באורי מהר"י קורקוס והרדב"ז על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז], רבנו יוסף [מהר"י] קורקוס
פרק ז · הלכה יב
ועוד יש שם כו'. כתב מוהרר"י קורקוס ז"ל גז"ש פב) דרשו מן הצאן בכבשים או בעזים להוציא זקן וחולה ומזוהם, ופ"ק דחולין פג) נתבאר שכהן אינו פוסל אלא עד שיזקין ופירשו שם דהיינו עד שירתת, פד) ובכתובות פ' המדיר פה) נתבאר דמזוהם אפשר לעבורי בקיוהא דחמרא וריח הפה אפשר דנקיט פלפלא בפומי' ועביד עבודה וכתב רש"י ז"ל בקיוהא דחמרא עד שיעבוד עבודה, וטריפה ויוצא דופן נתבאר סו"פ מומין פו) במשנה:
ומהר"ד ן' זמרא ז"ל כתב במשנה שם פז) הזקן והחולה והמזוהם ואמרינן בגמרא מה"מ דת"ר מן הצאן מן הכבשים ומן העזים שלשה מיעוטים למיעוטא זקן חולה ומזוהם. והתם מצרכינן להו ואמרינן ריש פ' מומין אלו פח) דילפי' אדם מבהמה ובהמה מאדם בג"ש דתניא באדם לא נאמר יבלת בבהמה לא נאמר דק תבלול, מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה ת"ל גרב גרב ילפת ילפת לג"ש, מפני דאי לא מפני, איכא למיפרך אדם מבהמה לא יליף שכן היא עצמה קרבה לגבי מזבח, בהמה מאדם לא ילפא שכן נתרבה במצות לאיי אפנויי מפני וכו' ולא ילפי מהדדי אלא לענין מומין הרגילים לבא בשניהם אבל הרגילים לבא בבהמה ולא באדם או לענין המומין הפסולים באדם משום שאינו שוה בזרעו של אהרן לא ילפי מהדדי, והשתא נמצאו מומין מיוחדים באדם ומומין מיוחדים בבהמה ומומין משותפין לשניהם, ואיכא למידק דתנא מני לזקן חולה ומזוהם בהדי הנך שאין שוחטין עליהם לא במקדש ולא במדינה והרב מני להו בהדי מומין גמורין, וי"ל דלא השוה שלשה אלו אלא לענין שאין מקרבין אותם וכן כהן אינו קרב אל המזבח, פח*) אבל אין שוחטין עליהם את הבכור, וכ"כ בהדיא בפ"ב מאיסורי מזבח חוץ מזקן חולה ומזוהם שאעפ"י שאינו כשר לקרבן אינו נפדה אלא יהי' קיים וירעה עד שיולד בו מום אחר קבוע עכ"ל רבינו:
הטרפה כו'. כתב מהר"ד ן' זמרא ז"ל הטרפה כשר באדם ופסול בבהמה. וכן רובע ונרבע דתניא מן הבהמה להוציא רובע ונרבע, מן הבקר להוציא את הנעבד, מן הצאן להוציא את המוקצה ומן הצאן להוציא את הנוגח. וכן יוצא דופן כשר באדם ופסול בבהמה דכתיב כי יולד פרט ליוצא דופן, הטרפה פסול בבהמה. להדיוט אסור לגבוה מבעיא. וכשר באדם דהוי מום שבסתר וילפינן מהנך דכתיבי בקרא דהוי מומין שבגלוי ויוצא דופן גזה"כ בבהמה שהוא פסול אבל אינו בעל מום ולא ילפינן מהדדי אלא לענין מומין לא לענין שכל שהוא אסור בזה יהי' אסור בזה, ורובע ונרבע ונעבד ושהרג את הנפש אינם מום ולא משכחת להו באדם, דאי ע"פ עצמו אין אדם משים עצמו רשע, ואי ע"פ עדים והתראה בר קטלא הוא, ואי ע"פ ע"א, אינו קם אלא לשבועת ממון כדכתיב לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת, ואמרינן לכל עון ולכל חטאת אינו קם, אבל קם הוא לשבועה, וכן אם הרג בשגגה בר גלות הוא, ואם בעדים בלא התראה פעם ראשונה פט) אעפ"י שאין בו מום הדבר ברור שהוא אסור לעבוד דכהן שהרג את הנפש אפילו בשוגג אינו נושא כפיו וכש"כ לעבוד צ) שהוא אסור וכבר הארכתי בזה למעלה: