אור ברסלב
באר יצחק עהת דרוש לשבת תשובה דרוש ב'

באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר

דרוש לשבת תשובה דרוש ב'

דרוש לשבת תשובה דרוש א'

ב':

האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי יערוף כמטר וגו' ויל"ד מאי השמים והארץ, ועוד ואדברה לשון קשה אמירה רכה ועוד לאחר שאמר יערוף כמטר לקחי וגו' למאי כפל כשעירי' עלי וגו' וכרביבי' וגו', ונקדים כ' בישעי' קרא בגרון על תחשוך כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם מאי הכונה כשופר ועוד והגד לעמי פשעם וגו' חטאתם צ"ב הלשונות ונראה הנה כתיב אל תוכח לץ פן ישנאך והפי' הפשוט לץ שמתלוצן על דברי תורה בודאי ישנאך כדאי' ברש"י פ' בחקתי לא למד ולא עשה מואס באחרים העושים שונא את החכמי' וכו', והשל"ה פי' אל תוכח לץ לזלזל אותו הוכח לחכם לומר לו והלא אתם חכם ואיך תעשה כזאת וכזאת ואז וקבל ממך (ועיין פ' בא מה שפרשתי ג"ש הקרא) קוצר הדבר יש להסביר כי כשמוכיח את האדם בזלזולים שאתה פושע ישראל ורשע וכהנה דברים קשי' יאמר הלא יש לו בלא זה הרבה עברות יהי' לי עוד, ובאמת אי' בס' אמרי יושר שמביא מהראשונים ז"ל שבכל השנה ר"ה ויהכ"פ כדי לכפר עברות מעט מעט ומשל ע"ז כשאדם נושא משא מה שיוכל לישא אם יוסיף לו עוד משא יפול תחתיו או אם ילך במשא הזה בלי שינוח מעט איזה זמן בנתים ג"כ יפול תחתיו ובזה אף שבכל שנה אעפ"י שאנו מתודים ומתפללים וכ"א מישראל עושה קצת תשובה ולאחר כן הוא כמו שהי' לפני שנה ושנתים אעפי"כ ברחמי השי"ת מועיל אם עושה באמת עכ"פ הניח ממשאו מעט ולא הוסיף על משאו ויוכל לעמוד עד אשר יהי' מישב את עצמו ברוב הימים להטיב מעשיו ונקדים דמצינו בעכן שמעל בחרם ונפלו אח"כ במלחמות ע"י ונפל יהושיע לפני ה' ואמר לו השי"ת חרם בישראל ולא אמר לו השם מי מעל כי השי"ת ח"ו לא יאמר רכילות רק אמר לו להטיל גורל, ואף שגם הגורל הוא מאת ה', כן הוא כאן שאמר השי"ת לנביא קרא בגרון וגו' והגד לעמי פשעם וגו' ואיך יודע מי חטא ע"כ אמר כשופר הרם קולך וכי יודע השופר מה מכניסים בו ומה יוצא ממנו אלא שתוקעי' והקול יוצא, אף אתה קרא וממילא יצא ממך הדיבורים שתצטרך אך זאת תשמור לעמו פשעם היינו הגדולים בישראל שהם עוני תעשה לפשע ותגדיל עברות שלהם, ולבית יעקב הם הקטנים חטאתם להקטין להם כדי שיקבלו ע"ד אל תוכח לץ וגו' כפי השל"ה הנ"ל, וכן כאן אמר משה רבע"ה ע"ז הדרך האזינו השמים היינו הגדולים ואדברה דברים קשים והארץ רק אמרי פי אמירה רכה יערוף כמטר לקחי כמוש"כ שהוא קצת לט לטורח כמו שפרש"י שיש עצבים בו תזל כטל לחכמים, ויהי' לקצת כשעירים עלי דשא היינו ישמע חכם ויוסיף לקח ע"ד שפרש"י מלשון רוח סערה שמחזיקין את העשבים ומגדלין אותם ולקצת כרביבים עלי עשב שלא יתיבש ויתקלקל לגמרי כהנ"ל ויפרוק מעט עכ"פ המשא מעליו ועיין עד כאן הפתיחה:

שובה ישראל עד ה' אלקיך וגו' קחו עמכם דברים וגו' ואמרו אליו כל תשא עון וקח טוב וגו' יל"ד מאי עד ה' א' וגם מאי עמכם וצ"ב והנה הפשטות הנביא ניבא על דורותינו בעו"ה אשר אין לנו מקדש וקרבנות והצדיקים מתמעטים ונפלנו מאוד, ועכ"פ אנו מאמינים וידענו שאנחנו צריכים כפרה ולא נאמר אבדה תקותינו ומה יועיל תפלתינו ותשובותינו לא נאמר אך שובה עד ה' אעפ"י שאין לנו מליץ לא מקדש ולא קרבן לא כהן ולא נביא ואין לנו מי שילך לפנינו אפ"ה נשוב לה' קחו עמכם דברים אנחנו בעצמינו נשוב ונתפלל וכשיהי' כראוי יבוא עד ה' ואנחנו בעצמינו נהי' לפניו יתברך אמרו אליו כל היינו כל היכא דאי' איך שאנחנו כולנו שווין ומלוכלכין בעברות וחטאים ואין לנו מליץ אעפי"כ תשא עון קח טוב קח זה לטוב ונשלמה פרים וגו' אמנם אימתי יועיל זה כשאנחנו עכ"פ מאמינים באמת ב"ה ובתורתו ובהשגחתו יתברך ומישבים עצמינו באמת באלו הימים שלא טוב עשינו שהיינו חוטאים ועוברים על דבריו ומתודים ומתחרטי' באמת ונבוא בקול בוכים ודמעותינו על לחינו צועקים באמת אשור לא יושיענו ולא נאמר עוד אלקינו למע"י וגו':

והנה עוד צריכים אנו לידע הכונה בזה אשור לא יושיענו חוץ מהכונה הנ"ל בפשוט שנאמין בהשגחתו יתברך ושהכל מידו יש בזה להבין דאי' ג' הקב"ה שונאם זקן מנאף ועשיר מכחש ודל גאה וכונת חז"ל בזה כי כשאדם עושה עברה מה שלפי שנותיו ועמדו אף שלא טוב עושה עכ"פ אין הקב"ה שונאו, רק שחייב עונשו הראוי לו, ואבל אם אדם עושה עברה מה שאינו לפני שנותיו ומעמדו זה הוא כמו שמגרה יצה"ר על עצמו ע"כ הקב"ה שונא אותו ועפי"ז פרשתי כונת הויד' סרנו ממצותך וממשפטיך הטובים ולא שוה לנו שהיינו עושים עברות מה שלא שוה לפי שנותינו ומעמדינו ודומ' זה הי' מה שאבותינו עזבו בטחונם ב"ה אשר עשה להם כמה ניסים וטובות והלכו לאשור ולמצרים לבקש להם עזר ע"ד שנאמר אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות נשברים אשר לא יכולו והנה בעוד שאדם עושה עברה השייך לו ואין הקב"ה שונא אותי עדיין הוא כבן בכלל בנים אתם וגו' ב"כ וב"כ קרואים לך בנים ואבל כשיש לו עברות שאין שייך לו והקב"ה שונא אותו א"כ יצא מכלל בן והוי יתום ועוד יש לכנות זה בשם יתום ע"ד שמצינו בגמרא יתום היינו בלא שכל אולם אין לך דבר שעומד בפני תשובה והקב"ה גם לזה מכפר בתשובה וע"ז אמר אשור לא יושיענו וגו' אך בך ירוחם יתום היינו אעפ"י שאנחנו בכלל יתום כהנ"ל אעפי"כ בך ירוחם יתום, ואמר ארפא משיבתם היינו שהיו הולכים שובב בלי שכל כהנ"ל אפ"ה אוהבם נדבה אף שלא הי' ראוים שאהי' אוהבם רק שונא אעפי"כ אוהבם נדבה לרחם עליהם ואמר אהי' כטל לישראל וגו' י"ל דאי' בשם הרא"ש על פסוק את אשר תדור שלם הובא בס' אמרי יושר שדקדק הרא"ש ששלמה ע"ה לא מצינו בקהלת על מצוה פרטי' רק על הכלל ע"כ פי' כי ידוע לכל מי שבכלל ישראל בא לו לעתים איזה מחשבה טובה והורהורי תשובה שילך בדרך טוב אולם היצה"ר מבלבל אותו אף שלפי שעה הוא מהרהר ומנדב לילך בדרך טוב, היצה"ר מקלקל אותו וחלף הלך לו מחשבתו הטובה, וע"ז הזהיר שלמה המע"ה את אשר תדור שלם אלה דבריו ז"ל, והנה עפ"י דבריו יש לפרש ג"כ הפסוקים הסאוכי' לזה טוב אשר לא תדור דיש לומר אם לאחר שבא לאדם מחשבה טובה לשוב ולילך בדרכי ה' ואינו עושה כן הוא גרע ואם לא הי' בא לו מחשבה זו והי' הולך בדרכו הרע והי' עושה כהרגלו ונחשב כמעט כשוגג כמו שאמרו ז"ל עבר עבירה ושנה בו נעשה לו כהיתר וכמעט הוא כשוגג ואני פרשתי בזה מה שאמר שובה ישראל עד ה' א' כי כשלת בעוונך ופריך בגמר' קרא לו מכשול וקרא לו עון ובהנ"ל מיושב שמאחר שחטאו הרבה פעמים ונעשה כהיתר כמעט כשגגה הוא אצלם וע"ז קירא הנביא שובה ישראל וגו' כי כשלת בעיניך היינו שכ"כ הרבתם לפשוע ולעשות עוונות עד שיש בידכם כמכשול ונחשב לכם בשגגה ואבל אם בא לו מחשבה טובה ואינו מחזק עצמו במחשבה טובה זו להחזיקה בידו וחוטא עוד הוא כפושע מחדש וזה טוב אשר לא תדור לילך בדרך טוב משתדור ולא תשלם שבזה נעשית פושע מחדש:

והנה זה המחשבה טובה הבאה לו לאדם השי"ת הוא מזכירו משרש נשמתי למעלה והוא דרך ישר ע"ה ית"ש להזכירו, וע"ז נאמר טוב וישר ה' ע"כ יורה חטאים בדרך, וזה אמר הנביא כי ישרים דרכי ה' היינו ששולח מחשבה טובה בלבות ישראל להזכירם להטיב דרכיהם צדיקים ילכו בם שמחזיקים אותו המחשבה ומטיבים דרכיהם ופושעים יכשלו בם כיון שחוטאים לאח"כ שוב יהי' להם למכשול שנעשים פושעים מחדש ואלה הדברים יש לכון בתפלת הוידוי שאנו אומרי' סרנו ממצותיך ומשפטיך הטובים ואז אנו אומרים בלב נשבר ולא שוה לנו שמה שסרנו ממצותיך לא הי' מחמת כי חשבנום להיתר ושוה לנו לעשותם כי באמת לא שוה לכי והיינו מזידים ע"כ ואתה צדיק על כל הבא עלינו ומפרש הטעם כי אמת עשית בשלחך לנו מחשבות טובות והירהורי תשובה שניטוב דרכינו רק ואנחנו הרשענו שחזרנו לסורנו הרע ולא החזקנו בה, ובזה הרשענו יותר כי לא נחשבנו לשוגגים ואתה חשבת לטובה ואנחנו הרשענו, פנחס אדלער הקטן] היוצא לנו מזה באלו הימים שהשי"ת נתן לנו אלו הימים שנשגיח על עצמינו ונשוב מדרכינו הרעים לא ילכו אלו הימים ריקם מאתנו ונשיב אל ה' ונתפלל וירחם ה' אותנו ובלגבב"א:

ג':

שובה ישראל עד וגו' הנה הדיקדוקים ידועים הנה החובת הלבבות כ' מעשה במדינת הודו שהי' מגהנם למנות עליהם איש נכרי למלך ועיי' והנה זה המשל והנמשל מעמד האדם בעוה"ז וא"כ צריך האדם השלם לראות שיעשה לו אוצר במדינתו אשר הוא דירתו באמת ולאציר לו שם מצות ומע"ט ועיקר האוצר במה שמדריך אחרים כמוש"כ החוה"ל במקום אחר משל לשני סוחרים א' שהי' לו סחורה בעד עשרת אלפים והרויח כפל אחד וא' במאה והרויח עשרה כפלים עיי"ש וכן האדם שמדריך אחרים וכ"א יעשה ממה שידריך את עצמו וירויח עשרת מונים ולפי"ז טוב לראות ולהוכיח וירויח בזה ב' דברי' הא' שאולי יתקן אחרים ולכל הפחות בעת היותו מוכיח אחרים הנה הוא מוכיח בזה א"ע וא"א בלא זה כאמריז"ל קשוט עצמך תחלה והנה האלשיך הקרוש כ' בפ' מי יודע ישוב ונחם ראיתי פטורת תקעו שופר בציון קרשו צום וגו' דעיקר תועלת התענית ב' דברים א' שלא יתגאה ויכנע לבבו הב' משל לרופא שבא אל החולה פעם אחת ועדיין אינו יודע מה הוא החולי ובעוד החולה מלא ממאכל ומשתה לא יוכל הרופא לידע בבירר מה היא חליו אולי מחמת רוב המאכל, וצריך להרעיב החולה מקודם ולהאכילו מלחם דק ומאכלים קלים וע"י זה ידע מה הוא החולי כך האדם הנחלה בחולי הנפש לא יפשפש במעשיו ונשרש מלאה ובנינו צבה ממאכל ומשתה כל רעיוניו לא ימצאו לו עון אשר חטא וטהור הוא בעיניו וצריך להרעיב עצמו להיות בתענית ואז יעשה תשובה יעיי"ש דברים נמרצים והנה כ' שם חילק בין חולי הגוף לחולי הנפש חולי

הגוף יודע הרופא ע"י סימנים הידועים בחכמות הרפואות מה הוא מחלתו באיזה אבר משא"כ חולי הנפש כשבא מוכיח להוכיח את מי אינו יודע מהעון אשר חטא וצריך המוכיח להיות הולך ומונה ולחזור דבר ה' ודרך הטיב ככה וככה יעשה ומי יודע ישוב ונחם. וזה י"ל כונת הכתובים כאן שובה ישראל עד ה' אלקיך כי [תשמש במקום אשר] כשלת בעווניך עמה אשר כשלת כל א' לפי עונו אשר יודע בעצמו אמרו אליו כל תשא עון [כל קאי אלמעלה דהיינו אמרו אליו כל תשא עון] וקח טוב ונשלמה פרים וגו' וע"ז בא הנביא לתרץ דבריו מפני מה אין פורט לכם החטאי' כדרך רופאי הגוף ע"ז אמר מי חכם ויבן אלה נבין וידעם שידע ויבין לפרוט החטאים של כל או"א כי [דהיינו אלא] ישרים דרכי ה' אני אסדר לפניכם ישרים דרכי ה' דרך התורה והמצוה ואתם תקחו מוסר צדיקים ילכו בם לחשוב כל א' בעצמו למצוא עון אשר חטא וידע מה לעשות ולהתנהג בדרך הישר ופושעים יכשלו בם:

ועפי"ז אפשר אמר ג"כ הנביא אחר שאמר דרשו ה' בהמצאו וגו' אמר יעזוב רשע דרכו אשר יודע בעצמו שהרשיע ואיש און מחשבותיו וגו' יאמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם אני אינו עומד במחשבותיכם לדעת מעונות הטעונות אצליכם ולא דרכיכם דרכי הלא אינו הולך עמכם בחדרי חדרים, נאום ה' אני אינו אומר לכם רק נאם ה' דברי ה' התורה והמצוה להורות אתכם ואתם תדעו בעצמיכם ממה לשוב, אבל זאת ידעתי כי גבהו שמים מארץ וגו' היינו אם תאמרו צדיקים אנחנו מכל וכל ומה לך להוכיח כלל ע"ז אמר זה א"א זאת ידעתי והבן:

ד':

שובה ישראל עד ה' א' וגו' י"ל דהנה העקדה פי' איכה ישבה בדד וגו' דיש ג' מיני נפילות הא' מי שיתפרד מכל קרוביו ואוהביו שהי' רגיל עמהם והוא גר בארץ נכרי' הב' חכם שהי' עוסק בחכמה ותבונה ונטרד מזה הג' שהי' שר ולוקח מס ועתה נעשה למס עובד וזה איכה ישבה בדד על נפילה הא' רבתי לשין רב בחכמה ובדעה נגד נפילה הב' שרתי במדינות וגו' הוא נפילה הג' ונגד ג' להיפך אמר שהמע"ה תחת שלש רגזה הארץ עבד נבל שנואה והנה כ' הרמב"ן וכל הספרים מלאים מזה שיש לישראל נשמה חלק אלקי ממעל ויפח באפיו נשמת חיים וכ' מהר"י מינץ לפרש בזה ושבח אני את המתים וגו' שקשה מ"ש וטוב משניהם אשר עדן לא וגו' מה שייך על העדר לומר וטוב מה שלא הי' כלל, ולהנ"ל י"ל דהנה רשעים בחייהם קרואים מתים אעפי"כ הלא חיות יש בהם רק שאין זה עיקר חיות וע"ז קאמר ושבח אני את המתים היינו שמתו מן החיים והלשון מתו קאי על הרשעים שמתי כבר מן החיים אשר המה חיים עודנה מתים ההם, וטוב משניהם וגו' אשר לא הי' היינו שלא ה' במדרגת רשע אי' מן החיים קאי אל מטה ודבר א' הוא אני משבח שכבר מתו היינו שמתו מן החיים הזה אשר המה חיים עודנה ואבל כבר מתו. והנה הנשמה כשאדם מרשיע נופלת הנשמה ג' נפילות הנ"ל מדביקות הקדושה למעלה בא בגוף בארץ נכרי' ושם עסקה בקדושה ועתה למטה עוסקת בשבלים והג' שנעשה למס עובד לגוף עכור וההיפך אצל הצדיק הגוף משרת לנשמה וכשאנו נתקן ג' נפילות הללו אצל הנשמה יתוקן ג"כ קולקל כלל ישראל אצל האומות ונגד זה ג' דברים תשובה תפלה צדקה והם צום קול ממון תשובה צום להכניע החומר בצים ובכי ומספד וחרטה גמורה, ותפילה היינו קול בזה יתוקן הדביקות ובצדקה יתוקן שתעסוק הנשמה במצות כראוי:

וע"ד זה מתפרש הגמ' אם פגע בך מנוול זה משכהו לביהמ"ד אי אזיל מוטב ואם לאו יקרא ק"ש ואם לאו יזכיר לו יום המיתה שג' אלה הם נגד ג' נפילות הנ"ל לתקנם משכהו לביהמ"ד להראות שיש לנו ע"ד התעסקות באיזה דבר קדושה ואיך אהי' לנס עובד לגופא עפר מן האדמה ויקרא ק"ש בזה ידבק עצמו למעלה וזכירת יום המיתה להכניע היצר הרע, וזה שאמר הנביא שיבה ישראל היינו שיהי' לך שם ישראל שמורה על שרית ואדנות ע"ש כי שרית עם וגו' תראה שיהי' לך שם זה ולא תהי' למס עובד ותקום מנפילתך, הב' עד ה' א' שתראה שיהי' מקוים בך עד ה' היינו לענין הדביקות כי כשלת בעווניך היינו שנעשית שוגג ודאי משים שלא למדי ולא קבעת עתים לתורה גם לא שמעת ב' שעות לכה"פ יום ביומו דברי תורה וקדושה, ועי"ז תתקן קחו עמכם דברים היינו התפלה הדביקות ושובו אל ה' היינו תשובה צום להכניע היצר ולהיות הנשמה מושלת על הגוף אמרו כל וגו' ובזה יתוקן ועיין:

ה':

בפ' נצבים ואתה תשוב ושמעת בקול ה' וגו' כי המצוה הזאת וגו' לא נפלאת הוא וגו' לא בשמים וגו' וקאי על מצית תשובה ואמרתי בדרך מוסר כי בזה רה"ש הי' רעש גדול בשמים כשלקחו אותנו לדין והי' המלאכים המליצים מדברים עבור קצת אתנו רבש"ע אלו צריך לכתוב כל טוב שהמה ישראלים אין אוכלין בלא נט"י ומברכים ומתפללים וכל שבת הולכי' לביהכ"נ וגם בחול כשיש להם פנאי ובא מקטרג ואמר ואבל מה עושים שבת בביתם ואמר וכי אין אתה יודע מה ישראל עושה שבת בביתו קורא הסדרא ב' מקרא וא' תרגום ואומר תהלים וכה"ג והשיב המקטרג ואמר אבל המשרתים מה המה עושים זה עשה זאת וזאת השפחה עשאה זאת ונשתתק ואח"כ הי' המדובר מאחרים להמליץ ואלו אין להם משרתים כ"כ והי' מספרים עליהם טוב ובא שוב מקטרג ואמר מה אתה אומר ואמר הלא שמעת ואמר ואבל מה עושים בביהכ"נ ואמר וכי לא ידעת מה יהודי עושה בביהכ"נ מתפלל ועונה קדוש וברכו ושומע ק"ת ואמר ואבל מי מדבר בביהכ"נ ועושה ג"כ לפעמים כוחא ואטלולי' והולך והילך בחוץ ואינו שומע ק"ת ונשתתק ושוב הי' מדברים מהנשים ואמר המליץ רבש"ע אלו צדקניות הלא ידעת איך מדקדקת להכשיר הבשר ומשגיח על תערובות בשר וחלב וכה"ג ובא שוב מקטרג ואמר הידעת שהבשר כשר ואמר ואיך וכי ח"ו לקחו טריפה ממקולין ואמר לא רק השפחה היתה להביא והביאה בלא חותם ונשתתק ושוב דבר מאחרות ואמר אלו צדקניות רבש"ע הלא ידעת בעת מדתה איך בודקת ובימי לובן איך הוא מתנהגת כדין ואח"כ מדקדקת יפה שלא יהי' עלי שום חציצה בטבילה ובא המקטרג ואמר ואבל אלו יש להם שערות ארוכות וכשטבלו הי' המקוה איננו מלא והי' השערות חוץ ממים ולא טבלה כראוי וכל השגחתה הי' בחנם ואמר המליץ לא ה' לטבול במקוה רק בנהר והשיב אוי איך אתה מליץ טוב וכי אפשר לטבול שיהי' השערות ארוכות כולם במים ואם המקוה קטן גם קטן וגם וכי רשאי לטבול בנהר כשיש מקוה בעיר וכי כך הדין קצר הדבר שהי' רעש ואני יראתי לעמוד שם כי יטלו ויחשבו עוונותם בפני ואיך אשא פני שם ומה הי' השם עושה הוא הי' יושב כזקן מלא רחמים ואמר מעתה מה נעשה, וצווחו המקטריגים הלא רה"ש היום נעשה דין ואמר הקב"ה ית"ש וכי בחנם אני ארך אפים ורחום הלא נתתי עשי"ה ועד יהכ"פ יש להם עת לתקן ואמרו המקטריגים ומה יעשו וכי יצועו כ"כ או יפזרו הון רב שיהי' שקול נגד כל העוונות ואמר השם הלא ידעתם כי הם אינם בשמים מלאכים לצום כ"כ וגם אינם סוחרים גדולים מעבר לים שיכלו לפזר הון רב וכי אני בא בטרוני' עם בריותי אם יתחרטו כראוי ויקבלו על עצמם שלא לעשות עוד כן וייטיבו דרכיהם באמת אתחיל להם ובזה י"ל הפסוק' כי המצוה הזאת של תשובה לא נפלאת הוא וגו' לא בשמים לסגף את עצמם בתעניות מרובים כמלאכים בשמים בלא אכילה ושתי' ולא מעבר לים הוא ג"כ כהנ"ל ועיי': ו':

איתא בתענית שלשה שאלו שלא כהוגן וגו' אמר ר' ברהי' אף כנ"י שאלו שלא כהוגן והשיב להם כהוגן וכדעה נרדפה לדעת וגו' ויבא כגשם לנו וגו' אמר הקב"ה בתי את שואלת דבר פעמים מתבקש וגו' אהי' כטל לישראל ועוד שאלו שימני כחותם על לבך וגי' אמר אתה מבקש דבר לפעמים נראה וגו' הן על כפים חקותיך ועיי' מהרש"א שם ונראה לפענ"ד לבאר דהנה כשהינו בארצינו הי' ג"כ כמה פעמים זרים מושלים בנו אעפי"כ הינו אז בארצינו והי' בא תשועה כשהינו מתפללים וגם כשגלינו לבבל ומדי אעפי"כ הי' חוזרים בזמן קצר ועתה אנחנו בעו"ה כונה מאות שכה בגלות ולפי דעתינו הי' טוב לנו יותר שהשם יגאל אותנו ונהי' בארצינו אף שלפעוים גם שם נהי' בהסתר פנים אצלו יתברך או לקצת זמן נהי' שוב גולים ע"מ יותר טוב לכו משנהי' עתה כסדר כ"כ בגלות אשר חרפה שברה לבנו ואנחנו יורדים מטה מטה בענין התורה ועבודה, ואבל השם ב"ה אינו רוצה בזה ורוצה שיהי' עתה גאולה שלימה מבלי גלות אחרי' וגם תמיד בגלוי פנים לכך הוא הדבר שמתמהמה הגאולה לבוא כדי שתהי' גאולה שלימה מכל וכל וזה הפי' אנחנו מבקשי' כגשם שלפעמים מתבקש ולפעמים וגו' כן אף שנהי' בגלות אח"כ ואינו מתבקש והשי"ת אומר אהי' כטל שיהי' הגאולה שלימה שלא תהי' עוד אחרי' גלות כלל לא ואח"כ אנו מבקשים שימנו כחותם וגו' אף שנהי' פעמי' נראה ופעמים לא ונהי' בתסתר פנים מ"ו טוב לנו שנהי' בארצינו אבל השם השיב הן על כפים חקותיך ורוצה שנהי' נראים תמיד בגלוי פנים, וכן יהי' בב"א:

ז':

השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם צ"ב הכונה ונראה איתא יומא דף פ"ו אמר ר"י גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה שנאמר הן ישלח איש את אשתו וכו' עיי"ש ומקשים העולם מאי אולמי' דתשובה שדוחה ל"ת שבתורה הא כך הדין בכל התורה דעשה דוחה ל"ת ומאי קאמר גדולה תשובה, עוד קשה ע"ז וכי אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך ואיך השי"ת עובר על הל"ת דלא ישוב כדי לזכותינו הלא אינו מקיים שום עשה וכנ"י הם מקיימים העשה ושבת ובעלמא דעדל"ת היינו היכא באותו שדוחה הל"ת מקיים העשה, ועיין בכפות תמרים שם שבאמת רוצה להוכיח מזה דכל מ"ע דרמיא על איש א' ומוטלת עליו לעשותה בחברת אחר דוחה ל"ת שבתורה אע"ג דלגבי א' מהם ליכא עשה וה"נ כדי שיקיימו ישראל מצות תשובה לחזור עם הקב"ה יכול הקב"ה לעבור על הלאו דכך הוא המדה דאתי עשה ודוחה ל"ת אמנם באמת תמוהא הדבר וכי אומרים חטא כדי וגו' (ומה שהביא ראי' שם מ"פ אלו נערות דף מ' דפריך ניתי עשה ונדחה ל"ת וכו' ואם איתא מאי פריך ניהי' דלגבי דידי' יש עשה דולו תהי' לאשה מ"מ לגבי דידה ליכא עשה והאיך היא תעבור על לאו דלא יבוא ממזר בקהל ה' ע"כ י"ל דאינו מוכרח שהממזר מצווה שלא יבוא בקהל ה' וכן מה שהביא ראי' מפ"ק דיבמות וכו' ואם איתא היאך יבמתו תעבור על לאו מבלי שתקיים עשה ג"כ י"ל דרק בחייבי כריתות כתיב ונכרתו הנפשות העושות ואבל לא בחייבי לאוין והאשה קרקע עולם ועיי') ואמרתי דהנה איתא תשובה מביא חיים לעולם וכן כתב הי"ד דתשובה הוי כמו תחיית המתים דרשעי' בחייהם קרואי' מתים, והנה אי' באו"ח סי' ש"ו דאם מותר לחלל שבת משום פקוח נפש של הגוף מכש"כ בשביל הנפש (דקייל"ן שם מי ששלחו לו שהוציאו בתו בשבת להוציא מכלל ישראל מצוה לשום לדרך פעמי' להשתדל בהצלתה ויצא אפילו חוץ מג' פרסאות ועיי' בב"י שם באריכות ואפילו באיסור תורה בכה"ג אמרינן לאדם חטא כדי שיזכה חברו להציל נפש ישראל שלא תמור ועיי"ש במג"א) לפי"ז הוי זה שהשי"ת מקבל אותנו בתשובה פקוח נפש ומותר לו לעבור על ל"ת להציל נפשות ישראל ממיתה נצחיות וגובור שחת לחיותם בתשובה כמו שמותר לכל ישראל לעבור על ל"ת משום פקוח נפש של כל א' מישראל וז"ש גדולה תשובה שהוא גדולה במעלתה שהוי תחיית המתים והראי' שדוחה ל"ת שבתורה וכו' וקשה היאך מותר להשי"ת לעבור על ל"ת בשביל עשה דידן וע"כ דהוי פקוח נפש והצלה ממיתה לחיים וכך המדה עפ"י התורה שמותר לעבור על ל"ת בשביל אחר שלא יצא מכלל ישראל, וזה השיבנו ה' אליך וקשה איך יכול לקבל אותנו בתשובה הלא עובר על ל"ת לא ישוב לקחתה לזה מתרץ חדש ימינו כקדם שעי"ז נהי' חיים ומחדש ימינו כקדם כי מוציאנו ממיתת הנפש לאור באור חיים, והבן:

[א"ה אנכי בעניי אמרתי לתרץ מה שאמר גדולה תשובה וכו' מאי רבותא דתשובה הא בכל התירה כך הדין דעשה דל"ת דפירושא כך הוא עפ"י מה שראיתי בספר חוות יאיר מהגאון אור חדש ז"ל על הא דאיתא במסכת יומא דף פ' אמר מר זוטרא בר טובי' אמר רב גדולה תשובה שאפילו יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם כלו ע"כ ולכאורה הוא תמיהא דאיך יתכן דבשביל תשובת היחיד ימחול השי"ת לכל העולם וכ' טעם נכון שהרי כל ישראל ערבים זה לזה א"כ כשאחד עושה עברה אחת יש לכל העולם חלק בו ועתה כשעושה תשובה אזי עון הזה לא די שנמחל לו אלא אף לכל העולם שנכשלו בעונו כדכתיב וכשלי איש בעוון אחיו, ובזה ניחא לתרץ מה שמקשין על הא דאיתא ביומא שם אמר ר"י גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה וגו' וקשה דהא קייל"ן דאין עשה דל"ת אלא כשהוא בעידנא דמיעקר לאו מקיים עשה אשר ליתא גבי תשובה וי"ל מאחר דתשובה זו מועלת לרבים הו"ל מצוה דרבים ויפה כוחה שדוחה ל"ת אעפ"י שלא הוי בעידנא משום דמצוה דרבים לא בעינן בעידנא עד כאן דחוו"י ולפי"ז א"ש אמר ר"י גדולה תשובה היינו שהוא גדולה כממרא דר"ל שגדולה תשובה שאפילו יחיד וגו' מוחלין לכל העולם והראי' שדוחה ל"ת שבתורה וקשה הא לא הוי בעידנא וע"כ משום דהוא מצוה דרבים שבתשובתו מוחלין לכל ישראל שנכשלו בעוונו ושפיר דוחה אפילו שלא בעידנא:

ועיין בפנים יפות מה שכ' בקרא אדם כי יקריב מכם וכו' שהביא דברי המהר"ם אלשיך שפי עפ"י שכל ישראל ערבים וגו' והביא שם ממחו' הגאון על ממרא הנ"ל דר"ל גדולה תשובה שאפילו יחיד וגו' דהוא משום ערבי דערבי שכל אדם קיבל עליו ערבות שיקיימו כל ישראל את הערבות בשבילו נמצא אם לא הי' מוחלין לכל העולם והי' נשאר עליו חיוב ערבי דערבי וכיון שהוא שב בתשובה שלימה נתרצה לו השי"ת ממילא מוחל לכולם כדי שלא יהי' עליו חיוב משום ערבי דערבי ועיי"ש דבריו כי נעמו ומה שפירש בהקדמה זו ועפי"ז יש לפרש הקרא שובה ישראל וגו' וכה אמר הנביא קושיא ופרוקא כחדא שובה ישראל וקשה היאך מהני תשובה ואי משום עדל"ת הא לא הוי בעידנא ע"ז בא כמשיב בטעמא מלתא כי כשלת בעווניך היינו בעווניך כשלת את אחרי' כמו שנאמר וכשלו איש בעון אחיו, ומתורץ קושיות הגמרא קרי' לי' עון וקרי' לי' מכשול שהוא שוגג דהפי' הוא שע"י מזידין שלך כשלת את אחרים שכל ישראל יש להם שוגג משום ערבות שאינו אלא שוגג כידוע וא"כ בתשובתך הוי מצוה דרבים להסיר מכלם השוגג של הערבות וא"כ שפיר דוחה אפילו שלא בעידנא דהוי מצוה דרבים:

אמנם לא זכיתי להבין דברי הגאון הנ"ל שהביא שמקשין על הא דתשובה דוחה ל"ת אמאי דוחה הא לא הוי בעידנא אמאי הא שפיר הוי בעידנא ממש כמו כל עשה שדוחה ל"ת דבשעה שהחוטא שב בתשובה ומתודה על עוונותיו דמקיים העשה דתשובה בשעה זו נדחה הל"ת דלא תשוב כי מקבלו השי"ת והוי בעידנא ולא ידעתי להסביר לי קושית מפרשים הנ"ל שהביא אח"כ מצאת את שאהבה נפשי בפתיחה למקנה מהפלאה ז"ל שכ' על המדרש שהשי"ת אמר שובו אלי ואשובה אליכם שבתחלה יעשו ישראל תשובה ואח"כ ואשובה וישראל אומרים השיבנו ה' וגו' דטענת השי"ת הוא משום דקייל"ן דכל עשדכ"ת בעינן בעידנא א"כ איך ישוב אותנו השי"ת קודם התשובה דבעידן דמיעקר לאו לא מתקיים עשה עיי"ש הרי דלא שייך לומר שלא הוי בעידנא אלא שיקבל אותנו השי"ת קודם שנעשה תשובה אבל כשאנו עושי' תשובה עפ"י הדין יוכל השי"ת לקבל אותנו דהוי בעידנא וא"כ דבריו נפלאו ממנו שהקשה סתם על הא דדוחה ל"ת דמיירי מתשובה עצמה ושפיר דוחה והבן:

ומה נעים לי בזה לפרש הקרא ועמי תלואים למשובתי ואל על יקראוהו יחד לא ירומם דהנה ידוע דברי התבו"ש על קושית הריף שם ביומא על גרסא הישנה דמתרץ כאן ביחיד כאן בציבור אמאי לא משני כאן בתשובה מיראה כאן בתשובה מאהבה, ותירץ הוא דבתשובה מאהבה אין כלן דחיות ל"ת כלל דנעקר החטא לגמרי ודמי למ"ש לענין קדושין המקדש אשה ע"מ שאין עלי' נדרים ונמצא עלי' נדרים והלכה לחכם והותר לה מקודשת ומדאמר ר"י שדוחה ל"ת ע"כ איירי בתשובה מיראה ודמי לע"מ שאין בה מום והי' בה והלכה לרופא ונתרפאה דאינה מקודשת שנשאר רושם וכן בתשובה מיראה אינו נעקר החטא דנשאר שוגג ואיכא דחיית ל"ת עכ"ד וכן כ' כל המפורשים דבתשובה מאהבה אין כאן דחיית ל"ת, נמצא לפי"ז דבתשובה מאהבה אנו יכולים לבוא בדין שהשי"ת ישיבנו מקודם כיון דאין כאן דחיות ל"ת לא צריך בעידנא עפ"י דברי הפלאה הנ"ל ואקדים עוד דברי חן מספר ישמח משה פרשת האזינו יעיי"ש באריכות ותורף דבריו דרבים שעושים תשובה כמעט מן הנמנע שישובו כלם מאהבה דלזה צריך אור שכל רב וא"א שיהי' כלם במדרגה זו ומסתמא תשובת הרבים הוא מיראה ואפ"ה גדלה מעלת הרבים דאף שעושים תשובה מיראה יש לו הכח של תשובה מאהבה דזדונות נעשה זכיות כי נתקבל לפני השי"ת כתשובה מאהבה וכפישי זכותי דרבים ובזה פי' שם מי יתן טהור מטמא דהיינו שמטמא העברות יהי' טהור זכיות לא אחד אין היחיד יכול לעשות זאת רק בציבר עיי"ש ודפח"ח, וז"ש ועמי תלואים למשובתי תלואים הוא לשון ספק כינו שפרש"י בפ' תבוא היינו שהם תלוים ועומדים בספק ומצפים למשובתי שהשי"ת ישיב אותם מקודם ואל על יקראוהו שהוא ישוב אליהם מקודם וכמדרש הנ"ל שישראל אומרים השיבנו ה' אליך ואח"כ ונשובה וע"ז אומר להם הנביא דהחסרון הוא משום יחד לא ירומם שאינכם עושים תשובה ברבים ובאסיפה יחד שיתקבצו באגודה אחת דאז הי' יכול השי"ת לשוב אותם מקודם דאין כאן דחיי' דתשובת הרבים יש לו הזכות של תשובה מאהבה ולא צריך להיות בעידנא:

ומה טוב בזה לפרש הקרא שובה ישראל וגו' קחו עמכם דברים וגו' וכבר עמדו על דקדוקים הרבה בזה הקרא ולהקדמות הנ"ל יתכן מאוד דהנה ראיתי בספר אמרי יושר שכ' לתרץ הגמרא הנ"ל אמר ר"י גדולה תשובה שדוחה וגו' מהב' קושית א' מאי רביתי' הא כל עשה דוחה ל"ת ועוד לגרסא ישנה אמאי לא מתרץ כאן מיראה כאן מאהבה ותירץ ג"כ בסגנון התבו"ש הנ"ל מדקאמר דוחה ל"ת מיירי בתשובה מיראה דאיכא דחי' דבתשובה מאהבה אין כאן דחיית הל"ת וא"כ ממילא מתורץ נמי אידך קושיא דמאי רביתא דתשובה דרבותא גדולה אשמיענן דהא בעלמא היכא דאפשר לקיים שניהם אין העשה דוחה ל"ת וכאן הא יכול לעשות תשובה מאהבה ולא יצטרך לדחי' ואפ"ה מהני תשובה מיראה עכ"ד והנה אם כי דבריו נכונים מאוד מ"מ דבריו נפלאו ממנו שיהי' משום זה דיוכל לעשות תשובה מאהבה אפשר לק"ש הלא אחד מאלף אשר הוא במדרגה זו לעשות תשובה מאהבה ורובא דרובא השבים הוא תשובה מיראה ואינם משיגים לעשות תשובה מאהבה וא"כ אין זה אפשר לקיים שניהם דאי אפשר לו כלל לפי מדרגתו עתה לעשות תשובה מאהבה ואם אפשר לו לעשות והוא במדרגה זו א"כ ממילא היא עושה ומי שיצויר אצלו תשובה מיראה אין אפשר לו לקיים שניהם ע"י תשובה מאהבה:

אמנם להנ"ל יש לומר דאפשר לקיים שניהם לכל אדם שיתחבר לרבים להיות בחברתם כשעושי' תשובה וגדלה מעלתם דנתקבל לפני השי"ת כתשובה מאהבה דנעקר החטא לגמרי ואין כאן דחי' ובזה נכון מאוד לתרץ קושית הרי"ף הנ"ל על הגרסא ישנה דמשני כאן ביחיד כאן בציבר דאמאי לא משני כאן בתשובה מיראה כאן בתשובה מאהבה ולפי הנ"ל יוצדק מאוד דהכל חד וזה הוא באמת תירץ הגמרא בציבר התשובה מגעת עד כסא הכבוד ועד ועד בכלל ביחיד עד ולא עד בכלל דאינו מגעת עד כסא הכבוד דאינו אלא תשובה מיראה כי לא שכיח שיעשה תשובה מאהבה ומן הסתם תשובת החוטאי' הוא תשובה מיראה אמנם בציבר יש לו מעלה של תשובה מאהבה וא"ש נמצא דלפי"ז ר"י שאמר גדולה תשובה שדוחה ל"ת וגו' הן ישלח וגו' דעד ועד בכלל דמיירי בציבר עיי"ש בגמר' היינו משום דלתשובת הציבור יש המעלה של תשובה מאהבה שמגעת אליו וע"ז אמר ר"י גדולה תשובה וגו' ושוב אלי' א"כ מתורץ ג"כ קושיא השני' מאי רביתא דתשובה הא כל עשה דוחה ל"ת אכן לפי"ז א"ש דזה גופא קמל"ן ר"י דתשובה של ציבר גדולה ויש לו כח וזכות של תשובה מאהבה שמגעת אליו כמו שהביא מקרא הן ישלח איש וגו' ושוב אלי דמגעת עד השי"ת והבן היטב:

ומעתה אדייקים מאוד דברי הנביא שובה ישראל היינו היחוד צריך לעשות תשובה כזו שמגעת עד ה' א' היינו תשובה מאהבה וזה שנותן טעם כי כשלת בעוניך שבתשובה מיראה עדיין נשאר שוגג ואיכא דחיית ל"ת ע"כ תשובת היחיד צריך להיות תשובה מאהבה וליכא דחיית ל"ת ואז מהני וכ"ת גם בתשובה מיראה ניתי עשה וידחה הל"ת ע"ז אמר הלא אפשר לך לקיים שניהם והיאך קחו עמכם דברים ושובו אל ה' שתתקבצו באגודה אחת לשוב ברבים ואז אמרו אליו כל תשא עין וקח טוב כי תשובת הרבים יש לו כח של תשובה מאהבה שלגמרי נעקר החטא ואדרבא נעשה טוב תמורתו וא"כ אפשר לכל א' לקיים שניהם ע"י להתאסף לעשות תשובה ברבים ונפישי זכותי דרבים. והדברים נכונים בעזהי"ת בדרך דרוש. פנחס אדלער]:

ח':

איתא ביומא פרק אמר להם הממונה ת"ר כיצד מתודה אומר עויתי פשעתי חטאתי וכן בשעיר המשתלח הוא אומר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם וכן במשה הוא אומר נושא עון וכו' דברי ר"מ וחכמים אומרים עונות אלו זדונות וכו' הפשעים אלו המורדים וכו' חטאות אלו שגגות וכו' ומאחר שהתודה על הזדונות והמרדים חזר ומתודה על השגגות אלא אומר חטאתי עויתי פשעתי וכן בדוד הוא אומר חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו וכן בשלמה וכו' וכן בדניאל וכו' אלא מהו שאמר משה נושא עון וגו' אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע בשעה שחוטאין ישראל ועושין תשובה עשה להם זדונות כשגגות ע"כ, וי"ל א' קושית מהרש"א שם מ"ט דר"מ ומש"כ הוא ז"ל דודאי ר"מ נמי ס"ל דעונות אלו זדונות וכו' כדמוכחו קראי אלא דטעמו שיתודה מקודם על הזדונות שהם שכיחים ואח"כ על המרדי' שהם להכעיס ואינו שכיח ומצוי כל כך ואח"כ על החטאים שאינן מצוי וידועים כלל עיי"ש הנה באמת שכן הוא שעונות שכיחי יותר ממרדים אבל שפשעים דהיינו מרדים שכיחי יותר משגגות הוא תמוהא ועוד מה פריך וכי מאחר שהתודה וכו' והקשו ע"ז והלא יכול להיות שיש לו הרבה חטאות ויכריעו לחוב, ויותר קשה הלא החכמים מתרצים לבסוף קרא דמשה שאמר כיעשו תשובה יחשוב להם העוונות ופשעים לחטאים וא"כ מה הקשו על ר"מ שמא כן היא שאחר שהתודה על העוונות ונעשה מהם חטאות צריך להתודות שוב ע"ז, ועוד הקשו מה זה שאמר דוד חטאנו עם אבותינו עוד הקשו מ"ט לא מתרצו החכמים קרא דשעיר המשתלח שהביא ר"מ ראי' ממנו:

ונראה לפענ"ד דיבוא הכל על נכון בהוצעה אחת קטנה דהנה שלמה המלך ע"ה אמר לא יאונה לצדיק כל עון וגו' וא"כ סובר ר"ע שכל החטאים שאדם חטא בשוגג בא מכח זה שחטא פעם או פעמים במזיד או בפשיעות מחמת זה באו לידו החטאי' של שוגג וא"כ כ צריך להתודות תחלה על העוונות ופשעים ואח"כ על השוגג שבא מחמתו והן גרמו ועל עוונות קודם פשעים שהן שכיחי יותר מפשעים כדברי מהרש"א ואבל על החטאי' לבסוף שנגררו מהעוונות ופשעים וע"ז מקשי' החכמים לר"מ וכי מאחר לדבריך אחר שהתודה וגו' א"כ לא צריך שוב להתודות כלל על החטאים כי מאחר שנתכפר לו העוונות ופשעי' ממילא בטלו החטאים חלפו הלכו למו שבאו רק מכוחם וכיון שבטל הסיבה בטל המסובב, אע"כ שאינו כן כי שהמע"ה לא אמר רק לצדיק השלם בצדקית לא יאונה לו חטא כי הקב"ה שמרו ואבל מי שאינו צדיק לא כל החטאים באים בגרמא דעוונות אלא שיש חטאי' הרבה אין מספר בלא"ה מסיבות אחרות שלא למדו אותו אבותיהם דרך התורה היאך לעשות ועון אבות הוא או בעצמו אינו לומד או חברים רעים כי הרבה חברותא עושה וכדומה סיבות שונות א"כ שכיחי החטאים יותר וצריך להתודות עליהם קודם ומביאים ע"ז ראי' מכמה פסוקים דוד אמר חטאנו עם אבותינו היינו שאבותינו גרמו לנו ועי"ז שלא למדו באנו לחטא הרי שיש חטאים בלאו הזדון שקדם לו ובדניאל וכן בעזרא ובכל פעם הי' סיבה אחרת לחטאים אלו השוגגים יעיי"ש בקרא וא"כ כיון שאינם באים מגרמא דמזידין והן שכיחי צריך להתודות עליהם מקודם לפי"ז ממילא מתורץ קרא דשעיר המשתלח דהטעם דצריך להתודות על החטאים מקודם שהן שכיחי טובא והא תינח כשאדם מתודה על עצמו ואבל הכה"ג שהי' מתודה בשביל ישראל וכבר עשו הם תשובה דהא אין יהכ"פ מכפר בלא תשובה וא"כ כיון שכבר עשו ישראל תשובה נתכפר להם בנקל השגגות וא"כ שוב העוונות שכיחי טפי להתודות עליהם לכך נאמר והתודה עליו את כל עינות בנ"י ואת כל פשעיהם לכל חטאתם ולא אמר ואת כל חטאתם שעל השוגגים כבר נתכפר להם והכהן גדול הי' מתוודה בשבילהם רק על עיונית ופשעים שלהם וז"ש והתודה וגו' לכל חטאתם דהיינו לכל חטאתם שבנקל נמחל להם בתשובתם הי' מתודה הכה"ג על העונות ופשעים וא"ש הכל והבן:

וי"ל בהנ"ל דכמה חטאים באים ע"י האבות שאין מלמדין את בניהם אחריהם יש ליתן טעם מה שאמרה התירה פוקד עון אבות וגו' על שלשים ועל רבעים מ"ט על ארבעה דורות דהנה אמחז"ל אם הוא ת"ח ובנו וב"ב אין התורה פוסקת מזרעם דכתיב לא ימושו מפיך ומפי זרעך וגו', וא"כ אם האב לומד את בנו ויהי' ת"ח ואח"כ ילמוד בנו את בנו והוא ילמוד ג"כ את בנו ממילא יהי' כל הדורות ת"ח ואבל אם אינו לומד את בנו א"כ אין כלום לכך נזכר על דור רביעי לפי"ז הי' הטעם עד דור רביעי יהי' כמו חד ואח"כ יאבד זכרם כמוש"כ הרמב"ן בפ' יתרו עיי"ש היטב והוא רמז מעט:

ואיתא בפ' נצבים כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום וגו' לא בשמים היא לאמור מי יעלה לנו וגו' וישמיענו אותה ונעשינה ולא מעבר לים הוא וגו' כי קרוב וגו' וכתבו המפורשים כי המצוה הזאת קאי על מצות תשובה שנאמר מקודם בפרשה וקשה מה"ת יהי' מצות תשובה בשמים או מעבר לים וצ"ב ונראה עפ"י מה שראיתי פי' על השמיעני את קולך כי קולך ערב דהנה תשובה הוא צום קיל ממון צום בגמטרי' קל"ו וכן קול וממון וג"פ קל"ו הוא ת"ח בגעיט' זאת וזה הפי' בזאת יבוא אהרן אל הקודש והנה על צום יש קצת התנצלות שאינו יכול להתענות שהוא אדם חלש וצריך לאכול ולשתות שיהי' בריא אולם וגם על ממון אמור יאמר שאין לו אבל על קול אין לו שום תירץ והתנצלות מ"ט אינו מתפלל בכונה כראוי להיות לבבו נשבר בקרבו על העוונות שעשה ויתפלל בכינה רצוי' לפני השי"ת וא"כ אם אדם מתפלל כראוי אף שאינו מקיים כ"כ שאר הב' צום וממון אומר הקב"ה הנה עושה מה שביכולתו אבל אם אינו עושה גם זה שיש בידו ואין לו מעצור ומניעה יש עליו עונש גם על אלו שלא עשה כיון שאינו יכול להתנצל שא"א לו לעשות דהא גם מה שביכולתו לעשות אינו עושה והנה ב' פ' קל"ו היא בגימטרי' ערב וזה כוונת הפסוק השמיעני את קולך כי קולך ערב והבן לפי"ז י"ל דלהנ"ל על תענית יש לו התנצלות שאינו בשמים כמו מלאך שאינו צריך לאכול ולשתות ועל ממון מענה בפיו שאין לו כמו אותן הסוחרים הגדולים שספינות באים להם מעבר לים בסחורה לאלפים ולרבבות ומאספים ממון רב וז"ש כי המצוה הזאת של תשובה לא נפלאת וגו' לא בשמים הוא לא מצית לומר מי יעלה לנו השמים להיות כמו שם בלא אכילה ושתי' וישמיענו אותה הוא בלשון בתמי' שאתה משמיענו פה על הארץ ונעשינה כמו בשמים וכן לא מעבר לים הוא וגו' כנ"ל, כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך כמוש"כ היע"ד לפרש הגמרא שנים שנכנסו להתפלל וקדם א' והתפלל ויצא טורפים לו תפלתו בפניו הכונה שנים שנכנסו היינו הפה והלב וקדם הא' היינו הפה והתפלל ויצא ולבו בל עמו טורפי' וגו' וז"ש בפיך ובלבבך לעשותו ואם תעשה מה שביכולתך בכונה רצוי' להתפלל כראוי אז יקבלך השי"ת בתשובה שלימה אף אם לא השיגה ידך על הב' האחרים כאשר התנצלת עצמך ובא זה וגלה ע"ז:

והנה עיקר החטאים באים ממה שרואי' שרשעים מצליחים וכ' הרמב"ם בפ"ב מ"ה דעות חילי הגוף טועמים מר מתוק וגו' וע"ז אמר ישעי' שמים מר למתוק עיי"ש וזה דרך ההמון עם בעו"ה כשרואים דרך רשעים צלחה מכח זה חושבים מה בצע כי נלך בתום ובדרכי ה' אתחבר עמהם אשר הולכים ברשעם ומצליחים אוי ואבוי להם, וע"ז אמר ישעי' הנביא הוי האומרים לרע טוב היינו לרשעים טוב להם כי מצליחים בקניני עוה"ז ומתקנא בהם לעשות כמעשיהם ולטוב רע היינו כי למי שהוא טוב בדרכי השי"ת רע לו ע"כ הוא מתחבר עמהם וע"ז שמים מר למתוק ומתוק למר כפי הרמב"ם הנ"ל הוי לאלו וגם כשרואי' וזה שיחה בטילה שיש בו חכמה קצת אפילו בעלי העתים יש עתים לרעה מתענגים ומהני' עצמם ונפשם שבע ודשן כפרות הבשן על ההדפסה והכתיבה בנעימת הלשון, ולקראת בואן אצין וחשין לראות מן האומר החרש אשר באמת אין בו ממש נכתב על לוח הבלים ורעות רוח ואף אם יש בו קצת חכמה מרוח הזמן יש להם להשים על לבם התכלית אשר יגיע להם מזה ואם מפרי עליהם ישבעו לחם או יוסיפו ידועה בתורה ובמצות לעבוד את השם ב"ה, ותמורת זה הי' להם להגות בספרים הקדושים המלאים חכמות רמות ונשגבות או דברי מוסר שיקחו שמץ מנהו להוסיף הבל שיש בו יראת שמים, ובעו"ה אינם חושבים שיחת חולין שלהם כשיחת ת"ת וספרים הקדושים אשר אף שיחת חולין שלהם הוא דברי חכמה יותר מכל חכמות שלהם וקצת אינם לומדים את בניהם תורה באמרם כי לא יגיעו לתכלית ובמה יתפרנסו עת יגדולו והי' לאנשי' האם מהתורה וגמרא תו' מה יהי' בסופם וכהנה דברים דברי רשעות ושטות אשר שורשם הוא חיסר האמונה ובטחון ונוגע לכפירה וכבר האריכו בזה ספרי מוסר:

ובזה יש לפרש פסוקים ביחזקאל ס' י"ח וסי' ל"ג בשוב צדיק מצדקתו וגו' וברוב רשע מרשעתו וגו' ואח"כ כתיב ואמרתם לא יתכן דרך ה' וגו' הדרכי לא יתכן וגו' הכונה ע"ד הנ"ל א' כנגד המון עם אשר ע"י הצלחת הרשעים חוזרים לדרך רשע ולפעמי' להיפך ואיתן שחוזרים מדרך ה' אומרים לא יתכן דרך וגי' היינו ע"י דרכי השם לא יתכנו ולא יגיעו לתכלית ואמר ע"ז הדרכי לא יתכן וגו' ואח"כ נגד הגדולים שאומרים כן על הלמוד החכמות לא יתכן דרך וגו' שלא יתחכמו בו ואמר גם עליהם הדרכי לא יתכנו עיי"ש בכתובים לשון הפסוקים היטב בשני מקומות והוכיח פעמים תמיד על ב' הכתות האלה, ובאמת כבר אמר החכם לא לחכמים לחם וגו' הכל ביד ה' ואין לנו אלא לילך בדרכי ה' כאשר הלכו אבותינו כי לכך נוצרנו ועי"ז זה נקוה הטוב ה' יתקן ויחזק לבנו לעבדתו ית"ש: ט':

איתא במסכת חגיגה דף ה' ר"י כי מטי להאי קרא הוי בכי והי' כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות עבד שרבו ממציא לו צרות ורעות תקנה יש לו ע"כ והקשו אמאי לא בכי ר"י בקרא קמא דכתיב וחרה אפי בו ביום ההוא וכו' ומצאוהו רעות רבות וצרות וגם בפסוקים יש לדקדק תחלה נאמר ויאמר ה' אל משה וגו' וזנה אחרי אלהי נכר הארץ וכו' ועזבני והפר את בריתי וגו' ואח"כ וחרה אפי וכו' ועזבתים והסתרתי פני וכו' הזכיר ג"כ עזיבה וסתירה ואח"כ אמר ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא וכו' ולא אמר ועזבתי", וגם י"ל הלשון שדייק על כל הרעה אשר עשה וצ"ב וגם לא נאמר ועזבוני, וג"כ קשה לאחר שאמרו על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה א"כ עושים תשובה ומ"ט ואנכי הסתר אסתיר (ועיין פ' וילך ומה שכתבתי שם בביאור מקראי קידש) ואפ"ל דהנה הבינה לעתים כ' על פסוק מבלוגותי עלי יגון וגו' למשל חולי גוף כשרואה הרופא כי גבר החולי והחולה אינו מרגיש כלל וסובר שהוא בריא כאחד הברואים מזה יודע הרופא כי אין תרופה למחלתו כי כבר נוטל ממנו כח ההרגשה, ואבל אם עדיין החולה מרגיש הכאב יודע כי אפשר לו עוד להשיג רפואה וע"ז אמר הנביא מבליגיתי כי על לבי דוי ואני מרגיש א"כ יש תקוה עיי"ש באריכות וכן הוא בחולי הנפש כשאדם עדיין בבחינה זו שיודע שחטא ולא טוב עשה והלך בדרך הרע יש לו תקנה שישיב ע"י איזה סיבה מהסיבות ויחזיר לדרך הישר אבל אם רואה את עצמו טוב ואינו חסר לו כלל ובדעתו שצריך להיות כך כמעט אין לו תקנה וע"ד ראית חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו, וא"כ מתחלה צריך לשוב ולהכיר כי לא טוב עשה ואח"כ אחת לאחת לתקן דרכיו ואח"כ יחשוב בנפשו כי הוא חוטא ורב מרי ויראה לתקן את אשר הרבה לפשוע, וזה מתחלה נאמר ועזבני והפר את בריתי היינו שיעזוב לגמרי את ה' שלא ידעו כלל מה שצריך לעבוד את ה' וחרה אפי בו ביום ההיא ועזבתי' והסתרתי פני מהם אדכ"ו ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה היינו שיכירו וידעו שעברו על דרך הטוב וצריך לעבוד את ה' זה יכירו אבל עדיין לא יהי' מתוקן את אשר חטאו עברות רבות ע"כ ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה ע"כ לא הזכיר שוב מעזיבה כי כאן מיירי שכבר ידעו ויכירו שצריך לעבוד את ה' כנ"ל רק שלא יתקנו את החטאי' והזדונות שעברו בפרטות וזה על כל הרעה ולפי"ז בקרא קמא לא הי' ר"י יכול לומר עבד שממציא לו וגו' כי אז לא הוי כלל בבחינת עבד כי עזבו את ה' וראוי לצרות רבות אמנם אח"כ שכבר הכירו ואמרו הלא על כי אין אלקי בקרבי כנ"ל וא"כ הוי בבחינת עבד ועדיין ממציא לו וגו' ע"ז בכי עבד שרבו וגו' והבן:

ובזה י"ל ג"כ בהפטורה שובה ישראל עד ה' א' כי כשלת בעווניך כו' ופריך הגמרא קרי לי מכשול וקרי לי עון וי"ל דה"ק שובה ישראל עד וגו' היינו שהשם אלקים שיהי' ידוע אלהיך דהיינו שצריך לעבדו ואתה לא עשית כן כי כשלת בעווניך שאינך יודע כלל שיש לך עוונות ע"כ בטרם כל יהי' לך זאת ליסוד ותדע ברור כי הרבת לפשוע ושיש לך עונות והלכת בדרך לא טוב ולא ידעת כלל שצריך לעבוד את ה' ואח"כ קחו עמכם דברים ושובו על ה' ואמרו אליו כל תשא עין היינו הכל שעשית תשא עון כי עון הי' וקח טוב ונשלמה וגו' לאחר שנשלמה פרים שפתינו יהי' טוב ויש להאריך כאן בתוכחת מוסר שנדע שחטאנו וצריך לזה תיקון בתשובה ואיזה אופן התשובה והנה רבינו הקדוש סדר ששה סדרי משנה וכלל בזה כל תורה כולה ומסיים אר"ש בן חלפתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום וגו' [והי' אז מחלוקת בעירי] והפי' כי כלי שלם אפשר לתת בתוכו ומחזיק מה שנותן בו אבל כלי שבורה איננו מחזיק וא"כ כשישראל הם שלימים ומקיימים מה שכ' בששה סדרי משנה והקב"ה שולח ברכה יכולי' להחזיק הברכה ואבל כשאין ביניהם שלום ואחדות והם נפרדים זה מזה א"כ הכלי שבור אף שהקב"ה שולח ברכה אינו מחזיק ומתפזר הברכה מכל צדדים לחוץ לסטרא אחרא ולאומות ולכך בעו"ה כל פרנסתינו צריך להיות ע"י גוים ובערמימיות לחטוף מה שנשפך לצדדים:

והנה לאחר שמו"ע אומרים בכל יום ונפשי כעפר לכל תהי' ופי הכוונה כמו עפר שדורסים עליו והוא נותנת כל טוב הארץ כך צריך להיות האדם אעפ"י שדורסים עליו לא יהי' נוקם ואדרבא ישפיע טוב וע"ז אפשר אמר אאע"ה ואנכי עפר ואפר כי ב' מעלות הי' לאאע"ה שהי' עשיר גדול ומלך כמו"ש שהמליכו עליהם לאחר ד' מלכים וכמו"ש הרמב"ן בפ' חיי שרה כולם קוראים אותן אדוני והוא לא קרא אותם אדוני' ועוד שהי' זן עוברים ושבים, וע"ז שהי' מלך אמר שאינו מתגאה בזה והוא כמו עפר שדורסים עליו וע"ז שהי' זן עוברים ושבים אמר כי הוא אפר ונחשב בעיני עצמו כאפר שזורעים בו ואינו מצמיח ואינו מושפיעה טובה והי' מחזיק עצמו כן נגד גדולת השי"ת וממנו נלמד לעשות כן ובזה יהי' שלום ונהי' כלי מחזיק ברכה שישפיע לנו השי"ת כל טוב:

י':

איתא במדרש וילך הן קרבו ימיך למות למה נגזר עליו מיתה בלשון הן רבנן אמרו למה"ד לאחד שכיבד את המלך והביא לו דורון חרב חדה אמר המלך התיזו את ראשו בה א"ל אותו האיש אדוני המלך במה שכבדתיך בה אתה אתיז את ראשי כך אמר משה רבש"ע בהן קלסתיך וגו' ובהן אתה גוזר וגו' ד"א אמר ר"א מהו הן למה"ד למטרנה אחת וגו' כך אמר הקב"ה למשה קלסת אותי בהן ובהן אני גוזר עליך מיתה, ד"א א"ר לוי למה"ד לאשה עוברה וגו' כך אמר משה רבש"ע ל"ו כריתות וגו' שמא עברתי על אחת מהן למה אתה גוזר עלי מיתה א"ל בחטי' של אדה"ר אתה מת שהביא מיתה לעולם וכו' באותן עון שכתיב בו הן הן האדם הי' כאחד ממנו ד"א מהו הן אר"ס היום קיבל לפני הקב"ה וג' עיי"ש במדרש בביאור וי"ל עפ"י גמרא בשבת פרק ה' אמר ר"א אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עוון וכו' מיתבי' אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה קנסת מיתה על אדה"ר א"ל מצוה קלה צויתיו ועבר עלי' והלא משה ואהרן שקיימו כל התירה כולה ומתו אמר להם מקרה א' לצדיק וגו' הוא דאמר כה"ת דתניא רשב"א אומר אף משה ואהרן בחטאם מתו שנא' יען לא האמנתם בי הא האמנתם עדיין לא הגיע זמנם לפטור מן העולם וכו' עיי"ש והקשה מהרש"א בחיד"א איך יתרץ תנא דמ"ה הקרא יען לא האמנתם (עיין במילי דהספידא הספד א' מה שכ' בזה) עיי"ש שתי' משום זה לא תביאו את הקהל ואבל לא מיתה והנה בענין מי מריבה בפ' חקת וגם במיתת אהרן שם י"ל לפרש כן אבל בפ' פנחס כתיב עלה אל הר העברים וגו' כאשר נאסף אהרן אחיך כאשר מריתם פ' במדבר צן במריבת וגו' שם אין זכרון מה וליתא לתי' הנ"ל אכן י"ל דבלא"ה קשה שם דגם אתה מיותר והי' די באמר ונאספת אל עמך כאשר נאסף וגו' ב' כאשר מריתם הי' לו לומר על אשר מריתם, ג' להקדישני במים לעיניהם קשה הא המרי הי' שלא להקדיש וי"ל דמיתתם הי' על חטא זה ואבל לא לעונש על החטא רק לתקן הקילקל שהי' ע"י החטא כי החטא הי' שלא קדשו וידוע כי כשעושה הקב"ה דין בצדיקים הוא מתקדש כמו דכתיב בקרובי אקדש והנה משרע"ה כל מגמתו הי' לתקן את ישראל ואפילו הכניסה לארץ הי' מתאוה כדאי' הרבה מצוות תלוית בארץ וגו', וזה נאספת אל עינך גם אתה היינו שתסכי' למות כאשר מת אהרן אחיך והי' מתאוה כאשר מריתם וגו' כן יהי' מיתה זו להקדישנו וגו' לתקן הקילקל ויש לפרש בזה בכ' ואתחנן רב לך אל תוסיף וג' וראה בעיניך וגו' וקשה מלת וראה בעיניך אך הכינה אתה בעצמך בעין שכלך תראה שאינך צריך לעבור את הירדן לתקן מה שקלקלת והבן ולפי"ז מתורץ קושיא הנ"ל ועוד י"ל דבאמת על החטא רק לא תביאו ואלא ממילא אין מלכות נוגעת בחברתה וגו' ומעתה נתבאר ד' טעמים ויש לכוון אלו הד' במדרש הנ"ל בד' טעמים ועיין:

י"א:

איתא בימא אר"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא וגו' ור"י אומר עד ולא עד בכלל ופריך האמר ר"י שדוחה ל"ת וכו' ומשני וכו' והקשו בח"א ורי"ף שם ב' קושית הא' מאי קושיא הב' דלא משני כאן מאהבה כאן מיראה, ונראה לומר דהנה קשה איך דוחה העשה שאנו עושין תשובה הל"ת שהשי"ת ישוב אותנו וכי אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברו, וי"ל דהנה בשבת דף ד' הקשה הגמרא כן וכ' תו' בשבת שם להקשות ותי' ב' תי' דבמצוה דרבים שאני ועוד תי' אם חברו לא פשע אמרינן לו לאדם חטא וגו' עיי"ש לפי"ז אם נאמר כאן הפי' בפסוקי' פשיט ט שובה ישראל וגו' כי כשלת בעווניך והיינו נתינת טעם שלכך תשוב כי כי רק כשלת קשה מה נתינת טעם על התשובה שלכך ישיבו בשביל שרק נכשלו וע"כ עד ועד בכלל ושפיר נתינת טעם כיון שרק הי' מכשול ויעשו תשובה יגיע עד ה' אלקיך ואבל כשאנו אומרים עד ולא עד בכלל ע"כ הפי' שובה ישראל וגו' כי כשלת בעווניך לא נתינת טעם רק ע"י התשובה יעשו זדונות שגגות ושפיר פריך הגמרא כיון שאמר ר"י שתשובה דוחה ל"ת וקשה והא אין אומרים חטא כדי וגו' וצ"ל שאנו לא היינו פושעים וע"כ הפי' בפסוק כי כשלת שרק מכשול הי' ונתינת טעם אלעיל וא"כ א"א לומר עד ולא עד בכלל ומשני כאן ביחיד כאן בציבר דמצוה דרבים שאני וא"כ י"ל באמת מזידין והפי' כי כשלת בעווניך ע"י התשובה זדונות יעשה שגגות ולפי"ז לא הי' אפשר לתרץ כאן מאהבה וגו' עכ"פ כיון שר"י סובר עול"ע בכלל ע"כ מוכח שאנו מזידין הי' ויהי' קשה וכי אומרים חטא וגו' וע"כ צריך לתרץ מצוה דרבים שאני ועיי': י"ב:

שובה ישראל עד וגו' כי כשלת וגו' כ' הרמב"ם בהלכות תשובה המשקל לשקול הזכיות כנגד העברות אינה יודע רק הוא יתברך כי יש כמה זכיות שאינם שווים באדם אחד לאחר ותלוי כפי שכ' בזמן ובמקום ובאיזה אופן ובמחשבה ובדרך מוסר לדוגמא א' אינו בא לביהכ"נ להתפלל מחמת דחקו שצריך לילך לכפרים אף שהי' לו לבטוח בה' שאף אם ילך אח"כ יזמין לו פרנסתו כמו כן, אעפי"כ כשהי' לבער ולא הבין אין לעונשו כ"כ כמו מי ששוכב ומתעצל על מטתו ומתענג בקנה השריפה, ובזה יש להשיב ולתרץ בפסוקי' פ' וילך ויאמר ה' אל משה הנך שוכב וגו' עד והי' כי תמצאנה אותם וגו' שקשה לאחר שאמרו הלא על כי אין אלקי בקרבי מ"ט ואנכי הסתר אסתיר וגי' הלא כבר עשו תשובה והשי"ת אינו מבקש יותר ואף כי באמת חסד גדול מהשי"ת שמכפר בתשובה אעפי"כ יש להמתיק הדבר, במשל לאחד שנשא אשה ודר עמה ועסק במשא ומתן כמתחיל לעסוק בשלו אחר החתונה, ומצא א' אשר קרובו ואוהבו ושאל לו שמעתי עליך שנשאת אשה והתחלת במו"מ איך ענייך והשיב הלא קבלתי איזה מאות זהו"כ נדן וגם אשר נתן לו אבי וקניתי סחורה פלוני או השכרתי זה ועדיין אינני יודע איך יפול הדבר כמתחיל במו"מ ושאל לו עיקר שכחתי אשתך טוב הוא ומה מצאת והשיב אשה טובה מצאתי עקרת הבית ויודעת הכל בטוב וזריזה במלאכת הבית להחזיק בנקיות הכל טוב ואמר ברוך ה' שמצאת כך ואני שמח בעניניך ואחר איזה ימים הלך איש הזה בבוקר לבהכ"נ והניח את אשתו שוכבת עדיין במטתה ואחר כלות התפלה הלך אנה ואנה בעיר לאיזה ענינים שהי' לו לעשות בעיר ומצא שוב אותו קרוב ואוהב בעיר שהלך דרך שם ושמח עמו ושאלו זה לזה על עניניהם ובתוך כך אמר לו בא לביתי לסעד אצלי פת שחרית וזה ממאן כדרך והפציר בו עד אשר בא עמו לביתו וכשבאו לביתו מצאו שעדיין האשה שוכבת על משכבה והבית עדיין אינו נקי והמטות אינם מוצעים, והלך אצלה ואמר לה ראה נא אורח בא אלינו מהר עשה לאכול וקוותה בזריזות מעטתה ועשאה הכל במהירות ובזריזות ובתוך כך שני אנשים הללו ישבו ודברו בעניניהם ואמר האיש האורח לבעה"ב ראה נא לפני איזה שבועות שאלתי אותך על אשתך והיית משבח אותה במאוד ועתה כי באתי אליך כמעט ארבעה שעות על היום ועדיין מצאנו אותה שוכבת על מטתה והבית אינה נקי, והשיב הלא תראה איך במעט זמן הגמור ותתקן הכל על נכון וכי על זה שהוא נתעצלת לפעמים לישן יותר היא רע אם היא רק יודעת לזמן הצריך לעשות הכל בטוב ובזריזות הוא טובה:

והנמשל השי"ת מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקדושין ואנחנו לו כאשה לבעלה הלא יודע הוא יתברך אין אדם צדיק בארץ וגו' אעפי"כ אם אנו יודעים בבוא אורח או ימים נוראים לתקן הכל בזריזות ולשום על הלב בזה אנו בטוב ומשבח אותו בזה יש לפרש פסוק באיוב כי פועל אדם ישילם לו וכאזרח איש ימציאנו הן אל לא יעות משפט ושדי לא יעלו צדק ועיי' על כפל הלשין ולהנ"ל יש לתרץ, וגם בפרק אבות ישראל קנין א' שנא' עד יעביר וגו' עם זו קנית ואומר לקדושין אשר בארץ המה שקשה מאי ואומר ומשם לא מוכח כלל אלא שבא לתרץ איזה קנין הם הלא חוטאים ע"ז מתרץ לקדושים וגו' הלא הי' לו אבית טובים ולמדו הכל יודעים לתקן בעת הצריך [ועיקר משל זה מצאתי במדרש רבה והי' אז חולאים בעילם] עכ"פ העיקר בתשובה כמו שאמרו ג"כ שאלה לנבואה וגו' שאלו לתורה וגו' וכמה פסוקים בתירה וכל הספרי' מלאים מזה ועל התשובה מראש הבטחתנו וא"כ לאחר שאמרו הלא על כי אין אלקי בקרבי מ"ט ואנכי הסתר אסתיר ואי' ג"כ בגמרא ר"י כי מטי להאי קרא בכי והי' כי תמצאן אותו וגו' וקשה מ"ט לא בכי בקרא ראשון ומצאוהו רעות רבית וצרות וגו' ולהנ"ל מיושב דכבר הנביא אמר שתים רעות עשה עמו אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים והכוונה כהנ"ל הרעה א' שעזבו עבודתי והב' שהלכו אחר ההבל ואינו דומה עברה מחמת אונס או עושה מחמת לילך אחר תענוגי עוה"ז והבליו, וע"ז לאחר אף שאמרו הלא על כי אין אלקי בקרבי וגו' לא התודו רק ע"ז שעזבו את ה' ואבל עדיין לא התוודו על שהיו מניחים עבודתי והלכו אחר ההבל וע"ז ואנכי הסתר אסתיר וגו' כי פנה אל א"א לפי"ז בפסוק ראשין לא בכה ר"י שהדין כן אם חוטאים יענשו והוא פשוט ואבל לאחר שיאמרו הלא על כי אין אלקי וגו' ועדיין ואנכי הסתר אסתיר וגו' והי' כי תמצאנה וגו' ע"ז בכה ואמר עבד שרבו ממציא לו עד שחותר וממציא לדקדק באיזה אופן ולענוש כפי הראוי לו באיזה אופן שעשה העברה ע"ז בכה ואמר כלום תקנה יש לו [ומצאתי אח"כ פי' זה בבינה לעתים וב"ה שכיונתי לדעתי]:

ואיתא עוד בחגיגה שם רב עולא הוי אזיל באגרא דרש וגו' ושמע ינוקי קרי כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו אמר עבד וגו' וקשה מ"ט לא בכי כאשר למד לעצמו זה הקרא ומסתמא כבר למד תרי עשר אלא באמת מ"ט הקב"ה מדקדק אפילו על שיחה קלה וגו' דבאמת יש שני אופני עבירות אם אדם חוטא מחמת התגברות היצר עליו יש עונשים מחולקים על איזה עברה מלקות או קרבן או מיתה או כרת לפי חומר עברה ואבל אם אדם עושה עברה שלא נחשב אצלו לכלום או שחישב זה לשטות כמו לאמור מה איכפת לי' ית"ש אם אני מגלח את זקני בתער או בסימנים או מספרים או שכופר ח"ו בדבר או שאיני מאמין בדברי רז"ל ע"ז אין חילוק בין עברה קלה או חמורה שבזה הוא מורד במלכות ואין חילק אם המלך אומר לאחד שא אבן זה ומורד ואינו רוצה אשר ביכולתו או אומר לו שא נוצה זה ומורד במלכות אחת דתו להמית וע"ז אמר ר"י בשערי תשובה שע"ז נאמר ארור אשר לא יקום את דברי וגו' לפי"ז פשוט למד ר' עולה פסיק זה כי הנה יוצר הרים ובורא רוח וגו' שיחו עושה שחר וגו' ה' צבאות שמו שמספר גדולתו יתברך ואבל כששמע שקרי תינוק פסיק זה חציו כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו והפסיק כאן ולא קרי יותר אז הבין הפי' הואיל והשי"ת יוצר הרים וגו' לכך ומגיד לאדם מה שיחו שבשיחה זו מורד נגד מלך גדיל לכך בכה, לפי"ז יש להאריך כאן בדברי מוסר שצריך אדם לשוב על עברה לפי אופן עשיתי ואיכותו אם הניח עבודתו יתברך באונס או לילך אחר ההבל וגם אם לא הי' ח"ו מחשבת רעה אפיקורסת ומינות כהנ"ל ואז קלות נעשו חמורות, ועוד צריך להתודות על עינות אבותינו:

ומצינו ביומא כיצד מתודה עיי"ש עד חטאנו עם אבותינו, והקשה מהרש"א שם למה התודה על חטא אבות ולא על מזיד עיי"ש ונראה דהנה קשה איך יהי' מועיל התשובה שלנו על עונות אבותינו אם הם בעצמם לא עשו תשובה, ויש לתרץ על ב' אנפין הא' דאי' בסנהדרין שפריך כתי' איי"ש בחטאו ימותו וכתיב פוקד עון אבית על בני' ומשני הא כשאוחזין מעשה אבותיהם וגו' וא"כ כשאנו חוזרים בתשובה א"כ כבר אנו בכלל אין אוחזין מעשה אבותי' בידיהם וממילא אין אנו נענשים על עונותיהם [לפי תירץ זה הוידוי על עונות אבות אינו מהני אל האבות שלא יענשו עליהם רק מהני להבנים שלא יהי' השי"ת פוקד עליהם עין האבות דכיון שמותודי' על עונות אבות א"כ מראים באצבע שאין אחוזין מעשיהם א"כ קרינן בהו איש בחטאו וגו' והבן כי הוא דבר נכון וישר] ובזה יש לפרש בפ' בחקתי והתודו את עונם ואת עון אבותם במעלם אשר מעלו בי ואף וגו' דקשה מה פירושא במעלם וגו' וצ"ב ולהנ"ל מיושב שיתידו עונות אבותם בזה שיתודו אעלם אשר מעלו בי [הכוונה בזה שאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם ומועלים בו והולכים ג"כ בקרי אלו צריכים להתודות בתרתי על עונותיהם ועון אבותם והבן כי הוא פירש מדויק עפ"י חז"ל הנ"ל] ועוד י"ל אם אבות מתו בפתאום ולא הי' להם פנאי להתודות ולשוב אמרינן אלו הי' להם פנאי הי' עושים תשובה מסתמא ובזה י"ל מהני תשובותינו להם כמו שמצינו שנודרי' נוכ"ד בעבור נשמת אבותינו מועיל מטעם זה כשהי' חיים היו נודרים ונודבים הם עצמם, ובזה יש לפרש פסוק אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו היינו ואינם שמתו פתאום כמו ואיננו כי לקח אותו אלקים לכך ואנחנו עונותיהם סבלנו צריכים אנו לשוב על עונותיהם וזה לא נחשב להם למזיד רק כשוגג שאלו הי' יכולים היו עושים תשובה, ומיושב קצת קושית מהרש"א הנ"ל ועיי' והנה אי' ביומא אם ללצים הוא ילוץ וגו' הבא לטהר מסייעים אותו והבא לטמא פותחין לו ומצינו שכל דרך הרע ר"ל נכלל בתיבת לץ ודרך טוב בתיבת ענוים והטעם שמצינו בספרי מוסר ששורש כל חטאות הוא הגאוה ולהיפך שורש מדת טובות הענוה ויש להמתיק הדבר כי מצינו הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את וגו' ושורש הקנאה שרוצה שהי' לו מה שיש לחברו ומכח זה בא לכמה עברות לעשות כל מה שביכולתו למען יהי' לו כן ואם אי אפשר לו בהיתר יעשינה באיסור ואם אעפי"כ אינו מגיע מפסיד את חברו שלא יהי' גם לחברו וזה השורש שלו הגאוה שחושב א"ע שכדאי ואפשר עוד יותר מחבירו שיהי' לו כמו כן, והתאוה ג"כ לא מבעי' ההולכים אחר התאוה ובהפקירא ניחא להם למלאות תאותם אפילו פשוט אדם שמבטל עבודת הבורא ית"ש הוא מחמת שאוהב א"ע ואינו רוצה להטריח א"ע ואינו רוצה לסבול עול או למעט הנאתו בשביל עשיית איזה מצוה או הרחקת עברה וא"כ השורש לזה הגאוה שחושב ואוהב א"ע והכבוד ודאי הגאות והמכונה זה לץ כי אין זה דוקא לץ המתלוצץ על חברו ודבירו וכה"ג רק שחושב א"ע ואינו חושב את חברו או אינו מחשב דברי טוב או לשמוע לתוכחת המוכיח כמוש"כ אשרי האיש אשר וגו' ובמושב לצים וגו' כ"א בתורת ה' חפצו ומפורש שאינו עוסק בתורת ה' מיקרי ליץ שאינו מחשב דברי תורה ואינו חשוב אצלו שכרן ויש להמתיק בזה פי' הפסוק אם ללצי' הוא ילוץ הנ"ל ופי' הגמרא ועיי' והיוצא מכל הנ"ל עיי' ויש לפרש בזה אחת לאחת פסוקי' אלה שובה ישראל וגו' כי כשלת וגו' היינו מה שנכשלת בעון שעשית באופן שנכשלת בהבל קחו עמכם דברים אפילו על דיבר צריך לשוב וגו' כל תשא עון אפילו עונות אבות וקח טוב היינו מה שאנחנו שבים וממילא אנחנו בכלל טוב ואינם אוחזין מעשה אבותינו וכשלמה פרים וגו' היינו שיהי' נחשב חלבנו ודמינו לשלם פרים אשר אנחנו מטריחים ולא חסים על נפשינו ובזה ארפא משובתם ועיי' ואפשר לפרש ע"י הקדמות הנ"ל הפסוקים אחת לאחת עוד, וגם אח"כ ולא נאמר עוד וגו' עד כי ישרים דרכי ה' ובלגבב"א:

י"ג:

בפ' נצבים והותירך ה' א' וגו' כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא וגו' עיין רש"י שפי' כי המצוה הזאת וגו' על כלל התורה והרמב"ן פי' שקאי על מצוות תשובה כי על כל התורה יאמר כל המצוה אשר אנכי מצוך היום אלא קאי על מצווה תשובה הנזכרת מקודם עיי"ש וי"ל כפל הלשין לא נפלאת הוא ולא וגו' ונראה דהנה בכל דבר שאדם עושה צריך להקדים ג' דברים הא' ההכרח המכריחו לעשיתו ולפי גידל ההכרח עושה הדבר בהשתדלות יותר וכן אמר שלמה נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו ורש"י פי' עמלה לו שיהי' לו כאכף על פי' ורש"י לשיטתו שמדייק בתורה כמה פעמים שלח לך לך לך ואבל הרמב"ן כ' כי דרך הלשון הוא כך אף כאן עמלה לו היינו שיעמול א"ע כי אכף עליו היינו שפיה' מכריחו והב' איך יהי' עושה הדבר באיזה אופן וזה ג"כ פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו, וא"כ תכלית הדבר אם יגיע לו איזה תועלת מהדבר שאם לא יהי' לי תועלת למה זה הבל איגע והנה עתה זמן תשובה ועולם כמנהגו נוהג ואבל גם בלא דעת נפש לא טוב בלא כוונה לא טוב ואץ ברגלים היינו שלא עושה כלל חוטא ואבל בלא כוונה ובלא דעת לא טוב, והנה ההכרח לתשובה או מיראה היינו יראת עונש עוה"ז אשר רואים פורענות אשר מתרגשות לבוא בעולם ועוד עונשי עוה"ב אשר יש לכו מרומז בתירה ובנביאים ובקבלה שיש שכר ועוכש לעוה"ב כמאמר שלמה אמרתי כמקרה הכסיל גם אכי יקרני למה וגו' זה הבל כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם וגו' ואיך ימות החכם עם הכסיל זה אי אפשר ואבל אין זה די כי העבד כשאינו עובד רק כשורא מהמכות אין זה עבד טוב רק צריך לידע בעצמו למה לא אעשה את שלי המוטל עלי אין לי שום תירץ וזה י"ל בדברים לא יוסר עבד כי יבין ואין מענה ופי' רש"י כי העבד אינו מיוסר בדברים כי יבין שאין מענה יחזור לסורו ואבל צריך להכותו א"כ המקרא חסר ואבל להנ"ל הפי' בדברים היינו עבד שצריך אפילו לדברים אינו מיוסר כי היינו הפי' ואיך א"כ הוי עבד טוב כי יבין בעצמו ואין מענה אם אינו עושה את שלו אין לו שום תי' ועדיין גם זה אינו די דא"כ כשמסיר האדון את טובתו א"צ לעבוד אותו זהו תינח בשכיר ואבל האדם צריך לעשות רצון הבורא מחמת אהבת עבודת הי בעצמו כמו שמצינו במדרש הובא בר"ח בשער האהבה אמר רשב"ל בג' דברים חובב ב"ה את ישראל בדביקה בתשוקה בקפיצה בדביקה מנין שנא' ואתם הדבקים וגו' בחשוקה מנין שנא' חשק ה' בכם בחפיצה מנין שנא' ואשרי אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ ואנו למידין מפרשתו של אותו רשע דביקה ותדבק נפשו בדינה בת יעקב בחשוקה שכם בני חשקה נפשו בבתכם בחפיצה כי חפץ בבת יעקב ר"א בן אלישע מוסיף עד תרין באהבה ובדיבר באהבה אהבתי אתכם אמר ה' בדבור דברו על לב ירושלים וג"כ למידים מפרשתו של אותו רשע באהבה ויאהב את הנערה בדביר וידבר על לב הנערה ע"כ וכ' הראשית חכמה ראוי לעורר הערה מ"ט דרשב"ל שלא מנה אלא ג' הרי ה' מצינו בפרשתו של אותו רשע כמוש"כ ראב"א, אלא הענין כי רשב"ל לא רצה למנות אלא ג' שהם העיקר שהם כנגד נפש רוח ונשמה ור' אבא בן אלישע שמנה ה' מפני שמצינו שה' שנית יש לה לנשמה כדפי' רשב"י ואהבת את ה' וגו' דה' שמהן אית לה נפש רוח ונשמה חי' יחידה נפש על הטבעיית רוח על הרצונית כמו"ש אל אשר יהי' שם הרוח ללכת נשמה על הבחירה השכל ומכח הנשמה החי' הרוח כמו"ש התרגום על נשמת חיים לרוח ממלא ואח"כ יחידה שהיינו שנצרף כל החושים לעבודתו ואין חולק דב' האחרונים נמשכו מכח נשמה ג"כ ורשב"ל חשוב העיקר ולפי"ז יצא לנו דבאותו חשק שעושה אדם תאות עוה"ז ממנו יקח לעביד את ה' ולעשות עבודתו בשמחה ובטוב לב כמרוב כל והנה אלו הם ההכרחיים לתשובה יראת העונש ולהשיב הטוב כעבד נאמן ולאהבת עבודת ה', ומהות התשובה ידוע הצום שמענה את עצמו בפרט ביום הקדוש ה' עינוים נגד היסורין והמון הצדקה להשיב הטוב והקול הוא התפלה היא כלות הנפש לבורא כל עלמין כמו"ש החובת הלבבות לאהבת ה' ח ועיקרה הוידוי והחרטה הן בחטא לענין אמונה או בהשגחת ה' שלא יהי' מכת המכחישים השגחת הבורא ית"ש שפי' הרמב"ן וינבל צור ישועתו שעשאו אותו ית"ש נבל שאינו משיב לעושה מצוותיו כי זה הוא שם נבל שאינו משיב למי שעושה עמו טובה עיי' בפ' האזינו איזה פעמי' ונאמר על דור חורבן שאמרו מאז חדלנו לקטר וגו' והי' החטא בשעת החורבן שהי' אומרים שמערכת השמים יש להם הנהגה ואפשר שהי' מודים באלקותו רק אמרו שהוא אינו משגיח בזה עולם השפל והראי' שהרי ששלחו לירומי' הנביא ע"ה לדרוש את ה' עיי' רק שהי' מכחישים להשגחתו רק מערכת השמים הם המנהיגים, ובזה יש לפרש בפ' וילך הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר פני וגו' ומקשים העולם לאחר שיאמרו הלא על כי אין אלקי וגו' אין לך תשובה מעילה מזו וא"כ למה ואנכי אסתיר (ועיין בפ' וילך מזה) ועיין ברמב"ן וכלי יקר וי"ל לפי הנ"ל דיש לדקדק ג"כ מקודם אמר וזנה אחרי אלקי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו וגו' ואי זה הלשון נכר הארץ ולא אמר בפשוט אחרי אלקים אחרים רק הכוונה על אלי המאמינים בה' ורק שיכחשו השגחת הבורא בה' ויתנו ההשגחה למערכת השמים שהם מושלים בארץ וע"י מתנהג העולם השפל העולם התחתון והיינו אחרי אלקי נכר הארץ שבארץ ישראל ודאי נכרים המה שהוא ארץ אשר ה' דורש אותה תמיד והם רואים רק הטבע ומשטרי השמים מושלת עלי' כמו בשאר ארצות ויתנו כל השגחה והתנהגות למערכת השמים ויאמרו הלא על כי אין אלקי בקרבי היינו שמודים שהוא אלקי ואבל אין בקרבי היינו שאינו משגיח בנו ולמערכת השמי' חדלנו להקטיר לכך מצאנו הרעות האלה ע"כ שפיר קאי ואנכי הסתר אסתיר כי פנה וגו' ותכלית התשובה הלא כ' הרמב"ם בפ"ז מה' תשובה גדולה תשובה שמקרבת רחוקים ומאריך עד היכן כוחו של תשובה עיי"ש, ולפי"ז כל הני מילי מעליותא רמז מרע"ה בפסוקים אלו כי המצוה הזאת לא נפלאת הוא לאמור שאינו אפשר להגיע לתכלית זה שאמר מקודם כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב לך כאשר שש על אבותיך, ולא רחוקה לאמור שאינו מוכרח לה לא בשמים הוא גוף התשובה לאמור מי יעלה לעשותה ולא מעבר לים כי קרוב היינו המכריחים קרובים הפורעניות מתרגשות לבוא וגם בפיך ובלבבך התשובה ולעשותה ער תכליתה ועיי' היטב, א"י לא נפלאת היינו האמונה בשכר ועונש ולא רחוקה עונש ושכר עוה"ב לא בשמים היינו מהות התשובה כי קרוב הדבר מאוד להאמין האמת כי מוכרח אתה להשיבועיי' והשי"ת יראנו נפלאות בתורתו לשמה ע"ע אמן:

י"ד:

שובה ישראל עד ה' א' וגי' ופריך בגמרא כי כשלת האי עין מזיד הוא וקרא לי' מכשול ומשני ע"י תשובה זדונות נעשה כשגגות וי"ל לישב עוד כי כבר תרצתי כי אי' לא יאונה לצדיק כל עון וע"י שאינו משמר א"ע גם בא לידי שגגות וזה כי כשלת בעווניך ע"י עווניך באת ג"כ לידי מכשיל ועוד כי עבר עברה ושנה בה נעשה לו כהיתר ואי' בפוסקי' אימר מותר שוגג הוא וא"כ ע"י מזיד שעשה נעשה לו אח"כ שוגג ועוד י"ל ומצאתי בס' פנים יפות על פסוק קחו עמכם דברי' דאי' בגמרא רובן בגזל מיעוטן בעריות וכולן בלה"ר ואלו נקראו דברים כי בעריות ילפינן דבד דבר עממין ולה"ר ודאי מיקרי דברים וע"ז אמר קחו עמכם דברים ושובו ועפי"ז י"ל כי טועים העולם ולא נקרא אצלם בעל תשובה רק העובר עברות גדולות כדאי' בשלה"ה רמז ע"ז תשב אניש עד דכ"ת ר"ת "דם "כפירה "אשה המה צריכים לקבל תשובה אבל באמת אינו כן כי יש ויש כיוצא באלו מה שעוברים חבילות חבילות כדאי' בספרי מוסר ולא יאמר אדם מה עשיתי הלא אני מניח תפילין בכל יום ומתעטף בציצית ועיין בח"א ג"כ מזה ומזקנין נתבונן מאשר מצינו מעולם שחטאו ועשו תשובות גדולות אדם הראשון עשה תשובה קל"ג שנים כדאי' קין עשה תשובה ראובן אעפ"י שבאמת לא עשה כפשטות הכ' שבא על אשת אביו רק בלכל יציעי אביו עשה תשובה יהודא ג"כ לא חטא והי' מן השמים שהי' צריך ליבם אותה והיא ירא משום שהי' קטלנית רק שהי' נראה כחטא עשה תשובה דהמע"ה ג"כ לא חטא כנראה כדאי' בגמרא כל היוצא למלחמת בד' גט כריתות וגו' ועשה תשובה חי' שנים הי' מתענה ובכל לילה ולילה הי' מוריד דוועית ע"ד שאמר בדמעתי ערשי אנסה אחאב עשה תשובה כדאי' יהורם בן אחאב ראה שק תחת בגדיו וכהנה וא"כ אנחנו מלוכלכים איך צריך כ"א לעשות תשובה ויש להאריך בתוכחה על עברות בדברים שנכשלו בהם בני אדם ולפי הנ"ל כוונת הכתוב שובה ישראל וא"ת על מה אשיב הלא לא חטאתי ע"ז אמר כי כשלת בעווניך שאתה כושל שאין אתה חושב לעשות א"ע לבעל עברה קחו עמכם דברים כהנ"ל מפ"י ותדעו כי באמת אתה חוטא ורב מרי, והנה כתוב ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון עיין פי' וקשה וי"ל דאי' בגמרא רמי כתיב שובו בנים שובבים ואי' ארפא משובותיכם ומשני כאן מאהבה כאן מיראה ואי' עוד שם אמר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשו כשגגות שנאמר שובה וגו' אינו והאמר ר"ל גדולה תשובה וגו' כזכיות שנא' וברוב רשע מרשעתו וגו' עליהם חי' יחי' לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה וקשה דדברי הגמרא סותרים כאן משמע בתשובה מאהבה נחשב לזכיות ומעיקרא משמע רק שלא נחשב החטא כלל ואמת מהרש"א הקשה שם מ"ט זדונות נעשו זכיות ויהי' חוטא נשכר עיי"ש מה שתירץ וקשה להבין ואפ"ל עפ"י מה שאמרנו ביום ב' דר"ה בשם הרוקח בד' תשובות תשובת הבאה וגדר ומשקל וכתיב ויש לחלקם לשתים שהן ד' שתים בשב ואל תעשה היינו הבאה וגדר ושתים בקים ועשה היינו משקל וכתיב ויש להסביר אותם והנה בעושה הכל מיראה זדונות כשגגות ובעושה תשובה הגדר והבאה מאהבה לא נחשב מאומה לזכות שהוא במניעת המעשה ואין כאן זכות ובעושה תשובת המשקל והכתוב שהוא בקים ועשה מאהבה אז זדונות כזכיות ובזה מדויק הכתוב יחזקאל רל"ט הנ"ל ובשוב רשע וגו' ועשה משפט וצדקה היינו שעושה משפט בעצמו זה תשובת המשקל וצדקה היינו השובת הכתוב כי הצדקה מכפר ועושה זה מאהבה בקום ועשה אז זדונות כזכיות וחי' יח' עליהם ואפשר זה כוונת מהרש"א שם עיי"ש בתירצו:

ולפי"ז י"ל אם עושה תשובה יותר טוב לו אם חושבים לו הרבה עונות ועושה תשובה עליהם וזה קחו עמכם דברים היינו כהנ"ל ושובו אל ה' היינו מאהבה ואח"כ אמרו אליו כל תשא עין הכל תחשוב לעין וקח טוב ואח"כ יהי' הכל זכיות ואיך ונשלמה פרים שפתינו וגו' ומסיים אח"כ מי חכם וגו' צדיקים ילכו בם היינו ילכו בעוונות בשמצדיקי' עצמם בתשובה ונחשב להם הכל זכיות אבל ופושעים יכשלו בם והנה בפ' נצבים כתיב והי' כי וגו' ושבת עד ה' אי וגו' אתה ובניך וקשה מאי שייך כאן ובניך הלא על דור אחרון אמר שישובו וא"כ אתה בכללות האומה הישראלית על הכל ביחד ואיך שייך לומר ובניך ועוד י"ל כי בתחלת פ' אמר מתחלה ושבת ואח"כ ושמעת ובסוף הפרשה אמר מקודם כי תשמע בקול וגו' ואח"כ כי תשוב אל ה' א' ואפ"ל כי איתא בתשובת ר"י היות כי כבד על אדם לשוב מתחלה ויעשה להקל עליו בתשובה שיראה א"ע כאשר הי' עתה נולד איש חרש וירגיל את עצמו לילך בדרך הטוב ואח"כ כשיהי' כבר מורגל בדרך הטוב יתחיל לתקן את אשר חטא עיין ביסוד התשובה ועוד כי ידוע שכל איש אם אינו עדיין רשע גמור ויש בו ניצוץ ישראל וי"ש מבקש שבניו ילכו בדרך התורה שילכו לביהכ"נ להתפלל וצועק עליהם מדוע אינם בבהכ"נ בעת עניית אמן ברכו וקדושה וכיעס על המלמד מדוע אינו משגיח עליהם בכהכ"נ ושיתפללו והוא בעצמו אינו עושה ואם יש לו עינים בראשו הלא יקח קו"ח בעצמו יאמר עבד ישראל על הבני אני רוצה שיעשו ואיך לא יהי' אנכי בעצמי עושה רצון אבי שבשמים ולפי"ז ענין הפרשה מדויק והי' כי יבואו עליך כל וגו' ושבת וגו' ושמעת וגו' ומפרש אח"כ איך יקל עליו לעשות תשובה ע"כ אמר אתה ובניך דהיינו שתלמיד קו"ח מבניך ממה שאתה רוצה מבניך ועוד סגולה טובה להקל לבעל תשובה כי תשמע מקודם תלך בדרך טוב ותעשה עצמך כברי' חדשה כר"י הנ"ל ואח"כ כי תשיב לחתן את אשר עוית ולהשיבם לטובה ועיי':

תוכן העניינים

באר יצחק עהת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה