באורי מהר"י קורקוס והרדב"ז על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז], רבנו יוסף [מהר"י] קורקוס
פרק ה · הלכה יב
בכל יום שירצה להקטיר כו'. כתב מהר"ד ן' זמרא ז"ל איכא למידק דבפ"ק דיומא מח) תנן כל שבעת הימים הוא זורק את הדם ומקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות ושאר כל הימים אם רצה להקריב מקריב כו'. ומשמע דדוקא בשבעת הימים מקטיר את הקטורת ולא בכל ימות השנה. וי"ל דבשבעת הימים מקריב ומקטיר בעל כרחו כדי שיהא רגיל בעבודת יוה"כ, אבל בשאר ימות השנה אם רצה להקריב מקריב. וה"ה אם רצה להקטיר מקטיר וחדא מינייהו נקיט ואפילו אחר שזכה זה בפייס יכול כהן גדול לבטלו מלהקריב מט) ולהקטיר קטורת כחפצו ואינו עובד בפייס:
ונוטל חלק בראש כו'. כתב מוהרר"י קורקוס ז"ל ביאור נוטל חלק בראש אעפ"י שלא הקריב, וכ"כ רש"י ז"ל נ) והדבר מעצמו נראה מוכרח דאל"ה פשיטא דמן שמקריב בראש שיטול בראש ממה שמקריב. גם לשון שכתב רבינו מהברייתא כן נראה, אשם זה שלי. ולכך רבינו הפך סדר המשנה, נא) כי במשנה אמרו מקריב בראש ונוטל חלק בראש, ואיכא למיטעי דאמקריב קאי, לכך הקדים כאן רבינו נוטל חלק בראש וכתב כיצד כשירצה אומר וכו' והוא לשון הברייתא שם ביומא. נב) ואח"כ כתב ואינו עובד כו' מוכח ודאי דנוטל אפילו אינו מקריב קאמר. ובתוספ' פ"ק דיומא אמרו בד"א בקדשי המקדש אבל בקדשי הגבול אחד כ"ג ואחד כהן הדיוט חולקים בשוה והם דברי רבינו: נג)