אשר לשלמה· רבי שלמה אבן דנאן
סימן מו
בדין מחאה. קי"ל שאם שהה בין מחאה למחאה ג' שנים לא עלתה לו מחאה כמ"ש מר"ן סי' קמ"ו ס"ה וכ' הרב ויאמר יצחק ז"ל חח"מ סי' ר"ט דע"כ לא אמרינן דצריך למחות בסוף כל ג' שנים אלא דוקא בלשון המחאה שכ' מר"ן ס"ד וז"ל פ' שהוא משתמש בחצרי גזלן הוא ולעתיד אני תובע אותו בדין וכו' ע"כ דכיון שכ' לעתיד אני תובע אותו ולא פי' ואמר שבכל עת וזמן שארצה אני תובע אותו בדין בשעברו ג"ש ולא תבעו וגם לא מיחא אמרינן דיכול המחזיק להתנצל ולומר כשראיתי ששתק ג"ש לא נזהרתי עוד בשטרי ואמרתי דחזר בו ממחאתו הא' כמ"ש שם הסמ"ע סקי"ג אבל הכא בנ"ד שפי' במחאה ומגלה דעתו על כל ימי הארץ וכו' ובכל עת וזמן שיראה בעיני וכו' יען וביען ששתיקתי זאת לאו מחמת מחילה וכו' בכגון דא ודאי דאין צריך למחות בסוף כל ג"ש אחר שפי' במחאתו שכל עת וזמן שיראה בעיניו יטול את שלו מידו וצריך המחזיק ליזהר בשטרו לעולם ע"כ:
ואהמ"ר לא זכיתי להבין דבריו דכל מה שהאריך זה בלשון מחאתו נכלל במלות קצרות שבלשון המחאה שכ' מר"ן דמ"ש ולעתיד אני תובע אותו בדין היינו כ"ז שירצה עוד כל ימי הארץ אלא שזה בא בארוכה ועוד זיל בתר טעמא שהרי הרא"ש כ' הטעם כיון דעברו ג"ש אחר המחאה ולא תבעיה לדינא ומימחא נמי לא מחי מתיאש מתביעתו ולא מזדהר בשטרא ותולה המחאתו בדברי הבאי והיינו מ"ש הסמ"ע בקצרה ומאחר דהטעם הוא משום דכיון דעברו כל ג"ש וזה לא מיחא ולא תבע מתיאש המחזיק ותולה המחאתו בדברי הבאי וטעם זה יצדק אף בנדון הרב דאף אם פי' במחאתו כ"ז שירצה יטול את שלו כל ימי הארץ הא ודאי דמצי לחזור בו דמי מעכב על ידו וכיון דמצי לחזור בו הא ודאי דיכול המחזיק להתיאש וליתלי המחאה בדברי הבאי כיון דעברו כל הג"ש ולא מיחא ולא תבע ודוקא בההיא דמכרה המערער לאחר תוך ג"ש הוא דאין צריך למחות עוד וכמ"ש מר"ן ס"ו והטעם כ' הרא"ש ז"ל בפ' חזקת ד' לא' דאע"ג דאמר לקמן צריך למחות בסוף כל ג' וג' הט' שאם שתיק ג"ש נראה כחוזר בו מן המחאה אבל הכא כיון שמכרה לאחר אי אפשר לחזור מן המחאה שאפי' אם יודה שהיתה מחאתו שלא כדין והשדה של המחזיק אין בדבריו כלום לחוב ללוקח יע"ש אלמא כל היכא דמצי המערער לחזור ממחאתו מצי המחזיק לומר דסבר דחזר ממחאתו:
והראיה לזה דהאי דינא הוא מימרא דריש לקיש משמיה דבר קפרא כמ"ש בפ' חזקת ד' ט"ל ולשון המחאה שכ' מר"ן ס"ד היא מימרא דרב זביד דל"ח ורב זביד לא הוה בימי בר קפרא וא"כ מי שם פה לאדם לומר דהא דאמר בר קפרא צריך למחות בסוף כל ג"ש קאי אלישנא דרב זביד ואיפ' דאכתי עדיין לא נולד רב זביד אלא ודאי דבר קפרא קאמר האי דינא על כל לשון המועיל במחאה ואם בדברי מרן יכול ה' ויאמר יצחק לומר דקאי אמ"ש בס"ד במימרא דבר קפרא דהוא מרה דשמעתא לא מצי למימר הכי ואם יש צד לידחק ולומר הכי אף בבר קפרא קשיא לן טובא שהרי התם אמור בש"ס גידל בר מניומי הויא ליה מחויאתא למחויו אשכחנהו לרב הונא ולחייא בר רב ולרב חלקיא בר טובי דהוו יתבי ומחא קמייהו. לשנה הדר אתא למחויי אמרו ליה לא צריכת. הכי אמר רב כיון שמיחא שנה ראשונה שוב א"צ למחות ע"כ ופי' רשב"ם והתוס' בד"ה כיון שמיחא וכו' שוב א"צ למחות ע"ד ג"ש ואין לפרש דא"צ למחות עד עולם דא"כ פליגי אדר"ל והו"ל למימר ר"ל אמר ע"כ. הביטה וראה כמה דחקו עצמם רשב"ם והתוס' כי היכי דלא נימא דפליגי הני רבנן דאמרו לגידל בר מניומי שוב א"צ למחות אדר"ל משום בר קפרא מדקאמר אמר ר"ל ולא אמר ר"ל אמר ופי' בדוחק דשוב א"צ למחות דאמור רבנן היינו עד ג"ש ולדברי הרב ויאמר יצחק דס"ל דע"ך לא אמר בר קפרא דצריך למחות בסוף כל ג"ש אלא בדלא פי' כ"כ אבל בדפירש כל ימי הארץ וכו' במחאה אחת סגי אמאי לא פ' רשב"ם והתוס' מאי דאמרו ליה הני רבנן לגידל בר מניומי כיון שמיחא שנה רא' שוב א"צ למחות היינו דא"צ למחות עד עולם בפשטה דמילתא ונימא דגידל בר מניומי פי' במחאתו לעולם ובזה לא פליגא אדר"ל ואתו דברי הני רבנן כפשטן דהא ודאי גידל בר מניומי לא הוה ידע מימרא דר"ל וגם מדרך המערערים לומר בהמחאתם עד עולם אלא ודאי דבכל גווני המחאה קאמר ר"ל דצריך למחות בסוף כל שלש שנים ולא שני ליה בין מחאה למחאה:
והרמב"ן ז"ל במלחמות הביא לנו דברי הירושלמי שהביא ההיא עובדא דגידל בר מניומי וחייא בר רב אמר לון כיון שמיחא שנה רא' שוב א"צ למחות לעולם שמע שמואל ואמר אם מזו אין אנו מניחין לגדולי א"י כלום. כלומר שאינן נזהרין בשטרותיהן אל ג"ש אחר מחאה ואם אתה אומר שוב א"צ למחות לעולם לא שבקת חיי לכולהו עתירי יעו"ש מבואר מן הירושלמי דשמואל אזיל בשיטת ר"ל דש"ס דילן וטעמיה דאי אמרינן דבמחאה אחת סגי לעולם לא שבקת חיי לכולהו עתירי שאינן נזהרין בשטרותיהן אלא ג"ש אחר מחאה ולדברי ה' ויאמר יצחק ז"ל דסבר לה מר דאיכא אופן מחאה דסגי באחת וכמש"ל א"כ הא ודאי דכ"ע שבקי ההיא דרב זביד שכ' מר"ן ס"ד ועבדי הכי כדי שלא היו צריכין ליזהר למחות בסוף כל ג"ש דבקל עושין כן ולא יש בה שום טירחא ולא הפסד ממון אלא בדיבורא לחוד סגי ולמה יעשו מחאה כלישנא דרב זביד ויהיו צריכין ליזהר ולטרוח בסוף כל ג"ש לחזור ולמחות ואם שגג באחת לא עלתה לו ואיבד את כל עמלו הא ודאי דשוטים גמורים הן וכיון שכן לא הועילו חכמים בתקנתן ולא שבקת חיי לכולהו עתירי ותיקשי ליה לשמואל גופיה דפליגי מהאי טעמא ולימרו ליה ולדידך מי ניחא וכמש"ל אלא ודאי דלא שני ליה בין מחאה למחאה ועי' עוד להרמב"ן שם במאי דמחלק בין ההיא דר"ל ובין ההיא דמכרה לאחר ומינה נלמוד לאופן המחאה שכ' ה' ויאמר יצחק ז"ל דלא שייך בה ההוא טעמא דצריך למחות בסוף כל ג"ש:
וחזיתיה לה' ויאמר יצחק שהביא ראיה לדבריו מתשו' מהרח"ש ח"א סי' ז"ך קחנו משם ובואה וספר מהרח"ש אינו מצוי אצלי לראות הדברים בשרשן. ואולם מריהטת לשונו נראה דמהרח"ש ז"ל איירי בשטר שקבל המחזיק ע"ע ולא בשטר מחאה שעשה המערער והכי דייק ג"כ לישנא דהרב ויאמר יצחק שכ' על דברי מהרח"ש ז"ל אוף הכא נמי בנ"ד שפי' בשטר המחאה וכו' אלא שה' מדמה מילתא למילתא לפי מאי דס"ל דאף בשטר מחאה אי פי' כל ימי עולם וכו' אינו מתיאש המחזיק:
אכן לדידי חזי לי כי רב המרחק בניהם דשאני שטר מחאה אפי' פי' עד עולם וכו' כל היכא דמצי המערער לחזור ממחאתו מצינו למימר דמתיאש המחזיק מחמת שתיקתו ג"ש גמורות וכמש"ל לא כן היכא דהמחזיק קבל ע"ע ליכא למימר דמחמת שתיקתו מתיאש ותולה בדברי הבאי אחר שקבל ע"ע:
באופן כי דברי ה' תמוהים והם הפך סתם הש"ס והפוס' ומדלא אשתמיט שום א' מהפוס' קמאי ובתראי לאשמועינן האי מילתא דשכיחא משמע דכולהו לא ס"ל הכי ואף אנן מעולם לא שמענו מי שאומר כן ואין לנו שום חילוק בלשון המחאה אלא בכל אופן המחאות צריך למחות בסוף כל ג"ש ותל"מ ודו"ק:
הצעיר שלמה אבן דנאן ס"ט