אור ברסלב

באור הרא"ם על מדרש לקח טוב· רבי אהרן משה פאדווא מקרלין

ויקרא · תזריע

שמיני

וצריכה לישב שבועים בדמי טומאה. ול״‬ג בדמי טהרה. פי׳‬ הל״‬ג לאו דוקא כי נצרך ג״‬כ לחשוב השבוע השני מימי טומאה בתוך הל״‬ג בדמי טהרה. כי אולי זכר הוא:

וקרי ביה באריך. הא׳‬ קודם לר׳‬. כמו שמלה ושלמה אותיות הפוכות:

והשני בשני בשבח סופרת עוד וכו׳‬ כצ״‬ל היינו שמתחלת לספור מלידת השני:

דותה תטמא. עיין בת״‬כ (ובנדה ל״‬ה ל״‬ו) כל הסוגיא:

ערלתו וודאי דוחה את השבת ואין ספק דוחה את השבת כצ״‬ל. פי׳‬ ספק אם הוא בן קיימא אינו דוחה שבת:

מה מקדש שיש בו נטילת נשמה. פי׳‬ שחייב מיתה כמו שמסיים:

לרבות יולדת זכר עד ל״‬א כצ״‬ל:

למדנו שיש אם למקרא. היינו שלא לקרות שבעים יום. ועי׳‬ ת״‬כ:

מלמד שאין א׳‬ מעכב את חבירו כצ״‬ל. וסי׳‬ כי החטאת אינה מעכבת את העולה:

להביא עכ״‬פ שהפילה. פי׳‬ מה שהפילה אם יש בו מצורת הולד כמו שאומר למעלה מביאה קרבן:

ואינה מביאה שלשה. עיין בת״‬כ כי הו״‬א היה ללמוד מק״‬ו שתביא שלשה:

והשוטים שמעו וכו׳‬. דע כי הרמב״‬ם והרבה מהגאונים קראו תגר על מנהג זה. ועיין בטוי״‬ר סי׳‬ קצ״‬ד. אעפ״‬כ עיין בפרדס הגדול המיוחס לרש״‬י ז״‬ל דף ע״‬ד מביא זה בשם הירושלמי בכל קדש לא תגע זה אישה (היינו בעלה) שנאמר קדש ישראל לה׳‬. ובלי ספק כי המחבר לא ראה זה וחלילה לכנותם בשם גנאי הזה ועיין בס׳‬ קרמה הזוהר להגאון רד״‬ל ז״‬ל עשה לזה קצת סמוכים שבזמן הזה שאין לנו קדשים יש להחמיר לקיים והתקדשתם והייתם קדושים לקדש לבעלה בימי טוהר כמו לקדשים בזמן המקדש:

אסורה לשמש. היינו עונה אחת. עיין בטוי״‬ד סי׳‬ קצ״‬ד:

ואם לאו לוקה בצרעת כצ״‬ל:

אע״‬פ שאין ראוי לגדל שער. עיין בת״‬כ מדכתיב ושער בנגע וכו׳‬ ה״‬א שיהיה דווקא במקום הראוי לגדל שער:

והיה מלמד שמצטער הימנו וכו׳‬ כצ״‬ל. והדרשה מעורבבת בכאן. עיין בת״‬כ ובילקוט ושם הגי׳‬ והיה בעור בשרו מלמד שהוא מצטער הימנו. ומנין שאף אחרים מצטערים ממנו כשרואים אותו ת״‬ל לנגע. והסיום דהכא לפי שפחות מכאן וכו׳‬ לא ידעתי לפרשו. ואולי צ״‬ל צרעת כגרים וע״‬ז קאי שפחות מכאן אינה נראית לכל והיינו שאין מצטערים בזה:

לרבות ברגים אחרים. היינו כהגיס הדיוטים:

שאין בהם מורה. היינו שיגיד בהם טומאה:

שאפי׳‬ אחד רואה את הנגעים. פי׳‬ שדי בכהן א׳‬ ועי׳‬ בת״‬כ:

שיהיה נותן עיניו בו בשעה שרואה את הבשר. עי׳‬ בת״‬כ והרב ק״‬א פירש באופן אחר. ואס ראה מה שכתוב כאן לא כתב מה שכתב:

שאת עיקרן משחיר וראשן מלבין טהור עיקרן מלבין, וראשן משחיר טמא כצ׳‬ל. וכ״‬ה בת״‬כ ובפ״‬ד דנגעים:

ומראה פניה כו׳‬. הוא פי׳‬ על כמראה החמה וכו׳‬ והוא מדברי המחבר:

ע״‬פ הכהן. אינו טמא עד שיטמאנו הכהן:

שבעת ימים תחלה. היינו ההסגר הראשון:

צריך לומר כשבוע הראשון. פי׳‬ לפיכך צריך לומר הקרא בשבוע הראשון וכן בשבוע השני וכ״‬ה בת״‬כ:

יכול תהא הפשיון מטמא בתחלתה כצ״‬ל. פי׳‬ קודם שראהו הכהן:

בראשונה חסר וכצ״‬ל הכהן הרואה אותה בראשונה רואה אותה בשניה וכו׳‬:

שאם נשתנה מראיהו. היינו לד׳‬ מראות נגעים כמו שמסיים:

שבא בכולו. שמטמא ג״‬כ בקרחת ובגבחת. עיין בת״‬כ:

את הבא בכולו חסר וכצ״‬ל באדם לרבות שבא בכולו. וכ״‬ה בת״‬כ. ופי׳‬ שפרח הנגע בכל גופו אע״‬ג רטהור הוא כדכתיב כולו הפך לבן טהור הוא. אי הוה ליה מחיה טמא משום מחיה. ועי׳‬ בק״‬א:

צרעת נושנת היא אינה צריכה דבר אחר לסעדה. א״‬כ למה נאמר שער לבן וכו׳‬ כצ״‬ל. ועיין ג״‬כ בת״‬כ רק שם נהפכה הגירסא. והכוונה כי אף בלא שער לבן מטמא המחיה אם יש בה כשיעור לקבל שער לבן ומחיה. ועיין ברש״‬י בחומש כוון ג״‬כ לדרשה זו:

למדנו שאין מסגירין את המוחלט. היינו אם נראה בו נגע אחר כמו שמסיים שכל הנקרא טמא אינו זקוק לו לא להסגיר ולא להחליט:

אפילו פורחת וכו׳‬ מעט מעט. בת״‬כ הגירסא אפילו פורחת וחוזרת ופורחת. וכאן ג״‬כ הכוונה כזה. וע״‬ש הרבה שינוי דינים בזה:

על כל מיני צרעת. פי׳‬ אף שקרא כתוב רק בשאת. ודרשה זו כפול הוא כאן:

ונאמר להלן בשר חי. היינו למעלה ומחית בשר חי בשאת:

אין בוהק החוזר טמא. בת״‬כ מוסיף ג״‬כ ואין שער לבן החוזר טמא:

שער לבן בתחלה וכו׳‬. עיין בת״‬כ הרבה דינים מחולקים בכאן והמחבר קיצר בזה:

לא שנעשה צלקת. עי׳‬ בת״‬כ ובק״‬א באורו בזה:

שיקרום השחין וכו׳‬. היינו דווקא מתחלה היה שחין ואח״‬כ שאת ולא להיפך ועיין ת״‬כ:

תטמא חלקה. היינו מראה לבן:

ולא בחוט היוצא ממנה. שיש בו רוחב שתי שערות כ״‬ה בת״‬כ:

כענין שלמעלה כיצד שנים שבאו אצל כהן וכו׳‬ כצ״‬ל:

להביא את שניתק נתק בתוך נתק. עיין ת״‬כ ובק״‬א. גם בנגעים פ״‬י:

אין לי עמוק אלא דבר שהוא בידי שמים. לאפוקי נתקי אדם עיין ת״‬כ:

וטימא אותו וכו׳‬. אינו מטמא מקום הבהרת. חסר כאן כל הדרשה ואינו מביא אלא סופה. ועיין בת״‬כ סוף פרשה ז׳‬ פיסקא ח׳‬ ט׳‬ ועיין ברש״‬י בחומש נתק הוא כך שמו של נגע כוון ג״‬כ לדרשה זו כפי הנדרש בת״‬כ שם:

והתגלח בכל אדם. היינו שאינו צריך כהן:

ולפשיון שיטמא שלא בשער הצהוב כצ״‬ל וכ“ה בת״‬כ. ופי׳‬ או פשיון או שער הצהוב הצהוב סימן טומאה:

וכן שבבן. היינו בתינוק ותינוקת סימן גדלות:

פירש עיקר. זה מדברי המחבר שמפרש מלת אום עיקר המכה:

ואין הזקן מעכבו וכו׳‬. שאם היה לו נתק בראש ונמרט הראש אף שלא נמרט הזקן טהור הוא. ועיין בת״‬כ:

ת״‬ל ראשו ראשו טהור הוא כצ״‬ל. פי׳‬ דכתיב כי ימרט ראשו. ואם מפאת פניו ימרט ראשו.

ולפי שזכר אשה למעלה כצ״‬ל. פי׳‬ דכתיב ואיש או אשה כי יהי׳‬ בעור בשרם וכו׳‬:

ולהלן הוא אומר שגלשו. בשיר השירים שגלשו מהר גלעד:

הרי זו כזו מה זו מטמא כצ״‬ל ומטמא ג״‬כ חלקה שלא בפתוח ועיין ת״‬כ:

ולא שאר הטומאות תהי טומאת: עפ״‬י כהן. בת״‬כ ליתא דרשה זו ואולי כוונתו שאר הטומאות זולת טומאת נגעים אינם שייכים לכהן:

אף בראשו מחוץ לגופו. ויהיה הפירוש לר״‬ע ראשו יהיה פרוע מגולה ועיין (מ״‬ק ע״‬ו.) גבי אבל כהאי גוונא:

לא של שער. הוא דרשה בפ״‬ע ששער אינו מטמא דה״‬א לילף מנזיר שמטמא עיין בת״‬כ:

יכול יהיו מטמאין מיד. היינו קודם שנגמרה מלאכתן מדכתיב או בשתי או בערב מעת שנארגו שתי וערב יטמאו:

אפילו כולו ערב. ט״‬ס וצ״‬ל אפילו כולו שתי ואפילו כולו ערב. וכ״‬ה בת״‬כ ופירושו האונין השיעור שיארג בו ג׳‬ על ג׳‬ או של שתי או של ערב. ועיין בק״‬א שם. ועיין בנגעים פ׳‬ י״‬א וכמה יהא בפקעת כי דברי המחבר מועתק מן המשנה:

לרבות עורות אהלים שהם כלים כצ״‬ל וכ״‬ה בת״‬כ ודורש מלאכת עור:

והיה הנגע ירקרק. יכול כל מראה ירוק ת״‬ל ירקרק ירוק שבירוקים אדום יכול כל מראה אדום ת״‬ל אדמדם אדום שבאדומים כצ״‬ל. וכ״‬ה בת״‬כ.

לא יצטרפו זה עם זה. היינו ירוק ואדום:

ה״‬ל ימים ט״‬ס וכצ״‬ל וכ״‬ה בת״‬כ נגע צרעת הוא והראה כו׳‬ דלא קפיד קרא אמקום אלא אנגע בכל מקום שהוא והובא:

ת״‬ל בבגד. דורש הקרא כך כי פשה הנגע (אפילו כל שהוא) בבגד? משמע כל שטח הבגד אף במקום אחר צרעת ממארת הוא. אך כשהוא במקום אחר צריך להיות כגרים דוקא כמו שמסיים:

יכול יביא גיזי צמר. פי׳‬ מדיכתיב ושרף וכו׳‬ אח השתי וכו׳‬ בצמר או בפשתים זיהוי צריך לכתוב מצמר וכו׳‬ ועי׳‬ בת״‬כ דהא דכתיב בצמר לרבות האמריות ע״‬ש:

הא אם היפך ולא פשה. עיין ברש״‬י בחומש בפסוק זה:

כהה למראה שני ולא למראה שלישי. פי׳‬ מראה שני מהירקות מדרגה אחת אבל עדיין נשאר ירוק אבל אינו ירקרק. ולא למראה שלישי שהוא ב׳‬ מדרגות למטה שהוא פחות מירוק. וכן הדין גבי אדמדם:

יכול ישפצנו. פי׳‬ כלומר יתפרנו במחט אבל לא תפירה יפה והלשון נלקח (מגילה ד׳‬) אחא אסא ושפצינהו ע״‬ש. וע״‬ז מסיים מן הבגד שיקרענו מן הבגד:

אין עוד אלא מקומו. פי׳‬ כיון שכבר נקרע מקום הנגע וניתן עליו מטלית ויהיה הנגע על המטלית:

במראה ושלא במראה. היינו אם מתחלה היה ירקרק ואח״‬כ נעשה על המטלית מראה אדום טמא. ג״‬כ טמא ולא ניתן להסגיר:

לפי שכתוב למעלה וכו׳‬. כוונתו כי היה לו לסיים הפרשה בלשון טהרה ולומר להיפך לטמאו או לטהרו. ע״‬ז אמר להסמיך טיהרה לטהרה. וה׳‬ יטהרנו אמן:

תוכן העניינים

באור הרא"ם על מדרש לקח טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה