באר היטב אורח חיים· רבי יהודה אשכנזי
סימן תריג
א בצואה. אבל להעביר את הזיעה אסור. ט"ז:
ב לרחצם. ויזהר שלא יטול אלא מקום המטונף בלבד. רמב"ם מ"א:
ג ושפשף. משמע אבל בלא שפשוף אין ליטול ידים רק אם רוצה להתפלל כמו שכתב אח"ז. וט"ז כתב כיון דצריך לברך אשר יצר יטול אפי' בלא שפשוף. עיין שם:
ד כהן. וה"ה לוים במקום שנהגו. רדב"ז מ"א:
ה רפואה. אבל משום רפואה גמורה מותר לרחוץ דלא גרע ממי שרגליו כהות. מ"א:
ו שגדול. משמע דבשוין אסור. מ"א:
ז מתנים. ל"ד אלא מעט למעלה מהם. מ"א:
ח בספינה. עיין בטור מ"ש בשם בה"ג. וע' אחרונים מה שהקשו עליו ועיין בכנה"ג ועיין בבאר היטב אשר לפני:
ט תלמידו. ואם א"א לו לתלמיד לילך מותר לרבו לילך אצלו ט"ז. ובלבוש לא כ"כ עיין שם:
י טפי. וב"ח בשם רש"ל כתב שיקיף וכן דעת אחרונים:
יא לשרות. מ"מ מותר לקנח ידיו ורגליו עיו"כ במפה ולמחר מעבירה ע"ג עיניו דבזה לא חיישינן לסחיטה. הרי"ף:
יב כלה. וצ"ע ברש"י בכתובות דף ד' ע"א מ"א. וע' במרדכי דמ"ק שהקשה כן לרש"י ותירץ ע"ש:
יג לטבול. נ"ל דהלובשת לבנים מותרת לרחוץ מעט בין ירכותיה. מ"א עיין שם: