אור ברסלב

באר משה (כריף)· רבי משה כריף

דף י:

דף י.

גמ' ב"ה סברי וכו' והא קמת וכו' משמע אבל אי לא קמת נזיר לב"ה וכ"ש לב"ש וסבור הייתי לומר דה"ה נמי אם מתה הבהמה שהרי הא לא קמת וליכא למימר דאי לא מתה היה מעמידה דהא כשעמדה מאליה נמי לב"ש דהוי נזיר לא אמרינן דאי לא עמדה מאליה היה מעמידה. וכתבתי זה מפני שראיתי להמש"ל ז"ל פ"ב מה' נזירות דין ח' ד"ה תו אמרי' בגמ' וכו' שכתב בסוף דבריו וז"ל ולומר דכוונתו אם לא אברר שיש כח בידי להעמידה וכו' זה לא יתכן כלל וכו' והגע עצמך שמתה הבהמה נאמר שיהיה נזיר וכו' עכ"ל ע"ש משמע מדבריו דהיכא שכוונתו אם לא אברר יחוייב מזה אם מתה הבהמה הוי נזיר אבל היכא שכוונתו אם לא אעמידנה יחוייב מזה דאם מתה לא הוי נזיר ולא ידעתי מאי שנא ואולי דכוונתו הוא משום דלא חשיב דלא נתקיימה מחשבתו אלא בעודה בחיים ולא במתה. גם לא ידעתי מה הקפידה הזאת אם נאמר כשמתה הבהמה אין ה"נ דהוי נזיר ואולי דכוונתו דר"ל דא"כ אמאי מוקי לה תלמודא בעמדה מאיליה ואמאי לא מוקי לה כגון אם מתה ומיהו אי משום הא לא אריא דניחא ליה לתלמודא לאוקי במילתא דשכיחא אבל מתה לא שכיחא כדאיתא בש"ס סוכה פ"ב דף כ"ג ע"א ע"ש. עוד ראיתי לה' ז"ל בד"ה ועוד אני נבוך וכו' שכתב בסופו וז"ל ועוד הייתי סבור לומר דהן לו יהיה שנדר בפי' הריני נזיר אם לא אעמידנה או אם לא אברר וכו' כל שנתבטל המציאות מאיליו אפשר דאין כאן נזירות משום דהוי כנדרי טעות דאדעתא דהכי לא נדר וכו' עכ"ל ודברי תימא הוא דאיך יתכן לומר כן אפי' בדרך אפשר והוא הפך הסוגייא להדיא דמוקי לה בעמדה מאליה אלמא אף דנתבטל המציאות מאליו נזיר לב"ש וכן לב"ה אי לאו משום דתורפיה וכו' אלמא דלא חשיב נדרי טעות ובשלמא אי הסוגייא מיירי בטרח להעמידה ולא עלה בידו נוחין דברי ה' אבל כיון דהתוס' פירשו לה שלא טרח ולא יגע להעמידה וה' ז"ל לשיטת התוס' אזיל כדמוכחי כל דבריו דמעיקרא א"כ דבריו מתמיהין וצ"ע כעת:

שם גמ' אי הכי אימא סיפא לשון א"ה משמע דלאוקמתא בתרייתא הוא דפריך ומכאן ק"ל על הרמב"ם בפירוש המשנה דמפרש דר' יודא ה"ק לא אמרו ב"ש נזיר אלא עד שיאמר ג"כ והרי בשרה קרבן ואז הוי נזיר את"ד ע"ש א"כ גם לאוקמתא קמייתא דרבא ק' דאיך פליג ר' יודא שהרי ת"ק נמי איירי בדאמר בשרה קרבן נזירות בשלמא לפירש"י אע"ג הא דאמר הרי עלי קרבן ר"ל קרבן נזירות כמ"ש התוס' מ"מ ס"ל לר' יודא כיון דלא שייכא פרה בקרבן נזירות חשיב דתפסה כאילו אמר הריני נזיר ממנה ולכך פליגי ואמר לא אמרו ב"ש נזיר אלא נדור אבל לפי פי' הרמב"ם קשה ודוחק לומר דלא קאמר א"ה אלא לאפוקי אוקמתא דרמי בר חמא. עוד ק"ל על הרמב"ם שכתב עוד וז"ל וכמו כן דמי הדלת יהיו קרבן וכו' ע"ש דא"ב דמפרשינן דמי מאי פריך לרבא בשלמא פרה בת קרבן אלא דלת בת קרבן וכו' ואמאי לא מוקי לה כגון דאמר דמי הדלת עלי קרבן נזירות כי היכי דמפרשי' הכי בדברי ר' יודא וצ"ע. ודע שראיתי לה' יתר הבז בליקוטיו להרמב"ם פ"ק מה' נזירות דין יו"ד דף כ"ג ע"ג שהק' לדברי הכ"מ הללו וז"ל וצ"ע למה כתב והרי בשרה קרבן בהרי עלי קרבן סגי בגרוגרות ודבילה לפי פי' א' מתנאי הנזיר הוא הקרבן וצ"ע עכ"ל ובמחילה מכבודו זה אינה קושיא דר' יודא נקט להדיא באומר פרה זו קרבן ונקט הכי לרבותא אפי' אמר בשרה קרבן דלא שייכא בכלל נזירות מ"מ מהני כיון דשייכא בכלל קרבן ומה"ט נמי קאמר גבי דלת דמי הדלת קרבן לרבותא אע"ג דלא שייכי דמים בקרבן מ"מ כיון דשייך לקנות בהם וזה פשוט:

שם גמ' והאמרי מבשרה לא הוי נזיר וכו' ופירש"י דומיא דהריני נזיר מן הגרוגרות וכו' אע"ג דאיכא צד סברא דבשר עדיף מגרוגרות כדעביד תלמודא לעיל בצריכותא משום דבשר וחמרא בהדי הדדי וכו' אינו אלא ס"ד בעלמא לחלק אי לא תנא תרוייהו אבל אין לעשות הך סברא לקושטא דמלתא לחלק וכה"ג כתב מהרש"א ז"ל במסכת קידושי' פ"ג דף כ"ט ע"ב ע"ש ודו"ק ועיין מה שאכתוב בתוספות בד"ה אימא סיפא גבי מ"ש וי"ל דע"כ פליגי גם בנודר מן הבשר וכו'. ודע שיש לתמוה על הרמב"ם פ"ק מה' נזירות דין י' שפסק גבי גרוגרות כב"ה דאינו נזיר והשמיט האומר הריני נזיר מבשר ולא ידעתי למה דהא כיון דאיכא מיהא צד למטעי דבשר עדיף כדעבד תלמודא צריכותא א"כ הו"ל לבאר ואפשר דזה נרמז במ"ש וכיוצא בהן דאי כוונתו גרוגרות וכיוצא בהן כגון פירות אחריני פשיטא אלא ר"ל כל מידי דאיכא למתלי שהוא כיוצא בהן כגון בשר וכו' ודוחק. ועוד נראה דהרמב"ם הוק' ליה קושיית התוס' ד"ה אימא סיפא וכו' שהק' וז"ל וא"ת ומאי קעביד צריכותא וכו' ומכח קושיא זו ס"ל דלמסקנא נמי לפי תירוץ רבא אחרון אין ה"נ דאין צריכין להך צריכותא אלא דאגב דבעי לאשמעינן מחלוקת חדש באם לא עמדה נקט מבשרה ואע"ג דרבא עצמו קאמר לעיל תרתי תלת י"ל לדברי דרמי בר חמא הוא דוקא משני וס"ל נמי לרבינו מכח הך קושיא שהקשינו דפריך אב"ה והאמרי מבשרה לא הוי נזיר כהך דגרוגרות אע"ג דאיכא צד דבשר עדיף ע"כ דס"ל לתלמודא כיון דהשתא אין אנו צריכין לצריכותא ליתא להך סברא כלל לחלק בין בשר לגרוגרות אלא כי הדדי דמו וצ"ל נמי דר' חייא ור' אושעיא דאמרי תרוייהו תרתי תלת ע"כ משום דסברי כמו רמי בר חמא אבל אנן לא קי"ל כותייהו אלא כרבא וכסתמא דגמרא דפריך והאמרי ב"ה וכו' דמשמע דליתא להך צריכותא:

ואכתי ק"ל דמשמע מהסוגייא דאי לא אמר מבשרה אלא הריני נזיר אם לא עמדה ועמדה מאיליה דהדין דין אמת דלב"ה לא הוי נזיר משום דתורפיה דהאי גברא משום דרביעא והא קמת וכן נמי אי לא קמת הוי נזיר ולא ראיתי לרבינו שהביא דין זה בה' נזיר ולא ידעתי למה ובשלמא חלוקת אי לא קמת לא הוי נזיר לא הוצרך לכותבו משום דאף דנימא דתורפיה משום דאוקמיה בידיה כסברת ב"ש הוי נמי נזיר וכל דכן הוא דאפי' עמדה כיון דהוא לא העמידה אלא מאיליה הוי נזיר וכ"ש לא עמדה כל אבל חלוקת עמדה מאיליה דלב"ה הוא דאינו נזיר משום דתורפיה משום דרביעא והא קמת אמאי כתב רבינו לדין זה ונראה ע"פי מה שכתב ה' מש"ל ז"ל פ"ב מה' נזירות דין ח' ד"ה תו אמרינן וכו' שבסוף דבריו כ' וז"ל ואני תמיה בדין זה באומר הריני נזיר אם לא עמדה ועמדה מאליה אמאי הוי נזיר לב"ש כיון דאפשר דיש כח בידו להעמידה אם לא היתה עומדת מאיליה והוי ס' נזירות להקל וב"ה דפליגי עליה משום דס"ל דתורפיה משום דרביעה אבל אי הוה ס"ל דתורפיה משום אוקמוה בידי מודו לב"ש דהוי נזיר וכתב לחד תירוצא לב"ה לא ס"ל ספק נזירות להקל אלא או להחמיר כר' שמעון אליבא דתוס' או נזיר ודאי אליבא דרש"י עש"ב. והשתא ניחא כיון דהרמב"ם פסק פ"ב מה' נזירות דין ט' דספק נזירות להקל הילכך לא הוצרך להביא דין זה דהא לא נחלקו ב"ש וב"ה אלא משום דלשיטתם אזלי דלא ס"ל להקל אבל לדידן דקי"ל להקל ליכא נפקותא בפלוגתייהו דבין אי אמרי' תורפיה דהאי גברא כב"ש בין אי אמרי' תורפיה כב"ה לעולם אינו נזיר משום דספיקא הוא כנ"ל נכון ומיהו אכתי ק' דהו"ל לבאר היכא דטרח להעמידה ולא עלה בידו ואח"כ עמדה מאיליה דהשתא ליכא ספיקא ואינו נזיר מטעמא דתורפיה דהאי גברא משום דרבוצה והרי עמדה כב"ה. שו"ר דלא קשה כלל כיון דבגמ' לא הוזכר בהדיא טעמא דתורפיה גבי אם אמר הריני נזיר אם לא עמדה אלא גבי אם אמר הריני נזיר מבשרה אם לא עמדה לפי המסקנא אלא דממילא נלמוד נמי היכא דלא אמר מבשרה וכבר נודע שדרכו של רבינו אינו אלא להביא מה שהוזכר בגמ' בפירוש וכה"ג כ' המש"ל ז"ל פי"ח מה' מעשה הקרבנות דין ד' בד"ה ומה וכו' ע"ש בתוך דבריו וק"ל:

רש"י ד"ה בשלמא פרה וכו' בשלמא גבי גרוגרות וכו' מחלפי בענבים וכו' עכ"ל יש לתמוה גבי גרוגרות אטו מי מוקמי' ליה באומר עלי קרבן ואם נאמר דכוונתו דלא תימא כי היכי דאע"ג דלא שייך גרוגרות בנזירות אפ"ה הוי נזיר ה"נ אע"ג דלא שייך דלת בקרבן הוי נזיר ואהא כתב דשאני גרוגרות דשייכי קצת דמחלפי בענבים א"כ אכתי אין זה מספיק דהא גבי דלת נמי היכא דאמר הריני נזיר מן הדלת הוי נזיר לב"ש ואע"פי דלא שייכא דלת בנזירות א"כ ה"נ אע"ג דלא שייך דלת בקרבן הוי נזיר וצ"ע: ד"ה ואמר הריני נזיר מיין וכו' וקא מהדר ליה ר' יודא לת"ק וכו' עכ"ל כוונת רש"י לעשות הצעה כדי להבין קושיית המקשה דפריך א"ה וכו' דהיינו כיון דת"ק לא איירי כלל בהתפסה אלא דאמר הריני נזיר איך מצי פליג ר' יודא דלא הוי נזיר אלא נדור וכ"כ ה' אורח מישור ז"ל: בא"ד אבל בדלת לא פליג ר' יודא דהא לא שייך לישנא דנדרים גבי דלת וכו' עכ"ל לא ידעתי למה לא שייך לדור גבי דלת ולומר הרי עלי קרבן כלומר אסורה כקרבן שהרי כל דבר שבעולם יכול לאסור עליו בהתפסת קרבן כמ"ש התי"ט ז"ל בד"ה הרי פרה זו וכו' ע"ש והתימה על התי"ט שבדבור שאחריו העתיק לדברי רש"י הללו בסוף דבריו ע"ש ולא ידעתי איך לא נתעורר בזה וצ"ע:

תוס' ד"ה ואמר הריני נזיר וכו' ומתני' דקתני הריני נזירה פי' וכו' בשבילה וכו' עכ"ל לכאורה דהוכרחו לזה משום דהיכי מהני להתפיס נזירות לזכר בלשון נקבה מיהו כבר כתבתי בתחלת הסוגיא דבירושלמי איתא בהדיא דמהני וצ"ל דהוכרחו לזה היינו משום דמאי ארווא דנקט הכא בלשון נקבה טפי מכולי דוכתא דנקיט הריני נזיר בלשון זכר וע"כ משום דאורחא דמילתא נקט ולכך הוצרכו לפרש הריני נזיר בשבילה ודו"ק:

תוס' ד"ה ב"ש וכו' פי' אם כח בידי להעמידה בכח ולבסוף נעשה מעשה שלא טרח וכו' כצ"ל והשאר נמחק ועיין מה שאכתוב בדבור שאחר זה גבי מ"ש ועי"ל דאין דרך הנודרין וכו':

ד"ה אימא סיפא וכו' הרי לא התפיס בלשון קונם וכו' עכ"ל ר"ל לא אמר הריני נזיר מבשרה דהוי כאלו אמר הרי עלי כקרבן או כקונם ונדור הוי וק"ל:

בא"ד כגון דאמר הריני נזיר מבשרה אם עמדה והעמידה וכו' עכ"ל ה"ה דאיכא לאקשויי אמאי לא מוקי לה כגון דאמר אם לא עמדה והעמידה הוא ופליגי בהאי דלב"ש מאיליה משמע ולכך כשהעמיד' הוא הרי לא עמדה מאיליה והוי נזיר ולב"ה אם לא אעמידנה משמע אבל אם עמדה מאיליה אימא לב"ש לא הוי נזיר ולב"ה הוי נזיר ולפי תירוצא קמא דהתוס' ניחא נמי הא דלא עמדה לא משמע מאיליה לחוד אלא או בכל ענין או ע"י אחר כמו אם עמדה. אבל ק"ל אמאי לא הקשו דהו"ל לאוקומא כגון דאמר אם עמדה ועמדה מאיליה דלב"ש בכל ענין שתעמוד משמע ולכך הוי נזיר ולב"ה אם אעמידנה משמע ולא מאליה ולכך לא הוי נזיר דהשתא לא שייך תירוצם קמא וגם תירוץ השני נמי דאין דרך הנודרין וכו' לא שייך דהא כיון דלא טרח להעמידה אלא עמדה מאיליה אינו חפץ בנזירות וי"ל דאה"נ אין דרך הנודר כיון דלב"ש בכל ענין משמע אין דרך לתלות בדבר שיודע שיעשה בודאי כמ"ש התוס' לעיל גבי אוקמתא דרמי בר חמא בד"ה מי קתני מאיליה וכו': בא"ד וב"ה סברי וכו' ולא חי חייל נזירות אפי' אבשרה וכו' עכ"ל אפי' נדור מבשרה לבד לא הוי וק"ל:

בא"ד י"ל דא"ה לא הוו פליגי ב"ה וכו' כצ"ל:

בא"ד משמע בכל ענין וכו' הרי נזיר וכו' עיין לה' מש"ל ז"ל פ"ב מה' נזירות דין ח' ד"ה תו אמרי' וכו' בתוך דבריו שהקשה אמאי לא אמרינן דב"ה מודו לב"ש דכונת הנודר דאעמידנה דוקא משמע דאי כוונתו בכל ענין אין דרך הנודר לתלות וכו' ע"ש ונראה דס"ל לתוס' כיון דבאוקמתא דאם לא עמדה ועמדה מאיליה דמוקי תלמודא ע"כ דלב"ה בכל ענין משמע א"כ מה לי עמדה מ"ל לא עמדה דאידי ואידי חד משמעות הוא דבכל ענין משמע וכיון שכן אין לשנות משמעות הלשון מכח דאין דרך הנודר וכו' דאין סברא זו מועלת אלא לענין שנאמר דתלמודא לא ניחא ליה לאוקי במלתא דאין דרך הנודר וכו' אבל הדין לא ישתנה וזה פשוט לע"ד:

בא"ד ועי"ל דאין דרך הנודרין וכו' עכ"ל כוונתם כיון דטרח להעמידה ע"כ כדי שיחול עליו נזירות אלמא חפץ בנזירות וא"כ אין דרך הנודר לימא בפי' הריני נזיר אבל אם לא עמדה אע"ג דכתבו התוס' בדבור שלפני זה דלא טרח ולא יגע להעמידה וא"כ נימא נמי דע"כ כדי שיחול עליו נזירות ולכך לא טרח להעמידה מ"מ אימא כיון דנזירות מילתא דטריחא מסתמא אינו חפץ בנזירות ומאי דלא טרח להעמידה משום דאינו חפץ נמי בטירחא. ועוד נראה לומר דמסתמא כל אדם ניחא ליה שיש לו כח ולא ניחא ליה שאין לו כח והילכך כשתלה הנודר הנזירות אם יש לו כח להעמידה ע"כ דממילא חפץ בנזירות אבל כשתלה הנזירות כשאין לו כח להעמידה ע"כ דממילא אינו חפץ בנזירות ולפ"ז ניחא נמי מה שהקשינו דאמאי לא מוקי כגון דאמר אם עמדה ועמדה מאליה וכו' ודו"ק הן אמת בעיקר דברי התוס' שכתבו גבי לא עמדה לא טרח ולא יגע להעמידה לא ידעתי מי הכריחם לומר כן ומה גם דלפ"ז ה"ל ספיקא כמ"ש המש"ל ז"ל ואמאי לא כתבו דמיירי שטרח ויגע אלא שלא עלה בידו ואי משום דהו"ל לתלמודא לבאר מ"מ קשה אתלמודא גופיה וצ"ע:

בא"ד וא"ת ומאי קעביד צריכותא לעיל מתרתי ותלת והא כאן נחלקו מחלוקת חדש דאם לא עמדה ועמדה מאליה וכלישנא דב"ש סברי וכו' כצ"ל. ומ"ש בנתים יש מפרשים וכו' גליון הוא מחכם אחר שלא מדברי התוס' וכ"כ אורח מישור ז"ל ולפי דברי הי"מ אינו מתורץ אלא לפי הנך תי' דס"ד מעיקרא והא דלא הוקשה להו למסקנא לפי תירוץ רבא אחרון נראה משום דס"ל דתירוץ התוס' וכן גי' התוס' נמי לא אתי אלא לפי תירוץ רבא אחרון לפי המסקנא והא דלא הוק' להו לפי הנך תירוצים דס"ד מעיקרא נראה משום דס"ל כתירוץ הי"מ וק"ל:

בא"ד וי"ל דע"כ פליגי נמי בנודר מן הבשר דאל"כ ליפלגו וכו' בעמידת הפרה וכו' עכ"ל ולפ"ז אפשר דזה נמי כונת תלמודא דפריך וב"ה דאמרי מבשרה לא הוי נזיר ר"ל מדהזכיר בפלוגתייהו בשר ע"כ דפליגי בנודר מן הבשר דלב"ה לא הוי נזיר ואין צורך למה שפירש"י דמכח גרוגרות פריך וכבר כתבנו ישוב לפירושו וה"ה דה"מ לאקשויי ויי להפך טעמא משום בשר הא אמר הריני נזיר אם לא עמדה לחוד נזיר כב"ש וקאמרי תורפיה דהאי גברא משום רביצא מדהזכיר עמידת פרה ע"כ דפליגי נמי בעמידת הפרה ולא הוי נזיר ולישני לדבריהם דב"ש לדידן לא הוי נזיר משום דתורפיה וכו' אלא לדידך דס"ל דתורפיה וכו' אודי לי דלא הוי נזיר משום בשר וק"ל: בא"ד וכי טעמא דב"ש לחוד אתי לאשמעינן וכו' עכ"ל ק"ק מה בכך שהרי בבבא דדלת דקתני במתניתין גופה ע"כ לא אצטריכא אלא לב"ש דוקא כדקאמר תלמודא בצריכותא דעבד לעיל וי"ל דהיכא דאיכא לשנויי משנינן שהרי בכמה דוכתי פריך תלמודא וכי טעמא דב"ש אתי לאשמעינן ועיין לעיל בגמ' וק"ל:

בא"ד הכל מילי דנזירות וכו' ר"ל בין נזירות יין בין נדור מבשר וכ"כ אורח מישור ז"ל וק"ל:

תוכן העניינים

באר משה (כריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה