באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר
פרשת ראה
ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה וכו' יל"ד א' וז"ש את הברכה אשר תשמעון ועוד אם לא תשמעו וכו' וסרתם מן הדרך וגו' ללכת אחרי א"א וכי בלא ע"ז אם עושה שאר עברות לא מיקרי הסרה ואי' במדרש לא לרעתם נתתי להם ברכות וקללות אך להודיעם איזהו דרך טוב שיבחרו כדי שיטלו שכר זש"ה שמעו והאזינו אל תגבהו וגו' (ירמי' י"ד) מהו שמעו והאזינו וגו' אר"ת אמר הקב"ה שמעו לד"ת ואל תדברו גבוהות כי כי דבר והיכן דבר (משלי ט"ז) תועבת ה' כל גבה לב ע"כ וקשה הא' מאי ס"ד דהברכות לרעה ועוד גם הקללה אם נתנו הלא הם לרעה וכשלא נתנו עדיין איך הם לרעה ואפ"ל דהרמב"ם כ' כל היעודים בתורה אינם שכר האמיתי' רק ע"י שמירת המצות אתן הברכה המנוחה והשלום שתהי' הכנה שתיכלו לעסוק בתורה ובעבודתו ית"ש ועי"ז תקבלו שכר אמיתי' בעוה"ב ולהיפך אם תעברו אתן כל הביטולים מלחמות וטרדות שלא תוכלו לעסוק בתירה ובעבודתו שלא תקבלו שכר רק עונש בעוה"ב ובזה א"ש הפסוקים ראה אנכי נותן לפניכם היינו שכר ועונש אשר לפניכם היום בעוה"ז ברכה וקללה שכר ועונש אל תטעו לומר שזה השכר האמתי' רק את הברכה אשר תשמעו כדי שתוכלו לשמוע אני נותן לכם ברכה שיהי' לכם הצריך בלי מניעה ואת הקללה אם לא תשמעו היינו אם לא תשמעו וסרתם היינו אם תתחילו לסור הסורו מכל הדרך עד שתבואו ללכת אחרי וגו' ולפי"ז י"ל אף שאמר התנא אל תהי' כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס אלא וגו' הכוונה לעבוד את ה' ע"מ לקבל שכר האמיתי בעוה"ב אבל מותר לעבוד ע"מ זה שבזכות זה יתן ה' ברכה להיות לנו מנוחה וכל טוב לעבוד יותר ולסגל מצות ומ"ט ואל יטרידו אותנו ההכנות כנ"ל, והנה הי' ס"ד כיון שהברכות בעוה"ז אינם שכר האמית' שיהי' ח"ו על דרך ומשלם לשונאיו על פניו וגו' ע"כ אמר המדרש לא לרעתם נתתי להם הברכות והקללות היינו ברכות עה"ז אינם לרעה לשלם ע"פ כנ"ל וגם הקללות אעפ"י שנתתי' אינם לרעה היינו הרעה אמתית עבור עונש העברות אלא להודיעם איזה דרך שיבחרו כדי שיטלו שכר וזש"ה ואל תדברו גבוה' לומר ח"ו שזה שכר אמיתי' כי ה' וגו' תועבת ה' כל גבה לב שמכח זה תהי' מתועב ע"י כפירה ח"ו בעוה"ב ועיי' (הברכה הוא רק להם הכנה שיבחרו את הדרך הטוב כדי שיטלו שכר אמיתי לעתיד בעוה"ב וזש"ה וכו'):
ראה אנכי נותן לפניכם וגו' כבר כתבתי על ריש הפ' ועתה נראה לענ"ד בהקדם גם הפסוקים בישעי' נ' מי בכם ירא ה' שומע בקול הלך חשכים ואין נוגה לו יבטח בשם ה' וישען באלקיו הן כלכם קודחי אש מאזרי זיקית וכו' הביטו אל צור חצבתם וגו' דהנה בכל דור ודור עומדים מוכיחים עד שלא כבתה שמשו של משה וגו' ולא יאמר האומר הלא המנהיגים הראשונים היו טובים מאלו דיפתח בדורו כשמואל בדורו אין לך רק שופט שבימיך אתה צריך לשמוע לו וא"ת מ"ט אני צריך לשמוע לו הא' מן הסתם אם הוא טוב בעיני ה' טוב הוא, או שאין הדור זוכה למנהיג טוב מזה וגם כי הוא לומד דרכי ה' א"כ מה לך אם אינו גדול כזה שלפנים הלא דרכי ה' יאמר לא דרכיו ומצותיו ועוד הלא אם הי' מאומה אחרת הי' מקום להתרעם הלא טוב אנכי ממנו ואבל אם מישראל הוא ואחיך הוא הלא אחים טובים ביחד מוכיחים זא"ז וגם עוד אם א' מוכיח איש פרטי יש מקום לומר אני טוב ממך ואבל אם הוא מוכיח בכלל הלא יש טובים ממנו רעים ממנו, וזה כוונת הפסוקים מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו איזה עבד אשר הלך חשכים ואין נוגה לו הא' יבטח בשם ה' הוא טעם הא' אם בעיני ה' הוא טוב וכשר למנהיג א"כ מסתמא הוא ראוי וטוב ותשמע לו ועוד וישען באלקיו היינו כי הוא לומד את חקי אלקים ואת תורתו ומדוע לא ישמע לו ועוד הן כלכם קודחי אש מאזרי זיקות וכו' ואין הדור זוכה לאחר ומנהיג טוב ממנו ועוד שמעו אלי וגו' הביטו אל צור חצבתם היינו הלא אחיך בני אמך ואביך הא וראוי לאחים לשמוע זה אל זה בקול תוכחה ומשרע"ה בגודל ענותנותו אמר ג"כ ראה אנכי נותן לפניכם היום ואבל השיב לעצמו את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלקיך וא"כ אתם צריכים לשמוע ממני: כי לא יחדל אביון מקרב הארץ וגו' וקשה מאי לאמור וכי מצוה התורה לאמור לאחרים פתוח תפתח וגו' והוא לא יתן בעצמו וגם לשון יחדל עפ"י דוקדק יחדל הוא פועל יוצא לאחרים והיל"ל לכתוב יחדל בקמץ תחת החית וגם לשון בארצך בין ברישא בין בסיפא צ"ב ונראה דהעקידה כ' חומר ענין רות הוא שאבימלך משבט יהודא הלך מארץ ישראל מחמת העניים הבאים אליו ברעב כמוש"כ רש"י ומחמת זה מת ולהיפך הי' בועז גומל חסדים והי' שכרו דוד המלך ע"ה וא"כ חזינן דרך צר עין שאפילו לדבר אינו רוצה עם עני שלא יחמל ויכמרו רחומיו עליו וזה כוונת פסוק כי לא יחדל אביון דהיינו שלא יחדל אותך אביון מקרב הארץ לילך לגור בחוץ לארץ באשר ימצא כמו שהי' באבימלך ע"כ אנכי מצוך לאמור היינו שתדבר בענין העני מכח זה עכ"פ פעם א' יכמרו רחמיך ולאביונך בארצך ועיין:
כי פתוח תפתח את ידך לו וגו' וגו' נתון תתן לו וגו' כי בגלל הדבר זה וגו' וקשה שמשנה הפסוק מלשון פתוח תפתח ללשון נתין תתן וכ' כי בגלל הדבר הזה וגו' ואח"כ אמר כי לא יחדל אביון וגו' ע"כ אנכי מצוך לאמור פתיח תפתח וצ"ב. ונראה דהנה יש צדקה בממון וצדקה בעניני אכילה וברכת הבית מטוב הארץ ומצינו בגמ' במעשה דאבא חלקי' (תענית כ"ג עיי"ש בארוכית ולבסוף שאלו איתו מ"ט קדים סליק ענני מהך זויתא דהוות קיימא דביתהו דמר לעננא דידי' משום דאיתתא שכיחא בביתא ויהבא ריפתא לעניי ומקרבא הנייתא ואנא יהיבנא זוזי ולא מקרבא הנייתא) שעל צדקה מעניני אכילה הברכה בא מיד, וצדקה בממון שייך הלשון פתוח תפתח את ידך, וצדקה בתבואה שייך הלשון נתינה כמו בתרומות ומעשרות בכ"מ כתיב הלשון נתינה והנה לעניי עיר שייך צדקה יותר בעניני אכילה ואבל לעניים הבאים מעלמא עוברי אורח צריך ליתן ממון כדי שיוליך לביתו לפרנס ביתו וליתן לחם לפ' הטף וזה נתן תתן היינו הצדקה מברכת הבית דמקרבא הנייתא ואז כי בגלל הדבר הזה יברכך וגו' שבזכות זה הברכה מיד כנ"ל ואמנם הלא לא יחדל אביון מקרב הארץ היינו עניי דעלמא עוברי אורח ההולכים בארץ ע"כ אנכי מצוך וגו' ולזה הצדקה יותר בממון לפתוח את ידך וגם צדקות בתבואה מיקרי אמונה כפסוק והי' אמונת עתך וגו' ודרשו אמונה זו סדר זרעים ופי' רש"י כי בסדר זרעים כתיב ענין תרומות ומעשרות לנותן אמונה ובזה פרשתי הקרא הנאמר במשיח ה' והי' צדק איזור מתניו והאמונה איזור חלציו דהיינו הכוונה שיהי' צדיק בכל מיני צדקות וזה והי' צדק פשוט צדקה בממון וגם והאמונה היינו צדקה בעניני אכילה ועיין: