באורי מהר"י קורקוס והרדב"ז על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז], רבנו יוסף [מהר"י] קורקוס
פרק ה · הלכה ו
וכשמברין אותו כו'. כתב מוהרר"י קורקוס ז"ל גז"ש ופרש"י ז"ל כל העם על הארץ מצירים לצערו והוא על הספסל לכבוד. פי' דאל"כ למה לא יהיו כלם בספסלים אלא ודאי להיות מצירים בצערו:
ואינו קורע כו'. כתב מוהרר"י קורקוס ז"ל פ' כהן משיח ט) ובספרי י) לא יפרום כדרך שבני אדם קורעים על מתיהם:
ואם קרע לוקה כו'. כתב מהר"ד ן' זמרא ז"ל וא"ת מאי למימרא כיון שהוא לאו שיש בו מעשה פשיטא דלוקה. וי"ל דסד"א מצוה קא עביד לקרוע על מתו וכיון דסבר דמצוה קא עביד יא) לא לילקי קמ"ל:
ואינו מרבה כו'. כתב מוהרר"י קורקוס ז"ל סו"פ כ"ג יב) ושם נתבאר הטעם הואיל ומשמרות מתחדשות בערב שבת כדי שהמשמר החדש יראה אותו ביופיו, וכתב רבינו שנאמר יג) וראשם לא יגלחו וגו' ובגמרא דרשו פסוק ופרע לא ישלחו בכה"ד שיגלח משלשים יום לשלשים יום דיליף פרע פרע מנזיר דנזירות שלשים יום הוא וכאשר נתבאר שם ואעפ"י כן סיפיה דקרא דהיינו כסום יכסמו. פירשו אותו שם בכ"ג דוקא שהיה מסתפר תספורת משונה, וכאשר פירשו שם ה"ד אמר רב אשי ראשו של זה בצד זנבו של זה וכ"פ הרא"ש ז"ל, יד) והיכי פסקינן לקרא הכי חציו בכ"ג וחציו בהדיוט. ונראה דפרע לא ישלחו בכ"ג נמי מיירי דלגבי כ"ג נקרא פרע בשמנה ימים דהא כתיב ביה את ראשו לא יפרע ומגלח מע"ש לע"ש, וגז"ש דנזיר לאו גז"ש גמורה הוא, אלא אסמכתא בעלמא דהא דברי קבלה הוא. טו) וכיון דאסמכתא בעלמא היא לכה"ד הוא ולא לכ"ג שהרי חלקו הכתוב מכה"ד, וכיון דרישא דקרא בכהן גדול נמי מיירי, ל"ק מאי דדרשינן כסום יכסמו בגדול לחוד, אבל הנכון הוא דכ"ג נמי מעיקר דינא אינו חייב להסתפר אלא משלשים יום לשלשים יום ככהן הדיוט, ואינו חייב מיתה ומלקות אלא בגדול פרע שלשים יום. וכן מוכח לשון רבינו פ"א מהלכות ביאת מקדש טז) וז"ל אבל כ"ג אסור לגדל פרע לעולם כו', שנאמר וכו' וכמה גדל פרע שלשים יום כנזיר, ע"כ. מוכח דכ"ג נמי דינו בשלשים יום לענין חיוב יז) אלא שלכבודו ומהטעם הנזכר אמרו מע"ש לע"ש. ולפי"ז אפשר דכוליה קרא דיחזקאל מיירי דוקא בכ"ג. וא"ש טפי דכה"ד אינו אסור לגדל פרע אלא בזמן עבודה. וכ"כ רבינו שם לפיכך כה"ד העובד צריך לגלח משלשים יום כו' וקרא סתמא מיירי בכל זמן והא ל"ש אלא בכ"ג ולמדו ממנו להדיוט בשעת עבודה, כי זה טעם [כהן] הגדול לפי שתמיד עומד במקדש ועובד וכאשר יתבאר שם. וראיתי מי שסייע יח) פי' זה בכתוב מדכתיב ויין לא ישתו כל כהן, משמע דעד השתא לאו בכל כהן מיירי. ובשם רש"י ז"ל מצאתי כתוב דכסום יכסמו גם בהדיוט מיירי, דכהן הדיוט נמי היה מסתפר כן, ולא גרס בגמרא כהן גדול, וכבר הקשו ע"ז שא"כ שכל הכהנים היו מסתפרים כן הדעת נותן ודאי שהיתה אומנות ידועה, ואיך הוצרך בן אלעשה לפזר מעותיו כדי ללמוד אותה. וכבר הכריחו כדעת רבינו וגרסתו. ועל מ"ש רבינו עד שיראה וכו', כתוב בהשגות א"א איני מבין המופת הזה כו'. והנה לדעת רבינו לא היה גוזז השער התחתון עד עקרו רק מה שהיה יורד ושוכב על שלמטה ממנו אותו התוספ' לבד היה גוזז באופן שלא היה שום שער שוכב על חבירו לא כלו ולא חלק ממנו, וגם לא היה גוזז שום שער עד עיקרו לגמרי, אלא ראש העליון בעיקר השער שלמטה ממנו וראש אותו שלמטה בצד עקרו של מה שלמטה ממנו, יט) וכן כלם עד התחתון שבכולם ואותו התחתון אפשר שהיה גוזז אותו עד עקרו כדי שתהא מצחו ופדחתו מגולה כדברי הר"א ז"ל כי כיון שלמטה ממנו לא היה שיער עוד לא היה צריך להניח קצתו כמו באחרים שמניח קצתם שיגיע לעקרו של מה שלמטה ממנו. ונראה שגם דעת הר"א ז"ל כשכתב גוזז את התחתון לא בכלן קאמר, שא"כ אפשר שישאר קצת ראשו מגולה כי ראש השיער הראשון לא יגיע עד עיקר השלישי, דרך משל ואם השני יגזוז עד עקרו ישאר בין ראשון לשלישי מקום פנוי ואין זה נוי ולא יופי כ) וגם לא יתיישב לשון רב אשי שאמר שראשו של זה בצד עקרו של זה דודאי בכולן אמר ואין זה כ"כ אומנות אם יגזוז עד עקרו, אלא גוזז את התחתון שכתב הר"א ז"ל תחתון שבכלם קאמר וזהו שסיים כדי שתהא מצחו ופדחתו מגולה. וכבר כתבתי שאפשר שגם רבינו מודה בזה. ואפשר שבכלל דבריו הוא כאשר כתבתי, ואף אם לא היה בכלל דבריו אין זה מענין אופן וחכמת הגילוח שמדבר בו. והמופת שכתב רבינו שעליו כתב הר"א ז"ל איני מבין כו' אפשר שכוונת רבינו שבהיות השיעור נראה כמו צמח כשמתחילין השבולים לצמוח בשוה ואין זה עליון מזה. גם אלו השערות כן נראים שלא יהיה שער אחד ארוך מחבירו ולא רוכב על חבירו עד שיתכסה עיקרו של חבירו, כי אז לא יראה כצמח שצמח כאחת, אבל בהיות עיקר כל שיער וראש כל שיער נראה ומגולה יראה צמח כאחת. ואפשר שזה כתב לפרש מלת כסום יכסמו שהוא מלשון כוסמת שהוא צמח ולאו דוקא כוסמת, או אפשר שהכוסמת כך הוא מתחיל לצמוח כאחת בשוה ביותר משאר מינים. וזהו שנאמר וראשם וגו' כסום יכסמו גו' שכתב אח"כ דוק ותשכח:
אלא מספר מע"ש לע"ש כו'. כתב מהר"ד ן' זמרא ז"ל הכי תנן בפ' אלו מגלחין: כא)
עד שיראה כאלו צמח כאחת כו'. כתב מהר"ד ן' זמרא ז"ל בהשגות א"א איני מבין המופת הזה וכו', ואני לא אבין מה מופת יש כאן, והרי אנו רואים בזה"ז בתספורת הערלים קרוב למופת הזה ומפני שתספורת של כ"ג היא פיזר בן אלעשה חתנו של רבי מעותיו דגרסינן סו"פ כ"ג כב) מאי כסום יכסמו את ראשיהם תנא כמין תספורת לוליינית, מאי תספורת לוליינית אמר ר"י תספורת יחידאה. ה"ד ראשו של זה בצד עקרו של זה, שאלו את רבי איזהו תספורת של כ"ג א"ל צאו וראו מתספורת של בן אלעשה תניא ר' אומר לא לחנם פיזר בן אלעשה מעותיו אלא להראות בו תספורת של כ"ג, ואם התספורת של כ"ג הוא כאשר כתב הראב"ד ז"ל לא היו שואלים עליו כ"כ ולא היה בן אלעשה צריך לפזר מעותיו כי בניקל יתלמד זה. ותו דכסום יכסמו היינו מלשון כוסמת שדרכו לגדל כך, ואין דרך הכוסמת שיהיה אחד ארוך הרבה ואחד קצר הרבה כאילו אינו יוצא מן הקרקע, ותו דלישנא דראשו של זה בצד עקרו של זה אינו צודק לדברי הראב"ד ז"ל אלא בשער הארוך הנמשך מגובה הראש והאחרון אשר בסוף הראש. ולדבריו היה צריך לומר שיהיה ראשן של אלו בצד עקרן של אלו דהיינו השורה האחרונה של השיער ומדקאמרינן ראשו של זה בצד עקרו של זה משמע דכל שער ושער צריך שיהיה כך ולפיכך היה קשה והיה צריך לפזר מעות הרבה כדי ללמוד אומנות זו: