באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר
הקדמה
בספר ישעיה הנביא: יאיר הנבואה ותבוא הבטחת צור עולמים, ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך, ודברי אשר שמתי בפיך, לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם, (שם נ"ט) וא"ר פרנך אמר ר' יוחנן כל שהוא ח"ח ובנו ת"ח ובן בנו ת"ח, שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם. שנאמר ואני זאת בריתי אותם וגו', לא ימושו וגו', מאי אמר ה' אמר הקב"ה אני ערב לך בדבר זה, מאי מעתה ועד עולם, א"ר ירמיה מכאן ואילך התורה מחזרת על אכסניא שלה (ב"מ פ"ה) ולהבין דעת קדושים, נקדים אמרות טהורות של הני דרדקי קדישי. (שבת ק"ד) אמרו ליה רבנן לריב"ל אתו דרדקי אהידנא לבי מדרשא, ואמרו מילי דאפילו בימי יהושע בן נון לא איתמר כוותייהו. אלף בית, אלף בינה, ג' ד' גמול דלים, ה' ו' זה שמו של הקב"ה, ז' ח' ט"י, כ"ל, אם אתה עושה כן הקב"ה זן אותך, וחן אותך ומטיב לך ונותן לך ירושה, וקושר לך כתר לעוה"ב. הנה (שבת קנ"ג) תניא, זה אלי ואנוהו. התנאה לפניו במצות עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה כו', אבא שאול אומר, ואנוהו הוי דומה לו, מה הוא חנון ורחום. אף אתה היה חנון ורחום, אשר יבואר, למה שנאמר (ישעיה ג') אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו וגו' טוב לשמים ולבריות זה צדיק טוב (קידושין מ') שהוא הישר באדם, שנאמר עליו (ישעיה מ"ט) ישראל אשר בך אתפאר (כאמרם ז"ל ביומא פ"ו) בעטרת תפארת שם ישראל על שם, כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל (בראשית ל"ב) להיות לטוב וישר לפני ה' ואדם. והוא הנרצה באמרם ז"ל זה א' ואנוהו, התנאה לפניו במצות עשה לפניו, דייקא, במצות שבינו לבין קונו סוכה נאה ולולב נאה כו', אבא שאול אומר, ואנוהו הוי דומה לו מה הוא חנון ורחום. אף אתה היה חנון ורחום. שהוא קיום המצות בינו לבין חבירו אשר לשון חכמים ואבא שאול ביחד משולבים, להורות האדם את הדרך אשר ילך בה ואת המעשה אשר יעשה, בכפילת הטוב לבריות ולשמים, ככל הכתוב ונאמר בתורת א' חיים. כי הקב"ה חפץ לזכות את ישראל. לפיכך הרבה להם תורה ומצות. (משנה שלהי מכות) גם המצות אשר שכל אנושי יחייבם, חסד צדקה ורחמים, ואהבת לרעך כמך, וחי אחר עמך. כל חיובי האדם שבינו לחבירו בא בפקודי ה', למען יעשה אותם האדם וחי בהם, גם בעולם הנצחי, כי אם עושה אך מצד חיוב אנושי, אם כי הקב"ה איני מקפח שכר כל בריה, (מכילתא משפטים) אבל כאשר עושה רק מחיוב הגבלת דעת האדם, כן גם שכרו ישולם אך בעוה"ז שהוא עולם מוגבל. אמנם אם לבו לקיים בזה רצון אבינו שבשמים, ככתוב בתורת א' חיים. הלא המה מהדברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז (פאה פ"א) כי כל המרחם על הבריות מרחמין עליו משמים (שבת קנ"א) והקרן שהוא רב טובו צפון לעולם הנצחיי, וגם כל מה שמשפיע ה' מטובו לצדיקים בעוה"ז, כמתנת חנם יחשב להם למען לא יגורע מאומה בעולם הנצחי משכרם, וכאמרם ז"ל (ב"ר מ"ד) ורבנן אמרו כו' שהיה אברהם אבינו מתפחד ואומר ירדתי לכבשן האש ונצלתי, ירדתי למלחמת המלכים ונצלתי, תאמר שנתקבלתי שכרי בעוה"ז ואין לי כלום לעת"ל. א״ל הקב"ה אל תירא אנכי מגן לך, וכל מה שעשיתי עמך בעוה"ז, חנם עשיתי עמך. אבל שכרך מתוקן לעת"ל שכרך הרבה מאוד. המד"א (תהלים ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליריאך, ע"כ והוא אשר הורה לנו התנא ה"א, אבא שאול, שלא תהיה חנון ורחום אך מהטבע ומחיוב דעת אנושי רק יען כי כן נצטווינו מבוראינו ית"ש באחת מתרי"ג מצות (מצוה תר"ח) מצות להדמות בדרכי השם. הטובים והישרים, שנצטווינו לעשות כל מעשינו בדרך היושר והטוב. כי בצלם א' עשה את האדם, בראשית ט') לזאת הוי דומה לו, מה הוא חנון ורחום. אף אתה היה חנון ורחום.
ושערי אורה בדרך האורה פתחו לנו הני דרדקי קדישי בפתיחת אמרי קודש, לאמור, א' ב' אלוף בינה, תורה שנתנה מפי הגבורה, שנקראת בינה, כמ"ש (משלי ח') לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה, ונאמר (משלי ד') קנה חכמה קנה בינה, ונאמר, (איוב ל"ג) ואלפך חכמה אשר ראשית האותיות, אלף, רומז לראשית חכמה ובפתיחת האותיות הקדושים, משמי שמים, המאירים כספירים, מעולם ועד עולם, תתאחד א"ב, לאמור לנו. אוף בינה, התורה הקדושה שנקראת חכמה ובינה וגדול התלמוד שמביא לידי מעשה (קידושין מ') להכרעת דעת הממוצעת בדרך התפארת לפני ה' ואדם להיות גמול דלים למען ה"ו זה שמו של הקב"ה כלומר כי גם מצות השכליות לעשות אך למען כי כן נצטווינו מפי בוראינו ית"ש בתורה שנתנה לנו משמים. ואם אתה עושה כן בזאת הכוונה. הקב"ה זן אותך בעוה"ז בכל מילי דמיטב וחן אותך להחשיב לך מה שתקבל מן הטוב בעוה"ז כמתנת חנם בחנינה וכל שכרך מתוקן לך לעת"ל, ומטיב לך ביום שכולו טוב בזכות מעשיך. ונותן לך ירושה בזכות מעשי אבותיך, אשר ינחילו מטובם וזכותם לבניהם אחריהם, וקושר לך כתר לעוה"ב, כצדיק וטוב לו הזוכה לשתי שלחנות בנחלת שני עולמים.
ויש לפרש עוד א"ב אלוף בינה, ג"ד גמול דלים, ה"ו זה שמו של הקב"ה, ואמרו מ"ט פשוט כרעיה דג' לגבי ד', שכן דרכו של ג"ח לרוץ אחרי דלים ומ"ט פשוט כרעיה ד"ד לגבי ג', דלמציא ליה נפשיה ולא לצטערן, ומ"ט מהדר אפיה ד"ד מ"ג דלתן ליה בצנעא, כי היכי דלא ליכסוף מיניה, כי אחז"ל (ויק"ר ל"ר) יותר מה שהבע"ב עושה עם העני, העני עושה עם בעה"ב, ולזאת דרך הגומל חסד לרוץ אחרי דלים כמו הוא צריך להם אשר באמת הוא המקבל מהם, אמנם העני לעצמו צריך להכיר הטובה, ולאמור כאורח טוב (ברכות נ"ח) כל מה שטרח בע"ב לא טרח אלא בשבילי, ולזאת למצי ליה נפשיה ולא לצטערן, שלא יהיה דל גאה השנוא לפני ה' ואדם (פסחים קי"ג) אך בהכנעה והחזרת תודה וברכה. ושלא יטריח העני את הנותן ביותר, דזה הוא בכלל גמ"ח. שגם העני מצווה עליה כיון שהוא בגופו, (פי' המהרש"א ז"ל שם) ויען כי העני לבו נשבר בקרבו ופניו משתנה ככרום לברכות ו') כי יודע בנפשו שהוא הנצרך, לזאת החיוב על הג"ח לתן ליה בצנעה, כי היכי דלא ליכסוף מיניה:
וכנאמר (תהלים מ"א) אשרי משכיל אל דל, ואלוף בינה, גמול דלים הן המה ב' עמודי עולם תורה ונמ"ח (מהרש"א ז"ל שם) אשר עמוד הגמ״ח נכלל גם בתורה, וכאמרם ז"ל (סוכה מיט) פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה (משלי ל"א) וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד, אלא תורה לשמה זו היא תורה של חסד, תורה שלא לשמה, זו היא תורה שאינה של חסד. א"ד תורה ללמדה, זו היא תורה של חסד שלא ללמדה זו היא תורה שאינה של חסד, ואר״י אמר רב (פסחים נ' וכמה דוכתי) לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אעפ"י שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, כי יוה"כ או תשובה, מכפר על מחשבת חוץ שהוא שלא לשמה, ושוב נעשה מהתורה ומצוות לשמה. יעיון בש"ע הרב ה' ת"ת פ"ד ה' ג' ובספרי שער נפתלי בהפטרת פ' תבוא ביארתי זאת באריכות יע"ש) ובפי' המפרשים אשר רבים הם כזה המאמר, נאמר גם זאת הכוונה. כי לעולם יעסוק אדם בתו"מ אע"פ שלא לשמה. בזאת השעה אשר אינו במדרגה ללמוד אך לשמה, יכוון שמתוך שלא לשמה בא לשמה, ויבוא עי"ז למדרגה שיהיה עבודתו זכה וברורה בלתי לה' לבדו. (בשם הגאון מהר"ח ז״ל מוואלאזין, ומפשטות האיבעיא (ערכין ט"ז) דענוה שלא לשמה ותוכחה לשמה. מבואר כי בוודאי יבוא לשמה יע"ש). וזה ״אלוף בינה״ בעמוד חכמת התורה, בדרך בינה ותבינה, להבין דבר מתוך דבר (ברטנורא ס"ג דאבות) ולחדש חידושי תורה, כבקשתיני (באהבה רבה) ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד. דייקא. ללמדה גם לאחרים כי חיים הם למוצאיהם בפה. או ע"י ספר גם לאחרים שהיא תורת חסד. וכן לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תורה ״באהבה״ דייקא לשמה, אשר אהבה מספר אחד, שיהי' עבודתינו בלתי לה' לבדו, וכדרך זה של אלף בינה. תהיה גמול דלים ללמדה לאחרים, ולמען ה"ו זה שמו של הקב"ה, אשר ללמד לאחרים, ולשמה גם שניהם יקראו בשם תורת חסד. וכדתניא (נדרים ס"ב) לאהבה את ה' אלקיך לשמוע בקולו ולדבקה בו, שלא יאמר אדם אקרא שיקראוני חכם כו' אלא למד מאהבה וסוף הכבוד לבוא כו' ראב"צ אומר עשה דברים לשם פעלם ודבר בהם לשמם, ופי' אא"ז רש"י ז״ל שתהא כל כוונתך לשמים ויומתק עוד יותר לאמרם ז"ל (ב"ב י') גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, שנאמר, ישעי' נ״ו) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות. וכן בחידושי תורה להוציאם לאירה, כ' הגאון האמיתי מהרש"ק ז"ל בהקדמתו לספר טוב טעם ודעת מהד"ת, כי יש בזה התקרבות לגאולה אמיתיות, ויסודו במקראי קודש ובדחז"ל, עד שהעלה בזה"ל. ולכן בצאת כל ספר וספר כדת הוא התקרבות הגאולה ב״ב, וזה טעם בן עזאי ומה שקיי"ל כן באה"ע דמי שחשקה נפשו בתורה פטור מפ"ו. ומה ענין זה לזה אך לפי הנ"ל א"ש, טעם אחד לשניהם ענין פ"ו הוי לקרב הגאולה ולהיות נפשו חשקה בתורה להוציאה לאורה, בעוה"ז הוא נמי התקרבות הגאולה וענינו אחד יע"ש באריכות דברי קדשו כי נעמו, ואחז"ל לפרש מה שנאמר (שמות י"ז) כי יד על כס י"ה כי אין השם והכסא שלם עד שימחה זרע עמלק ויהיה גאולה האמיתיות בביאת משיח בן דוד צדקינו ובנין בית מקדשינו אשר אז יתאחדו ה״ו לי"ה ויהיה השם שלם, וזה אלף בינה חכמת התורה, בדרך בינה להבין דבר מתוך דבר ולחדש חידושי תורה. וגם תהיה בזה גמול דלים ללמדה לאחרים בפה וע"י ספר. וכפשוטו גמול דלים בצדקה וחסד, ה"ו למען שמו של הקב"ה. כי בכח שניהם מקרבין את הגאולה אשר אז יתאחדו ה"ו עם י"ה ויהיה השם שלם, וכנאמר וזכריה י"ד) והיה ה' למלך על כל הארץ, שיהיה הכסא שלם, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד שיהיה השם שלם.
מ' פתוחה מ' סתומה, מאמר פתוח, מאמר סתום, כי לית מלה באורייתא או אות חד באורייתא דלא אית ביה רזין יקירין ועלאין (זוה"ק שלח) וכל מאמרי חז"ל על רזין דאורייתא אתייסדו (זוה"ק בכמה דוכתי) והמאמר פתוח שנראה פתוח בפשטות חיצונית הכוונה, הלא הוא גם מאמר סתום בפנימיות הכוונה שהוא להמאמר נשמה, וזה שאמר דוד מלך ישראל ברוח קדשו, (תהלים קל״ט) כי אין מלה בלשוני הן ה' ידעת כולה כי בכ"ח עתים שמנאם והגבילם מלך החכם מכל אדם (קהלת ג') יש בין עת לעת גם עת הממוצעת, אך בין עת לדבר ועת לחשות. לכאורה אין ממוצע כי בשעה שמדבר אינו שותק, ובזמן שאוחז בפלך השתיקה. הלא אז אינו מדבר. אמנם באמת יש גם בזה הכרעת הדעת בשעה שמדבר, או כותב חידושי תורה בדברי א' חיים. באלו הדברים יהיה פי שנים פשטות הכוונה בגופי התורה שנתנה לגלות, אשר ע"ז נאמר (משלי א') חכמות בחוץ תרונה (כר' חייא מויק ט"ז) בחוץ דייקא המדברים מפשטות הדברים שבחוץ אולם בזה הענין יהיה צפון גם כוונה פנימיות בנשמת התורה, אשר ע"ז נאמר (שה"ש ז') חמוקי ירכיך מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר (כרבי שם) וכאמרם ז"ל (זוה״ק ויחי) כל מה דאיצטריך לגלאה, גלי וסתים אמר מלה וגל לבר וסתים לגו, ומי שזוכה לזה, הלא אז בעת שהוא לו לדבר מה דגלי לבר. תתאחר עמו גם העת לחשות במה דסתים לגו. אשר אך איש תבונה ידלנה פנימיות, הכוונה שבאותו הדבור, ולפרקים אך לפניו ית"ש גלוי וידוע הגיון לבו וזה, כי אין מלה בלשוני כלומר כי לא כל המלה בלשוני לגלות לבר. אך שהן ה' ידעת כולה מה דסתים לגו ובזה נאמר ״פיה פתחה בחכמה, בסייג לחכמה" שתיקה. בהעלם וברמז פנימיות הדבר גם באותו עת אשר ותורת חסד על לשונה ללמדה לאחרים. וכנאמר (דברים כ"ט) הנסתרות לה' אלקינו, והנגלות לנו ולבנינו והוא שהורה לנו הני דרדקי קדישי, ללמוד מכפילת המ"ם פתוחה וסתומה, כי במאמר פתוח דגלי לבר, יהי' גם מאמר סתום מה דסתום לגו בקדושת פנימיות נשמת התורה.
ג' כפופה ג' פשוטה נאמן כפוף נאמן פשוט ופי' אא"ז רש"י ז"ל אדם כשר צ"ל כפוף ועניו, וסופו להיות פשוט זקוף לעוה״ב וגם בעוה"ז לו אחרית לטוב וכדאמר ר"ג (יבמות קכ״א) פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה, והייתי מצטער על ת"ח שבה, ומצו ר״ע וכשעליתי ביבשה בא וישב ודן לפני בהלכה אמרתי לו בני מי העלך, א״ל דף של ספינה נזדמן לי וכל גל וגל שבא עלי, נעניתי לו ראשי, מכאן אמרו חכמים. אם יבואו רשעים על אדם ינענע לו ראשו, וע"י שהוא כפוף להם בתחלה כולם תשאם הרוח והסערה תקום לדממה, ואדם הכשר היה, פשוט וזקוף בצאתו מהמלחמה. ויש להסביר עוד ולבאר יותר, דאם כי מדת ענוה הוא מדה טובה מכל המדות טובות, מכל זאת הלא נודע כי צריכה להיות מתובלת בחוזק הלב בדבר הנוגע לקיום דת התורה, ומי לנו גדול מרבינו הקדוש במדת ענוה, עד שאמרו עליו (שלהי סוטה) משמת רבי בטל ענוה, אמנם כשמסר סדר נשיאות לרבן גמליאל בנו (כתובות ק"ג) אמר לו בני נהוג נשיאתך ברמים, זרוק מרה בתלמידים, שתהא אימתך עליהם (פירש"י ז"ל שם), וכנאמר (ישעיה מ"ב) ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים ופירשתי בספרי שער נפתלי בהפטרת ואתחנן (אשר כל המקרא נתבאר איך לשעבד כח ה"ד יסודות אמריע לעבודתו ית"ש, יע"ש באריכות) בזה"ל:
והנה מיסוד הרוח, נמשך הגאוה והתרוממת הנפש לאדם לעלות מעלה, כטבע הרוח אשר מאוד מאוד צריך האדם, לשקול במאזני הדעת מתי ישתמש בזאת המדה לטוב יען כי נאמר בה (משלי ט"ז) תועבת ה' כל גבה לב כל לרבות גם ח"ש (יומא ע"ד) ולזאת ארנב"י לדרוש מזה, לא מינה ולא מקצתה (סוטה ה') וגם מלך ומנהיג אשר תוה"ק צותה עליו להתנהג בכבוד, ולהטיל אימה על הצבור למען נהלם על דרכי התורה, כך נצטוה להיות לבו בקרבו שפל וחלל (רמב"ם ז"ל פ"ב מה"מ) ואך נגד העם יתראה בגבורה, וז"ש (במדבר כ"ז) יפקוד ה' א' הרוחות לכל בשר איש על העדה, כי בשר מורה שיהי לב האדם רך ועניו כבשר, וכדאמר חזקיה אין תפלתו של אדם נשמעת אא"כ משים לבו כבשר (סוטה שם ופירש"י ז"ל) אשר זה גלוי וידוע אך לפניו ית"ש היודע רוחו של כאו"א אמנם יהיה איש על העדה בגבורת איש בהנהגת העם, שיהיה הוא על העדה למעליה מהם בכבודו ובמוראו עליהם (וכדאמרי' בכתובות שם הא בצנעה הא בפרהסיא יע"ש) וזה ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים, כי מיסוד הרוח, שנמשך הגאוה להיות חזק כהר וגבעה נגד הסתת היצר והרשעים אולם זולת זאת יתנהג בענוה ושפלות הרוח ומאוד מאוד צריך לאחוז בפלס מאזני הדעת, ולשקול בחכמה ותבונה. מתי יתנהג במדת הגבורה וביד חזקה לטוב עכ"ל אשר זה אנו למדין מכפילת ה"נ אם כי ה"נ כפופה, ללמד בא לאדם כשר להשפיל עצמו כאזוב. הלא סמוכין מן התורה, שהוא ה"נ פשוטה, להיות זקוף כארז, בדבר הנוגע לכבוד מלכות שמים, ולחיזוק תורת א' חיים וז"ש ומרדכי יצא בלבוש מלכות (מגלת אסתר ח') אם כי מרדכי בדורו כמשה רבינו בדורו (אחז"ל במדרש) מוכתר עד מאוד מאוד במדת ענוה (יעיון י"ד ח"ב דרוש ו') מכל זאת לעיני העם יצא בלבוש מלכות בלבוש דייקא אולם פנימיות לבו הטהור היה גם באותה שעה, שפל בעיני עצמו ועניו מכל האדם. לדברים הנוגעים לכבוד מלכות שמים וזאת המדה מדת הענוה יביאהו להיות ס"ע סמוך עניים שיזכה לאמיתת קנין התורה שנמשלה למים, שמניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך כך ד״ת אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה, (תענית ז') ויצא מעניות של תורה שהוא סימן לגסות הרוח (קידושין מ״ט) וזה סמוך עניים ע"י הכפיפה יסמוך העניות שבתורה, ויזכה להיות עשיר בדעת התורה לא סימנין עשה בתורה וקנה איתה כאמרם ז"ל (יומא פ"ו) ואהבת את ה' א' (דברים ו') שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא אדם קורא ושונה ומשמש ת"ח ודבורו בנחת עם הבריות, ומשאו ומתנו בשוק נאה, מה הבריות אומרים עליו אשרי פלוני שלמד תורה. כמה יפים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו עליו ה"כ אומר (ישעיה מ"ט) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר, והוא הנרמז סימני] עשה בתורה כי תהיה מסומן ומצוין בקיום לימוד התורה, ואז וקנה אותה להיות לך לקנין עצמיות בפעולת הגוף ומלאכת מחשבת הנפש, שיהיה בטהרת קדושת התורה, יען כי אך באהבתה תשגה תמיד.
פ' כפופה פ' פשוטה, פי פתוח פי סתום, כדא"ר יצחק (חולין פ"ט) מ"ד (תהלים ניח) האמנם אלם צדק תדברון מישרים תשפטו בני אדם. מה אומנתו של אדם בעוה"ז ישים עצמו כאלם, יכול אף לד"ת ת"ל צדק תדברון. יכול ינוס דעתו ת"ל מישרים תשפטו בני אדם, ועל זה בא ללמד כפילת ה״פ להיות שפה לפיו. אשר יהיה הפי סתום לדברים בטלים של תחת השמש שהוא עוה"ז, ופי פתוח בשפה ברורה להאיר לעולם באור תורה, אולם לא יגיס דעתו ויהיה נחשב אצלו כאלו פיו סתום ועוד רמזו בזה למה שאמרו אנשי כנה"ג (אבות פ"א) והעמידו תלמידים הרבה, מ"מ עשו סייג לתורה לידע למי לפזר ולגלות סתרי תורה, ולמי לכנוס (כפי' המד״ש שם) וזה פי פתוח ופי סתום וכמובן.
צ' כפופה צ' פשוטה, צדיק כסוף צדיק פשוט היינו נאמן כפוף נאמן פשוט הוסיף לך הכתוב כפיפה על כפיפתו. מכאן שנתנה התורה במנוד ראש, כי איזו היא דרך הישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושה. ותפארת לו מן האדם (אבות פ"ג) שהיא דרך הממוצע, אשר זה בכח האדם לבחור בדרך הטוב והתפארת שהוא הממיצע בין הקצוות, אמנם במדת ענוה אשר עליה נאמר (אבות פ"ד) מאוד מאוד הוי שפל רוח, לאחוז בזאת המדה עד קצה האחרון, אשר זה למעלה מכח האנושי. ואך הבא לטהר ועושה עד מקום שידו מגעת, אז ה' בעזרו להגיעו לשלימות המדה. וזה, הוסיף לך הכתוב כפיפה על כפיפתו להוסיף על כפיפה הממוצעת עוד כפיפה לקצה האחרון (וכפי' המהרש"א ז״ל) זה הוסיף לך הכתוב כלומר כי תורת ה' היא אשר תהיה בעצותך להביאך לשלימת מדת הענוה בקצה האחרון דלכ״ע בשבת נתנה תורה (שבת פ"ו) להורות בא כי כקדושת שבת הבא מעצמותה מלמעלה (כבפסחים קי"ז) כן בכח התורה לקדש את האדם בקדוש מלמעלה מכח אנושי, ולזה רמזו:
מכאן שנתנה התורה במנוד ראש אשר הנדידה דאותיות ראש לאותיות הסמוכות, המה שבת, וכקדושת שבת, אם דלית לה מגרמה כלום. אך מהכנת הטוב דששת הימים. בר זאת מתברכין מיניה כל שתא יומין עלאין זוה"ק בכ"ד) כן הוא מדרגת אדם השלם בקדושת מדת הענוה בשלימות. והמשכיל יבין את זאת.
ובאות צדיק אמר מרדכי לייחד הדבור של חבה. וברגשי כבוד לפני השנוים הרבנים הגדולים חכמים ונפלים. להצדיק את עצמי בהתנצלותי לפניהם. על אשר לא כבדתים בראשי תשובתי בתוארים שונים. כראוי לערכם הרס. כי זאת התשובה, הלא כתובה היא עלי ספר שו"ת מהרש״ס ז"ל מהד"ק, בזה"ל:
טרם יהיה כל שיח אחלה פני הרבנים ומופלגי תורה אשר בענותנותם שאלו ממני ולא הדפסתי שמותיהם בתואר הוד והדר. כפי ערכם הרם והנשגב, זולת בקיצור בשם הרב וכו' וכדומה לבל ירע הדבר בעיניהם, כי הלא תיבת וכו' כולל כל מיני שבחים. ודרכי לשנות בדרך קצרה. ובעקבות הגאון האדיר ר"ע איגר ז"ל בתשובותיו הלכתי בפרט זה, כמ"ש בהקדמת שו"ת רע"א ז״ל, וכבוד חכמים ינחלו ושיאם יגדל למעלה ראש, ובמקום גדולתם שם מהי תנותנותם עכ"ל. ואו הדברים אשר יצאו מפי מח"ו הכהן הגדול הגאון האמיתי כו' מו"ה שלום מרדכי הכהן ז"ל בהשכל ודעת, גם ממני הקטן ועני בדעת נשנים ונאמרים.
ק' קדוש ר' רשע מ"ט מהדר אפיה דקוף מריש אמר הקב״ה אין אני יכול להסתכל ברשע, ומ"ט מהדר תניה ד"ק לגביה ריש אמר הקב"ה אם חוזר בו אני קושר לו כתר כמותו. ומ"ט כרעיה ד"ק תלויה אי הדר ביה ליעייל, וליעולי בהך מסייע ליה לר"ל דאר"ל מאי דכתיב (משלי ג') אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן. בא ליטמא פותחין לו, בא ליטהר מסייעין אותו. הן הברוך ברצוני וחפצו הטוב רוצה להפך את הארור לברוך, והוא שדייקו חז"ל (רש"י ז"ל פ' חיי) לאמור אין ארור מדבק בברוך ולא אמרו אין ברוך מדבק בארור, כי הברוך רוצה וחפץ בתשובת הארור שהוא הרשע אך בעוד שהוא ארור אז אין הקב"ה יכול להסתכל בפניו, והוא שפירש"י ז"ל מ״ט מהדר אפיה ד"ק מריש, לישנא דמעליא הוא שאחוריו של ר' לגבי קוף. שאין הקב"ה רוצה להסתכל בפני רשע, כלומר דמסך המבדיל הוא מסבת הרשע, אמנם הקב"ה הטוב ומטיב, צופה לרשע וחפץ בהצדקו מהדר תגיה ד"ק לגבי ריש' ופי' אא״ז רש"י ז"ל כמין זיין שעושין בסופו של גג קוף לרמז בא כי בתשובה יתקן כל ז' ימי הבנין, וכקטן שנולד דמי, אשר יאמר לו אבינו שבשמים, בני אתה אני היום ילדתיך והקב"ה אומר אם חוזר בו אני קושר לו כתר כמותו כי ע"י תשובה נחשב לצדיק (ולר"א ברכות ל"ד יש לו עוד קדומה כי במקום שבע"ת עומדין. צדיקים גמורים אינם עומדין) אשר עליו נאמר (שמואל ב' כ"ג) צדיק מושל יראת אלקים ואחז"ל:
(מו"ק ט"ז שבת ס"ג) גי' מושל בי צדיק. צדיק גוזר והקב"ה מקיים. ודבריו המה כדברי א' חיים. יען כי ה' קשר כתר מלכות בראש הצדיק ומ"ט כו' דאר"ל מאי דכתיב כו' בא לטמא פותחין לו. בא ליטהר מסייעין לו, כי הקב"ה מקיים כל התורה כולה. ונאמר לפני עור לא תתן מכשול (ויקרא י"ט) וגם בחד עברא דנהרא מ"מ מדרבנן אסור (תוס' ורא"ש ז"ל פ"ק דשבת ור״ן ז"ל פ"ק דע"ז. יו"ד קנ"א) ולזאת הבא ליטמא אך פותחין לו אמנם הבא לטהר, שנאמר (שמות כ"ג) עזוב תעזוב עמו, לכך מסייעין אותו משמים.
ש' שקר ת' אמת מ"ט שקר מקרבין מיליה אמת מרחקין מיליה, שיקרא שכיח קושטא לא שכיח, ומ"ט שיקרא אחד כרעיה קאי ואמת מלבן לבוני קושטא קאי שיקרא לא קאי, כי אמת לעד קיימת ואם כי הוא זעיר בראשיתו הלא הוא הולך וגדול באחריתו. אולם השקר מוכרחין לדבר ולעשות במהירות עד שלא תתברר האמת. וזה:
שקר מקרבין מיליה, כי עוד מעט ואין ועד ארגיעה לשון שקר, אמנם האמת מרחקין מיליה כי שפת אמת תכון לעד, ואם כי ״שיקרא שכיח וקושטא לא שכיח״ והשקר הוא הרוב בזה העולם מכל זאת האמת לא יבוטל חלילה. אך סוף כל סוף, ״קושטא קאי שיקרא לא קאי״ כי משלשה דברים אשר העולם קיים עליהם הוא האמת (פ"א דאבות) המעמיד העולם. ודבר המעמיד אפי' באלף לא בטיל. ושפת אמת תכון לעד לנצח נצחים חי וקיים מעולם ועד עולם.
והנה ריב"ל הוא איש אלקים. אשר לא טעם טעם מיתה אך בחיים. שוור לגן עדן עץ החיים, יען כי ביתר עוז היה מסכן נפשו להרבות ולכבד את התורה תורת א' חיים. (כתובות ע"ז ופירש"י ז"ל יעיש) ולזאת אמרו ליה רבנן לריב"ל דייקא, אשר בכח השפעתו לדורו היה התפשטותא דחכמה גם לינוקי דבי רב (ע"ד הנאמר בזה"ק על דרא דרשב"י) עד כי אתו דרדקי אהידנא לבי מדרשא. ואמרו:
מילי דאפי' בימי יב"נ לא אתמר כוותייהו. מכח השפעתו חכמת התורה בשפע רב לדורו ועוד דייקא מלת אהידנא, אם שהיה לאחר חורבן בית מקדשנו וגלינו מארצנו, וגזרו עלינו גזירות חלילה להשכיחנו תורתינו מכל זאת כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. עד דגם דרדקי דבי רב אמרו מילי בדברים העומדים ברומו של עולם ובכל דור ודור זאת אנו רואים. וגם עתה אשר רבות שבעה לה נפשינו ממלחמות כל העולם. וביחוד החורבן לנשמת ישראל סבא ודת התורה. אשר כל המקומות שהיו מקודש ביותר בישיבות ואור תורה. גדלה חורבנו ביותר, אשר אין לנו להשען אך על אבינו שבשמים לתקן העולם במלכות שמים. בימים האלו ובזמן הזה. לאחר כל זה. ב"ה כי אנו רואים. אשר תתרבה ישיבות בעולם, וספרים חדשים בחידושי תוה"ק יוצאים לאור עולם, כי ח"ו שתשתכח תורה מישראל (שבת קל"ט) וכנאמר (דברים ל"א) כי לא תשכח מפי זרעו, יען כי תוה"ק שנתנה לנו מאבינו שבשמים ית"ש. היא למעלה מן הזמן ובכל עת היא בנצחיות החיים, כי חלק ה' עמו (דברים ל"ב) ואנו דבוקים ע"י תוה"ק במקור החיים כנאמר (דברים ד') ואתם הדבקים ב"ה א' חיים ע"י התורה לזאת חיים כלכם היום, כי בכל דור ודור יאמר עלינו זאת כי אנו חיים וקיימים גם היום בנצחיות תורת א' חיים. וגם יעקב חבל נחלתו והוא השלישי באבות, זכות אבי אביו וזכות אביו וזכותו (פי' אא"ז רש"י ז"ל אשר ראו זא"ז חמש עשרה שנים (יעוין תוס' כתובות ס"ב ב״ב נ"ט ד"ה והחוט המשולש) ואין אבות אלא שלשה מכלל בית ישראל ושוב אין תורה פוסקת מזרעם לעולם. בכח חוט המשולש אשר קב"ה ואורייתא וישראל חד הוא (זוה"ק בכמה דוכתי), והוא הנאמר בהבטחת צור עולמים ״ואני״ זה קב"ה ״זאת בריתי״ תושב"כ ושבע"פ המרומזים בזאת בריתי שהוא אורייתא, ״אותם״ אלו ישראל אשר על שלש אלה אנו אומרים בתפלתינו אתה אחד ושמך אחד דא אורייתא אשר כולה שמותיו של הקב"ה ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. אמר ה' לישראל סגולתו בכח דבקתכם בתורתי הלא בכח ״רוחי אשר עליך״ אשר מלת עליך מציין על הגלוי פשטות והתגלות תוה"ק, ודברי אשר שמתי בפיך שהוא פנימיות, נשמת התורה אשר ע"ז נאמר (שה"ש) דבש וחלב תחת לשונך דברים שהן מתוקים מדבש יהיה תחת לשונך, כהוראת בפיך דייקא לא ימישו מפיך ומפי זרעך וזרע זרעך עד עולם אמר ה' אשר דבר ה' לעולם תקום מעתה ועד עולם כי הקב"ה ערב לנצחיות התורה לקיום ישראל סבא קדישא מעולם ועד עולם.
ואחתום בהודאה לה' בכל רוחי ונשמתי, אשר בתורתו הקדושה שם חלקי, ולהאיר עיני ולבי גם לחדש חידושי תורה ומעט מחידושיי להוציאם לאורה, וגם עתה בחסדו הגדול עזרני להוציא לאור ספרי זה הקטן שו"ת באר חיים מרדכי חלק ראשון על ד' חלקי ש"ע כן יעזריני ה' להוציא לאור עוד שאר הספרים אשר הם אתי בכתובים, ונפשי בשאלתי וזאת בקשתי, כי יהיה לרצון לפניו ית"ש, ושלא אכשל בדבר הלכה ואזכה בחידושיי לכוון לאמתה של תורה, וזכות אבותיי הקדושים גאוני עולם מדור דור (ככתוב בהקדמה עלי ספרי חידושי בן יאיר) יגין עלי לשמח את לבי ונפשי. ולעשות עמי אות לטובם, אשר יקיום בי מה שנאמר, ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך וזרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם, ויהי נועם ה' א' עלינו לטוב לנו ולבנינו כל הימים, ויקיום בנו במהרה מה שנאמר, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, ותגלה ותראה על כל העולם כולו מלכות שמים באור פני מלך חיים. כו"ח יום ועש"ק י"א סיון לסדר ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום, בשנת לישועה ולברכה לפ"ק.
חיים מרדכי ראללער
בהרה"ג כו' מו"ה יצחק יהודה אייזק ליב זללה"ה.