באר משה (כריף)· רבי משה כריף
דף יט.
גמ' הואיל ושנה בחטא וכו' ראיתי מי שהקשה אכתי לכתביה גבי נזיר טהור וכ"ש נזיר טמא דשנה בחט עכ"ל וכבר הרגיש רש"י בפ"ק דנדרים דף יו"ד ע"א ד"ה משום דשנה בחט וכו' שסיים בסוף דבריו דתולין הקלקלה במקולקל ע"ש:
רש"י ד"ה וסבר לה כר"א הקפר וכו' אבל לר' ישמעאל א"א לה להביא עולת העוף וכו' עכ"ל מפי' הכא משמע דאינה מביאה דקתני ר"ל אינה יכולה להביא משום חולין בעזרה ולא מוקמה כרבנן משום דלרבנן יכולה להביא מפירושו לעיל ד"ה אמר ר"ח וכו משמע דאינה מביאה ר"ל אינה צריכה להביא ולא מתוקמא כרבנן משום דפשיטא דאינה צריכה להביא כיון דדורון היא אבל לר' ישמעאל דלאו דורון היא לכך אצטריך לאשמעינן דאינה צריכה להביא וע"כ דרש"י מחלפא שטתיה הכא מלעיל וכן משמע מדברי הלח"מ פ"ו מה' נזירות דין י"ג דשני פירושים הם ע"ש וק"ק לפי' קמא היכי מצי אתייא כר' ישמעאל דא"כ איך קתני אינה צריכה דמשמע דאם רוצה להביא מצי מביאה והא הוי חולין בעזרה לר' ישמעאל כיון דלאו דורון היא ודוחק לומר דס"ל לר' ישמעאל כמ"ד חולין בעזרה לאו דאורייתא דפלוגתא היא לקמן דף כ"ט ע"א ובכמה דוכתי ונראה דלפי' קמא ס"ל לרש"י דלר' ישמעאל נמי עולה דורון היא וכן משמע מדברי התוס' לעיל ד"ה ורבנן וכו' ולכך מצי מביאה דלא הוי חולין בעזרה ומ"מ אצטריך לאשמעי' דאינה צריכה להביא כי היכי דלדידיה אצטריך קרא למעוטי משום דה"א אע"ג דדורון צריכה להביא דורון זה וכמ"ש התוס' לעיל ה"נ אצטריך התנא לאשמעינן אבל לרבנן דלא בעי מיעוטא ה"נ לא אצטריך לתנא למתני ונראה דבזה פליגי הני תרי לישני דרש"י דלישנא קמא דרש"י ס"ל דלר' ישמעאל נמי עולה דורון וא"כ ע"כ דאינה מביאה דקתני אינו ר"ל אינה יכולה להביא שהרי אין בה חולין בעזרה אלא ע"כ דר"ל אינה צריכה ולא אתיא כרבנן משום דפשיטא אבל ללישנא בתרא ס"ל דלר' ישמעאל עולה לאו דורון וכפרה תלויה בה וא"כ ע"כ דאינה מביאה דקתני אינו ר"ל אינה צריכה אלא אינה יכולה משום דהוי חולין בעזרה ולא אתיא כרבנן משום דלדידהו יכולה להביא ומדברי התוס' הכא ד"ה אמר ר"ח וכו' משמע דמפרשי כלישנא בתרא דרש"י ונראה דמחלפא שטתייהו מדבריהם לעיל ד"ה ורבנן וכו' דס"ל דלר' ישמעאל נמי עולה דורון וע"כ דמפרשי כלישנא קמא דרש"י ודו"ק ועיין לתוס' לקמן דף כ"ד ע"א ד"ה והעולה וכו'. ונראה דלפי גירסת המורה דגריס ומאי קסבר בוי"ו כמ"ש רש"י בד"ה לשון אחר וכו' ע"כ צריך לפרש כלישנא בתרא דרש"י שהרי דלפי הך גי' ה"ל תלמודא גופיה בעי להוכיח דר' ישמעאל היא א קושיית מאי קסבר וכ"כ ה' אורח מישור ז"ל ע"ש וא"כ לא שייך לפרושי כלישנא קמא דההוכחה משום דאי כרבנן פשיטא דקושיא זו מאן דכר שמה וה"ל העיקר חסר מן הגמ' אבל ללישנא בתרא דההוכחה היא משום דאי כרבנן מצי מייתי עולת העוף א"ש קצת דקושיא זו פריך לה תלמודא גבי אי מיגז גייז וא"כ כד מסיק לעולם מעקר עקר סמך תלמודא עצמו על אותה פירכא דאי כרבנן עולת העוף נמי ליתי והשתא מתיישבים שפיר דברי רש"י דלא מחלפא שיטתיה דפי' הב' קאי לפום אותו לשון אחר שכתב משם המורה ודו"ק נ"ל:
ואיכא למידק לפירוש קמא דרש"י דלר' ישמעאל נמי עולה דורון ולא מעכבא א"כ מאי פריך אי מיגז גייז עולת העוף נמי ליתי שהרי כיון דלא מעכבא לכך קתני אינה צריכה להביא ונראה דפריך משום דלישנא דברייתא דאינה צריכה להביא משמע דלכתחילה אינה צריכה להביא ולכך פריך דאי מיגז גייז אע"ג דעולה לא מעכבא היינו בדיעבד אבל לכתחילה צריכה להביא ודו"ק ולפ"ז הא דפריך אי מיגז גייז עולת העוף ליתי בין לר' ישמעאל בין לרבנן קפריך והא דכתב רש"י דלרבנן פשיטא ע"כ היינו לפי המסקנא דמשני מעקר עקר אבל קשה דא"כ אימא דאצטריך למתני אינה מביאה דלא תימא מיגז גייז ומביאה קמ"ל דאינה מביאה משום דמעקר עקר וצ"ע ודע כלפי מה שהוכחנו בתוס' ד"ה ת"ל וכו' דתלמודא לעיל נייד לרבנן מהך טעמא דעולה לא בעי מיעוטא אלא ס"ל נמי כר' ישמעאל דבעי מיעוטא צ"ל לפ"ז הא דמוקי הכא רב חסדא כר' ישמעאל ולא כרבנן היינו משום דס"ל כטעמא קמא דלרבנן עולה לא בעי מיעוטא ודוחק וצ"ע:
ולענין פסקא הרמב"ם פ"ו מה' נזירות דין י"ג פסק כרבנן דעולה לא מעכבת ופ"ט דין י"א פסק דמביאה עולת העוף והלח"מ פ"ו הק' דלפי' קמא דרש"י דלרבנן פשיטא דאינה צריכה להביא איך פסק דמביאה ונראה דכונת קושייתו אע"ג דעולה דורון והדין דין אמת דמצי מייתי מ"מ לישנא דרבינו דקאמר מביאה משמע דצריכה להביא לכתחילה אבל לישנא דברייתא דקתני אינה מביאה משמע דר"ל דלכתחילה אינה צריכה להביא אבל אין לומר כונתו משום דמשמע ליה לישנא דרבינו לעיכובא קאמר דא"כ לא תירץ מידי שהרי לרבנן ודאי עולה לא מעכבא וכדפסק להדיא רבינו ומיהו לפי' ב' דרש"י דלרבנן לית בהו חולין בעזרה ומצי מייתי א"ש משום דממילא נמי מצי מייתי ואפי' לכתחילה. ועמ"ש הלח"מ לחד תירוצא דאפי' לפי' קמא דרש"י הא אמרי' דאי בעל מיגז גייז אפי' עולת העוף נמי מייתי ע"ש וכ"כ ג"כ ה' מש"ל ז"ל פ"ט מה' נזירות דין י"א ע"ש ק"ל מהא דאמרי' פרק בתרא דנדרים דף פ"ג ע"א ואלא מאי יש קרבן לחצי נזירות ג' בהמות בעי לאתויי ומשני לעולם אין קרבן לחצי נזירות וכו' ע"ש שמביאה מהך סוגיא דאפי' אי אמרינן מיגז גייז אין מביאה עולת העוף משום דאין קרבן לחצי נזירות ולפ"ז ע"כ צ"ל דתלמודא הכא דפריך אי איכא מיגז מייז עולת העוף נמי מייתי ה"ה דהו"מ לשנויי משום דאין קרבן לחצי הנזירות אלא בלא"ה משני משום דמעקר עקר כי היכי דלא תקשי ליה למ"ד יש קרבן לחצי נזירות וכן נמי תלמודא התם ה"ה נמי דאיכא לשנויי לעולם יש קרבן לחצי נזירות כגון אי אמר הריני חצי נזיר דמביא חצי קרבן כדפי' רש"י התם בנדרים ד"ה א"ל אביי ומשום מעקר עקר וכר"א גופיה אלא דבעי לדחויי ליה לעולם אין קרבן לחצי נזירות אבל רבינו פסק פ"ח מה' נזירות דין י"ח דאין קרבן לחצי נזירות וכן מוכח ממה דפסק פ"ט מהלכות נזירות דין ט' גבי בהמה החטאת תמות ע"ש ואי יש קרבן לחצי נזירות אמאי תמות וא"כ איך כתבו הלח"מ והמש"ל דפסק הכא דמביאה משום דמיגז גייז שהרי ס"ס מטעמא דאין קרבן לחצי נזירות אין צריכה להביא בשלמא לפי' שני דרש"י א"ש דאיכא למימר דה"ט דאין קרבן לחצי נזירות אינו אלא משום דהך ברייתא ר' ישמעאל היא כדמוקמינן לה הכא ומטעם חולין בעזרה ולכך אינה יכולה להביא אבל לרבנן דדורון היא מצי מייתי ואפי' לכתחלה אבל לפי' קמא דרש"י דאינה מביאה ר"ל אינה צריכא ולית בה משום חולין בעזרה ומפרש תלמודא הטעם משום דאין קרבן לחצי נזירות ואפי' מיגז גייז א"כ לרבנן אינה צריכה להביא ואפי' מיגז גייז מה"ט גופיה וצ"ע וכמו כן אני תמיה על ה' המאירי ז"ל בשיטתו למכלתין שראיתי לו שכתב וז"ל האשה שנדרה בנזיר ונטמאת בתוך נזירותה ואח"כ היפר לה בעלה אפי' הפרישה קרבנותיה מביאה חטאת העוף אבל לא עולה ולא אשם ואע"פ שעולה דורון היא מ"מ הואיל ונתלית בקרבנות חובה של טומאה אינה מביאתה ולא סוף דבר בזו שלא נשלם נזירותה עד שהפר ואע"פי שהבעל מגז גייז ר"ל לעקור את הנדר מכאן ולהבא אבל לא שיעקרהו מעיקרו למפרע מ"מ אין קרבן לחצי נזירות אלא אפי' השלימה נזירותה בטהרה כל שלא נזרק עליה אחד מן הדמים מיפר ומפקיעתה הפרתו מן הקרבן ושמא תאמר חטאת העוף למה מביאתו יותר מן האחרים כבר ביארנו הטעם באחרון של נדרים מפני שחטאת העוף באה על הספק ואין בה משום ספק חולין בעזרה ומאחר שהנזיר חוטא הוא שהזקיקוהו להביא חטאת העוף אחר שהיא באה על הספק וגדולי המחברים כתבו שהאשה שנדרה בנזיר ונטמאת בתוך נזירותה ואח"כ הפר לה בעלה מביאה קרבן טומאה ונראה הטעם משום דמיגז גייז ובת איתויי קרבן היא עכ"ל תחלה צריך לבאר ולהבין דבריו הנה מ"ש וז"ל ואע"פ שעולה דורון מ"מ הואיל ונתלית בקרבנות חובה של טומאה אי אינה מביאתה וכו' עכ"ל צ"ל דכוונת ה' אינו אלא לר' ישמעאל ומשום חולין בעזרה אבל לרבנן ע"כ לא ס"ל הכי דאל"כ איך מוקי לה רב חסד לברייתא כר' ישמעאל ולא כרבנן משום דאית להו עולה דורון א"ו דלרבנן כיון דלא בעי מיעוטא ע"כ דלית להו הך סברא דהואיל ונתלית וכו':
ומ"ש עוד וז"ל ואע"פי שהבעל מיגז גייז וכו' מ"מ אין קרבן לחצי נזירות וכו' עכ"ל לכאורה דבריו תמוהין דא"כ מאי פריך תלמודא אי מיגז גייז עולת העוף נמי ליתי והוצרך לאוקמה מעקר עקר מיהו לפי מאי דכתיבנא מתיישב והוא דס"ל להרב בפשיטות דתלמודא הכא ה"ה דהוה משני משום דאין קרבן לחצי נזירות אלא בלא"ה משני אבל ה' ז"ל קאי לפום אהילכתא דקי"ל אין קרבן לחצי נזירות. ומ"ש עור וז"ל וגדולי המחברים כתבו וכו' ונראה שהטעם משום מיגז גייז וכו' עכ"ל ודבר תימא הוא שהרי כבר כתב ה' גופיה בתוך כדי דיבור וז"ל ואע"פי שהבעל מיגז גייז וכו' מ"מ אין קרבן לחצי נזירות וכו' עכ"ל ואיך עתה נחה דעתו בטעם מיגז גייז ותו דגדולי המחברים הם הרמב"ם כמ"ש ה' יד מלאכי בכללי הרמב"ם סי' י"ב וכבר כתבנו שהרמב"ם פסק אין קרבן לחצי נזירות ואפשר הא דכתב הרב טעם מיגז גייז היינו אליבא דרבנן דאית להו עולה דורון ולא ס"ל הך טעמא הואיל ונתלית בקרבן חובה וכו' אבל הך טעמא דאין קרבן לחצי נזירות אינו אלא לר' ישמעאל דאית ליה הך סברא דהואיל ונתלית וכו' והילכך ה"ל חולין בעזרה וקצר ה'. אמנם מה שאני תמיה עליו דאמאי הוצרך כלל לטעמא דמיגז גייז שהרי אפי' מעקר עקר מצי מייתי קרבן לרבנן לפי' ב' דרש"י כפירש"י להדיא משום דלית בה משום חולין בעזרה וה' ז"ל ע"כ אזיל כשיטת פי' ב' דרש"י כדמשמע מתוך לשונו שכתב דמשום ס' חולין בעזרה וכו' ובר מן דין דאי לפי' קמא דרש"י לא מהני ה"ט דמיגז גייז אפי' לרבנן משום דמ"מ דאין קרבן לחצי נזירות וע"כ דה"מ תלמודא הכא לשנויי לעולם מיגז גייז ומשום דאין קרבן לחצי נזירות וכדכתי' וצ"ע. ודע דמהך דנדרים דאין קרבן לחצי נזירות קשה לי על ה' מש"ל ז"ל פי"ו מה' נדרים דין י"ד. גם קשה לי על התוס' לקמן דף כ"ב ע"א ד"ה ת"ש וכו' ולדברי הרא"ש כמ"ש בחידושי שם באורך גם עדין קשה על רבי' דמשמע דס"ל דמביאה נמי קרבן אשם כמ"ש ה' מש"ל פ"ט מה' נזירות דין י"א וכיון דלכפרה בא א"כ אין קרבן לחצי הנזירות וצ"ע: רש"י ד"ה והא דכתבה בנזיר טמא וכו' שהיה לו ליזהר מן הטומאה וכו' עכ"ל מפי' משמע דהחטא השני הוא איסור טומאה אבל התוס' פירשו דהחט השני הוא איסור צער יין גופיה שהאריך הצער. וק"ל לפירש"י מסוגיא דלעיל דף ג' ע"א דקאמר נזיר טמא חוטא הוא משום דאיידי דבעי למסתר דילמא אתי למעבר על נזירותיה וכו' והשתא לפירש"י דאעפ"י שנטמא באונס בדכתיב וכי ימות מת עליו בפתע פתאום אפ"ה חשיב חוטא משום דהי"ל ליזהר א"כ אמאי הוצרך תלמודא לעיל לדילמא יעבור וכו' הו"ל בפשיטות דקושטא הוא דכבר עבר שלא הוזהר מן הטומאה ובפשיטות הו"ל לרש"י לפרושי דהחט השני היינו דילמא יעבור וכו' כיון דמה"ט חשיב ליה תלמודא לעיל חוטא אבל לפירוש התוס' ניחא דהוצרך תלמודא לעיל לדילמא יעבור וכו' משום דלשיטתיה אזיל דס"ל דנזיר טהור לאו חוטא אלמא דצער יין לא חשיב חט ומה שהוצרכו התוס' לומר דהחט השני שהאריך הצער ולא פי' דילמא יעבור כדקאמר תלמודא לעיל משום דלשון שנה בחט משמע טפי דהחט הא' גופיה שנה אותו ותלמודא גופיה דנקט שנה בחט ולא קאמר דהחט השני דילמא יעבור וכו' י"ל דעדיפא מינה קאמר דחטא ממש:
מיהו ראיתי לתוס' לעיל דף ב' ע"ב ד"ה ואמאי וכו' שכ שכתבו דגם תלמודא לעיל נמי ס"ל דצער היין הוי חט ע"ש ולפ"ז צ"ל דשנה בחט דקאמר תלמודא הבא החט השני היינו דילמא יעבור וכו' דקאמר תלמודא לעיל ודלא כתוס' הכא אבל לפירש"י קשה וכן פירשו נמי התוס' בפ"ק דנדרים דף י' ע"א לחד פי' כפירש"י הכא וכן פי' ג"כ הר"ן והרא"ש שם ולא ידעתי מה יענו לסוגיא דלעיל דהוצרך תלמודא לדילמא יעבור וכו' ועיין ג"כ רש"י בחומש בפסוק מאשר חטא על הנפש וכעת צל"ע ומה שיש לדקדק בדברי התוס' לעיל דף ב' ע"ש עיין בחידושינו שם:
תוס' ד"ה ת"ל וכו' לרבות אע"פי שלא הביא עולתו וכו' עכ"ל פי' אע"פי דלא כתיב עולה בקרא ע"כ דהוה דרשינן דה"ק קרא והזיר יתירה מ"מ כלומר מ"מ הוי נזיר וע"כ דאשמעינן אע"פי שלא הביא עולתו וק"ק שהרי תלמודא קאמר לרבנן עולה דורון ולא בעי מיעוטא ותו ק' כיון דלפי תירוצם ע"כ ממילא דקרא דוהזיר בזמן שהביא קאמר כר' ישמעאל א"כ אמאי לא תירצו בפשיטות דאי לאו ההוא הוה דרשינן והזיר כר' ישמעאל דאשם מעכב לכך אצטריך ההוא למעוטי אשם משום דלמעוטי עולה לא אצטריך דלא בעי מיעוטא ומגלי למדרש והזיר אעפ"י וכו' ומי הכריחם לומר דאתא לרבות אעפ"י שלא הביא עולתו ומיהו הא ל"ק משום דאכתי תקשה איפכא ל"ל והזיר ת"ל מההוא אבל לפי תירוצם ניחא נמי הא דאי לא הוה כתיב נמי והזיר הוה דרשינן ההוא למעוטי עולה והא דנקטו להק' ל"ל ההוא ולא הקשו איפכא ל"ל והזיר ת"ל מההוא י"ל משום דתירוצם היה פשוט דהוה דרשי' ההוא למעוטי עולה שהרי ההוא סתמא כתיב אבל והזיר משמע טפי למעוטי אשם כדקאמר אעפ"י שלא הביא וכו' ותירצו דאפ"ה הוה דרשינן וכו' אבל קושיא קמייתא ק' ואפשר ליישב בדוחק דמשמע להו דמאי דקאמר תלמודא מאי טעמייהו דרבנן וכו' ע"כ טעמא אחרינא קאמר ונייד השתא מהך סברא דקאמר לעיל עולה דורון ולא בעי מיעוטא דאי לא תימא הכי מאי בעי כלל מאי טעמייהו דרבנן שהרי כיון דכבר יהיב טעמא לרבנן משום דעולה לא בעי מיעוטא דדורון בעלמא הוא וליכא למימר דפריך מ"ט לא אמרו למעוטי חטאתו נמי דע"ז לא משני מידי אלא טעמא דרבנן בזה משום דסברא הוא דעיקר כפרה תלויה בחטאת כמ"ש התוס' ד"ה ורבנן וכו' ולולי דמסתפינא היה נראה לגרוס ואב"א טעמא דרבנן וכו' ודו"ק ועיין במקובצת. ואכתי ק"ל בדברי התוס' שתירצו דההוא מגלי למדרש והזיר אע"פי וכו' דאכתי מנ"ל לרבנן לפרש הכי אימא איפכא דאי לאו ההוא הוה דרשינן והזיר אע"פי שלא הביא אשמו דאשם אינו מעכב כתב רחמנא ההוא מיעוטא וע"כ דלמעוטי אשם לא אצטריך דמוהזיר נפקא ולמעוטי עולה נמי לא אצטריך מכ"ש מאשם נפקא אלא ע"כ משום דפי' והזיר בזמן שהביא כר' ישמעאל דאשם מעכב לכך אצטריך ההוא למעוטי עולה דאינה מעכבת וי"ל דא"כ קרא דוהזיר לא אצטריך שהרי בלא"ה ידעינן לרבנן דאשם מעכב כדקאמרי לפי שמצינו כל אשמות שבתורה מעכבין וכו' ובזה א"ש טפי שהוצרכו לתרץ הוה דרשינן והזיר לרבות אעפ"י שלא הביא עולתו ולא תירצו בפשיטות הוה דרשינן בזמן שהביא דר' ישמעאל ודו"ק:
ד"ה אמר רב חסדא וכו' וא"ת כ"ש וכו' והיכי מייתי חטאת וכו' ואין כאן נזירות למפרע וכו' עכ"ל לכאורה דזה קושיית תלמודא גופיה דפריך אי קסבר מעקר עקר חטאת העוף נמי לא ליתי והיינו משום חולין בעזרה ומסיק כר"א הקפר כתירוצם ונראה דמשמע להו דקושיית תלמודא אינו ר"ל חטאת העוף לא מצי מייתי ומשום חולין בעזרה דא"כ למ"ד חולין בעזרה דאורייתא הוא דקפריך אלא סתמא פריך לכ"ע והכי פריך חטאת העוף לא ליתי ר"ל לא לחייב ואמאי קתני ברייתא מביאה חטאת העוף דמשמע חייבת להביא מיהו אכתי אין זה מספיק שהרי כיון דכבר מייתי תלמודא למלתיה דר' חסדא דמוקי לה כר' ישמעאל וע"כ דס"ל דאינה מביאה דקתני ר"ל אינה יכולה להביא מטעם חולין בעזרה א"כ אימא דזה נמי מאי דפריך חטאת העוף נמי לא ליתי ר"ל כי היכי דאינה מביאה עולה משום חולין בעזרה ה"נ חטאת העוף וצ"ע:
ד"ה ואנן וכו' וגם מטעם שלו וכו' כצ"ל:
ד"ה קתני וכו' משום דנדר בטומאה וכו' עכ"ל ר"ל אפי' למ"ד בז' לא חיילא טהרה אלא בח' הוא דחיילא היינו נזיר טהור שנטמא משום דבר אתויי קרבן טומאה בח' אבל הכא שנדר בטומאה אינו מביא קרבן טומאה בח' ולכך חיילא טהרה אפי' בז' כדאמרי' לעיל דף י"ז ודף י"ח ע"א דטמא שנזר ז' שלו עולה מן המנין וכו' וק"ל: