אור ברסלב

באר משה (כריף)· רבי משה כריף

דף נו:

דף נו.

גמ' ומה ימי חלוטו אין עולין אף ימי ספירו וכו' מכאן ק"ל ע"ד התוס' לעיל במתני' דנ"ד ע"א ד"ה וימי ספירו וכו' שכ' וז"ל ואי תנא גמירו ה"א אבל ספירו דקיל עולה וכו' עכ"ל דא"כ היכי יליף הכא ימי ספירו מימי חלוטו דמה לימי חלוטו דחמיר וצ"ע:

שם מכאן אמרו וכו' אבל ימי הזב והזבה והסגירו של מצורע וכו' מכאן ק"ל על פירש"י במתני' לעיל דנ"ד ע"ב ד"ה באמת אמרו וכו' שכ' הל"מ היא וכו' וכ"כ הרמב"ם פ"ז מה' נזירות דין ט' שהרי הכא משמע דלאו מהלכה קיליף וכמו כן ק' ג"כ דאי הל"מ א"כ איכא לדיוקי דוקא ימי הסגירו אבל ימי חלוטו וספירו אין עולין וכן דקדק מהמשנה מרן כ"מ פ"ז מה' נזירות דין ז' ע"ש והכא משמע דימי חלוטו וספירו נמי לאו מהלכה ילפינן וצ"ל דהכא בדרך אסמכתא הוא דקיליף והכרחם משום דהכי משמע להו לישנא באמת אמרו כמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה וז"ל וזה הל"מ כמו שאמרו באמת וכו' ובזה ניחא מה שהק' לעיל גבי א"א בימי טומאתו וכו' דהיכי יליף מנזיר בקבר דמה לנזיר בקבר שכן טעון הואה די"ל דברייתא סמכא אהילכתא אע"פ שאמרת בדרך ק"ו וכה"ג כ' התי"ט פ"ו דסוטה משנה ג' ד"ה ומה וכו' ע"ש מיהו מה שסיים רש"י לעיל בסיף דבריו וז"ל ולקמן מפרש מהיכן גמיר עכ"ל הוא תמוה שהרי כיון דכבר כתב שהוא הל"מ היכי מסיים ולקמן מפרש מהיכן גמיר ואולי איזה תלמיד טועה כתבו וצ"ע:

ודע דבפ"ד דמציעא ד"ס ע"א אמרי' אמר ר"א כל באמת אמרו הלכה היא וכן אמרי' בירוש' על באמת אמרו דמתני' דידן אמר ר"א כ"מ ש ששנינו באמת אמרו הל"מ ע"ש ויש מי שהק' לי מאי פריך בירושלמי שזכרנו למעלה בתוס' בד"ה ועוד מותיב וכו' דפריך אימי ספירו דיהו עולין לו ק"ו מימי הסגירו וכו' שהרי אין למדין ק"ו מהלכה כדאיתא במתני' לקמן ועק"ל דהיכי משני גדל פרע ימים של גידול שיער דהיינו ימי הסגירו עולין דא"כ ל"ל הלכה וגם ימי הזב והזבה נמי מהאי קרא נפקא ול"ל הלכה כלל ונראה דמהירושלמי הלז יש סיוע למ"ש הרע"ב ריש פ"ב דתרומות ד"ה באמת אמרו וכו' וז"ל כל היכא דתנינן באמת אמרו כאלו היא הל"מ אבל לאו דוקא הל"מ ומדרבנן היא וכו' את"ד ע"ש ולפ"ז מאי דנקט הל"מ הכונה היא דהכי הילכתא כמו הל"מ דהוי הכי הילכתא אבל לדברי רבינו דמשמע הל"מ ממש וכן משמע סתמיות דברי רש"י י לעיל במתני' לא ידעתי מה יענה וכ"כ ג"כ הר"ש ריש פ"ב דתרומות בס"ד וז"ל ומיהו לאו דוקא עכ"ל וכן משמע נמי מפירש"י פ"ד דמציעא שכ' בד"ה באמת הלכה וז"ל מדיהיב טעמא למילתיה וכו' ואין לגמגם בדבר וכו' עכ"ל משמע מתוך לשונו דאינו הל"מ ממש והשתא מתיישב דברי הירושלמי הלז אבל לדברי רבינו דמשמע דהל"מ ממש וכן משמע סתמיות דברי רש"י לעיל. במתניתין לא ידעתי מה יענו בדברי הירוש' הלז וכן לדברי הרע"ב והר"ש נמי דאינו הל"מ ממש לא ידעתי מה יענו לברייתא הכא דיליף ק"ו מנזיר בקבר דהא איכא למפרך מה לנזיר בקבר דטעון הזאה ולכך אין עולין לו ונראה דמכח זה ס"ל לרבינו דהל"מ ממש ולכך סמכא הברייתא אהל"מ אבל הירושלמי ע"כ דלא חש לברייתא זו מדפריך אימי חלוטו אימא דעולין ולא יליף ק"ו מנזיר בקבר כדיליף בברייתא דידן ועל הכל צ"ע:

ודע דמ"ש הר"ש ומיהו לאו דוקא הראוני להרשב"ש סימן תקצ"ג שהבין בו פי' מחודש וז"ל יראה מדבריו אע"ג דכל באמת הל"מ אבל אין ללמוד ממנה בכ"מ דאין למדין מן הכללות וכו' עכ"ל ע"ש:

שם אלא לאו בנזירות מרובה וכו' אלמא לא סלקין וכו' הרמב"ם פ"ז מה' נזירות דין ט' כ' סתם אין עולין לו ולא ביאר דאפי' נזירות מרובה לאפוקי ר"ח משום דכיון דכ' סתם משמע בכל גוונא מיהו ק' אמאי לא ביאר דאינו סותר הקודמין היכא דהויא נזירות מרובה וצ"ע:

שם במשנה וכל טומאה שאין הנזיר מגלח אין חייבין על ביאת מקדש וכו' דע דרבינו פ"ג מה' ט"מ דין ג' כ' דכל הני טומאות דקחשיב שאין הנזיר מגלח עליהן אינן דין תורה ע"ש והכרחו משום דאי מן התורה אמאי אין חייבין על ביאת מקדש כמו שמבואר בדבריו ע"ש וכ"כ ג"כ פ"ה מה' הנז' דין ד' ע"ש וק"ק דא"כ היכי קאמר ר"מ לא תהא זו קלה מן השרץ דהיכי שייך למעבד ק"ו מן השרץ דאורייתא אהנך טומאות דהוו מדרבנן וכן ראיתי לה' המאירי שהק' קושיא זו וז"ל מכאן נראה לגדולי המחברי' שכל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אינה מן התורה אלא מד"ס דאל"כ היאך אין חייבין על ביאת מקדש דבנזיר הוא דאיכא למימר מת כתיב אבל ביאת מקדש מיהא למה ולא יראה כן דאם כן איך קראה ר"מ טומאה חמורה אצל השרץ עכ"ל ועיין מה שאכתוב במתני' לקמן ברש"י ד"ה רביעית דם וכו' ומה שהכריח דא"כ אמאי אין חייבין על ביאת מקדש תי' ה' המאירי וז"ל שאע"פ שהיא מן התורה הואיל וביאת מקדש שוה לטומאת נזיר בהבאת קרבן למדו מפי השמועה להשוותם בכך עכ"ל ולזה נתכוון הראב"ד פ"ג מה' ט"מ דין ג' שכ' בסוף דבריו וז"ל ונ"ל מה שדימו ביאת מקדש לטומאת נזיר כטומאת מת משום דבנזיר כתיב וטמא ובמקדש כתיב טמא הכא מייתי קרבן והכא מייתי קרבן על מה שזה מביא זה מביא עכ"ל כונתו דלא תימא דיש סיוע לדברי רבינו דאי מן התורה אמאי אינו חייב על ביאת מקדש ולזה כ' ונ"ל מה שדימו וכו' נמצא דדברי הראב"ד הם השגה על רבינו ודלא כת' כ"מ ז"ל שכ' אינו ענין להשיג על רבינו אלא ליתן טעם למה תלו וכו' ע"ש וזהו נמי כונת הראב"ד פ"ה מה' נזירות דין ה' ד"ה אע"פ וכו' שכ' בתוך דבריו וז"ל כמ"ש למעלה וכו' עכ"ל דהיינו הטעם שכ' למעלה פ"ג שכ' וז"ל מה שדימו וכו' ודו"ק:

ודע דס"ל לרבינו דכלים הנוגעין במת וכן אדם הנוגע במת הנוגע בהם חייב על ביאת מקדש ואע"פ שאין הנזיר מגלח עליהם כדקתני מתני' לעיל כלים הנוגעין במת אין הנזיר מגלח עליהם וכבר הק' עליו הכ"מ פ"ה מה' ט"מ דין ה' ופרק ג' מהלכות ביאת מקדש דין י"ג מאחר דאין הנזיר מגלח עליהן אין חייבין על ביאת מקדש כדקתני מתניתין הכא כל שאין הנזיר מגלח אין חייבין על ביאת מקדש ותירץ משום דבירוש' איתא הכי וע"כ דכללא דמתניתין הכא דוקא לטומאות הפורשות מן המת לא לענין נגיעת ארם וכלים במת וכו' את"ד עש"ב מיהו קשה שהרי בתוספתא הביאה הר"ש רפ"ק דאהלות משנה ב' בסוף דבריו קתני אין חייבין על ביאת מקדש אלא על המת בלבד וכ' הר"ש למעוטי נוגע בכלים שנגע במת ע"ש אלמא שני שנגע בכלים שנגעו במת אין חייבין על ביאת מקדש והר"ש הקשה מהתוספתא הלזו שהרי משמע בפרק כיצד גולין דע"ט ע"א דכלים הנוגעין במת חייבין על ביאת מקדש גבי כלי שרת וכו' ותי' דתוספתא בת"ק וסוגיא דפרק כיצד צולין כר"מ עיין שם מיהו לדברי הירושלמי לפי סברת רבינו דסובר דת"ק נמי ס"ל דחייבין על כלים כמת על ביאת מקדש ולא מיעטו אלא טומאות הפורשות מן המת צ"ל דהירוש' לא חש לדברי התוספתא הלזו מאיזה שום טעם מיהו יש מי שהקשה לי אמאי לא הביא מרן כ"מ סיוע לרבינו מתלמוד דידן מהך סוגיא דכיצד צולין דס"ל דחייבין על ביאת מקדש על כלים הנוגעין במת וס"ל לרבינו דאתיא אפילו כת"ק דר"מ משום דדחיקא ליה לומר דאתיא ככ"ע בדברי הר"ש דהוי דלא כהילכתא משום דאיכא למדחי דסוגיא דהתם לא מיירי אלא בנוגע בכלים שנגעו במת דהוי כמו שנגע במת עצמו משום דחרב הרי הוא אחלל כדאיתא התם ובהא הוא דחייבין על ביאת מקדש אבל אדם שנגע באדם שנגע במת דאינו אלא טומאת ערב אימא דאין ה"נ דאינו חייב על ביאת מקדש וכללא דמתני' דכל שאין הנזיר מגלח אין חייבין על ביאת מקדש חוץ מכלים דוקא ולכך הוצרכו להירושלמי דמשמע דבכל גוונא שני בראשון בין אדם באדם בין אדם בכלים חייבין על ביאת מקדש וכן משמע מתוך לשון הכ"מ פ"ה מה' ט"מ דין ה' ע"ש:

מיהו לכאורה עלה בדעתי לומר דאין צורך להירוש' כלל אלא דס"ל לרבינו כמו שתי' הר"ש דהך תוספתא כת"ק וסוגיא דפ' כיצד צולין כר"מ ופ' רבינו כר"מ משום דסוגיא דפ' כיצד צולין כוותיה ולשי' נמי אזיל דפסק כאותה סוגיא פ"ז מה' ק"פ ולעולם ת"ק מיירי נמי אף בכלים הנוגעין במת דאע"פ דדין תורה אין חייבין על ביאת מקדש משום דאין הנזיר מגלח וע"ז הוא דפליג ר"מ וקאמר לא תהא זו קלה מן השרץ כיון דטומאה דאורייתא אם כן איכא ק"ו משרץ וניחא נמי מה שהק' הרב המאירי שזכרנו דהיאך עביד ק"ו מן השרץ דאורייתא אטומאה דרבנן דהשתא ניחא דאין ה"נ ר"מ לא קאי אלא אטומאה דאורייתא דוקא ומילת לא תסא זו דייקא כלומר זה דוקא בטומאת דאורייתא אמנם אין זה מספיק דאם כן מנ"ל לרבינו דשאר טומאות אינו דין תודה ויהיב טעמא מפני שאין חייבין על ביאת מקדש שהרי כלים הנוגעין במת דטומאה דאורייתא היא ואע"פ כן אין חייבין על ביאת מקדש כדק' ת"ק אם כן אף שאר טומאות נמי אימא לעולם דאורייתא ואע"פ כן אין חייבין על ביאת מקדש אלא ע"כ משום דרבינו ס"ל דת"ק גופיה ג"כ לא מיירי בכלים הנוגעין במת אלא דס"ל דחייבין על ביאת מקדש כיון דמדאוריי' היא ור"מ אשאר טומאות פליג ורבינו פ' כת"ק וסוגיא דפ' כיצד צולין אתיא נמי כת"ק ודו"ק:

שם גמ' מצעי לא אמרינן וכו' ראיתי להרב שער יוסף ז"ל על הוריות דנ"ה ע"ב מהספר שהק' דבכמה דוכתי אשכחן דמזכיר מצעי ותירץ הא דאמרינן מצעי לא אמרינן היינו בתורת חיוב דבקמאי ובתראי סגי דיצא י"ח אומר דבר בשם אומרו אבל אם בא להזכיר מצעי מזכיר וזכור לטוב את"ד ע"ש והוא פשוט והתימא עליו שהרי כ"כ רש"י בהדיא ד"ה אמרי ש"מ וכו' וז"ל דהאי מאן דבעי למימר להאי מילתא לא מצטרכא למימר אלא קמאי ובתראי וכו' עכ"ל וכן כתבו נמי התוספות ד"ה ש"מ וכו' בס"ד וז"ל ור"י בר ממל שהוא האמצעי לא חש להזכירו עכ"ל וכן ראיתי להרב ידי"ן למודו ה' נר"ו לימוד ע"ח דמ"ד ע"ב שכתב עליו שלא ירד לדקדק מדברי התוספות ע"ש והתימא שגם הוא לא ירד לדקדק מדברי רש"י ובר מן דין הקושניא מצד עצמה לא ידענא מאי קושיא וכי תיסק אדעתין דמצעי לא אמרינן ר"ל דאינו יכול להזכיר דודאי דבר זה אין הדעת סובלתו דמה בכך אם הזכיר המעשה בהיותו א"ו דאין צריך קא' ולכן נראה דעיקר כונת הקושיא משום דלכאורה משמע כיון דאין צריך להזכיר ממילא אם בא להזכיר הוי מילתא יתירתא ללא צורך ואמטו להכי שפיר הק' דאם כן אטו כל הנך סוגיות שהזכירו מצעי הוי מילתא יתירתא ואהא תי' יתיב דלעולם אם בא להזכיר טוב הוא ולא הוי מילתא יתירתא אלא דמ"מ אם לא הזכיר אין חשש בדבר דחשיב נמי דבר בשם אומרו ור' שסדר המשנה ולא הזכיר המצעי אע"ג דטוב הוא כדי לאשמועינן דאין חשש להזכיר ודלא כהרב לימודי ה' שכ' עליו שלא ירד לדקדק מדברי התוס' כנ"ל ודו"ק:

מיהו מ"ש עוד ה' שער יוסף ז"ל וזל דיקא נמי דההיא דנחום הלבלר אדבור אדבר מצעי נמי ולא ה"ל לאדכורי הלא ר' משה שקבל הל"מ וכו' עש"ב כן עלה בדעתי מיהו נראה דרש"י נתכוון לתרץ קושיא זו בד"ה ואילו יהושע וכו' שכתב וז"ל ומן הנביאים ואילך קחשיב כולהו כחדא מפני שהיו מבית שני ואילך עכ"ל ר"ל דהנך לא חשיבי בתראי ומצעי אלא כולהו כחדא חשיב להו כלומר כולהו בתראי חשיבי כיון דכולהו מבית שני ואילך והילכך חשיב כולהו כחדא כיון דבעי לחשוב נמי זמן אחר שהוא זמן של משה והיינו משום דס"ל לרש"י דבשלשלת עצמה דוחק לומר דבמחצה חשיב מצעי ובאידך מחצה לא חשיב מצעי אלא דבכולהו לא חשיב אלא בתראי וקמאי וזהו שכ' רש"י בד"ה אמר נחום וכו' וז"ל שקבלו מן הנביאים חגי וזכריה ומלאכי וכו' ולא הזכיר נמי נביאים ראשונים שהיו בבית א' משום דאם כן הזכיר נמי למצעי מיהו ק"ק אתלמודא גופיה אימא דנביאים דקא' היינו נמי גם נביאים ראשונים ולעולם דבעינן דמזכיר קצת מהמצעי והזכיר נביאים ראשונים טפי מיהושע וכלב משום סמוכים לנביאים שקבלו מן נביאים ראשונים ומנ"ל דנביאים דקא' דוקא נביאים אחרונים ודו"ק: רש"י ד"ה גמרו וכו' ונטהר בתוך ימי הסגר וכו' עכ"ל אבל הרמב"ם פז מהלכות נזירות דין ט' כתב סתם ימי הסגר עולין לו עיין שם ולא ידעתי מנ"ל לרש"י דבעי שיטהר בתוך ימי הסגירו וצ"ע:

ד"ה וקשיא לר' חסדא וכו' וא"ת וכו' דומיא דומי טומאה וכו' עכ"ל ולפ"ז ה"ל העיקר חסר מן הספר וטפי הו"ל לפרושי משום דקתני תאמר בימי חלוטו שאינו מבטל הקודמין כלומר ולכך יעלו לו והיכי עולין לו דאי לא נשארו לו שלשים שיעור נזירות מועטת הא בעי גידול שיער ואי נשארו ל' ובנזירות מרובה הא קושטא הוא דהכי הוא האמת דיעלו לר"ח אלא ע"כ דאפי' בנזירות מרובה אין עולין וכן פי' התוס' וה"ה דה"מ למפרך נמי מרישא דקתני ימי חלוטו מנין דאין עולין והוצרך למילף במסקנא מנזיר בקבר ואי בנזירות מועטת בלא"ה ת"ל משום דבעינן גידול שיער אלא דכל זה נכלל נמי בקושיתו לפי פי' התוס' ואפשר ליישב דס"ל לרש"י דמכל הני ל"ק דאיכא למימר דלעולם דמיירי הברייתא בנזירות מועטת ודקתני ימי חלוטו מנין והוצרך למילף במסקנא מנזיר בקבר ה"ה דה"מ למילף משום דבעי' כדי גילוח אלא לרווחא דמילתא קתני הכי אפי' תימא דלא בען גידול שיער וכן מצינו לר"א דלא בעי גידול שיער שלושים אם גילח לאחר מלאת אלא ז' ימים סגי כדאיתא לעיל דט"ל ע"ב כמ"ש שם ר רש"י ותוס' ד"ה ומ"ט דר"א וכו' ע"ש וכן נמי הא דקתני תאמר בימי חלוטו וכו' ולכך עולין וכו' היינו נמי לפום הך רווחא דמילתא דקתני מנין וכו' אהא דחי תאמר בימי חלוטו וכו' ולכך לא פריך מינה אלא לפי מסקנא דברייתא דקתני אין עולין וכן נמי דקתני דומיא דימי טומאה וכו' ודו"ק:

בד"ה רביעית דם וכו' דלר"ע אית ליה האי סברא וכו' עכ"ל לעיל דנ"ב ע"ב וע"ש ברש"י ד"ה ואי בעית אימא וכו':

בא"ד אלא משום דלגבי עצם כשעורה וכו' כצ"ל ור"ל לדבריו דר"א קאמר דלית ליה דנזיר מגלח על אהל רביעית דהלכה היא דאינו מגלח אלא על חצי לוג דם כמ"ש התוס' לעיל דמ"ט ע"ב ד"ה ועל חצי לוג וכו' וכ"כ במקובצת וק"ק דא"כ היכי יליף ק"ו דהא איכא למימר דיו אסוף דינא דיו למגע כמו אהל דאינו מגלח על אהל רביעית וצ"ע:

מיהו ראיתו להראב"ד פ"ג מה' ט"מ דין ג' דס"ל דהנזיר מגלח על אהל רביעית דם אבל על מגעו ומשאו אינו מגלח ע"ש ולפי דבריו ניחא דשפיר פריך ר"ע דנעביד ק"ו דהשתא שפיר הוי כמו סוף דינא אלא דק"ל עליו דא"כ מה השיב ליה דאין דנין ק"ו מהלכה שהרי בלא עצם כשעורה ודאי לא נדע נגיעה מאהל וכן נמי אשכחן גבי נבלה דמטמא במגע ולא באהל כמ"ש התוס' לעיל דמ"ח ע"א ד"ה ר' ישמעאל וכו' אלמא דמגע חמור מאהל וא"כ נילף למגע רביעית דם דמגלח מאהילו וצ"ע:

ודע דרבינו שם פ"ג מה' ט"מ דין ג' ס"ל דטומאת רביעית דם אינה דין תורה אלא מד"ס וקרא אסמכתא כמ"ש שם הכ"מ ז"ל ולפי דבריו לא ידעתי לכוין היכי יליף ק"ו מעצם כשעורה דטומאתו דאוריית' ואפשר כיון דאיכא אסמכתא חשיב כעין דאורייתא למילף ביה ק"ו ממידי דאורייתא וכה"ג כתבו התוס' פ"ב דחגיגה דף י"ח ע"א ד"ה חולו של מועד וכו' וכן נמי אשכחן דעביד צריכותא במידי דאסמכתא כמו דרשה גמורה כמ"ש לעיל בחי' דמ"ח ע"א בגמ' גבי ומה כ"ג וכו' ע"ש מיהו תירוץ זה אינו מספיק גבי ק"ו מן השרץ דקאמר ר"מ במתני' לעיל כיון דאיכא חיוב כרת לענין ביאת מקדש וכמו שהק' ה' המאירי כדכתי' לעיל במתני' ודע דשם כתבנו דהיכא דאיכא אסמכתא להלכתא ילפי' ק"ו מהלכה וכשזכינו לכאן הדרי בי שהרי קאמר רביעית דם הלכה ואין דנין וכו' וגבי רביעית דם איכא אסמכתא כמ"ש הכ"מ ז"ל ואפי' להראב"ד דס"ל דרשה גמורה וכ"ה דעת התוס' רפ"ק דסנהדרין דף ד' ע"א ועיין להרא"ם פ' אמור ד"ה לאביו ואמו וכו' מ"מ ע"כ דלפום מאי דבעי לומר דרביעית דם הלכה הוי הך קרא אסמכתא ומה שיש להק' ע"ד הראב"ד עיין לחי' לעיל דנ"ג ע"ב ודו"ק:

תוכן העניינים

באר משה (כריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה