באורי מהר"י קורקוס והרדב"ז על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז], רבנו יוסף [מהר"י] קורקוס
פרק ה · הלכה טו
ואינו נכנס כו'. כתב מוהרר"י קורקוס ז"ל פ"ב דערכין נו) אין הקטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלוים אומרים בשיר ולא היו אומרים בנבל וכנור אלא בפה, כדי ליתן תבל בנעימה. ר' אליעזר אומר אין עולין למנין ואין עולין לדוכן אלא בארץ היו עומדים וראשיהם מבין רגלי הלוים וצערי הלוים הי' נקראים. ובודאי כי כל משנה זו משמע שבלוים מיירי. וכן כתב רש"י ז"ל אין לוי קטן נכנס לעזרה לשום עבודה כגון לכבד העזרה ולהגיף הדלתות אלא בשעה שעומדים בשיר אז נכנסים לשורר עמהם עכ"ל. וזהו שכתוב בהשגות א"א זהו טעות גדולה וכו'. פי' מחשבון י"ב לוים שצריך שיהיו עומדים על הדוכן כאשר נתבאר פ' שלישי. נז) ואעפ"י שלשון לעזרה לעבודה שאמרו במשנה נראה דבכהן מיירי, שעבודת הכהן היא הנקראת עבודה סתם והיא שייכא גם בעזרה, כי עבודת הלוי שכתב רש"י ז"ל לכבד העזרה כו' אין משמע כן לשון עבודה סתם, מ"מ איני יודע מה שייך בכהן לומר שאינו נכנס אלא בשעה שהלוים אומרים שירה. גם דין זה אין לו שייכות שם. ובודאי דפשטא כדברי רש"י והר"א ז"ל משמע גם דברי ר"א שאומר אין עולים מן המנין כו'. וציערי הלוים היו נקראים, בלוים קטנים משמע, דמיירי שמצערים הגדולים בקולם שהוא דק. וכן אמרו שם הני קטין קלייהו והני עב קלייהו. ולדעת רבינו דקאי אמנגנים בכלים, לשון זה דוחק. ולשיטת רש"י והר"א ז"ל ניחא שפיר. ובמשנה כתב רבינו ומה שאמר אין הקטן רצונו לומר שבתחילת הכנסו לעבודה לא יתחיל אלא בשעה שהלוים אומרים בשיר. וכן כתב כאן תחילה:
ומהר"ד ן' זמרא ז"ל כתב בהשגות א"א כו'. ואיברא דהכי משמע פשטא דמתני' בפ"ב דערכין נח) וכולא סוגיא דאתאמרא עלה. ותו דבשלמא אי איירי בלוי קטן היינו דאינו נכנס אלא בשעה שהלוים אומרים שירה משום דאיהו שייך נמי בשיר, אלא אי איירי בכהן מאי טעמא תלוי כניסתו בשיר הלוים. ותו דכולא מתני' איירי בלוים ומי הכניס בבא זו של כהן בינתיים. ותו דתנן בה ולא היו אומרים בנבל וכנור אלא בפה וכהן לא היה משורר. ונראה שדחקו לרבינו לפרש כן משום דתנן אין הקטן נכנס לעזרה לעבודה, וסתם עבודה היא עבודת הקרבנות, ואי איירי בלוי הכי הוי לי' למיתני ואין הקטן נכנס לעזרה לשורר כו'. ותו אי האי קטן דתנן במתני' איירי בבן לוי, ממנ"פ אם לא הגיע להיות איש, איש איש על עבודתו ועל משאו אמר רחמנא ולא קטן, ואפילו שלא יהיה מן המנין אלא ליתן תבל בנעימה סוף סוף שרות הוא ופסול. ואם הגיע לכלל איש למה לא יהיה מן המנין, דדוקא בכהנים משום חשיבות עבודתם לא היו מניחים אותם לעבוד עד שיהיה בן עשרים דלמא יפסל עבודה ולאו אדעתיה, נח) אבל בלוים ל"ש למימר הכי. ותו דתנן לא היו אומרים בנבל וכנור אלא בפה כדי ליתן תבל בנעימה, ואי קאי אלוים קטנים קשיא בתרתי, חדא דלא הוי לי' למיתני בלשון רבים דהא תני לעיל אין קטן נכנס לעזרה בלשון יחיד. ותו דאכתי לא ידעינן הני לוים דתנא ברישא אם היו משוררים בפה או בכלי, ומהני טעמא פי' הרב ז"ל דהך קטן דתנן ואין הקטן נכנס לעזרה כו' בכהן מיירי, ולא קטן ממש דקטן פסול הוא לעבודה, אלא קטן לעבודה כלומר בתחילת עבודתו. וזהו שכתב ואין נכנס לעבודה תחילה, והשמיט מלת קטן. ומשום דאיירי תנא בשירת הלוים אמר שהכהן הנכנס לעבוד תחילה לא יכנס אלא באותה שעה של השיר לסימן יפה דומיא דחנוך. נט) והא דתנן לא היו אומרים בנבל וכנור כו' ארישא קאי ס) והיינו דנקיט לה בלשון רבים וידענו כי הי"ב לוים היו משוררים בפה ועלה שיילינן בגמרא מנה"מ אמר ר' יוחנן דאמר קרא ויעמוד ישוע וגו' והדר תפסי' להאי בבא לפרושי אי אתיא מתני' אפילו כר"י, ומסקינן אפילו תימא ר"י לעוה"ב איידי דנפישי נימין דידי' נפש קליה כנבל קרי לה נבל. והא דתנן ליתן תבל בנעימה כי שירת הפה מנעים ונמשך אחר שנשלם קול כלי הניגון. והא דתנן ראב"י אומר אין עולין מן המנין ואין עולין לדוכן אלא בארץ היו עומדים וראשיהם בין רגלי הלוים וצוערי הלוים היו נקראים ארישא קאי, ס) על אותם שהיו אומרים השיר בכלים ואין עולים מן המנין כלומר אם היו המשוררים בכלים יותר לא יעלו היתרים למנין י"ב לוים המשוררים בפה, ואין עולין לדוכן אלא בארץ היו עומדים. וא"ת שהרי כתב הרב ז"ל בפ"ג ומהם ישראלים מיוחסים המשיאים לכהונה שאין עולה לדוכן אלא מיוחס, משמע שגם המשוררים בכלים היו עולים לדוכן. וי"ל דה"ק שאין עולה למעלה להיות משורר במקום זה אלא מיוחס. וא"ת למה לא פירש הרב ז"ל דין זה שאין המשוררים בכלים עולים לדוכן. וי"ל דלאו עכובא הוא, אלא כדי שלא יתערבו הקולות. ומ"מ לכתחילה כך הוא. וכן נראה ממ"ש בפ"ג אין פוחתין מי"ב לוים עומדים על הדוכן בכל יום וגבי המשוררים בכלים כתב ואחרים היו שם מנגנים בכלי שיר, ומדקאמר היו שם סא) משמע שלא היו עולין לדוכן. והא דתנן וראשיהם בין רגלי הלוים וצוערי הלוים היו נקראים, בשלמא אי איירי בקטנים כדעת הראב"ד ורש"י ז"ל ניחא שהיו ראשיהם בין רגלי הלוים והיו צוערים אותם מפני שקולם דק ויפה ואין הגדולים יכולים לבסם קולם כמותם, אבל לדעת רבינו ז"ל קשה שהרי אין הדוכן גבוה אלא שלש מעלות כל אחת גובה חצי אמה, נמצא ששלשתן אמה וחצי, ואדם בינוני העומד למטה לא יהיה ראשו בין רגלי העומדים על הדוכן וכ"ש לעמוד במעלה התחתונה. וי"ל שהיה שם מעלה גבוה אמה בין עזרת ישראל לעזרת כהנים ולא היו עולים על אותה מעלה אלא למטה בארץ בעזרת ישראל, נמצא המעלה העליונה של הדוכן גבוה מהם שתי אמות וחצי, סב) והיינו שהיו ראשיהם בין רגלי הלוים המשוררים בפה. ותנא דברייתא קרי להו סועדי הלוים שהיו עוזרים אותם. ותנא דידן קרי להו צוערי הלוים שהיו מצערים אותם שניגון כליהם היה מסתיר נעימות שיר הלוים, שהיו משוררים בפה, והיינו דאמרינן בגמרא ותנא דידן כיון דהני קטין קלייהו והני עב קלייהו פירש הני קטין קלייהו המשוררים בפה והני עב קלייהו כלומר משוררים בכלים הני מקטטי קולם דק והני לא מקטטי ואין יכולים להקטין קולם, סג) ומסתיר נעימות שיר דפה קרי להו צוערי הלוים. כן נ"ל ליישב שיטת רבינו ז"ל אעפ"י שרש"י ז"ל לא פירש כן. ואין בדברי רבינו ז"ל שבוש. ולא טעות וכ"פ בפי' המשניות: