באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת סוכה · דף מח:
הנהו תרי מיני חד שמיה ששון וחד שמיה שמחה וכו'. א"ל ההוא דשמיה ששון לר' אבוהו עתידיתו דתמלו לי מיא לעלמא דאתא דכתיב ושאבתם מים בששון. א"ל אי הוה כתיב לששון כדקאמרת השתא דכתיב בששון משכיה דההוא גברא משוינן ליה גודא ומלינן ביה מיא. ההגדה הזאת אומרת פרשני דהתלמוד יביא דברי הלצה מהצדוקים. והנראה בזה לפרש דהגר"א ז"ל מחלק דשמחה מקרי שמחה מקרית מענג איזה דבר כאכילה ושתיה ואיזה הוללות וכדומה. וששון מקרי הששון אשר יבוא לאדם אחרי השיגו תכלית עמלו והשיג מבוקשו אשר הציג למטרה לו וידוע כי בימי מלכות רומי היו שני שיטות פילוסופיות האחת היא שיטת אפיקור אשר אין לאדם אלא לאכול ולשתות ולבקש תענוגים לשמח את לבו. והאחת היא שיטת הסטאיקי אשר תכלית האדם לעמול במדע וחכמה והענג מהשגת ידיעת החכמה והבינה הוא התכלית. והנהו תרי מיני החזיקו בשתי שיטות הנ"ל. חד דשמיה שמחה היינו אשר החזיק בשיטת אפיקור שתכלית האדם היא השמחה והוללות וחד דשמיה ששון היינו אשר החזיק בשטת הסטאיקי שהתכלית להיות חוקר לכל תכלית וזה יהיה ששינו וענגו. ואנחנו עם בני ישראל רחוקים מזה ומזה אלא תכלית האדם עבודת אלקים אשר בראנו ואנחנו משועבדים לעשות רצונו ולשמור מצותיו וחוקיו. וזהו דא"ל ההוא מינא לר' אבוהו עתידיתו דתמלו לי מיא לעלמא דאתא דכתיב ושאבתם מים בששון פי' דהלא הכתוב אומר כשיטתי ובעלמא דאתא תודו לשיטתי דכתיב ושאבתם מים בששון היינו שתלמדו ותשיגו הידיעה ויגיע לכם ששון וא"כ הכתוב מלמדנו דזה תכלית האדה כשיטתי. והשיב לו ר' אבוהו אי הוה כתיב לששון כדקאמרת פי' דאז הוה משמע שזה התכלית והמטרה ועבור זה תלמדו. אבל עתה דכתיב בששון הוא רק הבטחה שתשיגו ידיעת הלמוד ויהיה לכם ששון אבל לא דזה הענג הוא המטרה והתכלית. ובזה יתבאר טענות שני המינים לעיל דכל אחד מביא ראיה מהפסוקים ששיטתו עיקרית. וכל הדברים האלה במליצה כחכמת הלאגיקע ששלטה אז ודו"ק: