באורי מהר"י קורקוס והרדב"ז על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז], רבנו יוסף [מהר"י] קורקוס
פרק ז · הלכה א
כל המומין כו'. כ' מהר"י קורקוס ז"ל פ' על אלו מומין א) נפגמה אזנו מן הסחוס אבל לא מן העור ופרש"י ז"ל תנוך האזן שקורין טינדרון אבל לא מן העור שהדר בריא ולא הוי מומא והאי עור היינו אליה רכה של אזן עכ"ל. אבל רבינו ז"ל נראה שמפרש דעור הוא מה שסביב הסחוס. ב) ופירושו שלא הגיע הפגם אל הסחוס עצמו. ומ"מ לענין הדין נראה דלא פליג רבינו ז"ל על רש"י ז"ל דודאי אליה אינה נקראת סחוס אלא עור או בשר כשאר בשר הוא. אבל רש"י ז"ל אפשר דפליג על רבינו. דעד כאן לא שרי אלא אליה אבל עור שסביב הסחוס אפשר שדינו כסחוס ואעפ"י שאין הדבר מוכרח כן נראה. ודע שמלשון רש"י נראה שמן העור הוי מום עובר דהדרא בריא. ולפי זה מ"ש ולא הוי מומא היינו שאינו מום לגבי בהמה כלומר שאין מום עובר מתירה לישחט. דבבכור מיירי התם. וכן נראה שם בגמ' שהקשו אי הכי אפילו מום עובר נמי אלמא תנן אבל לא מן העור ע"כ. נראה דמן העור מיהא הוי. ג) דאי לא לא מייתי מידי. וא"כ באדם שפוסל מום עובר כאשר נתבאר אפי' מן העור פוסל בו. אבל אין נראה כן דעת רבינו אלא שאינו מום כלל ד) וזהו שכתב אבל העור כו' אין בו מום. ובמומין שהם פוסלים באדם ולא בבהמה לא מנה מום זה. ולפי"ז צ"ע ליישב מה שאמרו בגמ' א"ה כו' אלמא תנן כו' דמאי מייתי אי בעור אפי' מום עובר לא הוי. ואפשר שלא הי' גורס רבינו אלמא תנן. כי לפי הנראה דבר מוסכם ופשוט הוא שאין מום עובר מתיר הבכור לישחט ואין צורך לראיה מן המשנה דו"ק ותשכח:
והרר"ד ן' זמרא ז"ל כ' ואע"ג דלא כתיב בקרא כל הני מרבינן להו מדכתיב כל מום רע ורבויי הוא כדאיתא התם בגמ'. ומשום דאתו מדרשא פתח בהו תנא ולא פתח בהנך דכתיבו בקרא: