אור ברסלב
אשר לשלמה סימן מח

אשר לשלמה· רבי שלמה אבן דנאן

סימן מח

סימן מז

בתלת כחדא הוינא ואסהד קדמנא הישיש וכשר הר' מרדכי דמתק' דוכא ה"ן אסולין והר' שלמה בהר' משה ה"ן יתאח בתוע"ג וברורה באיין הומא כא יערפו ידעה נאמנה באיין הר' שלמה נ"ע בהר' מרדכי ה"ן אסולין נ"ע וידי"ן עמור אזמן די זווז הר' שלמה נ"ע הנז' הב' רבקה בת הר' יעקב ה"ן עילי ידי' לוטאטי כאן הווא בחור ורבקה הנז' בתולה וכא יערפו באיין אזוואז אלוולי דייאלו הווא האדא. ובררו בעדותם באיין כא יערפו באיין לבכור די הר' שלמה נ"ע הנז' הווא הר' מרדכי בנו די רחל מסא מעא בוה למתא פאס יע"א ומאת פי פאס יע"א וכא יערפו באיין סי ילדא וורדא מא וולד שלמה הנז' קבל מן מרדכי בנו הנז' עכס"ע וקבלנוה כדחזי וחתמנו הכא תמ"ת במא' א' מבדי"ץ והיה זה בשבעה ועשרים יום לחדש טבת משנת חמשת אלפים ושש מאות וחמשים ואחת ליצירה והשו"ב וקיים:

אבנר אג'ייני משה אסודרי

שוב בתלת כחדא הוינא ואסהד קדמנא הר' דוד בכהה"ר שלמה ז"ל ה"ן חותא והר' דוד בה"ר ישראל הנ' לילתי בתוע"ג וברורה באיין הומא כאנו מתלאקיין בזאף מעא הר' שלמה נ"ע ה"ן אסולין הנז"ל וכאנו יסמעו מנו בסחאל דנובאת באיין מרדכי בנו הווא לבכור דייאלו וכא יערף ג"כ בבירור באיין מרדכי הנז' הווא די רחל מסא מעא בוה שלמה הנז' למתא פאס יע"א ומאת פי פאס יע"א עכס"ע וקבלנוה כדחזי וחתמנו הכא תמ"ת במאמר א' מבדי"ץ והי"ז בשמנה ועשרים יום לחדש טבת ש"ש הנז"ל והשו"ב וקיים:

אבנר אג'ייני ישועה אלישע צירולייא

בתלת כחדא הוינא ואסהדו קדמנא כמוה"ר יהושע מונסונייגו הי"ו וכר' אהרן בהר' יצחק אסולין בתו' עדות גמו' וברורא שהר' דוד אסולין דידי' ן' עמור נ"י נכד הר' שלמה הנז' נ"ע. הוא בנו של הר' מרדכי הנז' בקבלת עדות הנז' עכס"ע ולראיה ח"פ בשבעה עשר יום לאדר א' שנה הנ"ל תמ"ת ושוב וקיים:

שלמה הכהן סקלי אליהו עטייא

ע"פ העדאת העדים הנ"ב פשוט וברור דזכה הר' דוד בנו של הר' מרדכי הבכור בחלק הבכורה וכמ"ש חו"ר ספרו יע"א. ונדרשתי לחוות דעתי בענין העיסקא אם הבכור נוטל פי שנים או לא:

והנה קי"ל דעיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון כמ"ש ביו"ד סי' קע"ז ס"ב. וקי"ל שאין הבכור נוטל פי שנים במלוה אע"פ שהיא בשטר כמ"ש מר"ן חומ"ש סי' רע"ח ס"ז. וצל"ד אי הוי דינא אף בפלגא מלוה דעיסקא. והנה מהר"י אדרבי' סי' ע"ח כתב דפלגא מלוה דעיסקא הוי כשאר מלוה דעלמא והוי ראוי לגבי בכור ותתימי עלה חמשה רבנים כאשר יראה הרואה הביא דבריו הכנה"ג סי' הנז' הגה"ט כ"ט. וה' נתיבות המשפט במשה"א סק"ד ג"כ הביאו וסיים ומסתבר טעמיה. והביא דבריו הפ"ת וסיים וכן מבואר מתשו' חוט השני. אכן בס' שער משפט הביא בשם רדב"ז דפלגא פקדון מקרי מוחזק. אך פלגא מלוה הוי ראוי. והוא ז"ל חולק ודעתו לדינא דהבכור נוטל פי שנים בכל העיס' כמו בשאר פקדון שהוא ביד אחרים יעו"ש. וכן פסק בתשו' שבו"י ח"א סי' קע"ב דנוטל פי שנים אפי' בהאי פלגא דמלוה והשיג שם על תשו' חוט השני. אולם בתשו' פני יהושע ח"ב פסק כדעת רדב"ז הנ"ל דלא שקיל מפלגא דמלוה. אבל פלגא דפקדון ברור דשקיל. ע"כ:

והרב בית יהודה במנהגי ארג'יל כתב אמר מורי בענין פי שנים דבכור שהעיסקא יטול בה הבכור פ"ש ואפי' בפלגא דמלוה משום דחשיבא מוחזק כדקי"ל דלהכי קרו לה עיס' שלא תעשה מטלטלין אצל בניו. ע"כ. וה' תקפו של יוסף ח"א סי' י"א כ' ולענין עיסקאות דבר פשוט אצלי דלא חשיבי ראוי אפי' לענין פלגא מלוה וכיון שאינם יכולים להוציאם מוחזקים חשיבי כפקדון ושותפות שביד אחרים אפי' לגבי בכור שהרי קרינן ביה שפיר בכל אשר ימצא לו וכמ"ש החכם השלם הדו"מ כההר"פ נר"ו. ומה גם שהרב מהריק"ש כ"כ להדייא. ע"כ:

והרב מטה אשר סי' רע"ח אות מ"ח כ' האי עיס' שעושין פלגא מלוה ופלגא פקדון אינו נוטל הבכור פ"ש. מהרי"א רמזו הכנה"ג סקכ"ט. וכ"פ הרב חוט השני סי' א' ועי"ע שבו"י ח"א סי' עק"ב שדחה דבריו והעלה במסקנא דחשיב מוחזק ונוטל פי שנים. וכ"פ מהריק"ש בהגהות ואדמת קדש ח"א אה"ע סוס"י כ"ט. ובאמת דראיותם אינם מכריעות וכמ"ש מהרי"א ז"ל. ונעלם מנייהו מלכי תשו' מהרי"א. וכן ראיתי להעט"ץ בתשו' ד' קס"ו ע"א שתמה על פסק השבו"י והכריע כס' חוט השני. וכן הסכים הרב בני אברהם חאה"ע סי' מ"ט ותלמידו הפאת נגב חיו"ד סי' ט"ו. ועי' בתשו' הרדב"ז ח"א סי' רי"ד וח"ג סי' תקס"ד ונחפה בכסף חומ"ש סי' ו' ד' פ"א ע"ד וסי' ח' ד' פ"ד ע"א וברכות המים דרי"ב ע"ד וגו"ר אה"ע כ"ד סוס"י י"ט ושיו"ב אות א' ושביתת יו"ט אה"ע סי' ו'. ע"כ:

והרב אורח משפט סי' הנז' בהגה"ט אות י"ב כ' הניח המוריש עיסקא ביד אחרים דקי"ל דהוי חצי מלוה וחצי פקדון. החצי המלוה אי חשיב ראוי. הרב שבו"י סי' עק"ב ומהרי"א סי' ע"ח הביא מתשובת מהר"ם שהביא המרדכי פ' המקבל דחשיב ראוי גמור וכ"פ מר"ן בש"ע סי' ס"ז. כרם שלמה חומ"ש סי' י"ו. נחפה בכסף חומ"ש סי' ז'. ואולם הרדב"ז בישנות סי' רי"ד והריק"ש בהגהות סי' זה וגו"ר אה"ע כ"ד סי' י"ט כתבו בפשוט דחשיב מוחזק. באופן דמדי ספק לא נפיק. מורי הגאון שם ועי"ש. ע"כ:

וחזל"א ח"ב חומ"ש אות ר' זכר את דברי מהריק"ש וכ' עליו וכ"כ הגו"ר. ועוד זכר את דברי מהרי"א וציין להרדב"ז כ"י ושבו"י ח"א ויד אהרן אה"ע סי' ק' הגב"י אות ח"י ובשו"ת דת ודין סי' י"ד:

אתה הראת חבל נביאים ואמבוהא דרבנן זה לעומת זה. רבים אומרים דפלגא מלוה דעיס' הוי ראוי ואינו נוטל בו הבכור פ"ש. ומנייהו מלכי סברי מרנן דאף פלגא מלוה הוי מוחזק ונוטל בו הבכור פ"ש:

מעתה נחפשה דרכינו ונחקורה לדעת מהו הדין היכא דהוי פלוגתא דרבוותא כהאי גוונא. והנה כ' מור"ם במפה סוס"י קל"ט דבר שהפוסקים חולקים בו ולא תפיס חד מנייהו אם הוא דבר דשייך בו חלוקה חולקין. ע"כ. והכנה"ג הגה"ט אות ה' כ' ע"ז ויראה דהיינו במחלוקת שקול דאם אינו שקול הולכין אחר הרוב ע"כ. ומינה לנ"ד אם המחלוקת שקול חולקין ונוטל חצי חלק בכורה בפלגא מלוה. אך אם המחלוקת אינו שקול הולכין אחר הרוב ולא חיישינן למיעוטא. ואולם כ"ז הוא דוקא אי אמרינן דלא מקרי מוחזק שום אחד מהם בין הבכור בין הפשוט. אבל אי אמרינן דא' מהם מקרי מוחזק בכור או פשוט ה"מ למיטען קי"ל ההוא מוחזק כהני רבוותא דמסייעין לי אף דרוב רבוותא מסייעין לאידך שאינו מוחזק:

איברא דדבר זה הוא דוקא אם הוא מיקרי מוחזק אליבא דכולהו רבוותא. אבל בבכור ופשוט מצינו דהוי פלוגתא דרבוותא מי הוא המוחזק וכמ"ש הרב דבר משה ח"ג סי' ח"י וזל"ה וראיתי בס' דת ודין בתשו' סי' י"ב עמד בזה והביא פלוגתא דרבוותא דיש מהם עושים מוחזק לפשוט והבכור נקרא מוציא. ויש מהם להפך ע"כ. וא"כ חזר הדין דאזלינן בתר רובא דעיקר הדין וכדאסיק הרב שם בנדון דידיה דכיון דרוב הפוסקים הם אמרו דמשום כתו' אשה ומזונות לא מקרי ראוי לשלא יקח הבכור פ"ש אזלינן בתרייהו אף אי הוו האומרים הפשוט מוחזק יותר מהאומרים שהבכור מקרי מוחזק לא אזלינן אבתרייהו כי היכי דיכיל למימר הפשו' קי"ל כמ"ד דהוי ראוי. דמ"ש רבוותא דהיכא דבהא פליגי אזלינן בתר רובא. בעיקר הדין אמרוה לא במאי דאפליגי מי הוא המוחזק. וכ"ש דאין רבים האומרים דהפשוט הוא מוחזק. יעו"ש באורך:

גם הרב שער אשר אה"ע סי' ל"ו הביא פלוגתא דרבוותא ומסיק וכיון דהאי מילתא לא נפיק מידי פלוגתא כבר נודע דאזלינן אחר הרוב וכדברי הרב דב"מ ופני אהרן שעלתה הסכמתם דכשאין שום אחד מהם מוחזק אזלינן אחר הרוב דהסכימו דמשום כתו' אשה ומזונות לא מקרי ראוי לשלא יקח הבכור פ"ש. והגם דהיכא דפליגי מי נקרא מוחזק אזלינן אחר הרוב דעושין לו מוחזק כנודע וא"כ הכא אפשר וכו' אינו אלא היכא דבעיקר הדין המחלוקת שקול. אך היכא דבעיקר הדין הרוב מסייעים לחד מנייהו הגם דלענין החזקה הרוב סוברים דלא חשיב מוחזק שפיר אזלינן בתר רוב דעיקר הדין לכ"ע וכדברי הרב מהר"ם מאייו ז"ל בתשו' מהרח"ש ח"ג סי' ס"ח וגם הוא הסכים עמו שם בסי' ס"ט ובתשו' אה"ע סוס"י מ"ו ובתשו' פמ"א ח"א סי' ו' ובתשו' דב"מ שם ובתשו' פאת נגב סי' מ"ז ובחסד לאברהם חומ"ש סי' ה'. וכ"ש דלעשות לתרוייהו כאינן מוחזקים אפשר דרובם קיימי הכי:

ומינה לנ"ד אי קיימינן אחושבנא ומצינן דרובא מסייע לחד מנייהו אזלינן בתר רובא. ואם נמצאו שקולין הוי ממון המוטל בספק וחולקין. וכמ"ש הרב דבר משה משם הרב דת ודין. יעו"ש בתשו' הנז':

ועיין להרב פתחי תשובה סק"ג שהביא לנו מאי דנסתפק הרב שער משפט היכא דהוי פלוגתא דרבוותא אי הוי ראוי. וממ"ש יתבאר שהעיקר כהצד השני והוא פשוט:

ומ"ש הרב שער משפט שהביא ה' פ"ת דהרדב"ז ס"ל דפלגא מלוה הוא ראוי. הנה לעומת זה כתבנו משמיה דהרב אורח משפט דהרדב"ז בישנות סי' רי"ד כ' בפשוט דהוי מוחזק. גם הרב מטה אשר ציין להרדב"ז ח"א סי' רי"ד. והיינו הך דרמז לה הרב אורח משפט והיא בח"ד שבהרדב"ז שבידינו. ומ'ר קרי לחלק זה הישנות. ומ'ר קרי ליה ח"א. דחלק זה יש אחרונים מכנים אותו ס"א. ויש מכנים אותו תשו' הישנים. ובתשו' ההיא כ' וזל"ה דקושטא דמילתא לאו מלוה היא אלא דרבנן עשאוה פלגא מלוה ופלגא פקדון דטבא לתרוייהו אבל לא לענין דתשמטנו שביעית ולא שתעשה מטלטלין אצל בניו ואין אשה גובה כתו' מן העיסקא ולא בעל חוב את חובו וכו' הא למדת שאין חלק המלוה של העיס' כשאר מלוה דעלמא דשאר מלוה להוצאה ניתנה אבל זו לא ניתנה להוצאה וכו' ע"ש. הרי לך בהדייא דלא כמ"ש הרב שער משפט משמו. אלא דאחר החיפוש מצאתי בח"א שבהרדב"ז שבידינו סי' צ"א כ' וזל"ה ומ"מ לא ידעתי באיזה דרך חל זה ההקדש וכו' ואפ' אי אפלגא דפקדון אין זוכין יורשי ראובן ואי אפלגא דמלוה מלוה להוצאה ניתנה ע"ש. ואם לתשו' זו נתכוון הרב שער משפט. הרי דמלבד דדברי הרדב"ז בתשו' זו תמוהים שנראים הפך הש"ס והפוסקים שפסקו כרבא דאמר דלהכי קרו לה עיס' וכו' וכמו שהניח תשו' זו בצ"ע הרב נחפה בכסף סי' הנז'. הלא הרדב"ז גופיה פליג אדידיה בתשו' האחרת שהצגתי לפניך דכ' להדייא דפלגא מלוה לאו להוצאה ניתנה. וא"כ ודאי הוא דהדר ביה מההיא דסי' צ"א שנראית הפך הש"ס והפוסקים. ולפי זה הרדב"ז הוא מכת הסוברים דפלגא מלוה הוי מוחזק:

ומ"ש מהרי"א בתשו' הנז' והכי נמי מוכח ממאי דאמרי' בגמרא להכי קרו לה עיס' וכו' דמשמע דלכל מילי הוי כשאר מלוה דעלמא. ועשה סמוכות לדבריו מפסק רבינו מאיר שהביא המרדכי שכ' דהאי עיס' לכל מילי חשיבא פלגא מלוה וכו' יעו"ש. לעומתם מצינו בתשובות הרמב"ם הנקראים פאר הדור וזל"ה דאע"ג דאמרינן דעיס' פלגיה מלוה ופלגיה פקדון הכין טעמא דמילתא. בתורת מלוה שהוא חייב באחריותה. ובתו' פקדון שיש לבעליו ליטול מה שהוא מרויח ולא זה כמלוה מכל פניו. ולא זה בפקדון לכל פניו. דהא קאמרי נהרדעי השתא דאמרת פלגא מלוה אי בעי לוה למשתי ביה שכרא שתי דאמר רבא להכי אקרי עיס' וכו' ע"ש. הרי דהרמב"ם למד מההיא דרבא דפלגא מלוה לא הוי כמלוה לכל מילי דלא כמ"ש מהרי"א ז"ל. ומההיא דרבא למדו כת הסוברים דפלגא מלוה הוי מוחזק משום דלאו להוצאה ניתנה ולא דמיא לשאר מלוה דעלמא דלהוצאה ניתנה:

וחזיתיה להרב נחפה בכסף אה"ע ח"ב סי' ך' מתחילה הביא דברי מוהר"ם מזרחי בס' אדמת קודש ס' כ"ט שהעלה להלכה דפלגא מלוה הוי מוחזק והסכים עמו ושוב חזר בו אחר שראה להר"מ והרע"ב בפי' המשנה מסכת כתובות פ' יו"ד מג' היו שם נכסים בראוי אינן כבמוחזק וכו'. כ' הרע"ב היו שם נכסים בראוי. כגון עיס' ביד אחרים או הלואה עכ"ל. והר"ם כ' וז"ל וראוי הוא הדבר שעדיין לא הגיעו לידו אבל אפשר הוא קרוב שיגיעו לידו כגון שהניח חובות או סחורה ביד מתעסקים או ממון בעיר אחרת. ע"כ. וכ' ע"ז דמלשון הרבנים הנז' נראה בהדייא דכל העי' יש לה דין ראוי ולא דין מוחזק לגבי כתו' בנין דכרין והוא הדין לגבי דאינו נוטל בראוי דעיס' כולה חשיב ראוי ואין לנו לעשות מעשה הפך דברי הר"מ והרע"ב דחשבי ראוי כל העיס'. ע"פ דברי מוהריק"ש ומוהר"ם מזרחי. ואלו היו רואים דברי הרבנים הנז' הם עצמם היו חוזרים בהם ולא הוו פליגי עלייהו ועוד שהרב דברי ריבות וכו' וזה הפסק הוא מחמשה רבני מצרים. והן אמת כי מתשו' זו נראה דפלגא פקדון דעיס' הוי מוחזק כשאר פקדון דעלמא. מ"מ כיון שהרבנים הנז' לא ראו דברי הר"מ והרע"ב נראה דאין לסמוך להורות דירית הבעל פלגא פקדון כיון שהרבנים עצמם איפשר שהיו חוזרים ולא הוו פליגי עלייהו דהר"מ והרע"ב זת"ד יעוש"ב:

ואהמ"ר בהורמנותיה דמר קאמינא דדבר זה אי אפשר לאומרו. שהרי פי' המשנה של הר"מ והרע"ב הם ספרים מפורסמים ומזמן קדמון יצא טבעם בעולם. וכבר השרישנו מוהריק"ו ז"ל ועולה על שלחן מלכים במפה סי' כ"ה ס"ב כל מקום שדברי הראשונים כתובים על ספר והם מפורסמים והפוסקים אחרונים חולקים עליהם הולכין אחר אחרונים יעו"ש דמסתמא שמיע ליהו ופלגי בהדייהו:

ואף דמהרימ"ט ז"ל חא"ה סי' כ"ב כ' וז"ל ולא תימא מאחר שהובאו בספרים מפורסמים מסתמא שמיע ליהו כדכתב מהריק"ו ז"ל. דבשלמא בפוסק שכותב הלכות פסוקות איכא למימר דאע"ג דשמיע ליה אפשר דסמך על רבוותא אחריני וסתם לן כוותייהו. אבל מי שמשיב תשובה בראיות אם איתא דשמיע ליה לא הוה שתיק מינה מלהביאה ולסותרה אלא מסתמא לא שמיע ליה כלל ע"כ:

מ"מ הרי מהריק"ש בהגהותיו בערך לחם כותב הלכות פסוקות בלי ראיות וא"כ מסתמא אמרינן דשמיע ליה דברי הר"מ והרע"ב ופליג בהדייהו דאפשר דסמך על רבוותא אחריני הנודעים לו ולפיכך סמכו עליו הבאים אחריו. ועוד אם הרב נחפה בכסף אמרה על מהריק"ש ומהר"ם מזרחי וחמשה רבני מצרים בלבד. אנן דחזינן רבים לוחמים אלא מפה ואלה מפה למעלה מכ"ה רבנים וע"כ לא פליגי אלא בפלגא מלוה אבל בפלגא פקדון כ"ע מודו דהוי מוחזק. האם נוכל לומר דכולהו הנך רבוותא דכמה דורות דור הולך ודור בא לא ראו דבריהם דרבנן הר"מ והרע"ב ז"ל:

ואנא דאמרי לדידי חזי לי דמהא לא אירייא ואין משם סתירה לדבריהם דרבנן. דאפשר כולהו הנך רבוותא חזו לפ' הר"מ והרע"ב ז"ל. אלא דס"ל דאין למדין פירוש ראוי דאמור רבנן בהנהו דאין נוטלין בראוי מראוי האמור לגבי כתו' בנין דכרין לפ' הר"מ והרע"ב דסברי מרנן דהר"מ והרע"ב עצמם אינם מפרשים כן כ"א בראוי דכתו' בנין דכרין דוקא. והט' דהא דהצריכו מותר דינר הוא בשביל שלא תעקר נחלה דאורייתא ע"י תקנתם ותתקיים נחלה דאורייתא במותר דינר וכמ"ש בפ' נערה ד' נ"ב ולכך הצריכו ג"כ שיהא המותר דינר מוחזק ולא ראוי כי היכי דודאי לא תעקר נחלה דאורייתא אבל אם הוא ראוי דאפשר שתעקר נחלה דאורייתא לא תקון רבנן כתו' בנין דכרין. וכיון שכן הוא הטעם שפי' הר"מ והרע"ב דעיס' כולה הוי ראוי ואף בפלגא פקדון אף שהיא בתוך העיר דלא דמייא לפקדון דעלמא שכ' הר"מ דלא מקרי ראוי כ"א כשהוא חוץ לעיר ובחילוקו של הרב נחפה בכסף יעו"ש. אך כל זה הוא דוקא בראוי האמור לגבי כתובת בנין דכרין דאפי' ע"י חשש כל דהו שמא תעקר נחלה דאורייתא לא תקון רבנן דאולי לא יגיעו לידו ותעקר נחלה דאורייתא. ומפני זה פירשו הר"מ והרע"ב לענין מותר דינר דעיס' כולה אף שהיא בתוך העיר ופקדון דעלמא כשהוא חוץ לעיר מיקרי ראוי. ואין למדין מזה להנהו דאין נוטלין בראוי דשניא דא מן דא. ורב המרחק ביניהם ובזה לא יהיה הרמב"ם הפך מהסכמת מוהריק"ו ושאר האחרונים ז"ל שהעלו אפי' הוי הפקדון חוץ לעיר לא הוי ראוי ושכן מוכח מדברי הרמב"ם בחיבורו. דע"כ לא אמרי רבנן הרמב"ם והרע"ב אלא לגבי מותר דינר וכמ"ש אנן בעניותין. ואין אנו צריכין לומר שחזר בחיבורו ממ"ש בפי' המשנה כמ"ש ה' נחפה בכסף ז"ל יעו"ש:

באופן דרבים לוחמים אלה מפה ואלה מפה מערכה לקראת מערכה. דהרדב"ז ז"ל בישנות ומהריק"ש ז"ל בהגהות. ומהר"ם מזרחי ז"ל באדמת קדש. והרב שער משפט ז"ל. והרב שבו"י ז"ל. והרב יד אהרן ז"ל. והרב גו"ר ז"ל. והרב בית יהודה ז"ל משם רבו ומסתמא מסכים עמו. והרב תש"י ומוהרפ"ב ז"ל. אחד עשר מלכים וחבל נביאים מתנבאים בסגנון אחד דאף פלגא מלוה הוי מוחזק. לעומתם חמשה רבנים שבתשו' מהרי"א ז"ל. והרב נה"מ במשה"א ז"ל. והרב חוט השני ז"ל והרב פני יהושע והעט"ץ ז"ל. והרב נחפה בכסף ז"ל. [עמש"ל] והרב בני אברהם ז"ל. וה' פאת נגב ז"ל. והרב כרם שלמה ז"ל. והרב שער אשר ז"ל. י"ד מלכים] כולם כאחד עונים דפלגא מלוה הוי ראוי. ואולם הרב ברכות המים והרב שביתת יו"ט והרב שיו"ב והרב דת ודין ז"ל. ארבעה מלכים לא נתבאר לנו דעתם להיכן נוטה יען לא זכינו לאורם. והרבנים אשר רמזו להם לא ביארו לנו היאך היא דעתם:

ולפי מה שהעלינו למעלה דאזלינן בתר רובא היינו צריכין לדעת דעת הרבנים הנז' להיכן נוטה אי כמ'ר אי כמ'ר. אלא שלא הוצרכנו לזה. יען שמצד אחר נראה דנ"ד דיינינן ליה כדין ממון המוטל בספק שחולקין. שהרי כתבנו למעלה דחמשה מלכים החתומים בתשו' מהרי"א ז"ל סמוכות שלהם מפסק מהר"מ שבמרדכי. ואנן בעניותין הצגנו לפניך תשו' הרמב"ם בפאר הדור. ובודאי דלא ראו אותה הרבנים הנז'. שהרי תשו' פאר הדור לא יצא טבעם בעולם בימי הקדמונים ולא נדפסו כ"א בימי הרב חיד"א ז"ל וכמ"ש בשם הגדולים ואפשר שאם היו רואים אותה היו חוזרים הם וסיעתם דאזלי בשיטתייהו או לפחות הוה מספקא ליהו. ולפ"ז הוי ספיקא דדינא. ובפלגא דמלוה דהוי פלוגתא דרבוותא נוטל חצי חלק בכורה. אך בפלגא דפקדון דהוי מוחזק לכ"ע נוטל חלק שלם:

וזו הלכה העלה הרב ויאמר יצחק ז"ל חלק חומ"ש סי' ס"א אחר שהביא פלוגתא דרבוותא כ' וז"ל נמצא לפ"ז דהכא בנדון דידן לא פלטי לן מפלוגתא דרבוותא וכיון שהדבר בספק הרי קי"ל דממון המוטל בספק חולקין. וכן כתב מר"ן שם ס"ז גבי היה לאב מלוה ביד הבכור הרי זה ספק אם נוטל בה פי שנים וכו' לפיכך יטול ממנה חצי חלק בכורה וכו' וא"כ הכא נמי בנד"ד דמצינו מחלוקת הפוסקים בזה ואין בידינו להכריע יטול הבכור בפלגא דמלוה חצי חלק בכורה ע"כ:

וזאת אגיד כי בימי הרב מאריה דאתרין מ'ר גאון עוזינו הרה"ג כמוהר"ר אי"ש הצרפתי ז"ל הוה עובדא ודן הרב הלכה למעשה כפסק הרב ויאמר יצחק. וכן נעשה מעשה. וכן מצאתי להרב ישרי לב ז"ל אות ק' סי' נ"ג וז"ל מחלוקת הפוסקים בענין בכורה אם הוא ראוי או מוחזק. עי' להרב דת ודין בתשו' סי' י"ב וי"ג דצלל במים אדירים והעלה לפשר ביניהם וכן הסכים מורי הגאון מ"א ז"ל בחק"ל חומ"ש ס"א סי' ע"ג וח"ב סי' ב"ן. ועי' ר"מ חו"מ ח"ג סי' ח"י. חסד לאברהם חו"מ סי' ח'. ועי' להרב"ח חו"מ ח"א סי' ר"ו שכתב דכשהמחלוקת הוא אם הוא בכור או לא ודאי דהפשוט הוא המוחזק והבכור הבא להוציא עליו הראיה. ע"ש ע"כ:

גם הרב תש"י ח"א סי' י"א כ' וזל"ה ואם אינו מוחזק שום אחד מהם עבדינן עובדא דפסק מהר"ב קלעי במלות הבעל שיחלוקו האב והיבם וכדאמרינן במלוה שנושא האב בבכור דמבעיא לן בבכור אי חשיב כמוחזק ונוטל בה בכור פי שנים או לא חשיב מוחזק ואינו נוטל בה פי שנים עי"ש בש"ס ובפוסקים צדדי הבעיא ומחמת דלא איפשיטא בעיא פסקו דיחלוקו חלק בכורה וכמ"ש בש"ס ובפוסקים ובדברי מר"ן סי' רע"ח ס"ז. וא"כ אנן נמי נימא הכי בחובות הבעל דאיכא פלוגתא דרבוותא וספיקא דדינא שיחלוקו ע"ש:

עולה מן המדב'ר ותצא דינ'א שזכה הר' דוד בנו של הר' מרדכי הבכור ליטול פי שנים בכל נכסי המנוח המוריש הר' שלמה זקינו נ"ע קרקע וטלטל וכמד"ן המוחזקים כדין הבכור. ולגבי שטרי עיסקאות שהניח מורישם. בחלק הפקדון דהוי מוחזק אליבא דכולהו רבוותא. יטול פי שנים חלק שלם. ואולם בחלק המלוה דהוי פלוגתא דרבוותא רבים אומרים דהוי מוחזק. ומנייהו מלכי סברי מרנן דהוי ראוי. דיינינן ליה כדין ממון המוטל בספק דחולקין ונוטל בו חצי חלק בכורה. ולראית האמו"ץ ח"פ פאס יע"א שמנה ימים לחדש אדר הסמוך לניסן בפר"ק בא סימן דהאי שיתא טבתא

עדתי"ך נאמנ"ו מאד וצויי"מ וימ"ן וקיים:

הצעיר שלמה אבן דנאן ס"ט

תוכן העניינים

אשר לשלמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה