אור ברסלב

באורי מהר"י קורקוס והרדב"ז על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז], רבנו יוסף [מהר"י] קורקוס

פרק ו · הלכה יד

הלכה יב

כל מקום שלא נעשה כו'. כתב מוהרר"י קורקוס ז"ל גז"ש במשנה ובגמרא כו) נחלקו ר"ה ור"נ. דר"ה אמר בכל אלו תנן שצריך כולם, ור"נ אמר באחת מכל אלו תנן שאין צריך אלא אחת מאלו. והלכה כר"ה באיסורו. וסוגיא כוותי' מוכחא. ושם אמרו לר"ה כשקדש עזרא לא היה שם או"ת ובמה נתקדש, ותירצו דקסבר קדושה ראשונה קדשה לעתיד ועזרא לא היה צריך לקדש אלא זכר בעלמא הוא דעביד. ורצו להעמיד זה במחלוקת ר"א ור"י דתניא אר"א שמעתי כשהיו בונין בהיכל וכו' אר"י שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית ואוכלין קדק"ד אעפ"י שאין קלעים, קדשים קלים ומע"ש אעפ"י שאין חומה שקדושה ראשונה קדשה לעתיד. מכלל דר"א סבר לא קדשה. ודחי רבינא דכ"ע קדשה לעתיד. ומר מה דשמע לי' קאמר, ומר מה דשמע לי קאמר. והקשו התוס' כז) דהא אשכחן בפ"ק דחגיגה כח) דאית לי' לר"א דלא קדשה לעתיד ותירצו דהתם לענין תרומה ומעשרות מיירי ואותה קדושה בטלה, אבל קדושת מחיצות אפשר דלא בטלה כיון דאקרי נחלה. וכן קדושת בתי ערי חומה שהזכירו גם הוא קדושת מחיצות, עכ"ל, והם כדברי רבינו. ובהשגות א"א סברת עצמו הוא זו כו'. וכבר כתבתי ראיה לדברי רבינו. גם בעל התרומה כט) הכריע כדברי רבינו מהא דאיפלגי ר"ל ורבי יוחנן בפ' השוחט ומעלה. ל) דר' יוחנן סבר דמעלה בזה"ז בחוץ חייב כרת ור"ל סבר דפטור. ואוקי פלוגתייהו בקדושה ראשונה אי קדשה לעתיד או לא. דר' יוחנן סבר קדשה. ובכל דוכתא קי"ל כר' יוחנן לגבי ר"ל. גם כי שם אוקמוה לר' יוחנן כר' יהושע ור"ל כר' אליעזר, ובכל דוכתא קי"ל כר"י לגבי ר"א. וא"כ על כרחנו צריכים אנו לחלק בין קדושת מחיצות לקדושת הארץ לענין תרומות ומעשרות, עוד הכריע מהא דאמר ר' יוחנן לא) ג' נביאים עלו עמהם וכו' ואחד העיד להם שמקריבין אעפ"י שאין בית, מוכח דקדושה לא בטלה לכ"ע. עוד הכריח כן מהא דאמרינן בפ' ידועות הטומאה לב) בן בבל שעלה לארץ ישראל ונעלם ממנו מקום המקדש וכו' ומיירי בזה"ז וכאשר הכריחו בתוס' לג) דאי בזמן הבית ידועה חשובה כיון שהיה לו לישאל. אבל בזה"ז אין מצוי לישאל, מוכח דקדושה לא בטלה, גם באותו פ' לד) אמרו ומה משכן שאין קדושתו קדושת עולם וכו' מקדש שקדשתו קדושת עולם לא כ"ש. מוכח דקדושת מקדש לא בטלה. גם בעדיות לה) תנן אר"י שמעתי שמקריבין אעפ"י שאין בית ואוכלין קדק"ד בעזרה אעפ"י שאין מחיצה ואוכלין מע"ש בירושלים אעפ"י שאין חומה שקדושה ראשונה קדשה לעתיד והוא אשר הזכרתי בסמוך. וכיון דמייתי לה בעדיות ודאי דהלכתא היא. ומה שאמר סו"פ חלק לו) ופ' הזהב לז) דנפל מחיצות כתב בעל התרומה ז"ל דפליגי וסברא לא קדשה לעתיד ולא קי"ל הכי אלא דקדשה לעתיד לענין בית וקדושת ירושלים לאכול בתוכה מע"ש אעפ"י שנפלו מחיצות והנכנס שם בזה"ז חייב כרת ומעלה בחוץ בזה"ז חייב כרת דלא בטלה אלא לענין מעשרות וכדברי רבינו. וכתב הוא ז"ל לח) דמאשר לו חומה. ילפינן הכי לחלק בין קדושת הארץ לקדושת מחיצות לט) וטעם רבינו נכון ומקובל וכאשר דרשו ז"ל מ) והשימותי את מקדשיכם אעפ"י שהם שוממין בקדושתן הם עומדין, פי' דהוי לי' למיכתב ומקדשיכם אשומם. ומדכתיב והשימותי ובתר הכי כתב מקדשיכם מוכח שגם אחר שישומו יהיו בקדושתן מא) ויקראו מקדשיכם וכבר אמרו מב) שלא זזה שכינה מכותל מערבי לעולם:

וזה שעשה עזרא שתי תודות כו'. כתב מהר"ד ן' זמרא ז"ל הכי אמרינן בגמרא דשבועות מג) דנחמיה בן חכליה לזכר הוא דעביד, דאמרינן התם איתמר. ר"ה אמר בכל אלו תנן דקסבר קדושה ראשונה כו' ולעתיד לבא, ועזרא לזכר כו'. ומותיב רבא לר"נ כל שלא נעשה בכל אלו תנן, ודחיק תני באחת מאלו, משמע דפשטא דמתני' דבכל אלו וקסבר קדושה ראשונה כו' וקדשה לעתיד לבוא. ומשנה דעדיות נמי אמרינן דר"א ור"י תרווייהו ס"ל קדשה לעתיד לבא, ומר מה דשמע לי' קאמר כו' ותני חד אליבא דר' ישמעאל. א"נ רבי אליעזר בר רבי יוסף סבר נמי קדושה כו' וקדשה לעתיד לבוא. וסתם מתני' דפ"ק דמגילה מד) ופ' בתרא דזבחים מה) באו ירושלים נאסרו הבמות ולא היה להם עוד היתר והיא היתה נחלה. ולהכי נקראת ירושלים נחלה לקיים קדושתה ועמידתה לעולם. וע"ז אמר הנביא ונחלתו לא יעזוב וגו'. וכתב רבינו בפי' המשניות בעדיות מו) מן העיקרים הברורים דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא. ורצוני לומר בקדושתה הראשונה שקידשה שלמה המלך ע"ה, ובמקדש בלבד הכל מודים בו. אבל בקדושת שאר ארץ ישראל יש בו מחלוקת. ואנו סומכים בזה על קדושת עזרא וכו'. ומ"ש ובמקדש בלבד, לאו דוקא אלא ה"ה לכל ירושלים, אלא לפי שהי' אוכלים שם קדשים ומעשר שני קרי לי' מקדש. מז) וא"ת הא ר"נ דפליג עליה דר"ה בפ"ב דשבועות וס"ל דלא קידשה לע"ל ועזרא קדושי קדיש, מוקי נפשי' כתנא דבי רבי ישמעאל בר רבי יוסי. ואיך אמר הכל מודים בו. וי"ל דר"נ אמר הכי, אבל אנן לא ס"ל הכי אלא אמרינן דרבי ישמעאל ב"ר יוסי לא אמרה אלא בשאר עירות, והכי משמע מדקתני למה מנו חכמים את אלו, כשעלו בני הגולה מצאו את אלו וקדשים, אבל ראשונות בטלו משבטלה הארץ. ואע"ג דהוי מצי למימר דר"י ב"ר יוסי בשאר עירות איירי מ"מ ניחא לי' לאשכוחי תנא דקאי ר"נ כוותי', אבל לא ס"ל הכי וא"ת כיון דרבינו סובר דלא פליגי בקדושת ירושלים, מאי כתב הכא, ולמה אני אומר דמקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד, והלא הכל מודים בו כאשר כתב בפי' המשנה, והנכון בזה. דה"ק כיון דפסקנו דבשאר עירות לא קדשה לע"ל. הוי לך למיפסק נמי הכי כר"נ וכתנא דקאי כוותיה:

ובמה נתקדשה כו'. כתב מהר"ד ן' זמרא ז"ל וא"ת דבגמרא מז* אמרינן דדוד קדשה דאמרינן בפ"ב דזבחים מאי קא מבעי' לי' כי קדיש דוד רצפה העליונה קדיש, או דילמא עד לארעות תהומא קדיש. והכי אמרינן בירושלמי שבועות דוד זה מלך גד זה נביא. וי"ל דכיון דשלמה בנאו הוי כאלו הוא קדשו. א"נ דוד קדיש המקום ושלמה קדש הבנין ואת ירושלים:

תוכן העניינים

באורי מהר"י קורקוס והרדב"ז על משנה תורה, הלכות בית הבחירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה