אור ברסלב

באורי מהר"י קורקוס והרדב"ז על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז], רבנו יוסף [מהר"י] קורקוס

פרק ח · הלכה ז

הלכה ו

ששה בחוטם כו'. כתב מהר"י קורקוס ז"ל כבר הוזכר מהמשנה כח) ובגמרא אמרו ת"ר חוטמו שוקע סולד חוטמו בולם חוטמו נוטף ר' יוסי אומר אין חרום אלא כוחל שתי עיניו כאחת. אמרו לו הפלגתה אלא אעפ"י שאינו כוחל שתיהם כאחת. והם דברי רבינו שפוסק כרבנן שא"ל לר' יוסי הפלגתה, ואעפ"י שסתם מתני' אמרה כל שכוחל שתי עיניו כאחת אפשר דהיינו לומר שזהו פי' חרום, אבל מודים דאף אם אינו כוחל הוי מום, א"נ אפשר דמתני' לא בדוקא נקיט כן. דהא לא קתני אין חרום כמו ר' יוסי ואם לא כן קשה אמאי שביק רבינו סתמא דמתני' ופסק כרבנן דברייתא, אם לא שנאמר דכיון דבגמרא הביאו אותה ברייתא היינו לגלויי דמתני' יחידאה היא והויא דברי ר' יוסי ולכך לא סמך רבינו עליה, וגם כיון שאמרו לו בלשון הפלגתה משמע דקים להו דלא בעי' כולי האי. ופי' סולד כתב רש"י ז"ל קצר. ובולם פי' שנסתמו נקביו ורבינו נראה שהיה גורס בולט בטי"ת וסולד נראה שמפרש רבינו דהיינו עקום, ומשם הוציא דין חוטמו עקום שכתב. ובעל הערוך ז"ל פי' שנכווץ חוטמו למעלה ודין מי שחוטמו גדול כו' שם במשנה ובגמ' אמרו תנא כאצבע קטנה ופרש"י ז"ל אם חוטמו גדול לפי שאר האברים יותר מדי כשיעור רוחב אצבע קטנה הוי מום. והכי משערינן מודדין חוטמו לחוטם בני אדם הארוכין בגופן כמוהו עכ"ל. ורבינו ז"ל מפרש דכאצבע קטנה היינו שאורך חוטמו להיותו שוה לשאר אבריו הוא כאורך אצבעו הקטן, כי אצבעו הקטן גם הוא נערך לשאר אבריו והוא פי' נכון, דהוי מילתא דפסיקא ובדידי' משערינן ואין צורך לאדם אחר. ואולי גם אותו אדם אין חוטמו כערך אבריו:
ומהר"ד ן' זמרא ז"ל כתב מי שחוטמו בולט היינו חוטמו בולט כאלו הוא נפוח. ורש"י ז"ל פי' מי שנסתמו נקביו כט) ואני מסופק אם יכול לחיות ונקבי האף סתומים:

מי שעוקץ חוטמו נוטף כו'. כתב מהר"ד ן' זמרא ז"ל היינו חוטמו נוטף:

מי שחוטמו עקום לצד אחד כו'. כתב מהר"ד ן' זמרא ז"ל היינו חוטמו סולד, ורש"י ז"ל פי' שקצר בארכו. וקשיא לי דהא תנן לקמן חוטמו גדול מאבריו או קטן מאבריו. ותו מי שחוטמו עקום לצד אחד אין לך מום גדול מזה, ואמאי לא תני לי' בכלל המומין. והוא ז"ל הרגיש בקושיא הראשונה וכתב עלה דהך דאצבע קטנה אם חוטמו גדול לפי שאר אבריו יותר מדי כשיעור רוחב אצבע קטנה הוי מום הכי משערינן מודדין חוטמו לחוטם בני אדם ארוכין בגופן כמוהו, ע"כ. והקושיא השנייה איכא למימר שהוא בכלל מי שחוטמו נוטף דמה לי שיהיה נוטף לפניו או לצד אחר. ומ"מ פי' של רבינו נראה יותר נכון. ותמוה לי אמאי לא שני מי שחוטמו שוקע באמצעיתו לפי שראיתי קצת בני אדם כך הוא והוא מגונה מאד, ואפשר שהוא בכלל חוטמו שוקע בין שהוא שוקע למעלה בין העינים ובין שהוא שוקע באמצעיתו, ומפני שחרום האמור בתורה אמר ר' יוסי אין חרום אלא הכוחל שתי עיניו כאחת ואמרו לו הפלגתה אעפ"י שאין כוחל עיניו כאחת. לפיכך כתב הרב ז"ל מי שעיקר חוטמו שוקע כו' אבל לאו למימרא שאם היה שוקע באמצעיתו שלא יהיה מום, א"נ שהוא בכלל מי שחוטמו עקום דמה לי שיהיה לצד אחד או שיהיה עקום באמצעו מ"מ מסתברא לי שהוא מום:

וכיצד משערין כו'. כ' הרר"ד ן' זמרא ז"ל כתב כן לאפוקי מפרש"י ז"ל אשר כתבנו למעלה:

תוכן העניינים

באורי מהר"י קורקוס והרדב"ז על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה