באורי מהר"י קורקוס והרדב"ז על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז], רבנו יוסף [מהר"י] קורקוס
פרק ד · הלכה יג
וכשם שרבוי בגדים שבעה כו'. כתב מהר"ד ן' זמרא ז"ל דהוקשה משיחה לרבוי בגדים, מה ריבוי בגדים שבעה אף משיחה שבעה. הכי איתא פ"ק דיומא לב) והתם משמע דלכתחילה בעינן משיחה שבעה וריבוי שבעה דגרסינן התם ולדורות מנ"ל דלא מעכבא דתניא וכפר הכהן אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידיו לכהן תחת אביו מה ת"ל לפי שנאמר וכו', מ"מ הא למדת שאם יש שם שמן לכתחילה בעי תרווייהו כל שבעה ובדיעבד אפילו במשיחה יום אחד ורבוי שבעה או איפכא, לג) סגי. ואם אין שם שמן מתרבה בבגדים לבד: לד)
ואם עבד קודם שנתרבה כו'. כתב מוהרר"י קורקוס ז"ל פ' כהן משיח לה) וכבר הוזכר. ופ"ק דיומא לו) תניא וכפר הכהן אשר ימשח אותו כו', מה ת"ל לפי שנאמר כו' ובתורת כהנים לז) מסיים בה נתרבה יום אחד ונמשח יום אחד ואפילו שעה אחת מנין ת"ל אשר יוצק על ראשו שמן המשחה אפילו יום אחד, ללבוש את הבגדים אפילו שעה אחת ע"כ. וכתב רש"י ז"ל לפי שנאמר בפ' תצוה שבעת ימים וגו' העומד תחת אביו בכהונה אשר יבא אל אהל מועד ביום הכיפורים לשרת וגו' אין לי אלא שיהא כשר לבא אל אהל מועד ביוה"כ וכו', אפילו שעה לא גרסינן עכ"ל. נראה מדברי רש"י ז"ל שכ"ז אינו מדבר אלא ביוה"כ דאלו לעבודת שאר הימים אפילו לכתחילה ביום אחד נקרא כהן גדול לשמש בח' בגדים, וזה דעת הר"א ז"ל שכתב בהשגות נראה מדבריו כו'. ונראה שגם דעת רבינו כן הוא. וביאור מ"ש לח) ואם עבד היינו עבודה שצריך לה כ"ג דהיינו עבודת יוה"כ וזהו שסיים וכתב נעשה כהן גדול לכל דבר כלומר אפילו לעבודת יום הכפורים דבעינן לכתחילה שבעה בדיעבד נעשה כ"ג ביום אחד, אבל בשאר הימים דכהן הדיוט יכול לעבוד כמו כהן גדול ואין חילוק אלא שזה בשמונה וזה בארבעה אין צריך שבעת ימים לכך אפילו לכתחילה, אבל דברי רבינו בעבודת יוה"כ מיירי שהיא עבודה מיוחדת לכה"ג ואין הדיוט עושה אותה, ודין אפילו שעה אחת לא הזכירו רבינו בפירוש אבל ממה שכתב אפילו פעם אחת ולא כתב אפילו יום אחד נראה שרצה לכלול אפילו שעה אחת דפעם אחת כולל אפילו שעה אחת לט) כהא דתו"כ שכתבתי ופשוט הוא:
ומהר"ד ן' זמרא ז"ל כתב בהשגות א"א נראה מדבריו וכו'. אבל אני רואה חכמה יתירה בדברי רבינו שהרי משה שמש בכל שבעת ימי המלואים ולא אהרן מ) ואמאי כיון שנמשח ביום הראשון ונתרבה בבגדים אמאי לא שמש שאר ימים, ותו דכל הני קראי בשבעת ימי המלואים איירי. אלא משמע דכ"ג בתחילת מינויו לא היה עובד לכתחילה עד שישלמו לו שבעה ימים במשיחה או בריבוי בגדים, ובדיעבד עבודתו כשרה כיון שנמשח או נתרבה יום אחד ומחלוקתם תלוי בהא דאמרינן מא) ולדורות מנ"ל דלא מעכב דתניא וכפר וכו'. רש"י והראב"ד ז"ל ס"ל כיון דילפינן מהאי קרא, והאי קרא איירי ביוה"כ משמע דוקא ביוה"כ בעינן לכתחילה נתרבה שבעה ונמשח שבעה, אבל בימי המלואים בכל יום עובד בשמונה בגדים לכתחילה ומשום חומרת יוה"כ בעינן לכתחילה שנתרבה תחילה שבעה ונמשח שבעה. ורבינו ז"ל סובר דשבעה ימי המלואים ויוה"כ שוים הם דאמרינן התם אשכחן ריבוי שבעה לכתחילה משיחה שבעה לכתחילה מנ"ל. איבעית אימא מדאיצטרך קרא למיעוטא, ואיבעית אימא ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה בהם ולמלא בם את ידם, אתקש משיחה לריבוי מה ריבוי שבעה אף משיחה, והאי קרא במלואים כתיב לדורות וכי היכי דהוקשו ריבוי ומשיחה ליוה"כ הוקשו לענין שבעת ימי המלואים לדורות ואדרבה עיקר קראי במלואים כתיבי, הילכך לכתחילה בעינן ריבוי שבעה ומשיחה שבעה והרי זה מן החכמה, אלא דאכתי קשיא לי מהא דתניא דלא מיכשר בדיעבד אלא היכא דנתרבה שבעה ונמשח יום אחד או נתרבה יום אחד ונמשח שבעה אבל במשיחת יום אחד או בריבוי יום אחד לא סגי. ורבינו ז"ל כתב דעבודתו כשרה דבפעם אחת נעשה כ"ג. וי"ל דתנא נקיט נתרבה שבעה ונמשח יום אחד לאשמועינן דאפילו בכה"ג לא הוי לכתחילה אלא בדיעבד, אבל אה"נ דאפילו ביום אחד נעשה כ"ג וכשר בדיעבד, והיינו דאמרינן ת"ל אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו מכל מקום, אם נמשח פעם אחת או מלא ידו יום אחד, מ"מ כשר הוא לעבודה בדיעבד: