באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה· רבי משה רבקש
סימן שעו
א מימרא דרבי יוחנן וכו' מ"ק דף כ"ח ע"ב וכ' הב"י שנראה שמ"ש הרמב"ן בסת"ה בשם רבינו האי שהאבלים מתחילין ואומרים ברוך דיין האמת הוא מטעם זה:
ב שם וכתובות דף ס"ט ע"ב ומייתי לה מקרא:
ג מימרא דר' יוחנן מ"ק דף כ"ז ע"ב דכיון שהוא אסור בשאילת שלום בזמן שפוטר המנחמין שותה בראשו סת"ה בשם הרי"ץ גיאות:
ד מימרא דרבי יוחנן דכ"ז ע"ב:
ה לשון הרמב"ם בפרק י"ג מהלכות אבל (מביאו הטור) ממימרא דרב יהודה שבת דף קנ"ב ע"א:
ו טור וכמ"ש הרמב"ן בסת"ה:
ז הגה"א וכל בו ופי' שתולשין עשבים בצרור עפרם והזריקה על ראשם הוא דרך צער ע"ד ויזרקו עפר על ראשיהם השמיעה ואח"כ רוחצים ידיה' ואומרים ידינו לא שפכו את הדם הזה וגו' כפר לעמך ישראל וגו' עד בקרב עמך ישראל וי"מ שטעם העפר מפני שסופו לעפר והעשב רמז לתחיית המתים שנאמר ויציצו מעיר כעשב הארץ. טור:
ח בסי' זה הביאו הב"י בשם הכל בו כו' שהאב יכול למחות וכ"כ בסוף הי"ד בשם התשב"ץ וכו' וכ' שם מיהו נהגו העולם וכו' ולא זכיתי פה לספרו ד"מ:
ט וכתב בספר משאת בנימין היכא דאיכא דוחק בקדישים ואינו מגיע לכל אחד קדיש אחד אז נדחה הבן ל' מפני היארצייט שאם לא יאמר היארצייט אותו יום לא יוכל לומר למחר כי עבר היום בטל הקרבן משא"כ בבן ל' שיוכל לומר למחר וכן ראיתי נוהגים וכ"ב הרב פי"ז שחילוק נכון הוא וכ' עוד שם בשמו דלענין ז' אין חילוק בין גדול לקטן ובין תושב לאורח ועיין במנהגים:
י סעיף ה' וע"ש במ"ש שם ובסימן שע"ה סעיף ה' ובמ"ש שם: