אור ברסלב
באר יצחק עהת פרשת מצורע

באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר

פרשת מצורע

פרשת תזריע

מדרש למה לא נאמר בפ' זו דבר אל בני ישראל ללמדך שאין הקב"ה חפץ לחייב שום ברי' שנאמר חי אני נאום ד' אם אחפוץ וגו' ובמה הוא חפץ להצדיק בריותיו שנאמר ד' חפץ למען צדקו יגדיל תורה וגו' קשה האיך מתורץ בזה הקושי' וגם למה לא הביא הסיפא מקרא הא' כ"א בשובו מדרכו וחיה לראי' שחפץ להצדיק את בריותיו, ונראה לתרץ בהקדם גמרא שבת דף צ"ז ת"ר מקושש זה צלפחד וכן הוא אומר ויהי' בני ישראל במדבר וימצאו איש ולהלן הוא אומר אבינו מת במדבר מה להלן צלפחד אף כאן צלפחד דברי ר"ע אמר לו ר"י ב"ב ב"כ וב"כ אתה עתיד ליתן את הדין התורה כסתו ואתה מגלה אותו וכו' כיוצא בדבר אתה אומר ויחר אף וגו' מלמד שאף אהרן נצטרע דר"ע אמר לו ריב"ב וגו' תני' כמאן דאמר אף אהרן נצטרע דכתיב ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת תנא שפנה מצרעתו ע"כ וקשה באמת על תנא דברייתא למה גלה התורה כסתו ואתה מגלה ולעיל לר"ע היה גז"ש והוה כמפורש אבל כאן קשה, תו קשי' לי איך נשמע מויפן אהרן שפנה מצרעתו, ונראה לי עפ"י גמ' מ"ק ט"ו אבל אסור בשאילת שלום דקאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום ושאסור בדברי תורה ג"כ מקרא זה, ומצורע אסור בשאילת שלום מדכתיב ועל שפם יעטה שיהי' שפתותיו מדובקות זה בזה ואח"כ איתא שם דמצורע מותר בדברי תורה מוהדעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת וגו' מה להלן וגומ' מכאן אמרו הזבין והמצורעין וגו' מותרין בדברי תורה ובעלי קריין אסורין ע"כ וקשה דמקרא זה יום אשר עמדת לא מוכח רק דב"ק אסורין אבל שיהי' מצורעין מותרין בד"ת לא מוכח, ואפ"ל עפ"י גמ' מנחות דף י"ט אמר רב כ"מ שנאמר תורה וחוקה אינו אלא לעכב קס"ד תרתי בעי כדכתיב זאת חקת התורה והרי נזיר וגו' והרי מצורע דלא כתיב ביה אלא תורה ותנן ד' מינים שבמצורע מעכבין זה את זה שאני התם כיון דכתיב זאת תהי' תורת וגומ', כמאן דכתיב ביה חוקה דמי ופירש"י תהי' משמע עיכובא ומקשה עוד שם ומסיק תורה בעי חוקה חוקה לא בעי תורה והקשה תוס' שם כיון דחוקה לא בעי תורה, תורה למאי אתי ואפ"ל לפענ"ד דתורה אתי באמת להורות דמצורע מותר בד"ת כמו זאת תורת העולה דאמרו חז"ל כל העוסק בתורת עולה וגו' ה"נ אתי תורה לדרשא דמצורע מותר ללמוד תורה [כוונתו לתרץ קושי' התוס' במצורע דקשה ג"כ למה לי תורת כיון דכתיב זאת תהי' כאלו כתיב ביה חוקה ולא בעי תורה ואף דזאת תהי' מצורע לא יתכן לכתוב הו"ל לכתוב זאת חקת המצורע ולא בעי תהיה תורת והבן] ומתורץ קושיא הנ"ל ומעתה נאמר לפי"ז דלהכי לא כתיב בפ' מצורע דבר אל בני ישראל כמו בכל התורה דאם הי' כתיב דבר אל בנ"י היה פרשה זו ענין בפ"ע מפרשה של מעלה ולא היה נשמע שמותר בד"ת רק בימי ספירו ולא בימי חלוטה לכך לא נאמר דבר אל בנ"י וגו' לחבר הענין אלמעלה דקאי גם על ימי חלוטה דמותר בדברי תורה ודו"ק:

ולפי"ז מיושב ג"כ מה שכתב שם רש"י לפי שהנגעים באין על לשה"ר שהוא מעשי פטפוטי דברים לפיכך צפרים שמפטפטין תמיד בציפצוף קול ועץ ארז לפי שהנגעים באין על גסות הרוח ושני תולעת ואזוב מה תקנתו ויתרפא ישפיל עצמו מגאותו כתולעת ואזוב ע"כ וקשה מה התקנה על פטפוטי דברים של לשה"ר שהיה מצפצף כצפרים, ולהנ"ל א"ש דתקנתו לעסוק בתורה ואיתא גבי דוד עדוני העצינו פרש"י כשהיה עוסק בתורה היה מקשר עצמו כתולעת וכשהיה יוצא וגו' לפי"ז התיקון מהפוטופוטי דברים הוא שני תולעת שיקשר עצמו כתולעת לצפון בתורה וא"ש, ומעתה מיושב גמ' דשבת דתנא דברייתא דיליף מויפן אהרן שפנה מצרעתו היינו שהיה לו גז"ש ויפן ויפן דכתיב בפ' תשא ויפן משה וירד מן ההר מה להלן מד"ת אף כאן ויפן אהרן מד"ת והטעם שהי' מצורע והי' מקשר עצמו כתולעת לצפצף בד"ת לתקן חטאו בקול לשה"ר ובאמת נתרפא וזה ויפן אהרן ואיכא גז"ש אויפן משה א"כ מלמד שפנה מצרעתו והבן וכיון דאיכא גז"ש רשאי לגלות דהתורה גלה כנ"ל במקושש וא"ש הנ"ל (וזה אפשר להעמיס בכונת המדרש הנ"ל שלא כתיב דבר אל בנ"י וזה פרושו למה לא כתיב דבר אל בנ"י ללמדך שאין הקב"ה חפץ לחייב שום בריה שנאמר אם אחפוץ במות הרשע וגומ' היינו מצורע חשוב כמת ולא אחפוץ לחייבו שלא יהיה תקנה על חטאו אדרבא חפץ להצדיקו שנאמר ד' חפץ למען צדקו ע"כ יגדיל תורה ויאדר שיהיה מותר לו לעסוק בדברי תורה לתקן חטאו בקול לשה"ר אמטי להכי לא כתיב דבר אל בנ"י לחבר אלמעלה שיהי' מותר גם בימי חלוטו היטב):

ובדברי א"ז ז"ל יש לפרש בטוב מדרש רבה זאת תהי' תורת המצורע הה"ד ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך והוא תמוהא ועיין במפורשים אכן בדברים הנתנים למעלה יוצדק ומובן השייכות דרשע זה משתעי במספר לשון הרע וקראו הכתיב רשע משום חומר העברה וכמפרש בסיפא פיך שלחת ברעה (ועיין בעץ יוסף) כי הצרעת בא על לשה"ר וכשהשי"ת שולח הנגעים יש לאדם ליקח מוסר לפשפש במעשיו ולתקן חטאו ותמורת שהגיס דעתו כארז ישפיל עצמו כאיזוב ותמורת שהי' מפטפט בדברים וחץ שחוט לשונו בלשה"ר יתקן עתה בעסקו בתורה כמבואר לעיל אשר ע"ז הורה הכתוב באמרו תורת המצורע אף שכתיב זאת תהי' דעיכובא משמע כחוקה כתבה התורה מלת תורה להתקשר עצמו כתולעת ויתן קולו בדברי תורה ושב ורפא לו, אבל הרשע אשר לא שת לבו לזה ובעת בוא עליו הצרעת בדד ישב וידום אף מתורה ואינו לוקח מוסר לדידי' קשיא קרא כיון דכתיב זאת תהי' משמע חוקה א"כ ל"ל תורה דהא אזיל בתר איפכא וז"ש זאת תהי' תורת המצורע וקשה ל"ל שניהם וע"כ להורות נתן למצורע שיעסוק בתורה לכפר על קיל ופטפוט לשה"ר הה"ד ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי היינו זאת תהי' וגם ותשא בריתי עלי פיך שאתה קורא בכתיב מלת תורה דברות הוא תורה, אחרי שאתה שנאת מוסר ליקח מוסר כאשר יסרתיך בצרעת ותשלך דברי דברי תורה אחריך ולא חפצת לתקן את אשר פיך שלחת ברעה וכו' תשב באחיך תדבר וכו' פא"ה]:

תוכן העניינים

באר יצחק עהת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה