באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט· רבי משה רבקש
סימן שיט
א) ל' הרמב"ם בפ' ז' מהלכות שכירות דין ז' כתב ה"ה מעובדא דההוא גברא שהטעה את האשה בפ"ח דב"מ (דף ק"א ע"ב):
ב) ומבואר שם בגמ' דבהטעהו ☜אפי' הוא חצר דקיימא לאגרא משום דא"ל לכ"ע ניחא ל' לאגורי לדידך לא ניחא לי לאגורי דדמית עלי כאריא ארב' וכן כתב הרי"ף והרא"ש והטור
ג) הרמב"ם שם
ד) הסמ"ע והב"ח כתבו דגם הרמב"ם מודה שלאחר שהוציא הפירות לשוק צריך להודיע מיד לבעל הפירות ואם לא הודיעו ונאנסו חייב מדיני דגרמי אלא שהרמב"ם דס"ל דמד' חסידות הוא שיודיע לו קודם שיוציא הפירו' לשוק כדי שלא יהא צריך להשליכם לשוק דשמא בין ההשלכ' לשוק ובין ההודעה יגיע איזה אונס בפירו' ויתחייב בדיני שמים ע"ש
ה) באשר"י וטור אין שם תיבת תחלה והוא יותר נכון וכמ"ש הסמ"ע והב"ח ולא פליגי כלל: