באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר
פרשת שמות
ויהי בדרך במלון וכו' עיין רש"י שהביא הגמרא דנדרים תניא אמר ר' יוסי ח"ו לא נתרשל אלא אמר וכו' והקשה הר"ן שם הא לא רצה למולו עד בואו למצרים מטעם סכנה. א"כ מ"ט נענש מפני שנתעסק במלון תחלה, האלא הי' יכול למולו עד בואו למצרים מטעם סכנה. וצ"ל שהי' קרוב למצרים. ולא הי' סכנה לתינוק בדרך קרוב כזה ועיין ברא"מ שהקשה ג"כ מרישא משמע שכוונתו היתה למולו במצרים ולא בדרך מטעם סכנה ומסיפא משמע שהי' רוצה למולו מיד אחר עסק המלון רק שנענש מטעם שנתעסק במלון תחלה, והניח המילה שתהי' באחרונה עיי"ש מה שתירץ דה"ק מפני וגו' תחלה וכבר הי' קרוב למצרי' דהי' יכול למולו ולהביאו למצרים בלא סכנה ובשביל שנתעסק במלון תחלה והמילה באחרונה בלכתו למצרים עיי"ש. עכ"פ קשה דאכתי נמצא דנתרשל משה ור"י קאמר ח"ו לא נתרשל משה וכו' ועוד הקשה הר"מ על פרש"י וירף המלאך ממנו אז הבינה שעל המילה בא להורגו אמרה חתן דמים למולות הלא עוד טרם שהרף ממנו אמרה ג"כ כי חתן דמים אתה לי א"כ הבינה עוד מקודם שעל המילה בא להורגו, ומה הבינה עתה יותר מקדם, וי"ל דהנה הרא"ם הקשה שם על מה שאמר משה אמול ואצא סכנה לתינוק והלא וחי בהם ולא שימות בהם לישראל נאמרו ולא לב"נ ואי שאבות קיימו התורה היינו לחומרא אבל להתיר המילה שנצטו עלי' במקום סכנה, שעדיין לא נתנה התורה להתיר במקום סכנה, מי מצי להקל ותירץ דהאי קולא קולא דאתיא לידי חומרא הוא שיותר טוב לבטל מצוה אחת במקום סכנה כדי שיקיים כל (התורה) והמצות אחר שיחי' עיי"ש שכ' בדרך אפשר, אמנם לתרץ קושית הרא"ם י"ל באמת דמשה הי' סובר שיש לו דין ישראל ממש שכתוב בהו וחי בהם ומה"ט לא רצה למולו מטעם סכנה, והנה איתא ביבמות פלוגתא אי מילה שלא בזמנה נוהג בלילה או אינו נוהג וילפינן מדכתיב וביום השמיני ימול לרבות מילה שלא בזמנה עי"ש ובתו'. ולפי"ז י"ל דמשה לא נתרשל במצות מילה רק עסק במלון והי' סובר למולו בלילה דהי' סובר דמילה שלא בזמנה מותרת בלילה ואף דכתיב וביום השמיני לרבות שלא בזמנה ע"כ צ"ל דמשה הי' סובר דעדיין אין לו דין ישראל. ורק אחר מ"ת נאמר וביום השמיני והי' אז כבר עבר זמן (ואף שרש"י כ' שם בנדרים אותו היום הי' בן שמונת ימים אינו מוכרח ויכול להיות שהי' שלא בזמנה וכן הוא פשוט שאז כבר עבר הזמן ועיין בי"מ כאן) וע"כ המלאך בא אליו מטעם ממנפש"ך דאם מחמת סכנה לא רצית למולו בטרם צאתך לדרכך. דסבירא לך דכבר יש לך דין ישראל כלאחר מ"ת דכתיב בהם וחי בהם ולא שימות בהם, א"כ לאחר מ"ת כתיב וביום השמיני וכו' דאף מילה שלא בזמנה אינו נוהג בלילה וצפורה הבינה זאת דהמלאך בא בשביל המילה אבל לא ידעה עדיין אם מחמת שלא מל מקודם שיצא לדרך ואין לו עדיין הדין שלאחר מ"ת דכתיב וחי בהם, או בשביל שרצה למולו בלילה שלא בזמן, והחילק הוא אם מחמת שלא מל קודם יציאתו לדרך בזמנו א"כ כבר הוא מעוות שלא יוכל לתקן. אמנם אם הוא מטעם שהי' רוצה למולו בלילה א"כ עדיין יכולה לתקן שאז הי' עדיין יום לכך לקחה צפורה צור ותכרת את ערלת בנה, ואחר שראתה כי וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולות פירש שאז הבינה שהמלאך בא מטעם שלא מל אותו מיד ביום, ולא בשביל שלא על אותו בטרם צאתו ומיושב הכל (ועיין בפנים יפות בפרשה זו):
ראיתי כי טוב להסמיך לדברי א"א זקיני זצ"ל מה שאמרתי בענין זה כי מישך שייך אהדדי דאכתי קשה מאיזה טעם רצה למולו מרבעה"ש בלילה וקשה עליו מע"כ כמבואר בדברי א"ז ז"ל, ועוד נתקשיתי טובא במה שלקחה צפורה צור ותכרות את ערלת בנה, מה ראתה על ככה למול את בנה אשר החיוב אינה מוטלת עלי'. כמו דקייל"ן בשו"ע יו"ד ס' רס"א וחטפה המצוה מאבי הילד הוא משרע"ה, ושלא כדין עשתה בזה והי' לה ליקח את הילד וליתנו על יד אביו שיקיים הוא המצוה מיד כאשר ראתה שפגעה בו מדה"ד ומהדוחק לומר כיון שמשה רבע"ה הי' מוטל בסכנה שרצה ד' להמיתו ע"כ לא הי' יכול לקיום המצוה בעצמו. ועוד מה נאמר לאידך מ"ד שם בנדרים דהתינק ביקש ד' להמיתו ואח"כ מצאתי הובא קושיא זו מרב"ח בשם ר' חננאל ז"ל ועוד מצאתי בפ"י בקדושין כ"ט בתו' ד"ה אותו שהעיר ג"כ מצפורה ורוצה ליישב שם קושיות התו' וסיים דע"כ צפורה שאני דלא הוי אפשר בענין אחר ע"כ, הנה סתם דבריו ולא פירש מפני מה ואם כוונתו דלא הי' יכול בעצמו כמו שכתבתי אינו מספיק כאמור, ועיין עוד במקנה קדושין שם מה שכ' שם לפרש בהא דצפורה עפ"י המג"א ס' קפ"ז ס"ק ג' יעיי"ש ובפנים יפות כאן ונראה ליישב בשנדקדק עוד במה דכתיב ותיקח צפורה וגו' ותגע לרגליו ופי' רש"י השליכתו לרגלו של משה, לאיזה תכלית השליכה הילד לרגליו והגעה זו למה הוא באה:
ונראה דהנה בקדושין דף כ"ט במתני' כל מצות הבן על האב אנשים חייבין ונשים פטורות וקאמר שם בגמרא מילה מנלן דכתיב וימל אברהם את יצחק בכו וגו' איהי מנלן דלא מחייבא דכתיב כאשר צוה אותו אלקים אותו ולא אותה, אשכחן מיד לדורות מנלן תנא דברי"ש כל מקום שנאמר צו אינו אלא זירוז מיד ולדורות, והקשו שם תו' וא"ת ל"ל קרא תיפוק לי' דמ"ע שהז"ג שנימול בשמיני ללידתו ונשים פטורות וי"ל כיון דמיום השמיני והלאה אין לה הפסק לאו זיון גרמא הוא. וא"ת אכתי מצות עשהז"ג היא דאין מלין אלא ביום וי"ל דאתיא כמ"ד דמילה שלא בזמנה נוהגת בין ביום בין בלילה. ע"כ תו' שם ובמגילה דף כ' תירצו עוד התו' שם דאי לאו אותו הו"א דהאי דנשים פטורות במעשהז"ג היינו היכא דליכא כרת, דומיא דמצה וגו' דמינייהו ממעטינן נשים אבל מילה שיש בה כרת וכו' הו"א דמחייבא בהו נשים למול את בנייהו קמל"ן אותו דלא ע"כ ונראה דיש נ"מ רבתי בין התי' של תו' דקדושין ובין התי' דתו' מגילה, דהנה עמדתי על החקירה שיהי' נשים חייבות במילה שלא בזמנה כאנשים דמיעוט דאותו ולא אותה במילה בזמנה הוא דכתיב וימל אברהם וגו' בן שמונת ימים שם גלה התורה אותו ולא אותה, משא"כ במילה שלא בזמנה גם הנשים חייבות. ואל תתמה ע"ז דהרי גם לענין זה חלוק דבזמנו לכ"ע אינו אלא ביום ושלא בזמנו איכא למ"ד דנוהג גם בלילה:
אמנם י"ל דבאמת דבר זה תליא בהא דודאי למ"ד דמילה שלא בזמנה נוהג בין ביום בין בלילה א"כ הוא מ"ע שאין הז"ג דנשים חייבות בכל התורה וגם כאן חייבות אף דכתיב אותו במילה בזמנו הוא דכתיב, (ועיין במקנה שם בסוגיא שכ' שם ג"כ לענין חיובא דאב מהך קרא לא נשמע אלא בזמנו ושלא בזמנו צריך עוד קרא עיי"ש) ושם גלה התורה אותו ולא אותה דנשים פטורות דבלאו אותו אף דנימול לשמיני ואינו נוהג אלא ביום מ"מ הו"א כיון דלאח"כ אין לה זמן לא חשוב כלל גם מקודם מעשהז"ג (וכן מורה סברת התו' בקדושין) והו"א דנשים חייבות אמטי להכי צריך אותו לפטור נשים, אבל דוקא במילה בזמנו שאינו נוהג אלא ביום ואינו חל עד ליום שמיני, אבל בשלא בזמנו אין לנו לפטור נשים, דהוא מעשאהז"ג גמורה ואין לנו לרבות החידוש כלל משא"כ אי נאמר דבזמנו ושלא בזמנו שוין, דאינו נוהג אלא ביום ואפ"ה צריך אותו משום דהו"א דבמילה שיש בו כרת ונכרתו עלי' י"ג בריתות, גם נשים חייבות לכן צריך קרא דאותו דאף בכה"ג נשים פטורות ממעשהז"ג, א"כ עתה דאית לן אותו למפטר נשים אין חילוק כלל בין בזמנו לשלא בזמנו ופטורין משום דהוי מעשהז"ג, ועתה זה הנ"מ לתירץ תו' דקדושין דצריך אותו משום דאח"כ אין לה זמן וכמ"ד דשלא בזמנו נוהג בין ביום בין בלילה אין לנו לפטור נשים ממילה שלא בזמנו וגם עליהן מוטלת החיוב ולתירץ התו' דמגילה דצריך אותו דגם בכה"ג נשים פטורות ממעשהז"ג, גם בשלא בזמנו נשים פטורות, והדברים ברורים בדרך פילפול עפ"י הסברא הישרה:
והנה כ"ז שייך עתה אבל קודם מהן תורה דאכתי לא הוי שייך הך כללא דמעשהז"ג נשים פטורות לא קשיא מידי קרא דאותו ל"ל דשפיר צריך קרא לגלות לנו זה גופא דנשים פטורות, וכמש"כ הפ"י בסוגיא שם, ומבאר דעיקר קושית התו' קאי אשמעתין ועיי"ש היטב אכן עדיין הדבר אינו מוחלט דתליא בהאי דודאי אי הי' דינם קודם מ"ת לגמרי כישראל אף לקולא ומשעה שקבל עליו אברהם ע"ה וזרעו אחריו לקיים כל התורה הי' לו דין ישראל גמור א"כ אף בהך כללא דנשים פטורות ממעשהז"ג הי' מחזיקין וא"כ קשה למה הי' צריך השי"ת להורות לאברהם במצות מילה לפטור נשים כאשר ילפינן מקרא דאותו ולא אותה, הא בלא"ה הי' פטורות ממעשהז"ג. וע"כ צריך לתרוצי או כתירץ התו' דקדושין או כתי' התו' במגילה משא"כ אי הי' דינם כב"נ לבלתי לתפוס אף הקולות של ישראל א"כ לא הי' להם הך דינא למפטר נשים במ"ע שהז"ג וצריך אותו לזה גופא לפטור הנשים ממילה ואי הי' פטורות אף ממילה שלא בזמנה ג"כ תלי' בהא שכתבתי אי מילה שלא בזמנה ג"כ אינה נוהגת אלא ביום א"כ אין הבדל וסברא אחת להם ואין שום טעם לחלק בהוראה שהורה השי"ת לאברהם אותו ולא אותה, משא"כ אי מילה שלא בזמנו הי' נוהגת גם בלילה שפיר יש לחלק ולחייב נשים למול בנייהו במילה שלא בזמנה כמו שבארתי:
והנה בש"ס דע"ז דף כ"ט פליגו רב ור"י רב יליף דמילה בנכרי פסולה מואתה את בריתי תשמור ור"י מהמול ימול, ומסיק הגמרא דאיכא בינייהו אשה למ"ד ואתה את בריתי תשמור ליכא דאשה לאו בת מילה הוא, ולמ"ד המול ימול איכא דאשה כמאן דמיהולא דמיא ופריך מי איכא למ"ד אשה לא והכתיב ותקח צפירה צור וגו' ומתרץ קרי' בי' ותכרת דאמרה לאינש אחריני ועביד. ואבע"א אתא איהי ואתחלה ואתי משה ואגמרה ע"כ ולא פירש רש"י ז"ל מידי ובפשטות נראה דהפסיקה באמצע החיתוך ונתנה למשה לגמור ויהי' ע"ד שהביא הפתחי תשובה י"ד ס' רס"ד מתשובת ב"י דאם התחילו אשה וקטן ואח"כ בא גדול שמחויבים לפסיק באמצע החיתוך ויגמור הגדול, ועוד שם דכל הפסולים למול אם לא גמר וגמר הכשר שפיר דמי יעיי"ש, אמנם הוא מהדוחק לפרש כן דמה ראתה על ככה להתחיל ולהפסיק באמצע הוי לה מיד ליתן למשה למול, ואף שמיהרה להסיר חרון אף מ"מ הא בלא"ה היתה צריכה להפסיק, וג"כ בלאו הכי הי' לה ליתן למשה כיון שהי' שם:
ע"כ נראה פירושא דמלתא כך הוא דהנה בירושלמי בפרק ראד"מ איתא שם א"ר יודא בן פזי אז אמרה תתן דמים למילות מוכן לשני מילות אחת למילה ואחת לפריעה עיי"ש ולפי"ז אומר אתא איהי ואתחלה דהיינו שמלה אותו ואתי משה ואגמרה שהי' הוא פורע ומשו"ה הי' הוא פורע כדי שיגמור המצוה הכשר ושפיר דמי כיון דגמר הכשר כאשר הבאתי לעיל, ויתבאר עוד יותר בסמוך. אולם דבר זה אכתי מתלא תלי ועומד דודאי לדידן דמל ולא פרע כאלו לא מל והמילה והפריעה חדא מצוה הוא ולית לן במה שצפורה מלה כיון דמשה הי' פורע גמר הוא המצוה וחשוב שהוא עשה מצות מילה ומעשה שלה רק אתחלתא דמצוה הוא ולסיוע יחשב ושפיר רמי אבל קודם מ"ת דידענו דלא נצטוו על הפריעה, א"כ כל המצוה היא רק החיתוך ושלא כדין עשתה, אמנם תליא ג"כ בהנ"ל דודאי אי לא הי' דינם לגמרי כישראל א"כ לא הי' יכולין לתפוס הקולא של ב"י וא"כ אינו בדין לאחוז הקולא דמל ולא פרע כאלו לא מל, להתיר לצפורה שתמול ולהיות משה פורע, אבל אי דינם הי' לגמרי כישראל אף לקילא במה שלא נצטוו א"כ הי' יכולין לתפוס הקולא ולדין גמור הך דמל ולא פרע כאלו לא מל ושפיר דמי בצפורה כיון דמשה הי' פורע ועשה הוא המצוה ושפיר דמי:
ומעתה הכל על מקומו יבוא על נכון דמשה רבע"ה לשיטתו דעלתה לו דיש להם דין ישראל ומשו"ה לא רצה למולו ולצאת לדרך מטעם סכנה וכתיב וחי בהם, הי' להם הדין ג"כ דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג, וא"כ ל"ל אותו ולא אותה שהורה השי"ת לאברהם דנשים פטורות ונתישב לו כתי' התו' דקדושין כיון דאח"כ אין לו זמן הו"א דחייבות וע"כ דמילה שלא בזמנה נוהג גם בלילה ומשו"ה רצה למולו בלילה (כפי' אאזזצ"ל בנתעסק במלון תחלה.) והמלאך בא אליו לעונשו. או מטעם כי לא הסכים למשה בהוכחתו משום דאף אם יש להם דין ישראל גמור, מ"מ אינו נוהג אלא ביום ואותו צריך כתי' התו' דמגילה, או מטעם דמעיקרא עשה שלא כדין בעת היציאה לדרך שהי' לו למולו אז ומטעם דאין להם דין ישראל וכמבואר בדברי א"ז ז"ל לעיל, אבל לעולם מילה שלא בזמנה נוהג גם בלילה ובא עלי' ממ"נ וצפורה כיון שראתה שבא העונש משמים ויבקש ד' המיתו לא ידעה מה הוא החטא, אי מפני שהי' לו למולו בעת שיצא לדרך. אי משום שנתעסק במלון תחלה ורוצה למולו בלילה, ומיד חשבה בדעתה לשלוח ידה למול את בנה ולהסיר החרון אף, וממ"נ תעשה כדין אי העונש משום שיצא לדרך ולא מל, אבל במה שרוצה למולו בלילה הוא כדין. ומשום דיש להם דין ב"נ, א"כ מיעוט דאותו לפטור נשים אינו אלא לזמנו, אבל לשלא בזמנו דהוא מעשאה"ג דנוהג גם בלילה נשים חייבות וכשרה למול, ואי העונש משום דרוצה למולו בלילה.
ואינה נוהגת אלא ביום אבל לעולם יש להם דין ישראל. א"כ לכאורה ממיעוטא דאותו לפטור נשים. נשמע לשלא בזמנו דאין לחלק ואין לה למול, אבל אז שוב שייך הך דמל ולא פרע כאלו לא מל ומותרת להתחיל בחיתוך ותגמור ע"י משה שיהי' הוא פורע ושפיר דמי כאשר הבאתי לעיל: ועתה בא וראה היאך הכתובים מדויקים וזקיקים, ויהי בדרך וגו' והיא כאשר ראתה כי העונש עד צואר הגיע, מהר שלחה ידה, ותקח צור כי היתה מותרת למול ממ"נ כאמור, וזה ותכרות את ערלת בנה רק חיתוך, אבל אז אחר הכריתה לא נסתלק עדיין החרון אף. ולא סר המלאך ותגע לרגליו השליכתו לרגליו של משה להיות הוא גומר הפריעה, ותאמר כי חתן דמים אתה לי הורג אישי אתה לי כי לא הצילתו עדיין ע"כ נתנה על ידו שיהי' גומר המצוה. ואולי יועיל כי יש להם דין ישראל ולא חטא אז רק הוא בשל עתה וחסר עדיין הפריעה וכן עשה משרע"ה והי' הוא פורע ואז סר המלאך ואז הבינה שהעונש הוא בשביל המילה עתה וכיון שגמר הפריעה סר המלאך וזה וירף ממנו, אז אמרה חתן דמים למולות כירושלמי שהבאתי שתי מילות, מילה ופריעה והבן:
הק' פנחס אדלער:
ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם וגו' כי ידעתי את מכאוביו וארד להצילו מיד מצרים וגו' וי"ל לאחר שאמר ואת צעקתם שמעתי וכו' ואח"כ וארד להצילו וגו' ואח"כ עוד והנה צעקת בני ישראל באה אלי וגו'. ואפ"ל דיש חילוק בין התפלה להשי"ת למה שמבקשים ב"א לפעמים זה מזה, לב"א צריך המבקש להודיע לו צרכו וגם לפעמים לבקש עד שנכמרו רחמיו משא"כ השית"ש יודע וגם רוצה להושיע רק צריך לומר ולהכניע לפניו ית"ש שהוא צריך לו לכ"ז וגם התפלה להכיר גדולתו שאין מושיע זולתו ובזה יש להבין קרא באיוב מא' מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא לא אחריש בדין ודבר גבורות ואין ערכו וכו' ועיין שם רש"י ועפי' הנ"ל הכוונה מי הקדימני לבקש מלפני תחת כל השמים לי הוא ויודע אני וגם לא אחריש ומסתמא רוצה אני לשלם, ודבר היינו דור של ב"א התפלה הוא רק גבורות שיגיד ויכיר גבורתו, ואין, היינו התחנה שמתחנן לפני הוא רק ערכו שיכיר ערכו שצריך לי והבן וזה הכוונה ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי כי ידעתי היינו שהם צועקים זה שאני יודע את מכאוביו, וארד וגו' וגם זה צועקים שאני ארד להם להצילם ועתה הנה צעקת ב"י באה אלי שמכירי' שצריכים לי. ועתה לכה ואשלחך אל פרעה וגו' הכוונה של ועתה כי באמת הי' זה במצרים רק לאחר קושי השיעבד ואבל מתחלה כשהי' עדיין בפרך בפה רך לא צעקו כלל והיו סוברים שזה טוב להם להתערב בגוים ולהיות לומדים ממעשיהם, ואבל כתיב וימררו חייהם בעבודה קשה וגו' את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך הכוונה לאחר שכבר עבדו בהם בפרך בפה רך עוררו את חייהם ולא הועיל להם מה שהיו מעורבים עמהם, וזה את כל וגו' בפרך לא הועיל להם אך וימררו את חייהם. ובזה יש להבין בפ' וארא והוצאתי אתכם והצלתי אתכם וגאלתי ולקחתי וידעתם כי אני ה' המוציא, וקשה למה לא סיים בכולם ג"כ כי אני ה' המוציא והמציל והגואל וגו' ולהנ"ל א"ש דאז כשהי' עדיין בסבלות מצרים לא היו מכירים הבורא שיתפללו לפניו אך אח"כ שהי' קושי השיעבד כהנ"ל ולכך לא צריך לומר רק וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים דגם כשהי' עדיין תחת סבלות צריכים אתם לעזרתי. ואבל בהצלה מעבודתם כבר ידעו את הי, וזה שאמר דהמע"ה בצר לי אקרא ה' בלשון תמי' לא כן רק ישמע מהיכנו קולי דהיינו כשעדיין אני בהיכלו ואז ושועתי לפניו וגו' ועיין:
ויסתר משה פניו כי ירא מהביט וגו' עיין בעה"ט מסי' ויסתר משה, ויסתר עמל מעיני. ונראה שאלמלא ידע משה שישראל יחטאו בעגל הי' מבקש רחמים בלי ספק רק שלא ידע שהקב"ה הסתיר העמל מעיניו. וזה ויסתר משה פניו מלהתפלל למה לפי שהסתיר ד' העמל מעיני ולכן כשראה הקב"ה שלא ביקש רחמים אמר לו מיד ויאמר ה' למשה ראה ראיתי וגו' ובמדרש אתה רואה ראי' אחת שעתידין לקבל התורה ואני רואה שתי ראיות ראי' שני' שיעשו העגל, וזה הסמיכות של הפסוקים שהקב"ה גלה לו מיד חטא העגל וכששמע משה כן לא רצה לילך כלל בשליחות לפי שכל הזכות הי' ע"י קבלת התורה שעתידים לקבל ואם יעשו אח"כ העגל למה זה אילך ולכן סירב עד שאמר לו ה' ועתה לך ואנכי אהי' עם פיך והורתיך אשר תדבר נראה הרמז בטוב טעם דידוע שמשה המליץ בעד ישראל לי צוית ולא להם כלום אמרת אנכי ה' אלקיכם וגו' הלא אמרת אנכי ה' אלקיך בלשון יחיד, ובאמת למה אמר השם ב"ה בלשון יחיד כדי ליתן מקום למשה להמליץ טוב עבור ישראל. ועתה ראה שזה גלה הקב"ה וטמן ברמז במוקדם והורה לו מה שיטעון אח"כ בעת יחטאו וזה אמר ועתה לך ולא תפחד מחטא העגל שאמרתי לך שעתידין לעשות לפי שאנכי אהי' עם פיך היינו האנכי שאני עתיד לדבר עמך יהי' רק עם פיך בלשון יחיד אומר אותו. ובזה והורתיך אשר תדבר ותמליץ בעד ישראל וזה גופא אני מורה לך שתדבר טוב בעד ישראל ותמליץ לי צוית ולא להם. (מכבוד אאמ"ו הרה"ג הצ' מו"ה שלום אדלער שליט"א):