אור ברסלב

באר משה (כריף)· רבי משה כריף

דף מט.

דף מח:

גמרא אבל אביו אימא ליטמא ליה וכו' הק' ה' אורח מישור ז"ל דאי מטמא לאביו ל"ל לכתוב גבי כהן הדיוט דמטמא לאביו כיון דאפי' כ"ג מותר ליטמא לאביו אלא ע"כ דכ"ג לא מטמא לאביו ע"ש מה שתירץ שאין תירוצו מבורר לי ע"ש נראה ליישב דאיכא למימר דאצטריך לכתוב לאביו גבי כהן הדיוט דאי לא כתיב הו"א דאביו גרע משום דחזקה בעלמא וממילא דכ"ש גבי כ"ג דאינו מטמא אבל לבתר דכתיב אביו בכהן הדיוט דיטמא ליה הו"א דאין כונת התורה אעפ"י דגרע אפ"ה מטמא ליה אלא כונת התו' ר"ל דמטמא לאביו משום דעדיף מאמו דלא תימא גרע אלא עדיף וממילא דגבי כ"ה נמי דלא כתיב לאביו מטמא ליה לכך אצטריך לאביו בכ"ג וכה"ג איכא למימר נמי גבי צריכותא קמא דקא' דאי כתיב אביו וכו' אבל אמו הוה אמינא מטמא לה וכו' ודו"ק:

מיהו הא ק"ל דאיך ס"ד דהוה אמינא דגבי כ"ג דמטמא לאמו וכן ה"א נמי דמטמא לאביו וכו' שהרי ע"כ מדיוקא שמעינן דוקא כהן הדיוט הוא דמטמא אבל כ"ג לא דאי כ"ג מטמא לכתביה גבי כ"ג וכ"ש כ"ה אלא ע"כ דוקא כ"ה הוא דמטמא אבל כ"ג לא ואין להקשות דא"כ תקשי לך בלא"ה קראי אהדדי ל"ל לאביו ולאמו גבי כ"ג ת"ל מדכתיב בכהן הדיוט שמעינן דכהן גדול לא יטמא די"ל מדיוקא דכהן הדיוט לא שמעינן אלא איסורא בעלמא ולא איסור לאו וכן נמי אין להק' אפכא למה ליה לאביו ולאמו גבי כהן הדיוט ת"ל מדכתיב גבי כ"ג משמע אבל כהן הדיוט מטמא די"ל דלא שמעינן אלא רשות ולא מצוה ואף למ"ד דס"ל דגבי כהן הדיוט רשות פ"ק דסוטה דף ג' ע"א י"ל דה"א כהן גדול בלאו אבל כהן הדיוט איסורא בעלמא אבל תלמוד' דקא' דהא ליטמא ליה דמשמע דמותר ליטמא כ"ג קשה דאיך ס"ד הכי שהרי ע"כ מדכתיב גבי כהן הדיוט דמטמא ע"כ משמע אבל כ"ג אינו מטמא ואין לומר דהו"א כהן הדיוט מצוה אבל כ"ג רשות ור"ע לשיטתיה דס"ל פ"ק דסוטה דכהן הדיוט מצוה ע"ש דאין זו סברא כלל דאי כהן גדול רשות ליטמא אמאי אינו מצוה מ"ש מכהן הדיוט דהוי מצוה אלא ע"כ משום דכהן גדול אסור ליטמא ויש ליישב דנקט תלמודא ליטמא ליה כלפי דפריך ליה לילף אביו ואמו מהדדי אבל אין ה"נ דכד תקשי ליה מדיוקא דכהן הדיוט שמעי' דאסור ליטמא איכא לשנויי דהוה אמינא איסור' בעלמא ולא איסור לאו ודו"ק:

לעיל גמרא משום דחזקה בעלמא וכו' ראיתי מי שהקשה איך ס"ד לומר משום דחזקה בעלמא אינו מטמא לו שהרי קי"ל דסולקין על החזקה דכתיב ומקלל אביו ואמו מות יומת וילפינן מניה דסוקלין על החזקה כדאיתא בפ"ק דחולין דף י"א ע"ב וא"כ הרי דברים ק"ו אם מהניא חזקה למיתה כ"ש דמהניא לאיסור לאו של טומאה וכה"ג הקשה הרשב"א בתשובות גבי כהן הדיוט דכתיב לאביו ולאמו יטמא ודרשו בת"כ דאי כתב אמו הו"א אבל אביי דחזקה בעלמא אינו מטמא לו והקשה הרשב"א שו"ת סימן תרל"ו דמהיכא תיתי דלא יטמא משום דחזקה בעלמא כיון דסוקלין על החזקה ותירץ משום דהוה אמינא דחידוש שחדשה תורה גבי כ"ה דיטמא לאמו שהרי אלו ישראל אינו חייב ליטמא לאמו אלא רשות ומפני שהוא כהן גרע ויתחייב ליטמא לאמו טפי מישראל ואין לך בו אלא חידושו דוקא אמו הוא דמטמא לה ולא אביו ולכך אצטריך לאביו והשתא התימ' על הרשב"א מה יענה גבי כ"ג דאינו חידוש ואיך קא' תלמו' הכא ה"א לאביו אינו מטמא משים דחזקה בעלמא וצ"ע עכ"ד:

ובאמת דקושיא אלימתא היא על הרשב"א ונראה עפ"י מ"ש התוספות ד"ה ומשני וכו' דאיכא כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט וכו' וא"כ משו"ה לא ק"ל להרשב"א גבי כ"ג כיון דאיכא כלל ופרט ואע"פ דאיכא ק"ו כיון דסוקלין על החזקה כ"ש איסור לאו מ"מ אין לרבות יותר מן הפרט לא בק"ו ולא משום דרשה כמ"ש התוס' ולפ"ז צ"ל דס"ל להרשב"א דכי אם לשארו דכתיב גבי כהן הדיוט אינו ר"ל קרוביו כדעת הרמב"ם ריש פ"ב מהלכות אבל דא"כ הוי נמי כלל ופרט גבי כהן הדיוט לשארו כלל ולאמו פרט ואין בכלל אלא מה שבפרט אלא פירו' שארו זו אשתו כפירש"י בחומש ולכך הוצרך לתרץ משו דאין לך בו אלא חידושו ולפי דברי הרשב"א ניחא נמי דאיך קתני בת"כ דה"א לאביו לא יטמא משום דחזקה בעלמא שהרי כיון דכתי' נמי לבנו ולבתו יטמא דאינם נמי אלא חזקה בעלמא אלא משום דהו"א אין לך בו אלא חידושו ואיכא למידק לפי דברי הרשב"א א"כ איך קתני בת"כ משום דאביו חזקה וכו' שהרי כיון דמטעם החזקה לא מהני והו"ל לו' משום דאין לך בו אלא חידושו דזהו עיקר הטעם וליכא למי' משום דשאני איסור טומאה דבקורבא תליא מילתא ובעי טעם לחלק ביניהם כמ"ש התוספות ד"ה ומשני וכו' שהרי כיון דאין לך בו אלא חידושו ודאי דאין צריך טעם לחלק דאל"כ תקשי לך מלבנו ולבתו דהוי נמי חזקה ואין לך טעם לחלק בינם לבין אביו ואפשר משום דמ"מ ה"א מ"ל אביו מ"ל אמו כיון דנולד משניהם הו"ל סוג אחד נינהו ולא שייך לו' אין לך בו אלא חידושו ולהכי הוצרכו לו' משום חזקה לאשמעינן עינן דיש חילוק בין אביו ואמו ולכך ה"ל אביו ואמו תרי סוגים הם ועיין לה' טירת כסף ז"ל בפרשת אמור דרום א' דף קכ"ו ע"ב שיש לגמגם בדבריו דהיכי שייך לו' גבי כהן הדיוט דלא יטמא לאביו דאין בכלל אלא מה שבפרט שהרי כיון דלגבי בנו ובתו עם אביו אין טעם דלחלק ביניהן דאידי ואידי חזקה בעלמא נינהו מידי דהוה אכולהו קרובים דכ"ג כגון אחיו ואחותו דמאביו ואמו ידעינן דאין מטמא להו משום דאין טעם לחלק ביניהם וכמ"ש התוס' וז"ל וניחא השתא וכו' שהרי אין עוד טעם לחלק וכו' וכעת דבריו צ"ע ודע דלפי דברי הרשב"א לא קשה מה שהוקשה למהרש"א ז"ל פ"ק דסוטה דף ג' ע"א ד"ה לא יטמא וכו' שהוקשה לו קושיית הרשב"א. ועיין לחי' שם. ודע דבעיקר קושיית הרשב"א היה נראה לו' דאע"ג דמדסוקלין על החזקה ידעינן היטמא מ"מ לא הוה שמעינן אלא רשות ולכך אצטריך קרא למצוה שכ"כ הרב ק"א ז"ל פ' אמור ע"ש:

רש"י ד"ה ולר"ע מכדי וכו' כ"ש כ"ג לחודיה לאביו נמי דאינו מטמא וכו' עכ"ל פירוש דפריך ל"ל לאביו ולאמו דגבי כ"ג דמטמא למת מצוה הא מכ"ש נפקא ולגופ' נמי דלאביו אינו מטמא הא מעל כל נפשות מת שמעינן לה ולא ניחא ליה לפרש דפריך גבי נזיר גופיה משום דהוקשה ליה קושי' התוס' דצריכי למת מצוה ולא ניחא ליה בתירוצם שתי' ל"ל תרוייהו לכתוב חד וכו' דאינו מספיק לשיט' רש"י לעיל דס"ל דלר"ע חדא מנייהו אגב גררא מיהו צריך להבין לפירש"י מאי משני צריכי דאי כתיב אביו וכו' ס"ס לא לכתוב לא ל אביו ולא לאמו שהרי זהו עיקר הפרכא ומאי משני ויש ליישב דהכי משני כיון דיש סברא גבי אביו טפי מאמו וכן להיפך א"כ אי כתיב על נפשות מת לחודיה הוה מוקמינן ליה בחד מנייהו במסתבר טפי כגון אמו דוקא לכך כתיב אביו ואגב גררא כתיב אמו וכן נמי להפך מיהו ק"ק לבתר דכתי' תרוייהו לאביו ולאמו ל"ל על כל נפשות מת לא יבא לקרובים ול"ל לעבור בשני לאוין וכה"ג כתבו התוס' לקמן בעבר הדף ד"ה על כל וכו' דא"כ למה הוצרך בלל לצריכותא לישני בפשיטות דאצטריך לאביו ולאמו אע"ג דשמעינן ליה מעל נפשות מת לעבור עליו בתרי לאוין וצ"ע: תו איכא למידק לפירש"י דפריך לר"ע ואמאי לא פריך נמי לר' ישמעאל דהא איהו ס"ל דכ"ג והוא נזיר מטמא למת מצוה כדקאמר מ"ל חד לאו וכו' וא"כ כ"ש כ"ג לחודיה ולמה ליה לאביו ולאמו גבי כ"ג דמטמא למת מצוה ולא שייך לשנוייא דתלמודא דמשני דאתו לגופיה וצריכי וכו' שהרי לרבי ישמעאל קושטא הוא דאתו למ"מ כדקתני בהדיא לעיל בבריי' דף מ"ז ע"ב לאביו אינו מטמא אבל מטמא למת מצוה ופירש"י מה ת"ל לאביו לא בא אלא לו' דמטמא למת מצוה וי"ל דהך סברא דקא' לעיל מה לי חד לאו וכו' אינו אלא לבתר דגלי לאביו בכ"ג דמטמא למת מצוה וגלי נמי בנזיר דמטמא למת מצוה ולכך אמרינן דהיכא דהוי כהן הדיוט והוא נזיר דליכא אלא רבוי הלאוין לבד מ"ל חד לאו וכו' אבל אי לא גלי להדיא בחד מנייהו לא שייך למילף זה מזה ולימא מה לי חד לאו וכו' שהרי בכל חד איכא למפרך קדושת עולם או הבאת קרבן ואין להקשות אכתי לרבי ישמעאל כיון דגלי קרא לאחותו דאפילו גבי כרת יטמא למת מצוה א"כ כ"ש כ"ג דאינו אלא לאו ולמה לי קרא בכהן גדול דיטמא למת מצוה וליכא למימר דהא דכ"ג דקדושת עולם חמיר טפי מכרת שהרי ע"כ מוכח דכרת חמור מקדושת עולם דקא' סד"א כי שרא רחמנא כ"ג ונזיר באיסורי לאוין אבל פסח ומילה בכרת לא יטמא וכו' אלמא דברת חמיר טפי מכ"ג דקדושת עולם די"ל דאי לאו קרא דגלי בכ"ג דיטמא למת מצוה לא הוה מוקמי' לאחותו לכרת אלא לכ"ג והוא נזיר משום דליכא הך סברא דמה לי חד לאו וכו' כיון דלא כתיב בהדיא גבי כ"ג דמטמא למת מצוה ואין הכי נמי דכ"ש כ"ג לחודיה ואי נמי ה"א דלא אתא אלא לכ"ג לחודיה דאם אינו ענין לנזיר תנהו ענין לכ"ג לחודיה אבל כ"ג והוא נזיר לא יטמא אבל לבתר דכתיב גבי כ"ג דמטמא למת מצוה ע"כ ה"ה נמי כ"ג והוא נזיר משום מה לי חד לאו וכו' וא"כ ע"כ אחותו אצטריך לכרת ודו"ק:

ד"ה ולר"ע דאמר וכו' האי על כל נפשות מת דכתיב גבי כ"ג ל"ל וכו' עכ"ל ר"ל דכתיב תי' כל וגם ל"ל דכתיב נפשות לשון רבים ואמאי לא כתיב על נפש כמו דכתיב גבי נזיר ונדרוש נפש אלו רחוקים מת אלו קרובים ואהא משני שפיר וכ"כ הרב אורח מישור ז"ל:

תוס' ד"ה ולר"ע וכו' וא"ת והא צריכי למת מצוה וכו' עכ"ל ר"ל דאי לא כתיב לאביו ולאמו למת מצוה לא הוה דרשינן לאחיו לכ"ג והוא נזיר אלא הוה דרשינן לאחיו למת מצוה אבל כ"ג והוא נזיר לא יטמא וק"ל: בא"ד וי"ל דה"פ וכו' לכתוב חד וכו' עכ"ל והא דלא פריך הכי אלא עד דקא' מכדי ל"ש כהן גדול והוא נזיר מלאביו נפקא וכו' משום דלא תימא דאצטריך לאביו ולאמו חד למת מצוה וחד לכהן גדול והוא נזיר וק"ל: ד"ה ומשני וכו' בקורבא דצד אם דוקא מסברא דקאמר דלא אזיל זרעה בתרה ואי כתיב אביו וכו' כצ"ל:

בא"ד בקורבא דצד אב מטעמא דקאמר הש"ס דחזקה וא"ת וכו' כצ"ל: בא"ד כדאמר לעיל ונראה למהר"ף וכו' כצ"ל והשאר נמחק:

בא"ד כיון דיש טעם לחלק ביניהן וכו' עכ"ל דאי ליכא טעם לחלק ביניהן לא הוה דרשי' כלל ופרט כיון דאיכא ק"ו ומה שהקשו בתר הכי וז"ל וא"ת וכיון דמטעם כלל ופרט א"כ ל"ל טעמא וכו' עכ"ל אע"ג דכבר כתבו כיון שיש טעם לחלק ביניהן אלמא דבעי טעמא לא כתבו כן אלא משום דתלמודא נתן טעם לחלק ושוב הקשו אתלמודא גופיה ל"ל להך טעמא כלל וק"ל: בא"ד ותדע דהכי הוא וכו' ופירשו בתוס' לעיל מטעמא כלל ופרט וכו' עכ"ל אבל בתוס' שלפנינו לעיל דף מ"ח ע"א ד"ה או אינו וכו' כתבו מטעם אחר ע"ש והא דאולמיה להו להתוס' הכא מילת' דרבי ישמעאל דלעיל טפי מהכא שכתבו ותדע וכו' כונתם לאסתיועי מפירוש התוס' לעיל דפירושו מטעם כלל ופרט ודו"ק:

בא"ד ולא דמי לרבי ישמעאל דיליף ליה מק"ו אמו מאביו וכו' עכ"ל פי' גבי נזיר והיינו הא דדריש לעיל אמו לג"ש וע"כ משום דמייתרא מכ"ש מאביו נפקא וכפירש"י לעיל דף מ"ח ע"ב ד"ה אלא מהיכן וכו' וז"ל דהשתא לאביו אינו מטמא לשאר קרובים לא כ"ש וכו' עכ"ל ולפי מ"ש התוספות לעיל דף מ"ח ע"א ד"ה ואין לי וכו' דר' ישמעאל לית ליה הני סברות וצריכותא דהכא ע"ש ניחא כיון דליכא סברא לחלק ביניהן לא עב עבדינן כלל ופרט מיהו התוס' הכא מחלפא שטתייהו וס"ל דרבי ישמעאל נמי ס"ל הני סברות וצריכותא כמ"ש בהדיא בתוך דבריהם מיהו לא ידעתי מה יענה לקושיית התוספות לעיל שהוכיחו מינה דלית ליה לר' ישמעאל הני סברות ודו"ק:

בא"ד אינך יכול לומר כלל ופרט וכו' עכ"ל פיר' משום דהוי כללא ברחוקים ופרט בקרובים וק"ל:

בא"ד אלא א"כ תאמר דלמעוטי רחוקים קאתי וכו' עכ"ל פיר' אלא א"כ תאמר דלאביו למעוטי רחוקים ולא משום כלל ופרט וזהו אינך יכול לומר וכו' וק"ל:

בא"ד וצ"ע דהא ר"ע דריש ריבה ומיעט וכו' עכ"ל ר"ל ומידת ריבה ומיעט מרבינן טפי ממדת כלל ופרט וא"כ אימא דמועיל הק"ו ותירצו דגם בריבה ומיעט ממעטינן דבר א' ואין מועיל הק"ו וכו' ועיין לתוספות לעיל פרק ג' מינין דף ל"ה ע"ב ד"ה איכא וכו':

בא"ד דלהכי כתיב חד למעוטי אידך ולאפוקי מקרא מלא וכו' עכ"ל פיר' והוה מוקמינן למקרא מלא בחד מהנך הכתוב בפירוש ואי לאו מקרא מלא הו"א אותו חד דכתי' לאו למעוטי אידך אלא לגופיה וה"ה אידך אבל לבתר דכתיב מקרא מלא ע"כ דאותו חד דכתיב יתירא הוא ולמעוטי אידך וק"ל: בא"ד וי"ל דלא דמי דודאי לרבי ישמעאל לא הזכיר לדרשת מת מצוה כי אם אמו וכו' עכ"ל ר"ל לא מצי להזכיר דרשת מת מצוה אי לא כתיב לאחיו כי אם אמו משום דלאביו אצטריך לגופה אבל לר"ע אף אי לא כתיב לאחיו מצי למדרש מת מצוה מלאביו דהוא קרא קמא כיון דלא אצטריך לגופיה ולמה הזכיר כלל אמו וק"ק אכתי לרבי ישמעאל למה הזכיר לאביו גבי מת מצוה דהא כיון דאצטריך לגופיה וע"כ לאו דוקא נקט אביו לגבי מח מצוה ה"נ לר"ע נימא לאו דוקא נקט אמו למת מצוה וזל הא דנקט ר' ישמעאל לאביו משום דאמו לא מייתרא אלא משום דכתיב לאביו אבל לר"ע בלא לאמו ע"כ לאביו מיותרת למת מצוה ולמה נקט אמו וק"ל:

בא"ד ועוד קשה היכי דריש התם שתי דרשות וכו' כצ"ל:

בא"ד מיהו בתוס' כתבו דסוגיא דפ' ט"י וכו' כצ"ל:

בא"ד מיהו קשה וכו' בשלמא דנזיר כולהו צריכי כדפי' התם וכו' כצ"ל:

תוכן העניינים

באר משה (כריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה