באר מים חיים (נוסינזון)· רבי חיים נוסינסון
מסכת סוכה · דף לא:
ושל אשרה פסול והאמר רבא לולב של כותי לא יטול ואם נטל כשר. ומשני הכא באשרה דמשה עסקינן דכתותי מכתת שיעורו. דיקא נמי דקתני דומיא דעיר הנדחת ש"מ. ועיין בתוס' שכתבו הפי' דאשרה דמשה היינו של ישראל דלא יכול לבטלה ולולב דעבודת כוכבים דכשר מיירי בשל עובד כוכבים דיכול לבטלה. ור"ת פי' דדוקא אחר ביטול כשר. והקשו ע"ז דבע"ז דף מ"ו מיבעיא לר"ל באשרה שבטלה לולבו מהו למצוה. וחילקו דהכא מיירי בביטלו מעיו"ט דדיחוי מעיקרא לא הוה דיחוי והתם מיירי בביטלו ביו"ט. והרמב"ם ז"ל כתב בזה פ"ח מהל' לולב הל' א' ד' מינים שהיה אחד מהם מאשרה הנעבדת אע"פ שבטלו האשרה מלעבדה או שהיה של עיר הנדחת ה"ז פסול. היה אחד מהם של עבודת כוכבים לא יטול לכתחילה ואם נטל יצא הבינו המפרשים שהחילק מהרישא לסיפא דהרישא מיירי שנטעה מתחילה לכך וחמורה דהואיל דנאסרה מתחילת בריתה. ובאמת בגמ' לא מצינו הטעם הזה ומה לנו אם נאסרה מתחילת בריתה דהא בגמ' דע"ז דף מ"ו מדמה לה לנעבד לגבוה והתם לא נאסרה מתחילת בריתה. ועיין בכ"מ ובל"מ פ"א מהל' שופר מה שהשיגו ע"ז הפי' והם לא העלו דבר ברור ונכון לתרץ דברי רבינו דלדבריהם עבודת כוכבים קודם ביטול או עבודת כוכבים של ישראל כל שכן פסול ומדברי רבינו משמע דבסיפא דבשל עבודת כוכבים יצא אף בלא ביטלו ואף בשל ישראל. וכן משמע מדבריו פ"ד מהל' יבום דשל עבודת כוכבים אף דאסור בהנאה כשר לחליצה ומשמע נמי אף דשל ישראל כשר דלא הוציא מן הכלל רק תקרובות עבודת כוכבים ושל עיר הנדחת. וכן משמע לעיל מדבריו פ"א מהל' שופר:
והנראה בזה דהחילוק מרישא לסיפא דרישא מיירי דאשרה היתה נעבדת כמו שמבואר בדברי רבינו דכיון דהיתה בעצמה עבודת כוכבים מאיס למצוה ואף בבטלו כמו דחזינן דאסרה התורה נעבד לגבוה וזהו דקאמר הגמ' אשרה דמשה דהיתה נעבדת. וע"ז אמרינן בפ' כיסוי הדם דכתותי מיכתת שיעוריה וה"פ דכל השיעורים משום חשיבות דבהכי חשיב אבל כיון דמאיס אין כאן חשיבות ואין כאן שיעור וכן תקרובות עבודת כוכבים או עיר הנדחת מאיס דהתורה קראן מתים וחרם וע"כ בטיל חשיבות שלהם וכתותי מיכתת שיעורם. אבל בסיפא דשל עבודת כוכבים היינו דהיה ממשמשי עבודת כוכבים וכן בשופר דלעיל וכן בסנדל דחליצה דסתמא הכי הוה דאין דרך לעבדם וע"כ לא מאיס דאף לגבוה משמע בפי' ר' ישמעאל דאסורים רק מדרבנן בעלמא וכיון דלא מאיס למצוה לא בטיל חשיבות שיעור שלו אף דהוה של ישראל ואסור בהנאה דמשום איסור הנאה לא אמרינן מיכתת שיעורייהו ואף בדקיימי לשריפה דגמרינן מסנדל המוסגר ומוחלט דהתורה קראן בגד אבל באתרוג דפרי הוא היכא דאסור באכילה לבד אף דמותר בהנאה בטל חשיבות דפרי וכתותי מיכתת שיעוריה וע"כ כתב הרמב"ם ז"ל בזה דאין יוצא בו אף ביו"ט שני ועיין במ"א סי' תרמ"ט סעיף ה' וא"כ אתרוג של משמשי עבודת כוכבים אין יוצא בו אא"כ ביטלו ודו"ק: