרל"ז (1867-1799) בנו של ר' אהרן, רבה של ברסלב בשנת תקע"א (1811), במשך הנסיעה החרפית הראשונה לאומאן מאז הסתלקותו של רבינו, בילה ר' צבי אריה לילה שלם אצל ר' שמואל אייזיק הוא כל כך התרשם מעבודתו עד שנהיה תלמידו הנאמן והלך באותה הדרך של עבודת ה' בעקביות רבה (ר' פרק כ"ג)לאחר פטירתו של ר' אהרן (ר' לעיל), ר' צבי אריה ירש את מקומו של הרב בברסלב בניו היו ר' נחמן מטשערין (ר' לעיל) ור' חיים, שירש את מקום אביו ברבנות ברסלב לאחר פטירתו רבי שכנא בנו הבכור של מוהרנ"ת (נולד תקס"ג 1802) הוא התחתן בשנת תקע"ז (1817) עזר רבות לאביו להדפיס את ספרי רבינו בבית הדפוס המחתרתי הוא היה הראשון להדפיס את תיקון הכללי בתוספת תפילתו של מוהרנ"ת (ר' פרק כ"ה)לר' שכנא נולדו שלושה בנים ובת (ר' פרק ל"א הערה 11)שמות בניו היו: ר' נחמן, ר' נפתלי הרץ ור' דוד צבי בנו השני, ר' נפתלי הרץ נשא לאשה את דבורה, בת הרב מטשערין(ראה לעיל) רבי שלום שכנא מפרובישט (נפטר תקס"ג 1803)(ר' לעיל) ואחד האדמו"רים המפורסמים אותם ביקר מוהרנ"ת טרם התקרב לרבינו רבינו שיבח אותו מאד רבי שמואל אייזיק אשיב תקכ"ה-תקפ"ז (1827-1765) ר' שמואל אייזיק יחד עם חברו ר' יודל (ר' לעיל) נהיו חסידים של רבינו בעודו מתגורר בוודיבקא עבודתו של ר' שמואל אייזיק היתה מופלאה ביותר הוא פעם התבטא: "אם אני אגיד קריאת שמע היום באותה כוונה שהיתה לי אתמול אז כבר לא יהיה לי בשביל מה לחיות!" ר' שמואל אייזיק היה אדם בריא מאד בגופו, ורבינו הורה לו שבזמן ההתבודדות ידבר לכל איבר ואיבר בגופו ו"יסביר" לו את הבל העולם הזה כשהוא בא לרבינו בתלונה שאבריו לא "שומעים לו", אמר לו רבינו שימשיך בכך והם עוד ישמעו לו לבסוף הגיע ר' שמואל אייזיק לריגה כזו שאם מישהו היה רק מזכיר את תאוות העולם הזה הוא היה מתעלף היה לו מעט ויכוח עם מוהרנ"ת (ר' פרק ל"א)רבינו הוריש לר' שמואל אייזיק את היכולת לתקן נשמות מסוימות רבי שמואל וינברג מברסלב ידיד מאד קרוב וחסיד של מוהרנ"ת היתה לו השפעה בממשלה וע לצידו של מוהרנ"ת בכל הזדמנות אפשרית במשך שנות הסבל רבי שמעון ב"ר בער מקרימנטשוק נפטר בשנת תקצ"ה-צ"ח (1835-1838) הוא היה מבוגר מרבינו וכבר ביקר אצל כמה אדמו"רים לפני התקרבותו לרבינו הוא פגש לראשונה את רבינו ביום חתונתו ונהיה לחסידו הראשון כנראה שהוא נלוה לרבינו בנסיעתו לארץ ישראל בתקנ"ח-ט (1798-9) ר' שמעון זכה להבטחה מרבינו שהוא ישמש אותו בעולם הזה וגם בעולם הבא הוא היה ידיד טוב של מוהרנ"ת ומאד החשיבו ר' שמעון התיישב בארץ ישראל והיה גר בפרברי צפת הוא נהג להתבודד הרבה בהרים פעם אחת תקפו אותו ערבים, ור' שמעון נפטר כתוצאה מפצעיו הוא טמון בבית העלמין העתיק בצפת בשביל המוביל מקברו של האר"י הק' לקברו של מרן הב"י שניאור מברסלב הוא דיבר רוסית רהוטה ואירח את החוקר הממשלתי הוא השפיע עליו לגרש את מוהרנ"ת מברסלב במשך שנות הסבל רבי שניאור זלמן מליאדי תק"ה-תקע"ג (18-1745) מייסד חסידות לובאוויטש (חב"ד) היה גאון מופלג מלבד קדושתו המופלאה רבי שניאור זלמן נולד בליאוזנה בילורוסיה ובתקכ"ד (1764) היה תלמידו של המגיד ממזריטש הוא חיבר את ספר ה"תניא" ו"שלחן ערוך הרב" ועוד ספרי חסידות בתקל"ד (1774) הוא נסע עם רבי מנחם מנדל מויטבסק לוילנא בנסיון להשלים בין החסידים למתנגדים אך לשוא המתנגדים הלשינו עליו כמה פעמים לממשל הרוסי עבור הפצתו את תורת החסידות הוא נאסר אולם הצליח להיות הסנגור על עצמו ושוחרר לאחר מכן הוא התישב בליאדי רבינו נפגש עמו לאחר שהשתחרר מהכלא

* * *

תוכן העניינים

באש ובמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה