אור ברסלב

באורי מהר"י קורקוס והרדב"ז על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז], רבנו יוסף [מהר"י] קורקוס

פרק ז · הלכה ה

הלכה ד

שמונה בעין כו'. כ' מהר"י קורקוס ז"ל בתו"כ כו) עורת בין בשני עיניו בין באחת מהן, והובאה פ' מומין אלו כז) גבי אדם. ובמשנה פ' על אלו כח) חוורור והמים הקבועים, ועוד יתבאר מתי יקראו קבועים. ומחמת סנורים שכתב רבינו הוא חוורור הנזכר במשנה וכתב רבינו שם כט) שיארע זה כשיארע פתאום. ודע שקבועים שאמרו חוזר על חוורור ואל מים. וכ"כ רש"י ז"ל, רש"י ז"ל פי' חוורור שיש טפין לבנות בעין:

מי שאינו רואה בשתי עיניו כו'. כ' הרר"ד ן' זמרא ז"ל היינו מים הקבועים דתנן במתני':

מי שאינו רואה כו' מחמת סנורים כו'. היינו חוורור דתנן במתני'. והא דהפיך ותני להו לאשמעינן דהקבועים דקתני במתני' אתרווייהו קאי. וכ"כ רש"י ז"ל דאתרוייהו קאי. וזהו שכתב ז"ל שהי' בה סנורים קבועים:

מי שבעינו כמו עינב כו'. כ' מהר"י קורקוס ז"ל גז"ש ל) במשנה הרי בעינו דק תבלול חלזון נחש ועינב. איזהו תבלול לבן הפוסק בסירא כו' ונכנס בלבן אינו מום שאין מומין בלבן. וכתב רבינו במשנה דק פירושו רושם וכבר נתבאר שכל מה שאירע בלובן לבדו אינו מום. ולפיכך אם הי' הרושם הזה לא) לבן בשחור העין והיתה גומא בעין שהיא נראית שפלה לב) אינו מום. ואם היתה בולטת על שטח העין הרי זה מום, ואם היתה כמין גרגיר שחור בולט בשחור העין זה ג"כ נקרא דק, אבל אינו מום ואם נעשית גומא כ"ש בשחור העין הרי זה מום. וחלזון נחש שני שמות נגררים על ענין אחד והוא שיצמח בעין בשר מותר וימשך עד שחופה קצת מהשחור העין ושמו המפורסם אצל הרופאים טפר"ה ותבלול הוא הערבוב ונגזר מן לג) בלל ה'. והוא שיתערב הלבן עם השחור ויש בו שני דינים. והוא שאם נראה כאלו מן הלובן נכנס שום דבר בשחור הרי זה מום כו', ואם צמח בשחור שום דבר במה שנראה לעין ונמשך בלבן אינו מום עכ"ל. והשוה רבינו בנקודה לבנה את השוה למשוקעות וכל שאינה צפה אינה מום דכך נ"ל משוקעת כשאינה משוקעת וכיון דקתני צפה הרי זה מום משמע דוקא משום דצפה ע"ג העין הוא דהוי מום. אבל בנקודה שחורה כיון דצפה אינו מום כ"ש שוה ואין לקרות מום אלא המשוקעת לבד. כך נראה דעת רבינו דו"ק ותשכח. ובהשגות על דין מי שהי' בשר יתר כו' א"א לא ידעתי כו' ורבינו גבי יבלת כתב במשנה יבלת ידוע וכל זמן שתהא יבלת בעין אפי' בלובן ויהי' בה שיער ה"ז מום לדברי הכל ע"כ. ועוד יתבאר בסמוך כי רבינו סובר כי יבלת הוא הנקראת בלע"ז בירוג"א בכל מקום מהגוף הוא מום ובמשנה תפס אם יש בה שיער וכאן תפס עצם. גם במשנה כתב אפי' בלובן וכאן לד) פירשה בכל הגוף הכל יתבאר בסמוך. ומ"מ סובר דיבלת לחוד ובשר יתר שהזכיר כאן לחוד. ומה שאין מומין בלבן למדו שם בגמ' מדכתיב יצא מחלב עינימו תרבא דעינא איקרי עינימו סתמא לא איקרי. ופירושו יצא לתרבות רעה מחמת חלב עינימו והשומן בלבן הוא. למדנו כי אין נקרא עין סתם הלבן אלא השחור כן ביאר רש"י ז"ל:
והרר"ד ן' זמרא ז"ל כ' מי שבעינו כמין עינב הוא עינב דתנן במתני' דלעיל נקרא בערבי כורו"ז:

מי שיצא בשר יתר בעינו כו'. כ' הרר"ד ן' זמרא ז"ל בהשגות א"א לא ידעתי וכו' ואני אומר על כרחין כנגד חלזון נחש האמור במשנה אמור זה. לה) דאי לא תימא הכי, לא הזכיר רבינו חלזון נחש הנזכר במשנה והזכיר אחת מדעתו מי שיצא בשר יתר בעינו, כדי להשלים מנין השמונה. ואין דרכו ז"ל לעשות כן, אלא ודאי על חלזון נחש הנזכר במשנה אמר זה. ולפי שרבינו ז"ל הי' בקי בחולי עיני בני אדם ידע שאין יבלת רגילה לצאת בעין בני אדם, אלא כעין בשר יתר בעין והא דתנן את שיבלת בעיניו איירי בבהמה. ואי אית בה שיער הוי מום קבוע. ואם אין בה שיער הוי מום עובר. והכי תירץ ר"ל הא דאית בה שיער הא דלית בה שיער ומפני שאין מום בלובן העין של אדם. והכא כייל מומי האדם והבהמה הוצרך לומר עד שחפה מעט מהשחור אבל בבהמה איכא מומין בלובן העין והיינו יבלת דתנן במתני' אם יש בה שיער הוי מום קבוע ואם אין בו שיער הוי מום עובר. אבל יבלת האמור בתורה היא יבלת שיש בה עצם ובכל מקום שבגוף בין באדם בין בבהמה הוי מום קבוע. ומ"מ מודה אני שאם אירע יבלת בלובן עין האדם אם יש בה שיער הוי מום קבוע. ואם אין בה שיער הוי מום עובר דלא השוה בזרעו של אהרן הוא. וכדי שתבן יפה כוונת הרב ז"ל ופי' הסוגיא לדעתו ז"ל, אעתיק לך שאלה שנשאלתי ע"ז ותשובתי עליה. לו) וז"ל השאלה. שאלת ממני ידיד נפשי אודיעך דעתי במה שכתב הרב ז"ל בפ"ז מה' ביאת מקדש וז"ל בשמונה מומין שבאדם ובבהמה כתב מי שיצא בשר יתר בעיניו עד שחפה מעט מהשחור ע"כ. ומשמע בלובן של עין אינו מום. עוד כתב בסמוך אבל אם יצא מהשחור לתוך הלובן אינו מום שאין מומין בלבן. עוד כתב וכן אם היתה נקודה שחורה בתוך הלבן אפילו צפה אינו מום שאין מומין בלובן משמע מכ"ז דאין מום בלובן העין בבהמה כלל ובפ"ב מאיסורי מזבח כתב במומין המיוחדין בבהמה אם יש בעינה יבלת שיש בה שיער ומשמע הא באדם אינו מום. ובאותו פרק בשמונה המומין העוברים בבהמה מונה יבלת שאין בה שיער, ושאלת ממני ליישב אלו הלשונות עם מה דאתמר בגמ' פ' על אלו המומין. - תשובה. שתי החלוקות שכתב הרב ז"ל דהיינו מי שבעינו כעין עינב ומי שיצא בשר יתר בעיניו, תרווייהו בכלל עינב דתנן במתני' דמה לי שיהיה העינב מן העין בעצמו ומה לי שיהיה בשר שגדל בו עד שחפה מעט מן השחור. א"נ היינו חלזון נחש הנזכר במשנה ולאו היינו יבלת, דיבלת קשה ומגונה ביותר כאשר נבאר לקמן והוא הנקרא ברוגא בלע"ז. ואין דרכה לצאת בעין של אדם כלל. ואם יצא פעמים בלא שיער הוי מום עובר כאשר ביאר הרב ז"ל לקמן בבהמה ואין דרכה אלא בשאר הגוף. אבל העינב ובשר היתר רגילים לבא בעין. עוד כתב מי שנמשך הלובן של העין כו' אבל אם יצא מן השחור לתוך הלבן כו' פלוגתא דר"מ ור"י ופסק כר' יוסי משום דסתם מתני' כוותיה כדאמרי' מני מתני' ר' יוסי הוא. ותו דר"מ ור"י הלכה כר"י משום דר' יוסי נמוקו עמו. וזהו תבלול האמור בתורה. עוד כתב וכן אם היתה נקודה לבנה בתוך השחור כו' הרי זה דק האמור בתורה והוא בתרי גווני או נקודה לבנה או נקודה שחורה אם היא לבנה צפה ע"ג השחור ה"ז מום, אבל אם לא היתה צפה או שהיתה משוקעת בשחור אינו מום. פסק כברייתא דתניא איפכא צף ה"ז מום משוקע אינו מום וטעמא דמסתבר הוא דכיון שהנקודה היא צפה מיד נראה המום וגנאי הוא אבל בזמן שהיא שוקעת או שאינה צפה אין זה נראה אלא ע"י עיון ולפיכך אינו מום שהרי אינו מתגנה בכך. ואע"ג דהאי תירוצא דתרוץ תלמודא לא קאי דפריך והא אין מום בלבן. מ"מ קושטא הוא דבשחור הוי מום וכדתניא איפכא אבל בלבן אינו מום. כתב עוד היתה נקודה שחורה בתוך הלבן אפי' צפה אינו מום שאין מומין בלבן. היתה נקודה שחורה כו' היינו תירוצא בתרא דאמרי' האי בדוק לבן האי בדוק שחור כלומר תרוייהו בשחור העין דק שחור משוקע הוי מום צף אינו מום. דק לבן משוקע אינו מום צף ה"ז מום. וא"ת מ"ש דוק לבן משוקע לא הוי מום. ודוק שחור משוקע הוי מום. הא איפכא מסתברא לפי שהלבן הוא ניכר בשחור אע"פ שהוא שוקע יותר מהשחור בשחור. שוקע נראה כגומא בעין והוי מום. אבל לבן בשחור שוקע אינו נראה כגומא, א"נ שחור בשחור והוא שוקע מבלבל הראות אבל לבן שוקע אינו מבלבל הראות כ"כ ומסקנא דגמ' דאין מומין בלבן והכי פריך תלמודא להדיא לקמן נמי כאשר נבאר בע"ה. כתב עוד אם יש בעינה יבלת שיש בה שיער. היינו מתני' דלקמן ר"ח בן אנטיגנוס אומר את שיבלת בעינו ומדתניא לה גבי מומין שבבהמה ולא תניין לה לעיל גבי מומין שבאדם מש"ה כתבה הרב ז"ל גבי מומי בהמה ולאו למימרא שאם נולדה באדם יבלת שיש בו שיער בעינו שלא יהי' מום דכש"כ הוא אלא לפי שאין דרך לבא כיוצא בזה באדם. וזהו שכתב ז"ל בפ"ב לז) ויש מומים אחרים מיוחדים בבהמה ואינם ראוים לבא באדם, משמע אינם ראוים. אבל אם אירע שבאו מום הוא, וכן אם אין בה שיער באדם הוי מום עובר. אלא דאכתי צריך ליישב סוגיית הגמ' לפי שיטת הרב ז"ל וגירסתו דהא לעיל מסקינן דאין מום בלבן ובסוגיא דלקמן מסקינן אלא אידי ואידי בלבן ואמר ר"ל ל"ק הא דאית בה שיער והא דלית בה שיער ותו דפריך תלמודא והא אין מום בלבן ומשני אלא אידי ואידי בלבן. והא אמרינן דאין מומין בלבן. ומתוך זה הוצרכו התוס' ז"ל למחוק גירסת הספרים וגורסין הא והא בשחור. ורש"י ז"ל דחק לפרושי כדי לקיים גירסת הספרים וכתב אידי ואידי הא דקתני אין שוחטין במקדש ובמדינה בלבן והא נמי דקתני אין מומין בלבן תרוייהו ביבלת במומין שבלבן, אית בה שער מגונה הוא ועלה קתני אין שוחטין לא במקדש, והא דקתני אין מומין בלבן בדלית בה שיער ומתני' דמום גמור הוא כדאוקימנא בשחור ובדלית נמי עצם וכו'. וכ"ז דוחק וצריך למחוק מלת אלא הכתוב בספרים כיון דלא הדרינן משנוייה קמא ואכתי שבקינן למתני' בשחור. וכן הוא ז"ל השמיט אלא ותפס אידי ואידי. ותו קשיא דאידי ואידי משמע דקאי נמי אמתני'. ותו אי מתני' ביבלת בשחור העין פשיטא אמאי איצטריך למתניא הרי הוא בכלל עינב או בשר החופה מעט מן השחור וכי אוקימנא הא בשחור הא בלבן. הוי מצי לאקשויי הכי, אלא דעדיפא מינה מקשה והא אין מומין בלבן ובתירוצא דר"ל מתורץ הא נמי כדאפרש בסמוך. והריני מפרש הסוגיא לפי שיטת הרב ז"ל וגירסתו למימרא דיבלת הוא מומא, פי' ודאי ידע שפיר המקשה דיבלת כתיבא באורייתא, אלא הכי פריך משמע ממתני' דבכל גוונא יבלת הוי מומא לכל הדברים מדקתני לה סתם. ורמינהו ואלו שאין שוחטין כו' ופריך ותסברא הא כתיבא יבלת סתם באורייתא ותקשי לך אקרא. אלא ל"ק הא בגופו הא בעינו, הא דקתני אין שוחטין כו' בגופו שאין מום גמור. ומתני' דמשמע דהוי מום גמור בעינו, ופריך מכדי קרא סתמא מה לי בגופו מה לי בעינו, וכי היכי דבעינו הוי מום גמור, בגופו נמי הוי מום גמור. וקשה הא דאין שוחטין ואי בגופו לא הוי מום גמור בעינו לא הוי מום גמור ואמאי קתני סתם דהוי מום. אלא ל"ק הא דאית בה עצם הא דלית בה עצם. דקרא דאית בה עצם הוי מגונה טפי ובכל מקום הוי מום דקרא סתמא הוא. ומתני' דהכא ומתני' דאלו שאין שוחטין. בדלית בה עצם בעין הוי מומא טפי בגופא לא הוי מומא. ולית בה עצם פסולה בתמיה תלתול בעלמא הוא. אלא אידי ואידי בעינו ול"ק הא בשחור הא בלבן מתני' דהכא דמשמע דהוי מום גמור בשחור שמעכב קצת את הראות. ומתני' דאלו שאין שוחטין בלבן דלא הוי מום גמור כגון שאינו מעכב את הראות כלל. ולתרוצא מתניתא קאי ולאו אקרא וכן פרש"י ז"ל דקרא איכא לאוקמי כשיש בה עצם. ופריך והא אין מומין בלבן ואפי' במקדש כשר לשחוט. וה"ה דהוי מצי לאקשויי יבלת בשחור פשיטא. אלא האי עדיפא לי' ומשני אלא אידי ואידי בלבן. ול"ק הא דאית בה שיער הא דלית בה שיער. חדא דאית בה תלת משני לי' לא תוקמא בשחור דא"כ פשיטא אלא אידי אידי בלבן ושאני יבלת דהוי מום מגונה טפי וכי האי הוי מום אפי' בלבן. והא דקתני אין מומין כגון דק או תבלול דעלה קתני ר' יוסי אין מומין בלבן. אבל יבלת גרוע טפי. ומתניתא ל"ק מתני' דאית בה שיער דהוי מום גמור וגרוע טובא ומתני' דאין שוחטין בדלית בה שיער דאע"ג דהוי מום בלבן, מ"מ אינו מום גמור לשחט עליו במדינה. כללא דמילתא דהאי שמעתתא לדעת הרב ז"ל יבלת דאית בה עצם בכל מקום שבגוף הוי מום. אין בה עצם אם היא בשחור העין הוי מום גמור אפי' באדם דלא גרע מעינב בעין. והא דלא נכתב ג"כ במומי האדם לפי שהם בכלל כדכתיבנא. א"נ מפני שאין רגילים לבא באדם בשחור העין. אבל אם באו מום גמור הוא ואפילו שאין בה שיער. ואם הוא בלובן העין אם יש בה שיער ה"ז מום גמור ואם אין לה שיער הוי מום לענין שאין שוחטין אותו במקדש ולא חשיב לישחט אותו במדינה. ועיין במה שכתבתי ותמצא שעולין דברי הרב ז"ל כדין וכהוגן. שוב ראיתי מ"ש בבית יוסף ע"ז בסי' ש"ט ומפני שאין דבריו נכונים לא בענין ולא בשטת הסוגיא ולא בגרסאות לא ראיתי להטריח עליהם הקולמוס ואגב שטפיה לא עיין בה כהוגן. ואתה ידידי שים לבך לדעתי ותראה האמת מזולתו. ע"כ לשון התשובה. ומה שכתב הראב"ד ז"ל שהוא אדמומית העוברת בשחור זה חולי מקרה הוא ומיד מתרפא ואם לא נתרפא הרי הוא בכלל תבלול דמ"ל שחור ומ"ל אדום. וכל המומין שהזכיר רבינו ז"ל בחולי העין ראינו אותם במצרים בעין:

שאין מומין בלבן כו'. כ' הרר"ד ן' זמרא ז"ל אבל יבלת מגונה הוא ביותר ולפיכך אם אירע גם באדם הוי מום כאשר כתבתי באותה תשובה:

תוכן העניינים

באורי מהר"י קורקוס והרדב"ז על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה